Remove ads
הרמן פֶגֶלַיין (בגרמנית: Hermann Fegelein; 30 באוקטובר 1906 – 28 באפריל 1945) היה גנרל בוואפן אס אס ופושע מלחמה. היה נשוי לאחותה של אווה בראון, בת זוגו של אדולף היטלר. בשלהי מלחמת העולם השנייה הוצב במטה של היטלר ונמנה עם חוג מקורביו. בימי המלחמה האחרונים נמלט מן המפקדה לבוש בגדים אזרחיים, נתפס, והוצא להורג בעוון עריקה בפקודתו של היטלר.
 | |
| הרמן פגליין | |
| לידה |
30 באוקטובר 1906 אנסבאך, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
28 באפריל 1945 (בגיל 38) ברלין, גרמניה הנאצית  |
| מדינה |
גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר, הקיסרות הגרמנית  |
| בן או בת זוג |
Gretl Braun (3 ביוני 1944–28 באפריל 1945) |
| מספר צאצאים |
1 |
| השתייכות |
 רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1925–1945 (כ־20 שנה) |
| דרגה |
 גרופנפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד דיוויזיית האס אס ה-8 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
קריירה מוקדמת
האנס גאורג אוטו הרמן פגליין נולד בעיירה אנסבאך (Ansbach) שבבוואריה ב-1906. אביו היה קצין צבא בדימוס שניהל בית ספר לרכיבת סוסים במינכן. כילד עבד בבית הספר של אביו והתמחה בדילוג עם סוס על מכשולים. הוא הכיר את כריסטיאן ובר (Christian Weber), מראשוני חברי המפלגה הנאצית, שיהפוך לאחר זמן לקצין אס אס (ה"שוצשטאפל") בדרגת גנרל. ב-1925, לאחר תקופת לימודים קצרה באוניברסיטת מינכן, התגייס פגליין לגדוד פרשים בצבא גרמניה - הרייכסווהר. ב-1927 התגייס כצוער למשטרת בוואריה, וב-1930 נרשם כבר כחבר במפלגה הנאצית. ב-10 באפריל 1933, עם עליית היטלר לשלטון, הצטרף פגליין לאס אס כמפקד פלוגת פרשים. באולימפיאדת ברלין (1936) מונה פגליין לאחראי על הכנת מסלולי ומתקני הרכיבה. ב-1937 הקים ראש האס אס היינריך הימלר, את בית הספר לרכיבה של הארגון, ופגליין נתמנה כמפקדו בדרגת קולונל אס אס (שטנדרטנפיהרר). פגליין, שתואר כאופורטוניסט, דחף עצמו לסביבתו של הימלר, דבר שסייע לו בהמשך להתקדם בסולם דרגות האס אס.
בהמשך, אפילו בחוג הפנימי שסביב היטלר, "החצר", שם לא חסרו דמויות שליליות, התבלט פגליין לרעה: ההיסטוריון איאן קרשו מתאר את פגליין כ"איש ציני, רברבן, רודף נשים ואופורטוניסט"[1], ובמקום אחר כ"גיסה המופקר והברוטלי של אווה בראון"[2]. קרשו מספר כי פגליין הִרבה לצפות "באורח דוחה" בסרטי הוצאתם להורג בתליה של משתתפי קשר העשרים ביולי[3]. הסופר ויליאם שיירר מתאר אותו בספרו עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי כ..."נציגו של הימלר ב"חצר", טיפוסי לגרמני שעלה לגדולה במשטרו של היטלר: מהיותו סייס בתחילה, אחר כך פרש-מרוצים..."; לימים נהיה לבן-חסותו של כריסטיאן ובר הנודע לשמצה, אחד מוותיקי חבריו של היטלר ובעצמו חובב סוסים, שבמרמה צבר הון ובנה אורוות סוסי-מרוץ גדולה אחרי 1933. בעזרת ובר טיפס פגליין די מהר במדרג המשטר הנאצי[4]. דווקא תכונותיו אלה חיבבו אותו גם על היינריך הימלר, התייחס אליו כאל בן, הטיל עליו את המשימות הטובות ביותר (בעיקר בכל הקשור לסוסים), היקצה לו את הצוות המיטבי והעניק לו תקציבים נדיבים. פגליין זכה בשל כך לכינוי "נער הזהב של הימלר"[דרוש מקור].
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 הצטרף פגליין לאחיו וולדמר, גם הוא איש אס אס, בראש יחידת פרשים, ללחימה בפולין. בקרב על וורשה נפגע הרמן ונשלח להחלמה. לאחר הניצחון הנאצי במערכה בפולין נתמנה פגליין למפקד רגימנט פרשים שנקרא "Totenkopf Reiterstandarte" - "רגימנט הרכיבה גולגולת המת". הרגימנט שהה בוורשה הכבושה, ואז פוצל לשני גדודים, כשפגליין פקד על אחד מהם. הרגימנט השתתף בפעולות נגד פרטיזנים ובין היתר הרג כ-1,700 אזרחים ביער שממערב לוורשה. באפריל 1941 נתפסו פגליין ופיקודיו כשהם גונבים מהשלל כסף וחפצי מותרות שהיו מיועדים למשלוח לגרמניה. הרכב בית הדין הצבאי שנועד לשפוט את פגליין - פוזר בהוראת פטרונו הימלר.
עם תחילת מבצע הפלישה לברית המועצות – מבצע ברברוסה, ב-22 ביוני 1941 מינה ראש האס אס היינריך הימלר את קצין האס אס אריך פון דם באך-צלבסקי למפקד כוחות המשטרה והאס אס שנעו במהלך המבצע עם "קבוצת ארמיות מרכז". ב-17 ביולי 1941 הכפיף ראש האס אס היינריך הימלר את הרגימנט שבפיקודו של פגליין תחת פיקודו של באך צלבסקי, והוטל עליו לסרוק באופן שיטתי את ביצות הפריפיאט שבאזור דרום בלארוס וצפון-מערב-אוקראינה במטרה להשמיד את כל היהודים שגרו באזור ואת הפרטיזנים שפעלו בו. המבצע החל ב-19 ביולי והתנהל בשני שלבים. בתום השלב הראשון דיווח פגליין לבאך צלבסקי שאנשיו חיסלו 13,778 יהודים. בתום השלב השני שנערך במהלך המחצית השנייה של חודש אוגוסט דיווח פגליין כי גם שארית התושבים היהודים של האזור, כ־3,500 במספר, חוסלו.
בדצמבר 1941 נפצע פגליין מירי של צלפים סובייטים. לאחר שהחלים מפציעתו מונה ב-20 באפריל 1942 למפקד אוגדת פרשים בחזית המזרחית, בה שירת עד ספטמבר 1943. הוא נפצע פעמיים נוספות, ולאחר פציעתו השלישית הציב אותו הימלר ב-1 בינואר 1944 במטהו של היטלר, כקצין קישור וכנציג האס אס במטה. ב-10 ביוני 1944 הועלה לדרגת גרופנפיהרר (גנרל) של האס אס ובמקביל לדרגת גנרל-לויטננט של הוואפן אס אס.
ב-3 ביוני 1944 נשא פגליין לאשה את גרטל בראון, אחותה הצעירה של אווה, בת זוגו של היטלר. אווה בראון טרחה בארגון החתונה. ההיסטוריונים שירר וקרשו סבורים כי היו אלה נישואי נוחות, שמטרתם מבחינת פגליין הייתה לקדם את מעמדו בחצרו של היטלר. העדים בטקס הנישואין היו הינריך הימלר ומרטין בורמן, מזכירו האישי של היטלר, ואחד האנשים רבי ההשפעה ביותר ברייך השלישי. פגליין, שהיה ידוע כרודף נשים, לא שינה דרכיו לאחר הנישואין והיו לו פרשיות רבות עם נשים מחוץ לנישואין. גרטל בראון מצידה לא הייתה קורבן תמים לפרשיות האהבים של בעלה. עוד קודם לכן נודע שמה בחוגי האס אס כמתירנית, והיא קיבלה את הכינוי "הנימפומנית מאוברזלצברג". היטלר ניסה עוד קודם לנישואיה לפגליין להשיאה לאחד מקציני האס אס, אך הלה הצהיר שהוא מעדיף להישלח לחזית הרוסית ובלבד שלא להינשא לה. בעת נישואיה לפגליין הייתה כבר גרטל בהריון מגבר אחר[5]. היטלר מצידו נקט בעצימת עיניים לגבי נאפופיו של פגליין, שלא היו חיזיון נפרץ בצמרת הנאצית.
פגליין היה נוכח במטה הקדמי של היטלר, "מאורת הזאב", בפרוסיה המזרחית ב-20 ביולי 1944, כשהתחולל "קשר העשרים ביולי" ופצצה שהניח הקולונל שטאופנברג התפוצצה, אך לא גרמה למותו של היטלר. בהתפוצצות נפצע פגליין קלות בירך רגלו השמאלית.
בימי המלחמה האחרונים, בעוד היטלר נצור בפיהררבונקר מתחת לחצר משרד הקנצלר בברלין וכוחות הצבא האדום ניהלו ברחובות את הקרב על ברלין, ניסו חלק מנאמניו של היטלר להציל את נפשותיהם. הרמן גרינג מראשי המשטר ומפקד הלופטוואפה שלח ב-23 באפריל 1945 שדר להיטלר, שבו ביקש ליטול את תפקידיו, בתואנה שהיטלר נצור בברלין ואינו יכול עוד למלא אותם, ומכיוון שכך יש להפעיל את תוקף הצו הממנה אותו ליורשו של היטלר. גרינג קיווה להתחיל במגעים עם צבאות ארצות הברית ובריטניה בחזית המערבית כדי שגרמניה תוכל, כבעלת בריתן, להילחם יחד איתן כנגד ברית המועצות. כשנודע הדבר להיטלר, הוא ראה את מכתבו של גרינג כבגידה, ובתגובה - פיטר אותו מכל תפקידיו והורה על מעצרו. בצוואתו הפוליטית, שנכתבה ב-29 באפריל 1945, הורה היטלר על הרחקתו של גרינג מן המפלגה, אך גרינג לא היה אז בהישג ידו ולא נעצר.
הוצאתו להורג
היינריך הימלר ראש האס אס והגסטפו שכבר ב-1943 הגיע למסקנה כי המלחמה אבודה, החל לחשוש לעורו ופתח בניסיונות להתקשר לבעלות הברית המערביות כדי להציע שלום נפרד עמן. באביב 1945 יצר הימלר קשר עם דיפלומט שוודי, הרוזן פולקה ברנדוט, וניסה לדון איתו על כניעה נפרדת, או על מתן חסינות אישית, תוך שהוא מחזיק בחיי מיליוני האסירים במחנות הריכוז כקלף מיקוח אישי. באפריל 1945 הגיע הימלר לפגישה עם ברנדוט וביקש ממנו להודיע לגנרל דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית המערביות, על נכונות לכניעת הכוחות הגרמנים במערב, ואף חתם על מסמך שניסח ברנדוט.
גם הרמן פגליין החליט לבגוד בהיטלר. ב-26 באפריל 1945 יצא בחשאי מן מהפיהררבונקרב לווית שני לוחמים מדיוויזיית הלייבשטנדרטה. למחרת אחר הצהרים הבחין היטלר בהיעלמו. כשגברו חשדותיו הוא שלח פלוגת אנשי אס אס חמושים לנסות למוצאו. הוא נמצא נח בביתו שברובע שרלוטנבורג בברלין, שהצבא האדום עמד לכובשו, לבוש בבגדים אזרחיים, שיכור ובחברת אישה, בעודו מתכוון להימלט לשוודיה או לשווייץ. ברשותו נמצאו כסף גרמני, מטבע זר ותכשיטים, חלקם תכשיטיה של גיסתו אווה בראון. פגליין התקשר לאווה בראון על מנת שתפעל לשחרורו וניסה אף לשכנע אותה לעזוב את הפיהררבונקר. משהוחזר ללשכתו של היטלר, ניטלה ממנו דרגת הגנרל, כותפותיו ותגי הצווארון שלו הוסרו והוא הושם במעצר.
ניסיונו של פגליין לערוק עורר מיד את חשדו של היטלר גם לגבי הימלר, שנעדר דווקא אז מברלין ב-28 באפריל. אותו יום היה קשה להיטלר בלאו הכי, בו הצבא האדום הלך והתקרב לבונקר, ובו נתברר כי התקפת הנגד שציווה היטלר על הגנרל ולטר ונק לפתוח בה - לא יצאה כלל אל הפועל; אז הגיעה ידיעה שנקלטה משידורי הבי בי סי על ידי תחנת ההאזנה של משרד התעמולה, כי הימלר מנהל משא ומתן סודי עם ברנדוט על כניעת צבאות גרמניה במערב לכוחותיו של אייזנהאואר. היטלר, שלא הטיל ספק מעולם בנאמנותו המוחלטת של הימלר וכינה אותו בשם "דר טרוייה היינריך" ("היינריך הנאמן"), השתולל מזעם, ולאחר מכן שקע למשך זמן מה בעלפון חושים. לכך נצטרפה ידיעה נוספת שהגיעה לבונקר, כי הצבא האדום נמצא במרחק של גוש בניינים אחד מן הבונקר, וקרוב לוודאי שיכבוש אותו בבוקר ה-30 באפריל. היטלר החליט לשים קץ לחייו, נשא את אווה בראון לאישה, וערך את צוואתו הפוליטית. בצוואתו ציווה היטלר כי "לפני מותי אני מגרש מן המפלגה וכן מכל משרותיו הממלכתיות את הרייכספירר של האס.אס. ושר הפנים לשעבר, היינריך הימלר".
היטלר ציווה לעצור את הימלר כבוגד, אך הימלר, שהיה אז בצפון גרמניה, לא היה אז בהישג ידו. לא נותרה להיטלר, לאחר שהחליט כבר להתאבד, האפשרות להמתין לנטילת נקמתו מהימלר, אך בידיו היה איש הקשר של הימלר; פגליין הובא מן המעצר, נחקר על ידי היטלר על בגידתו של הימלר, הואשם בסיוע לבגידתו, ננזף והורד בדרגה. הוא הועמד למשפט צבאי מאולתר וקצרצר ונידון למוות. לטענת רוכוס מיש, היוזמה להעמדתו לדין לא באה מהיטלר, כי אם מצד פטר הגל, מפקח משטרה ואיש אס אס. פגליין נלקח מיד אל גן לשכת קנצלר הרייך ושם נורה על ידי כיתת יורים. גיסתו, אווה בראון, לא עשתה כל מאמץ להצילו. קרשו מתאר כי ”כמה משוכני הבונקר היו מזועזעים מעצם הדבר שאחד מאנשי 'החוג הפנימי' נמצא אשם ב'בגידה' חמורה כל כך וחוסל במהירות שכזאת. מבחינתו של היטלר, היה זה הדבר הקרוב ביותר לנקמה ברייכספיהרר עצמו”[6].
Remove ads
סיפור הוצאתו להורג של הרמן פגליין מופיע בשמונה סרטי קולנוע וטלוויזיה. הידוע בהם הוא סרט הקולנוע הגרמני "הנפילה" (בגרמנית: Der Untergang) המתאר את ימיהם האחרונים של אדולף היטלר וגרמניה הנאצית.
- ג'ון טולאנד, 100 ימים אחרונים, מערכות, 1968
- ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, שוקן, 1976, עמ' 920–922
- קורנליוס ראיין, הקרב האחרון, הוצאת א. לוין אפשטין, 1985
- אנטוני ביוור, נפילת ברלין, יבנה, 2003
- איאן קרשו, היטלר, עם עובד, 2005, עמ' 686
- יואכים פסט, בתוך הבונקר של היטלר : 14 הימים האחרונים, אחוזת בית, 2006
- איאן קרשו, הסוף, עם עובד, 2011, עמ' 344
- "הצטדקותו של היינריך הימלר" (הקטע "חדר בבונקר של היטלר"), באתר המולטי יקום של אלי אשד
- על הרמן פגליין, באתר greyfalcon.us
- על הוצאתו להורג, באתר על הוצאות להורג executedtoday
- על הרמן פגליין והוצאתו להורג, סרטון יוטיוב, ערוץ ההיסטוריה (באנגלית)
- על הסרט "הנפילה", במסד הנתונים Allmovie (באנגלית)
"על הסרט "הנפילה"", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- תמונותיו. ניתנות להגדלה, באתר Foto Time
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads