Loading AI tools
יחידת קומנדו ימי של הצי המלכותי האיטלקי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השייטת העשירית, הידועה בשם "דצימה מאס", הייתה יחידת קומנדו ימי של הצי המלכותי האיטלקי שהוקמה בתקופת השלטון הפשיסטי ולחמה במלחמת העולם השנייה.
 | |
| סמל הצי המלכותי האיטלקי | |
|
"Memento Audere Semper" "זכור להיות אמיץ" | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "דצימה" (העשירית) |
| מדינה | איטליה |
| שיוך | הצי המלכותי האיטלקי |
| סוג | קומנדו ימי |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | מרץ 1941 – ספטמבר 1943 (כשנתיים) |
| מקים היחידה | ויטוריו מוקגטה |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | חבלות ימיות, פשיטות. |
| כוח אדם | נהגי סירות, צוללים פושטים, חבלנים. |
| ציוד עיקרי | חזירים, סירות נפץ, סירות מהירות |
| הפלות | הטבעת אה"מ "יורק" במפרץ סודה. הטבעת אה"מ "קווין אליזבת", אה"מ "ואליאנט", וכ-20 אוניות סוחר. |
| פיקוד | |
| יחידות בת |
מריאסלטו Xª MAS |
| דרגת המפקד | סא"ל |
| מפקדים |
מריו ג'ורגיני ויטוריו מוקגטה ארנסטו פורצה יוניו ולריו בורגזה. |
| עיטורים | |
|
מדליית זהב יחידתית על אומץ מבצעי מדליות אומץ אישיות ללוחמים | |
השייטת הייתה פעילה בקרבות הים התיכון ולקחה חלק במספר פשיטות נועזות על ספינות ומתקנים של בעלות הברית. בפעולות אלו השתמשו בסירות נפץ מהירות כמו בפשיטה על מפרץ סודה, טורפדו מאוישים בפשיטה על אלכסנדריה (1941) ואנשי צפרדע נגד גיברלטר. במהלך המלחמה השתתפה היחידה ביותר מתריסר מבצעים שהטביעו או פגעו בחמש ספינות מלחמה ו-20 אוניות סוחר של בנות הברית.
בשנת 1943, לאחר שהרודן האיטלקי בניטו מוסוליני הודח, עזבה איטליה את ההסכם התלת-צדדי. כמה מאנשי השייטת שהוצבו בצפון ובמרכז איטליה הכבושים על ידי הגרמנים, התגייסו להילחם למען הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית שהוקמה על ידי מוסוליני ושמרו על שם היחידה. אך הועסקו בעיקר ככוח אנטי-פרטיזני הפועל ביבשה.
אנשי שייטת אחרים באזורים שנכבשו על ידי בעלות הברית הצטרפו לצי האיטלקי המשותף. פעלו כיחידת תקיפה ימית ונקראו "מריאסלטו".
במלחמת העולם הראשונה, ב-1 בנובמבר 1918, רפאלה פאולוצ'י ורפאלה רוסטי מרג'יה מרינה רכבו על טורפדו מאויש לתוך הנמל של פולה, בקרואטיה, שם הם הטביעו את ספינת הקרב Jugoslavija, של הצי של הצי האוסטרו-הונגרי, ו-אוניית משא "Wien" באמצעות מוקשי עלוקה.[1] לתוקפים לא היה ציוד צלילה, ולכן נאלצו להחזיק את הראש מעל המים כדי לנשום. הם התגלו ונלקחו בשבי כשניסו לעזוב את הנמל.[2]
בשנות ה-20, ספורט הדיג ללא מכשירי נשימה הפך לפופולרי בחופי הים התיכון של צרפת ואיטליה. זה דרבן את התפתחותם של סנפירי צלילה, מסכת צלילה ושנורקל שחייה.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלו דייגי ספורט איטלקיים להשתמש בחמצן תעשייתי בצלילה באיטליה.
צורת צלילה זו הגיע לידיעת הצי המלכותי האיטלקי, אשר ייסד את יחידת הצוללים הראשונה ככוחות מיוחדים, שהועתקה מאוחר יותר על ידי הצי המלכותי הבריטי וצי ארצות הברית. סא"ל פאולו אלויסי היה המפקד הראשון של "שייטת התקיפה הראשונה" שהוקמה ב-1939 כתוצאה של מאמצי המחקר והפיתוח של המהנדסים הקרביים טזאו טזאי ואליוס טושי. השניים הקימו לתחייה את נושא הטורפדו המאוישים של פאולוצ'י ורוסטי.
בשנת 1941, סגן אלוף ויטוריו מוקגטה ארגן מחדש את השייטת, וחילק את היחידה לשתיים: קבוצת שטח המפעילה סירות נפץ מהירות, ותת-קרקע. וקבוצת צוללים המשתמשים בטורפדו מאוישים הנקראים "siluri a lenta corsa" או "טורפדו רצים לאט", אשר זכו לכינוי "חזיר" על ידי הצוותים שלהם. וכן גם צוללי תקיפה "גמא" המשתמשים במוקשי עלוקה. מוקגטה ייסד את בית הספר לאימון אנשי צפרדע בבסיס סן ליאופולדו של האקדמיה הימית האיטלקית, בליבורנו.
השייטת החלה לפעול ב-10 ביוני 1940, כאשר איטליה הפשיסטית נכנסה למלחמת העולם השנייה. במשך יותר משלוש שנות מלחמה השמידה היחידה כ-72,190 טון של אוניות מלחמה של בעלות הברית ו-130,572 טון של אוניות סוחר של בעלות הברית. חבלני השייטת הטביעו את אוניות המערכה של הצי המלכותי אה"מ וליאנט ואה"מ המלכה אליזבת. שתיהן, הוצפו מחדש וחזרו לפעולה לאחר חודשים של תיקונים.
כמו כן הרסו את הסיירת הכבדה אה"מ יורק ואת המשחתת אה"מ ארידג', גרמו נזק למשחתת אה"מ ג'רביס והטביעו או פגעו ב-20 אוניות סוחר, כולל ספינות אספקה ומכליות. במהלך המלחמה, הוענקה לשייטת מדליית זהב יחידתית על אומץ קרבי. 29 מדליות זהב צבאיות הוענקו ללוחמים בשייטת, הכמות הגבוהה ביותר של מדליות שהוענקה לצוותי יחידה של הכוחות המזוינים האיטלקיים. 104 מדליות כסף צבאיות ו-33 מדליות ארד צבאיות.
הסירות צוידו במיוחד כדי לפלס את דרכם דרך מכשולים כגון רשתות נגד טורפדו. ההגאי התאמן כדי לכוון את הסירה במסלול התנגשות בספינת המטרה, ולקפוץ מסירתו לפני פגיעה ופיצוץ ראש נפץ. לאחר שנכנסו למפרץ, איתרו שש הסירות את מטרותיהן: הסיירת הכבדה אה"מ "יורק", מכלית גדולה - "פריקלס" נורווגית של 8,300 טון, מכלית נוספת, וספינת משא.
שתי סירות נפץ פגעו ב"יורק" באמצע הספינה, הציפו את הדוודים והמחסנים האחוריים שלה. המכלית "פריקלס" ניזוקה קשות וירדה לקרקעית, בעוד שהמכלית השנייה וספינת המשא הוטבעו. "סירות הנפץ" האחרות החטיאו את המטרות המיועדות להם, ואחת מהן נתקעה על החוף. כל ששת הלוחמים האיטלקים נתפסו. הסיירת הפגועה "יורק" הושקעה מאוחר יותר במים רדודים על ידי הצוות שלה לפני הכיבוש הגרמני של כרתים. "פריקלס" חולצה אך טבעה באפריל 1941 בדרכה לאלכסנדריה.
כל הסירות אבדו, אחת מהם נמצאה בים הפתוח ונגררה לנמל על ידי מטוס ימי. אסון זה אילץ את השייטת לבצע הערכה מחדש יסודית של פעילותה. סא"ל ארנסטו פורזה נעשה כמפקד ה-שייטת העשירית,[4] ובורגזה נעשה למפקד קבוצת הנשק התת-מימי.[5]
_damaged_at_Souda_Bay_May_1941.jpg)
בעקבות שביתת הנשק של איטליה ב-8 בספטמבר 1943, פורקה השייטת העשירית. ממשלת באדוליו בדרום איטליה תחת כיבוש בעלות הברית הכריזה מלחמה על גרמניה והפכה לשותפה ללוחמה.
ימאים של השייטת העשירית הצטרפו לכוחות של בעלות הברית להילחם נגד גרמניה הנאצית. הוקמה יחידה חדשה, בפיקוד פורצה ואליה הצטרפו כמה מהותיקים כמו דה לה פן ששוחררו לאחרונה ממחנות שבויים בריטים. היחידה קיבלה את השם "מריאסלטו", אך המשיכה להיות כוח ימי מובחר שמעלה מבצעים מיוחדים בים.
ה"מריאסלטו" הוקם בטאראנטו לצד הצי המלכותי הבריטי כוח אנשי צפרדע בים התיכון. פורצה היה מרוצה להפגין מומחיות איטלקית בתחום זה בפני הבריטים,[10] והקבוצה גם הייתה להוטה להיות בפעולה, אם כי אם הם היו נתפסים הם היו כמעט בוודאות. נורה.[11]
המתקפה הייתה נגד הסיירת האיטלקית "בולצאנו" והסיירת האיטלקית "גוריציה", שנתפשו על ידי הגרמנים לאחר הכניעה האיטלקית. במטרה לסכל תוכנית גרמנית להטביע אותם במקום שבו יחסמו את הכניסה לנמל. המשימה נועדה גם לתקוף אוניות גרמניות בנמל. סירות מהירות בריטיות תקפו את הסיירות ואילו אנשי צפרדע של "מריאסלטו" תקפו סירות בנמל.
סירת נפץ אחת התקלקלה וננטשה. הסירה השנייה הטביעה בהצלחה את "בולצאנו". הצוללים לא הצליחו בהתקפתם על ממעגן הסירות. כל המשתתפים נמלטו כדי להתחבר עם קבוצות פרטיזנים ביבשה.[11]
ב-18 באפריל 1945 יצאה המשחתת האיטלקית "ליגיונריו" נושאת שתי סירות מנוע מהירות, והפליגה מוונציה לגנואה בראשות קפטן שאבאס והמפקד פורזה. הסירות הצליחו לחדור את ההגנות, אך מצאו את גוף ה"אקילה" מכוסה כולו באצות עד שלא ניתן היה לחבר אליו את מוקשי העלוקה. אנשי הצפרדע נאלצו להניח את המטענים על קרקעית הים מתחת לאונייה. וכאשר המטען התפוצץ כמתוכנן, המטרה נשארה צפה. כל אנשי הצפרדע נחלצו בשלום. המפקד הגרמני מעולם לא הוציא לפועל את תוכניות ההריסה הנרחבות שלו עבור גנואה וכך "אקילה" לא הוטבעה לחסימת הנמל.
בצפון איטליה הכבוש בידי הגרמנים הקים מוסוליני את הרפובליקה החברתית האיטלקית ("Repubblica Sociale Italiana", או RSI) להמשיך את המלחמה כחלק מהציר. בפיקודו של בורגזה, הוקמה "דצימה" לתחייה, כחלק מהצי הלאומי הרפובליקני ("Marina Nazionale Repubblicana") של ה-RSI עם המפקדה שלו בלה ספציה. עד סוף המלחמה היו בה למעלה מ-18,000 חברים, ואף על פי שבורגזה הגה אותה כיחידה ימית גרידא, היא צברה מוניטין של כוח פרו-פשיסטי, אנטי-קומוניסטי, אנטי-פרטיזנים, במבצעים יבשתיים לצד הכוחות הגרמניים, בפיקודו של גנרל קרל וולף.
המוניטין של בורגזה אפשרו לנהל משא ומתן עם הכוחות הגרמניים על הסכם שהעניק לשייטת אוטונומיה משמעותית. איפשר להם להילחם תחת דגל איטלקי (בצד של הגרמנים), ולא להיות מועסקים נגד איטלקים אחרים. בורגזה הוכר כמפקד הכוח.[12]
הנושאים העיקריים באידאולוגיה של אנשי השייטת בשלב הזה היו ל"כבוד" בהגנה על איטליה מפני "בגידה" של שביתת הנשק עם בעלות הברית וקריאה להגן על שלמותה הטריטוריאלית של איטליה מול בעלות הברית.
לכח היה מגזין שבועי משלו, "L'orizzonte" ("האופק"), שבו כותבים סופרים כמו ג'ובאני פרציוזי מאמרים אנטישמיים על יהודים וקונספירציות. למגזין היו בעיות בהפצה שלו, שכן חשבו שהפופולריות של בורגזה בקרב הפשיסטים עשויה להתחרות בהשפעתו של מוסוליני.[13]
היחסים עם ממשלת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית לא היו קלים. ב-14 בינואר 1944 עצר בניטו מוסוליני את בורגזה, כדי להשיג שליטה ישירה בשייטת. דבר המעצר הגיע לקציני ה"דצ'ימה", ששקלו לצעוד על בירת מוסוליני ברפובליקה הסוציאלית האיטלקית. הפיקוד הגרמני השתמש בהשפעתו כדי לשחרר את בורגזה, שכן הם נזקקו למומחיות וללוחמי השייטת ככוח נגד הפרטיזנים.[14]
הכח לקח חלק מועט במלחמה בים. מרבית הציוד שלה נשאר בדרום, ופעילותו הימית הייתה קטנה עקב פעילות בעלות הברית.[10] בנובמבר 1944 ארבעה אנשי צפרדע שנשארו תחת פיקוד גרמניה הנאצית, שטו בסירת מנוע מהירה ושחו אל נמל ליבורנו במטרה להקים בסיס חבלה, אבל נלכדו.[15]
הדצימה הועסקה בעיקר בפעולות נגד הפרטיזנים בתוך איטליה, ולא נגד בעלות הברית בים. עם זאת, פעולותיהם היו בעיקר פעולות תגמול בעקבות פגיעה בחיילי "דצ'ימה" על ידי כוחות פרטיזנים. פעולותיהם התרחשו בדרך כלל בכפרים קטנים, שבהם הפרטיזנים היו חזקים יותר. כמה דוגמאות:
עם זאת, יחידות הדצימה זכו למוניטין קרבי טוב כשהן נלחמות בחזית מול בעלות הברית באנציו ובקו הגרמני. בחודשים האחרונים של המלחמה נשלחו יחידות דצימה לגבולה המזרחי של איטליה נגד פרטיזנים של יוסיפ ברוז טיטו שצעדו לתוך איסטריה.
ב-26 באפריל 1945, במה שהוא כיום פיאצה דלה רפובליקה במילאנו, הורה בורגזה לדצימה להתפרק. עד מהרה הוא נעצר על ידי פרטיזנים, אך ניצל על ידי קצין המשרד לשירותים אסטרטגיים ג'יימס אנגלטון, שהלביש אותו במדים אמריקאים והסיע אותו לרומא לחקירה על ידי בעלות הברית. בורגזה נשפט והורשע בפשעי מלחמה, נידון ל-12 שנות מאסר, אך בשנת 1949 שוחרר מהכלא על ידי בית המשפט העליון באיטליה. האמריקנים התעניינו מאוד בהסתננות לקבוצות הקומוניסטיות האיטלקיות, דבר שבורגזה עשה, והוא גויס לעזור ליצור יחידות מודיעין עבור האמריקאים.
הנסיך ולריו בורגזה נמלט מעונש מוות לאחר המלחמה הודות לג'יימס אנגלטון בהקשר של המלחמה הקרה ונשאר פעיל נאו-פשיסט פעיל. בתחילת שנות ה-70 ניסה הפיכה פשיסטית שנכשלה "התקוממות בורגזה".
בשנת 2006 הכירה האדמירליות של הרפובליקה האיטלקית בותיקי הדצימה כלוחמי מלחמת העולם השנייה והעניקו לאגודתם את דגל הקרב.
כיום קיימת יחידת צוללים בצי האיטלקי המשרתת את הרפובליקה האיטלקית.
לוחם הדצימה פיורנצו קאפריוטי, הוזמן לישראל במהלך מלחמת השחרור. אימן את הלוחמים בקליטת סירות הנפץ אשר שימשו לטיבוע אל-אמיר פארוק.
שייטת 13 מצאה לנכון לחלק את ספרו של בורגזה "שדי הים" לכל הלוחמים במשך מספר שנים.
פעולות השייטת העשירית נלמדות כחומר רקע לידע הכללי בחיל הים הישראלי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
