מפרץ בכריתים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
מפרץ סודה (ביוונית: Κόλπος Σούδας) הוא מפרץ ונמל טבעי ליד העיירה סודה בחוף הצפון-מערבי של האי היווני כרתים. אורכו של המפרץ הוא כ-15 קילומטרים ורוחבו בין 2 ל-4 קילומטרים.
הוא משתרע בין חצי האי אקרוטירי לכף דראפאנו. משני עברי המפרץ נמצאות גבעות.
מפרץ סודה הוא כיום יעד תיירותי פופולרי אם כי אין חופים ציבוריים רשמיים שתוכננו באזור, בשל נוכחותו של בסיס הצי כרתים, מתקן ימי גדול של הצי ההלני ונאט"ו.
הוונציאנים כבשו את האזור בשנת 1207. בשנת 1571 נחת כוח צבאי עות'מאני בסודה וגרם להרס גדול באזור חאניה. הוונציאנים ביצרו את האי סודה בין השנים 1570–1573, על מנת להגן על האזור מפני פשיטות עות'מאניות ושודדי ים. עם זאת, מפרץ סודה נותר אזור שורץ בפיראטים במאות ה-15, ה-16 וה-17. הוונציאנים הצליחו להחזיק את האיים האסטרטגיים בתוך מפרץ סודה עד 1715, למעלה משלושים שנה לאחר נפילת כרתים לידי העות'מאנים.
בשנת 1822 צבא מצרי של כ-10,000 נחת בסודה כדי להביס את מהפכת כרתים שהתחוללה נגד האימפריה העות'מאנית בשנת 1821.
לאחר מהפכת כרתים שהתחוללה בשנים 1866–69 בנו העות'מאנים מבצרים באפטרה (מבצר אפטרה) ובקלאמי (מבצר איזדין), צריפים, בית חולים צבאי ובסיס ימי. הם בנו גם את העיר סודה בראש המפרץ, כנמל החדש של העיר הסמוכה חאניה. המצודה בקלמי עדיין משמשת כבית כלא. בסיס חיל הים נחנך רשמית בשנת 1872, בנוכחות הסולטאן אבדילאזיז.
בתקופת מדינת כרתים החצי עצמאית האזור משך עניין בינלאומי, שכן הוא הציע מתקני נמל לספינות חיל הים הזרות האוכפות את האוטונומיה של כרתים. הנציב העליון הראשון, גאורגיוס, נסיך יוון ודנמרק, הגיע למפרץ סודה ב-9 בדצמבר 1898.
בשנת 1913 התרחשו באי סודה אירועים לציון איחוד כרתים עם יוון. ב-1 בפברואר הוסר הדגל העות'מאני המתכתי, הסמל האחרון לשלטון העות'מאני, והוחלף בדגל יוון ב-1 במאי.
בשנת 1916 פגעה אוניית הנוסעים הבריטית מינוואסקה, שהוסבה על ידי הצבא הבריטי לנושאת גייסות, במוקש ימי ועלתה על החוף במפרץ סודה.
לאחר 1923 האזור שימש כבסיס של הצבא ההלני, ושיכן את יחידות התותחנים של אוגדת החי"ר החמישית.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה כוחות בריטים וחבר העמים נסוגו מיוון ב-אפריל 1941 ו-25,000 איש, בעיקר מניו זילנד ואוסטרליה, נחתו במפרץ סודה.
במרץ 1941 התרחשה הפשיטה על מפרץ סודה על ידי כוחות איטלקים.
במאי 1941, במהלך ההתקפה הגרמנית בשם "מבצע מרקור", נסוגו כוחות בעלות הברית מאזור סודה לספאקיה שבדרום האי. הגרמנים כבשו את האזור ושלטו בו עד 1945. בית העלמין המלחמתי של מפרץ סודה, בית העלמין העיקרי של בעלות הברית של האי, שתוכנן על ידי האדריכל לואי דה סויסון, ממוקם בסודה.
מפרץ סודה הוא המיקום של שלושה מתקנים צבאיים מרכזיים: תחנת הצי כרתים של חיל הים ההלני, שבה נמצא גם מרכז ההדרכה התפעולית הימית של נאט"ו; בסיס חיל האוויר סודה של חיל האוויר ההלני בחצי האי אקרוטירי, בסיס אגף הקרב ה -115 ומתקן ירי הטילים של נאט"ו.
בתקופת השלטון הטורקי פעל בסודה דואר עות'מאני בסודה עד 1892.[2] סניף הדואר של מדינת כרתים נפתח רשמית בשנת 1912.
חותמת מקומית מיוחדת המתארת את האי סודה הונפקה ב-15 בנובמבר 1913 לציון האיחוד עם יוון ונמכרה רק על ידי סניפי דואר של כרתים. חותמת זו מכונה בדרך כלל "גיליון סודה".[3]
