קרל וולף

קרל פרידריך אוטו וולף (בגרמנית: Karl Friedrich Otto Wolff;‏ 13 במאי 1900, דרמשטאדט, הקיסרות הגרמנית – 17 ביולי 1984, רוזנהיים, גרמניה המערבית) היה קצין בכיר באס אס ופושע מלחמה נאצי.

ערך זה עוסק בקצין האס אס. אם התכוונתם לזמר הקנדי-לבנוני, ראו קרל וולף (זמר).

קרל וולף
Karl Wolff

קרל וולף (1937)
לידה	13 במאי 1900 דרמשטאדט, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
פטירה	17 ביולי 1984 (בגיל 84) רוזנהיים, גרמניה המערבית גרמניה
מדינה	גרמניה
השתייכות	צבא הקיסרות הגרמנית רייכסווהר אס אס ואפן אס אס
תקופת הפעילות	1917–1920 1933 – 1945
דרגה	אובר-גרופנפיהרר
תפקידים בשירות
מפקד כוחות האס אס באיטליה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה
עיטורים
צלב הברזל דרגה ראשונה צלב הברזל דרגה שנייה הצלב הגרמני בזהב

ביוגרפיה

שנים מוקדמות

וולף נולד ב-13 במאי 1900 בעיר דרמשטאדט, שהייתה חלק מהקיסרות הגרמנית, והיה בנו של שופט. במאי 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, התנדב לצבא הקייזר וב-5 בספטמבר אותה שנה הוצב בחזית המערבית. הוא סיים את המלחמה בדרגת סגן ועוטר בצלב הברזל מדרגה שנייה וראשונה. לאחר שוך הקרבות, בעודו קצין, הצטרף לפרייקור בהסן. במאי 1920, עקב הצמצום במצבת הצבא בהתאם לתנאי חוזה ורסאי, שוחרר לאזרחות. הוא פנה לעבוד כבנקאי בפרנקפורט דמיין. באוגוסט 1923 התחתן עם פרידה פון רהמלד. בני הזוג עברו לגור במינכן, שם הועסק הבעל בסניף המקומי של הדויטשה בנק. משבר כלכלי הביא לפיטוריו ביוני 1924, והוא הצטרף למשרד פרסום. ביולי 1925 פתח חברה משלו בתחום.

באס אס

עם השפל הגדול הקצינו דעותיו הפוליטיות ימינה. ב-7 באוקטובר 1931 הצטרף הן למפלגה הנאצית (מס' חבר: 695,131) והן לאס אס (מס' חבר: 14,235). לאחר עליית הנאצים לשלטון, הוצב במטהו של פרנץ ריטר פון אפ, נציב הרייך בבוואריה, וב-18 ביוני 1933 הועבר לזה של היינריך הימלר. וולף פיתח יחסים טובים עם הרייכספיהרר והתקדם במהירות. ב-4 באפריל 1934 מונה לשלישו האישי, וב-9 בנובמבר 1935 לראש מטהו. וולף היה איש אמונו של הימלר, ופיקח מטעמו גם על ארגונים אחרים שפעלו תחת כנפי האס אס, כגון הלבנסבורן. לאחר הבחירות ב-29 במרץ 1936, בהן התמודדו רק הנאצים, מונה כחבר ברייכסטאג החד-מפלגתי. ב-30 בינואר 1937 קודם לדרגת גרופנפיהרר, המקבילה לגנרל.

במלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מונה בנוסף לתפקידיו לקצין הקישור עם האס אס במפקדתו של אדולף היטלר. ב-30 בינואר 1942 קודם לדרגת אובר-גרופנפיהרר. וולף היה מעורב בארגון המשלוחים למחנות ההשמדה במהלך השואה, אף כי הכחיש זאת לאחר המלחמה: בריאיון לתוכנית של הבי.בי.סי בשנות ה-70 הודה כי התלווה להימלר כשזה נכח בהוצאה להורג של יהודים במינסק ב-1941. ב-13 באוגוסט 1942, בעת האקציה הגדולה בגטו ורשה, שלח מכתב לשר התעבורה אלברט גנצנמילר בו כתב: "בשמחה גדולה במיוחד הריני להודיעך כי זה ארבעה עשר יום, נוסעת מדי יום רכבת המלאה בבני העם הנבחר לטרבלינקה יצרתי קשר עם כל הגורמים המעורבים, על מנת להבטיח ביצוע חלק של הפעולה."^{[דרוש מקור]}

במרץ 1943 התגרש מאשתו ונשא לאישה את אינגבורג, הרוזנת מברנסטורף. קשריו עם הימלר הדרדרו, וביולי אותה שנה הועבר לשמש מפקד האס אס והמשטרה באיטליה. במהלך משפטי נירנברג טען כי דאג למסמס את פקודתו של היטלר לחטוף את האפיפיור פיוס השנים עשר, שנשלחה אליו בספטמבר, אם כי רוב ההיסטוריונים טוענים שמדובר בבדיה.

במהלך 1944 היה מעורב בארגון שואת יהודי איטליה. ב-26 ביולי אותה שנה קיבל דרגת ייצוג של גנרל בוורמאכט, על מנת לתאם את פעילות האס אס והצבא בשטחי הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית. וולף היה אחראי גם על דיכוי הפרטיזנים האיטלקיים שפעלו נגד ממשלת הבובות של מוסוליני.

לקראת סיום המלחמה, כשתבוסת גרמניה הייתה מובטחת ובעת שהימלר ניסה ליצור קשר עם בעלות הברית המערביות על מנת להגיע להסכם, עשה וולף מאמצים משלו להחיש את שביתת הנשק. באמצעות מתווכים הוא פנה לאלן דאלס, נציג המודיעין האמריקאי בברן שבשווייץ. השניים נפגשו בסתר בציריך ב-8 במרץ 1945, והחלו במשא ומתן על כניעה נפרדת של הצבא הגרמני באיטליה. שני הצדדים נתקלו בקשיים: אלברט קסלרינג, שוולף סמך על תמיכתו, הועבר מאיטליה לתפקיד אחר, והסובייטים - שיודעו מראש על המגעים - חשדו במזימה כשהובהר להם כי לא יורשו להשתתף והגישו מחאה חריפה. לבסוף, נכנעו הכוחות הגרמניים באיטליה ב-2 במאי 1945, שבוע לפני הכניעה ללא תנאי של ממשלתם.

לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר המלחמה, נעצר וולף על ידי הצבא האמריקאי. הוא שימש כעד תביעה במשפטי נירנברג, במהלכם הכחיש כי ידע על הזוועות שמחוללים הנאצים. הוא שוחרר על ידי הבריטים מהכלא ב-1947. לאחר מכן הועמד לדין בפני בית משפט בגרמניה המערבית, ובנובמבר 1948 נגזרו עליו חמש שנות מאסר, אך ביוני 1949 הופחת עונשו וקוזז עם הזמן שכבר ריצה. וולף יצא לחופשי. ב-1962, בעקבות חשיפת ראיות חדשות כנגדו במהלך משפט אייכמן, הוא נעצר שוב על ידי המשטרה הגרמנית והואשם בהשתתפות בגירושם של לפחות 300,000 מיהודי גטו ורשה לטרבלינקה, בגירוש יהודי איטליה לאושוויץ ובהרג פרטיזנים איטלקיים. הוא נידון ל-15 שנות מאסר, אך שוחרר ב-1969 עקב בריאות לקויה.

לאחר מכן התגורר וולף בעיר רוזנהיים, עד למותו ב-17 ביולי 1984.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרל וולף

• קרל וולף באתר יד ושם.
• כתבה על וולף בדר שפיגל מ-1962 (בגרמנית).
• תקציר ביוגרפי על וולף בארכיב הממשלתי הגרמני.
• ביוגרפיה באתר גרמני.
• וולף בבנק הביוגרפי של חברי הרייכסטאג (בגרמנית).
• מידע על וולף באתר המורשת של מחנה המעצר הבריטי בו הוחזק (באנגלית)
• קרל וולף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קרל וולף, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)