Loading AI tools
קרב בדרום ומרכז רמת הגולן, שהתחולל במלחמת יום הכיפורים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקרב על חושניה היה הקרב העיקרי שהתחולל בדרום ובמרכז רמת הגולן בחמשת הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. הקרב התמקד במאבק על השליטה במובלעת שכבש הצבא הסורי בשטח רמת הגולן במהלך היממה הראשונה של המלחמה.
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך צריך לעסוק בקרבות סביב "כיס חושניה" בתאריכים 8–10 באוקטובר בלבד, ולא בכל קרבות הבלימה בגזרה הדרומית. | |
 | |||||||||||||
| טנקי T-62 פגועים של חטיבה 91 מהדיוויזיה הראשונה הסורית מערבית לעין זיוון. | |||||||||||||
| מערכה: קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן | |||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | |||||||||||||
| תאריכים | 6 באוקטובר 1973 – 10 באוקטובר 1973 (5 ימים) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | הקרב על נפח | ||||||||||||
| קרב אחרי | קרב ההבקעה לסוריה ב-11 באוקטובר 1973 | ||||||||||||
| מקום | דרום רמת הגולן | ||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | ||||||||||||
| |||||||||||||
 היערכות צה"ל והצבא הסורי בגולן, 6 באוקטובר 1973 בשעה 14:00 | |||||||||||||
הקרב החל ב-6 באוקטובר, עם פתיחת המתקפה הסורית ברמת הגולן והבקעת הקו הישראלי בדרום הרמה. כוחות של הדיוויזיה החמישית והתשיעית של הצבא הסורי הצליחו להשתלט על מרחב חושניה במהלך שעות הלילה. ביום שלמחרת התרחבה והתבססה החדירה הסורית לשטח רמת הגולן. המובלעת הסורית כללה בשיאה את השטח בין עין זיוון וכפר נפח בצפון, קצביה ומעלה גמלא במערב ואזור אל-על רמת מגשימים בדרום. ב-8 באוקטובר פתח פיקוד הצפון במתקפת נגד מתמקדת על המובלעת הסורית, שבוצעה על ידי כוחות משתי אוגדות מילואים ישראליות (210 ו-146), שתקפו מכיוונים שונים, כאשר המאמץ העיקרי היה בדרום רמת הגולן. בתום היום הראשון של מתקפת הנגד, נדחקו הכוחות הסוריים למתחם הגנה מבוצר, שמרכזו היה בכפר הנטוש חושניה. במהלך היום השני למתקפת הנגד (9 באוקטובר) השתלטו הכוחות הישראליים כמעט את כל שטחו של "כיס חושניה", תוך שהם גורמים אבדות כבדות לכוחות הסוריים שהחזיקו בו. ב-10 באוקטובר השלימו כוחות צה"ל את הדיפת הצבא הסורי אל מעבר לקו הסגול.
ב-6 באוקטובר 1973, עם פתיחת מלחמת יום הכיפורים, תקף הצבא הסורי את השטח שהוחזק על ידי ישראל ברמת הגולן, במקביל למתקפה של הצבא המצרי לאורך קו תעלת סואץ בחצי האי סיני. המתקפה הסורית הייתה תקיפת פתע, שבוצעה לאחר מבצע הונאה מוצלח (מבצע ניצוץ).
השלב הראשון של הכוחות התוקפים כלל שלוש דיוויזיות חי"ר מתוגברות, אשר חולקו לשני דרגים: חטיבות הדרג הראשון שמטרתם להכשיר את המעברים על תעלת הנ"ט ולפרוץ את הקו הקדמי של צה"ל לאורך הגבול, וחטיבות הדרג השני אשר נועדו לפרוץ בצירים אשר הוכשרו ולתפוס רצועה של כ-15 בעומק השטח. השלב השני כלל שתי דיוויזיות שריון שנועדו לנצל את ההצלחה לצורך השלמת כיבוש רמת הגולן, ולהיערך להדיפת מתקפת הנגד הצפויה של כוחות המילואים הישראלים. בנוסף לכוחות שנועדו להשתתף במתקפה, נשמרו מספר יחידות בעתודה במרחב דמשק (כולל פלוגות ההגנה) כעתודה מטכ"לית, וככוח להגנת משטר הבעת' הסורי.
הפיקוד הסורי בנה את תוכנית המתקפה שלו בהשפעת הדוקטרינה הסובייטית של "קרב עומק". בהתאם לדוקטרינה זו הבקעת מערך ההגנה של האויב תתבצע במספר נקודות, ולא במאמץ עיקרי אחד, בעזרת סיוע ארטילרי מאסיבי. בשלב השני של המתקפה, בהתאם להתפתחות הלחימה, יתבצעו פעולות בעורף מערך ההגנה, כולל תקיפת כוחות עתודה בדרכם לקו החזית ותקיפה של מרכזי הפיקוד, הקשר והלוגיסטיקה של האויב. לכן תכנן הפיקוד הסורי לתקוף את קו ההגנה הישראלי ברמת הגולן בשלוש גזרות שונות, במטרה להגדיל את הסיכוי להשיג הבקעה לפחות באחת מהן. בנוסף תוכנן שימוש נרחב בכוחות מיוחדים לצורך כיבוש מרכזי שליטה, קשר ומודיעין של צה"ל, והפעלת מארבים לאורך צירי תנועה וצמתים חשובים בעומק שטח רמת הגולן כדי למנוע הגעת תגבורות ואספקה לכוחות הישראלים בקו החזית.
תוכנית המתקפה הסורית, שקיבלה בשלבי התכנון שלה את שם הקוד מבצע "אל-אעודה" (עד הסוף/כל הדרך), שאפה ליצור מצב שבו הכוחות הישראלים בקו החזית, חטיבה 188 וחטיבה 7, יותקפו במקביל מחזיתם ומעורפם (על ידי כוחות קומנדו סוריים), ויאלצו להילחם תחת הפגזה ארטילרית מסיבית ותקיפות אוויריות. הדגש על פגיעה במפקדות ובציוד הקשר של צה"ל נועד לגרום לבידוד הכוחות המגינים בקו החזית, ולתרום ליצירת בלבול בקרבם.[1]
ערך מורחב – הצבא הסורי במלחמת יום הכיפוריםביוני 1967 ספג הצבא הסורי מהלומה קשה במהלך מלחמת ששת הימים, כאשר הקו הקדמי והממוגן ברמת הגולן נכבש על ידי צה"ל במהלך כיומיים של לחימה. בשנים שלאחר מכן השבת השטח שנכבש כמו גם הכבוד והיוקרה של הצבא הסורי הפכו למשימה לאומית חשובה. בשנת 1970, עם עלייתו לשלטון של חאפז אל-אסד, נכנסה סוריה לתקופת יציבות פוליטית-מדינית שאיפשרה לראשונה מזה שנים רבות לבנות מחדש את הצבא ולהתכונן לתקיפת ישראל ולכיבוש מחדש של הגולן.[2]
הכוחות הסוריים, שתקפו את הגזרות הדרומית ומרכזית של רמת הגולן, כללו שלוש דיוויזיות מתוגברות:
סך הכול, עמדו לרשות הצבא הסורי כ-1,400 טנקים לצורך המתקפה (כולל כוחות עתודה, שלא השתתפו בשלב הראשון של המתקפה), מתוכם 585 טנקים בשתי הדיוויזיות הממוכנות, שנערכו מול דרום ומרכז רמת הגולן. חלק מכוחות אלו ניהלו את קרב ההבקעה מול כוחות צה"ל, שהחזיקו את הקו בגזרות אלו, וחלקן (חטיבות הדרג השני) הוכנסו לקרב בשלב מאוחר מעט יותר, כדי לנצל את הפרצות שנבעו בקו ההגנה הישראלי. הדיוויזיה המשוריינת הראשונה, שכללה כ-250 טנקים נוספים, הופנתה על ידי הפיקוד הסורי לגזרה המרכזית של רמת הגולן בליל 6–7 באוקטובר, כדי לחדור לעומק השטח הישראלי ולהשתלט על מרחב נפח.
ערך מורחב – סדר הכוחות של צה"ל במלחמת יום הכיפוריםכוחות צה"ל, שהשתתפו בלחימה בדרום ובמרכז רמת הגולן, כללו את:
אוגדה 36 – אוגדה סדירה בפיקודו של תת-אלוף רפאל איתן.[3] מפקדת החטיבה ישבה במחנה נפח:
אוגדה 210 – אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף דן לנר:
אוגדה 146 – אוגדת מילואים בפיקודו של האלוף משה פלד:[5]
הכוחות הישראליים הסדירים, שנפרסו ברמת הגולן ערב פרוץ המלחמה, כללו שתי חטיבות שריון (כ-180 טנקים) ושני גדודי חי"ר בסיוע מספר סוללות ארטילריה. שני הגדודים של חטיבה 188 החזיקו את קו ההגנה הקדמי ברמה, ואילו חטיבה 7 נשמרה ככוח עתודה נייד, שנועד לתגבר את הכוחות בקו המגע, לאחר זיהוי גזרת המאמץ ההתקפי הסורי העיקרי. ביום הלחימה הראשון (6 באוקטובר) הגנו על דרום ומרכז רמת הגולן שני גדודי טנקים: גדוד 53 של חטיבה 188, שנפרס לאורך קו המגע בכוחות מחלקתיים, וגדוד 82 מחטיבה 7, שנשלח לתגבר אותו זמן קצר לאחר תחילת המתקפה הסורית, ועיקר כוחו הוצב באזור פתחת כודנה וחושניה.
רמת הגולן היא רמה שטוחה השוכנת בין נהר הירמוך מדרום והר החרמון מצפון, ממזרח לכנרת ולעמק החולה. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל שטח של כ-1,200 קמ"ר ברמת הגולן. קו הפסקת האש, הקו הסגול, שנקבע לאחר המלחמה עבר ממזרח לקו התילים הישראלי. קו התילים הוא רצף של הרי געש שכיוונם צפון-דרום. הרים אלה מתבלטים על פני הרמה השטוחה ומאפשרים לשולט בהם יתרון באש ובתצפית. התילים מצמצמים את אזורי התקיפה האפשריים מצד הסורים לכדי מספר "פתחות" המאפשרות מעבר כוחות שריון: פתחת קוניטרה (ידועה גם כפתחת קוניטרה צפון) בין הר בנטל להר חרמונית, פתחת קוניטרה דרום באזור שבין הר בני רסן והר אביטל, פתחת כודנה בשטח שבין הר פרס לרכס בשנית, ופתחה דרומית באזור שבין תל סאקי והר פרס.
המכשול הצה"לי לאורך הפתחות כלל שדות מוקשים ותעלות נ"ט. לאורך קו הגבול הוקמו מוצבים ונבנו "רמפות" לטנקים.
שעת ה-"ש" של ההתקפה המשולבת של צבא מצרים וסוריה נקבעה ל-14:30, אך שעה זו התייחסה למעבר המכשול הצה"לי וצליחת הגבול. פתיחת האש החלה 35 דקות לפני כן עם תחילת התנועה של הכוחות הקדמיים אל עבר הגבול בשעה 13:55. בשעה זו פתחו כ-800 קני ארטילריה מסוגים שונים בין 85 ל-122 מ"מ[7] באש מדויקת לעבר מטרות שונות ברחבי הגולן, בהם מוצבים, בסיסי צה"ל, שטחי כינוס ורמפות הגנתיות ששימשו את הטנקים הישראלים. סוללות הארטילריה הסוריות קיבלו מראש מטרות וטווחים מוגדרים, כך שהרעשת הפתיחה הייתה יעילה ביותר.[8] במכת האש הראשונה, שארכה כחמש דקות, ירתה הארטילריה הסורית קרוב ל-30,000 פגזים כריכוך והכנה למתקפה הקרקעית.[9]
מיד עם פתיחת האש, החלו חטיבות הדרג הראשון הממוכנות לנוע אל עבר קו הגבול. כאמור, כל דיוויזיה הכילה שתי חטיבות דרג ראשון שכל אחת קיבלה גזרת הבקעה, האחת הוגדרה כגזרת מאמץ עיקרית והשנייה כמשנית. בחסות ההרעשה הארטילרית נעו החטיבות בטור עם משימה מוגדרת ומפורטת למעבר המכשול הצה"לי, כך שהכוחות הראשונים שהגיעו לשדות המוקשים ותעלות הנ"ט יפעלו לפנות נתיב ולהקים גשרים על התעלות, אחריהם ינוע הכוח המשוריין העיקרי שילחם בכוחות צה"ל על הגבול.[10]
באותה השעה ברחבי הגולן, תחת ההפגזה הסורית, יצאו הכוחות הלוחמים של גדוד 53 מהבסיסים וחניוני הטנקים אל עבר העמדות אליהן תורגלו לנוע. בנוסף לכוחות חטיבה 188 שהיו פרוסים לאורך הגבול, כללו כוחות היבשה הסדירים ברמת הגולן את חטיבה 7 (עם 3 גדודי שריון סדירים[11] וגדוד חרמ"ש) המשוריינת, מספר סוללות ארטילריה (בהם סוללות של האגד הארטילרי 282) ושני גדודי חיל רגלים (גדוד מחטיבת גולני וגדוד 50 נח"ל מוצנח) אשר ישבו במוצבי הקו של צה"ל בין תל סאקי בדרום ועד למוצב החרמון בצפון. לאחר פרוץ האש בוצעה חלוקת גזרות בין שתי חטיבות השריון הישראליות שהיו פרוסות ברמת הגולן ומח"ט 188, יצחק בן-שהם, קיבל את האחריות על הגזרה הדרומית.
לקראת השעה 15:00 טורי השריון, הנגמ"שים וכלי הפריצה והסיוע של חטיבות ההבקעה החלו להגיע למכשול הצה"לי. כוחות הדיוויזיה ה-9 התעכבו מעט במאמץ מעבר המכשול, זאת משום בלבול והתעכבות של כוחות הפריצה והסיוע. מצד שני הדיוויזיה ה-5 התקדמה בדרום הרמה ופעלה בהתאם לנוהל ולתרגולים הרבים שקדמו לפתיחת המערכה.[12] כוחות השריון הסוריים בראשי הטורים החלו לספוג אש מדויקת מטנקי חטיבה 188 שהתמקמו בעמדות ירי מוגנות וגבוהות. האש המדויקת הצליחה לעכב את התקדמות הכוחות הסורים ולפגוע במאמצי צליחת שדות המוקשים ותעלות הנ"ט. בסביבות השעה 16:30 הצטרפו לוחמי גדוד 82 של חטיבה 7 ללחימה בגזרה הדרומית ועיבו את כוחות גדוד 53 באזור ציר הנפט. למרות זאת, עד השעה 17:30 הבקיעו שלוש חטיבות סוריות את קו ההגנה הישראלי תוך עקיפת מוצבים שלא נכבשו.
בשעות הערב החלה ההתקפה הסורית השנייה על ידי חטיבות הדרג השני: החטיבות המשוריינות 43 ו-51 של הדיוויזיה ה-9, החטיבה המשוריינת 46 והחטיבה הממוכנת 132, שתיהן של דיוויזיה 5.[13] סך הכול, שלוש חטיבות שריון וחטיבה ממוכנת. המאמץ העיקרי של הסורים בדרום הרמה היה באזור צומת רפיד ופתחת חושניה. הכוחות הסורים ניצלו את העובדה, שהם צוידו באמצעי ראיית לילה, דבר שהעניק להם יתרון משמעותי על הטנקים הישראליים, שהיו מצוידים רק בזרקורים.
במהלך שעות הלילה עמדו מול הכוחות הסוריים בדרום ומרכז הרמה רק שני גדודי טנקים סדירים של צה"ל (אחד מהם בתקן חסר), וכוחות מאולתרים דוגמת "כוח צביקה". "כוח צביקה", שהורכב בתחילה מטנקים פגועים שתוקנו בסדנת נפח, הצליח לפגוע במספר טנקים של חטיבה 51 הסורית באזור ציר הנפט ולהאט את התקדמותה. במהלך הלילה החלו להגיע גם כוחות המילואים הראשונים מחטיבה 179, חטיבת הגיוס המהיר. כוח של עשרה טנקים מגדוד 266 תחת פיקוד המג"ד עוזי מור עלה לרמת הגולן בסביבות השעה 23:00. שלושה טנקים נתקעו בדרך והשאר חברו לכוח צביקה על ציר הנפט. הכוח נקלע למארב סמוך לצומת משתא ונותר עם טנק בודד, שתוגבר לפנות בוקר על ידי 8 טנקים נוספים מגדוד 266.
כוחות הטנקים הסדירים שהגנו על הקו הסגול, לחמו במסגרות קטנות והולכות – פלוגות, מחלקות ולבסוף אף טנקים בודדים – וספגו אבדות כבדות. הם הצליחו אמנם לגרום אבדות כבדות לכוחות החלוץ הסוריים, ולהאט ולעכב את התקדמותם, אך האחרונים הבקיעו את הקו הישראלי והשתלטו על מובלעת בעלת גודל ניכר בדרום ומרכז רמת הגולן. חטיבה 51 כבשה את מרחב חושניה כבר בשעה 23:00, בעוד חטיבה 46 הגיעה עד אזור קצביה וחטיבה 132 הגיעה עד אזור רמת מגשימים. במהלך הלילה הוחלט על פינוי היישובים הישראליים משטח הרמה ועד השעה 4:00 לפנות בוקר (ב-7 באוקטובר) הושלם פינוי כל היישובים.[14]
בשעות הלילה והבוקר המוקדמות החלו להגיע לרמה כוחות המילואים הראשונים. עקב המצב הקשה נשלחו הכוחות לרמה במהירות ובמסגרות קטנות, ללא ריכוז כוח. חלק מהטנקים נשלחו עם כמחצית מכמות הפגזים וללא שהספיקו לבצע תיאום כוונות. כוחות מחטיבה 179 הגיעו כבר במהלך הלילה ונכנסו ללחימה. עם בוקר הגיעו כ-25 טנקים מחטיבה 679 בפיקוד המח"ט לאזור נפח. בפיקוד הצפון התקבלה תמונת מצב שגויה לפיה עיקר המאמץ הסורי הוא באזור קוניטרה ולכן הופנתה החטיבה צפונה (מסיבה זו גם לא נשלח ביום הקודם גדוד מחטיבה 7 לתגבר את החלק הדרומי). בהמשך היום, עם תחילת המתקפה על נפח, הוחזרה החטיבה דרומה. אוגדה 146 אשר השתייכה לפיקוד המרכז נשלחה לרמת הגולן תוך השארת הגבול עם ירדן כמעט ללא כוחות, וזאת בהנחה כי חוסיין מלך ירדן לא יפתח בחזית שלישית. חטיבת הטנקים של האוגדה, חטיבה 205, נעה על זחלים ממחנה עופר באזור רמאללה עד לרמת הגולן.
ערך מורחב – הקרב על נפחלצורך המשך ההבקעה וניצול ההצלחה הטילו הסורים למערכה את דיוויזיית השריון הראשונה, כמו גם את החטיבה המשוריינת 47.[13] הדרג הראשון של הדיוויזיה, חטיבת השריון ה-91 והחטיבה הממוכנת ה-58, חדר לשטח רמת הגולן עם עלות השחר דרך פתחת כודנה, ונע לכיוון צפון-מערב במטרה להשתלט על מרחב נפח ועל תילי שיפון ויוסיפון במרכז הרמה.[15]
במפקדת אוגדה 36 בנפח שרר בלבול רב. כבר ב-7:30 בבוקר הוחלט על פינוי מחנה נפח, אולם לאחר שעה הוחזרו החיילים למחנה. כאמור, חטיבה 679 הופנתה תחילה לאזור קוניטרה ולא נשארה להגן על נפח. הכוחות שנשארו להגן על המחנה היו כוח שכלל כ-15 טנקים בפיקוד מח"ט 188 יצחק בן-שהם שתפס עמדת חסימה על ציר הנפט מדרום לנפח, וכוח נוסף בפיקוד מג"ד 82 חיים ברק, שתפס את הגזרה מצפון-מזרח לכוח של בן-שהם, והגן על הציר מחושניה לנפח. כוח בן-שהם הצליח לבלום את חטיבה 51 הסורית מדרום למחנה אולם לא הבחין בגדוד של החטיבה שמאגף אותו מדרום. כוחו של חיים ברק התקשה להדוף את טנקי ה-T-62 החדישים של חטיבה 91. במהלך הקרב נפצע ברק, ואלי גבע, מפקד פלוגה א' של הגדוד, החליף אותו. כוחו של גבע (הטנקים שנותרו משתי פלוגות של הגדוד ופלוגת מילואים מחטיבה 179), שסבל ממחסור התחמושת ונמצא תחת לחץ סורי כבד, נטש את הגזרה עליה הגן בסביבות שעה 12:00, ונע צפונה לחבור אל חטיבת האם שלו, בהתאם להוראת מפקד חטיבה 7, יאנוש בן-גל. האחרון אפילו לא עדכן את בן-שהם ביחס להוצאת כוח גבע מהגזרה שבפיקודו. הטנקים הסורים ניצלו את הפרצה שנוצרה ולקראת השעה 13:00 הגיעו לאזור מחנה נפח, ואיימו לכבוש אותו ואת צומת נפח.
רפול, שהבין לבסוף את חומרת המצב שנוצר בגזרתו, הורה לכוח בן-שהם ולכוח מח"ט 679 לנוע במהירות לכיוון נפח. בן-שהם הורה לכוחו לנטוש את עמדותיו ולנוע במקביל לציר הנפט צפונה לכיוון נפח. הטנקים שבפיקודו פגעו מהאגף בחלק מהטנקים הסוריים, שהתקדמו לעבר נפח, וניהלו איתם אש תוך כדי תנועתם. במהלך הקרב נהרג יצחק בן-שהם, כמו גם סמח"ט חטיבה 188 וקצין האג"ם שלה, ורוב הטנקים שהיו תחת פיקודו נפגעו.
כוח המח"ט מחטיבה 679, שהופנה חזרה לנפח, תקף בהפתעה את השריון הסורי מאגפו הצפוני, וגרם אבדות כבדות לחטיבה 91. כוח גדודי נוסף של החטיבה, שהגיע למרחק קצר ממערב לצומת נפח, הופנה גם הוא לסייע ללחימה, אך הופתע על ידי הסורים, כשהוא נמצא בשטח נחות וספג אבדות כבדות. על אף האבדות הכבדות, שספגה חטיבה 679 במהלך היום, הצליחו כוחות קטנים שלה לבלום את השריון הסורי במרחק קצר מנפח, ובשעות הערב נסוגו הסורים, שספגו אף הם אבדות כבדות, אל הרכסים שממזרח למחנה.
שני גדודי הטנקים הסדירים, שהגנו על דרום ומרכז רמת הגולן בשעות הראשונות של המתקפה הסורית, ספגו אבדות כבדות. 15 טנקים (10 שנותרו מגדוד 53 ו-5 מגדוד 82), יחד עם כוחות חי"ר ותותחנים, התרכזו במהלך 7 באוקטובר על תל פארס ומנעו מהסורים לכבוש אותו, בעוד הכוחות הסוריים זורמים סביבם. בליל 8/7 בחודש, בחסות החשיכה, פינה הכוח את התל, נסוג מערבה, והגיע בשלום לבקעת כינרות. החל משלב זה כללו כוחות צה"ל, שלחמו בדרום ובמרכז רמת הגולן, יחידות מילואים בלבד.
חטיבה 47 הסורית חברה לחטיבה הממוכנת 132 ברמת מגשימים ומשם המשיכו לתקוף יחד לאזור אל-על. הם נעצרו כ-3 ק"מ צפונית לאל-על על ידי גדוד טנקים מחטיבה 179. כוח גדודי נוסף מחטיבה 179 בפיקוד המח"ט עלה לרמה בציר יהודיה. הכוח נתקל בטנקים סורים באזור קצביה והחל להדוף אותם, תוך השמדת למעלה משלושים טנקים סורים. במהלך הלחימה נפצע מפקד החטיבה והפיקוד עליה הועבר לסגנו.
גדוד אחר של חטיבה 47 הגיע למרחק של כ-7 ק"מ מהכנרת, שם נתקל בטנקים של חטיבה 4 שהיו בדרכם לאזור הלחימה והושמד באזור גמלא. הייתה זו החדירה העמוקה ביותר של הסורים ברמת הגולן.
באותו יום איתרו חיילי הצבא הסורי 17 חיילים של החוליות הטכניות של חטיבה 188 מגדוד 53 ו-74. מיד לאחר נפילתם בשבי הם נכפתו ונשחטו.[16]
בסוף יום הקרבות שלטו הסורים על מרחב במרכז רמת הגולן אשר השתרע מן המבואות הדרומיים של קוניטרה עד קצביה, ודרומה משם עד ממערב לרמת מגשימים. הפיקוד הישראלי העריך את מצב המערכה כחמור, ולמחרת הכין גדוד ההנדסה של פיקוד הצפון חמישה מגשרי הירדן לפיצוץ. אלוף פיקוד הצפון יצחק חופי נטה בתחילה להציב את אוגדה 146 להגנה על גשרי הירדן מצפון לכנרת. מפקד האוגדה משה פלד ערער על כך והציע לערוך במקום זאת התקפת נגד בדרום הרמה. הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב שהגיע לסייע לפיקוד הצפון, צידד בהצעתו של פלד ולאחר התייעצות עמו החליט האלוף חופי לקבל את ההצעה.
במוצאי היום נערכו איגודי כוחות חדשים לקראת מתקפת הנגד. חטיבות 4 ו-9 הועברו מפיקודה של אוגדה 210 לפיקודה של אוגדה 146. כעת פעלו במסגרת אוגדה 146 ארבע חטיבות ובהן בסך הכול כ-160 טנקים:
באוגדה 210 נותרה ב-8 באוקטובר חטיבה אחת – חטיבה 179 ובה גדוד טנקים וגדוד הסיור האוגדתי, גדס"ר 134, (גדוד הטנקים השני של החטיבה הועבר כאמור לחטיבה 9 והגדוד השלישי נשחק ויצא מכלל פעולה). במהלך 9 באוקטובר הועברה תחת פיקודה (מאוגדה 36) חטיבה 679 ובה שלושה גדודי טנקים. תחת פיקוד אוגדה 36 נותרו חטיבה 7 המוקטנת, גדוד 74 מחטיבה 188 וחטיבת גולני שלחמו בצפון הרמה.
עם בוקר פתחה אוגדה 146 בהתקפת נגד דו-זרועית בדרום רמת הגולן. זרוע המאמץ העיקרי של האוגדה נעה על ציר אל-על-רמת מגשימים. בראשה נעה חטיבה 9 ואחריה חטיבה 205. ממערב לה, על כביש מעלה גמלא, נעה הזרוע האחרת – חטיבה 4 (גדוד 39 של חטיבה 188 וגדוד 95). חטיבה 670 נעה באגפה הימני של האוגדה, על כביש המערכת ליד הקו הסגול, כדי להגן על האגף ולטהר את השטחים שייתפסו. החטיבות (למעט חטיבה 670) הותירו את גדודי החרמ"ש שלהן בעמק הירדן – כדי שלא לחושפם לאש הארטילרית הסורית הכבדה – ופעלו כחטיבות טנקים.
חטיבה 9 החלה להתקדם באזור אל-על תוך שהיא משמידה כ-40 טנקים סוריים של חטיבה 47. חטיבה 4 התקדמה אף היא והשמידה ממזרח למעלה גמלא כ-15 טנקים סורים. ליד רמת מגשימים עברה חטיבה 205 את חטיבה 9, תקפה את תל סאקי, כבשה אותו באיגוף ממערב וחילצה את החיילים שהיו מנותקים בו מאז 6 באוקטובר. כעת העביר מפקד האוגדה את חטיבה 9 לשמאלה של חטיבה 4, באופן שהאוגדה התקדמה כעת בחזית של שלוש חטיבות.
חטיבה 205 התקדמה צפונה וליד תל ג'וחדר, בקצהו של כביש הנפט, נתקלה באש סורית חזקה ונעצרה. התברר שהמרחב שממזרח לתל ג'וחדר ותל פארס היה מגנן נ"ט סורי, שהיה מלא בכוחות סורים נסוגים. הסורים היו ערוכים היטב (חטיבה סורית ממוכנת בתוספת גדוד טילי נ"ט). חטיבה 205 התייצבה בעמדות ועד רדת החשיכה ירו על מרחב זה עד שהאש ממנו נחלשה, ובמקביל כבש כוח סיור של החטיבה את תל ג'וחדר. משמאל ירתה גם חטיבה 4 על מגנן הנ"ט.
בסך הכול, התקדמה אוגדה 146 כ-10 קילומטר ויותר כלפי צפון-מזרח.
עם בוקר חידשו הכוחות הסורים שניצבו במרחב שמדרום לנפח את ניסיונם לכבוש את המחנה. מולם ניצבה חטיבה 679 (עדיין תחת פיקוד אוגדה 36). היא בלמה אותם בקרב שריון בשריון כבד. לאחר מכן עברה חטיבה 679 להתקפה בסיוע ארטילרי, נעה במרחב שמדרום לנפח וכבשה את סינדיאנה ואת דהלמיה, תוך שהיא דוחקת את הסורים לדרום-מזרח. החטיבה ניסתה להתקדם דרומה אל עבר רמת'ניה, אך עקב אבדות ומחסור בתחמושת הופסקה ההתקפה. באזור שמדרום-מערב לחטיבה 679 פעלה במשך היום חטיבה 179 (מאוגדה 210) על ציר יהודיה המוביל לחושניה שבידי הסורים. החטיבה התקדמה באיטיות על הציר ותוך קרבות שריון כבדים, בהם הושמדו עשרות טנקים סורים, דחקה את הסורים מזרחה אל עבר חושניה. במהלך הלחימה נהרג סגן מפקד החטיבה, אשר מילא את מקומו של מפקד החטיבה. סגן מפקד אוגדה 210 נטל זמנית את הפיקוד על החטיבה, ובהמשך חזר מפקד החטיבה מבית החולים ונטל שוב את הפיקוד עליה.
בסופו של 8 באוקטובר נמצאו הכוחות הסורים ברמת הגולן במצב קשה. שלוש האוגדות של צה"ל בלמו את ההתקפה הסורית והשלימו את תפיסתם מחדש של אזור מערב ודרום-מערב הרמה מידי הסורים. הסורים נדחקו לכיס דמוי טרפז בשטח של כ-50 קילומטרים מרובעים, ממערב לרכס בשנית שעל הקו הסגול. גבולות אזור זה היו תל חזקה מצפון, חושניה ממערב, ומדרום - תל פארס ומזרחה לו.
בבוקר 9 באוקטובר פתחו אוגדה 210 ואוגדה 146 בהתקפה על הכיס הסורי בחושניה. כיס זה הפך למעשה למגנן נ"ט גדול שאויש על ידי דיוויזיית הרגלים ה-5 והדיוויזיה המשוריינת ה-1. גבול גזרות הפעולה בין שתי האוגדות הישראליות התמשך על גבי קו ממערב לחושניה, באופן ששטח הכיס הסורי שנוצר נחלק בין אזורי הפעולה של שתיהן. אוגדה 210 תקפה ממערב ומצפון, ואוגדה 146 תקפה מדרום מערב.
באגף הדרומי של הכיס הסורי חידשה אוגדה 146 בבוקר את התקפתה. חטיבה 205, באגף הימני של האוגדה, תקפה צפונה מעמדותיה שליד תל ג'וחדר. התברר שבמשך הלילה נסוגו הכוחות הסורים והחטיבה התקדמה נוכח התנגדות חלשה עד שהגיעה לקרבת הר פרס. לפני הצהרים נפתחה כנגדה התקפת נגד של עשרות טנקים סורים ממזרח ומצפון. החטיבה הדפה את ההתקפה בסיועו של חיל האוויר, ובהמשך כבשה תחת הפגזה סורית חזקה את השטח שעד הקו הסגול ליד צומת רפיד ואת תל פארס. משמאלה השתלטה חטיבה 4 על שטחים בדרום הכיס הסורי, ממערב לתל פארס.
צפונה משם, באגף השמאלי של אוגדה 146, הסתערה חטיבה 9 לפני הצהרים על ליבו של הכיס הסורי. ההתקפה הראשונה נתקלה באש נ"ט סורית צפופה ונבלמה. החטיבה התארגנה מחדש ואחר הצהרים פתחה בהתקפה נוספת, בסיוע אש שירתה חטיבה 4 שמימינה, אש תותחים וסיוע של מטוסי חיל האוויר. טנקי חטיבה 9 פרצו לעומק המתחם הסורי, חדרו דרך חורבות הכפר חושניה והשמידו טנקים סורים רבים. לאחר רדת החשיכה התארגנה החטיבה לשהייה בחניון לילה בעומק הכיס הסורי.
בלילה תקפה ממזרח חטיבה ממוכנת סורית מדיוויזיית השריון ה-3 את האגף הימני של אוגדה 146. היה זה ניסיון לפרוץ ממזרח לעזרת הכוחות הסורים שבכיס חושניה. התקפה זו נבלמה על ידי חטיבה 205 באזור תל פארס.
באגף הצפוני של הכיס ניצבה חטיבה 679. היא עסקה במהלך מרבית אותו יום בבלימת ההתקפה הסורית האחרונה לכיוון מחנה נפח. השתתפו בה עשרות טנקים סורים של הדיוויזיה ה-1 שהסתייעו גם בירי של טילי נ"ט. הסורים הנחיתו כוחות קומנדו באמצעות 12 מסוקים מצפון לבסיס. שלושה מסוקים הופלו והשאר הנחיתו כ-75 חיילים סורים.[17] בקרבות בין סיירת מטכ"ל שהוקפצה לאזור לבין הקומנדו הסורי נהרגו כארבעים לוחמים סורים ושני לוחמים מכוח הסיירת.[18]
אחר הצהרים הועברה החטיבה תחת פיקודה של אוגדה 210, קיבלה תגבורת טנקים ויצאה להתקפה בכיוון דרום-מזרח, ולאחר קרב קשה כבשה את אזור הכפר רמת'ניה תוך השמדת עשרות טנקים סורים. החטיבה השנייה של אוגדה 210, חטיבה 179, הוסיפה להתקדם תוך כדי קרב שריון בשריון ממערב לחושניה, ובצהרי היום החלה לנוע לצפון מזרח, לעבר חלקו הצפוני של הכיס הסורי.
בבוקר 10 באוקטובר חידשה חטיבה 9 מאוגדה 146 את התקפתה, כבשה את אתר המפקדה של הדיוויזיה הסורית הראשונה שישבה מצפון מזרח לחושניה והשמידה כוחות סורים במרחב.
שתי החטיבות מאוגדה 210 תקפו את הכיס הסורי הנותר מצפונו. חטיבה 179 תקפה את חושניה מצפון ודחקה את הסורים לעברה של חטיבה 9. חטיבה 679 תקפה משמאלה של חטיבה 179, בינה לבין הקו הסגול, ולמרות קרב קשה השתלטה על יעדיה. בשלב זה החליט המפקד הסורי בכיס חושניה על נסיגה, והכוחות הסורים הנותרים בו נסוגו מזרחה אל מעבר לקו הסגול.
בקרבות על כיס חושניה הושמדו שתי חטיבות שריון סוריות. בשטחו הותירו הסורים אחריהם מאות טנקים, מאות נגמ"שים, משאיות, תותחים ואספקה רבה.
לפני הצהריים יצאה אוגדה 146 להתקפה אל מעבר לקו הסגול במטרה להשתלט על שורת מוצבים סורים שממזרח ובראשם תל כודנה. הכוחות כבשו חלק מיעדיהם אך נתקלו באש טנקים ונ"ט חזקה ובהפגזות קשות ונבלמו בשדות מוקשים סורים. חטיבות השריון של האוגדה היו קטנות ושחוקות לאחר מספר ימי לחימה ואלוף הפיקוד יצחק חופי, שחשש לגורל האוגדה, פקד עליה להפסיק את ההתקפה ולהתייצב על הקו הסגול.
ההתקפה הסורית עם פתיחת המלחמה העמידה את צה"ל במצב קשה. הדיוויזיות הסוריות הצליחו לפרוץ את מערך ההגנה לאורך הקו הסגול בדרום רמת הגולן והחזיקו בשטח נרחב, תוך שהן מתקרבות עד למרחק של כ-7 ק"מ מהכנרת. לבד מההפתעה האסטרטגית נחשפו ליקויים בהערכת המצב בפיקוד הצפון תוך כדי הקרבות. עם זאת, קרבות הבלימה שניהלה חטיבה 188 ביום הראשון למלחמה, ובהמשך גם כוחות המילואים הראשונים שעלו לרמה, השהו את ההתקדמות הסורית עד להתארגנות כוחות צה"ל.
למרות ההצלחה הראשונית, לא הצליחו הסורים לנצל את עדיפותם המספרית. הסורים נמנעו מריכוז מאמץ בגזרת הפריצה והמשיכו לתקוף בכוחות לא מספיקים בשלושה מאמצים מאוזנים. היתרון הסורי באמצעי ראיית לילה הוכח כבלתי יעיל. בנוסף, נתגלו בעיות בפיקוד ושליטה של הסורים על כוחותיהם, וכושר הלחימה של החיילים התגלה כנמוך.[13] מסיבות אלה ואחרות החלו כוחות המילואים לדחוק את הסורים אל עבר הקו הסגול מ-8 באוקטובר.
השריון הסורי הוכה קשות ועד סוף קרבות הבלימה ב-10 באוקטובר התמעט כוחו בצורה ניכרת. דבר זה הקל מאוד את כיבוש "המובלעת הסורית" ואלמלא הגעת חיל המשלוח העיראקי והירדני, ספק אם היה מצליח לעצור את צה"ל.
חטיבה 188 ספגה אבדות רבות וכמעט והושמדה לגמרי. למרות זאת שוקמה החטיבה תוך כדי לחימה וחזרה לתפקד כמסגרת חטיבתית בקרב ההבקעה ב-11 באוקטובר ובלחימה במובלעת הסורית. חטיבות המילואים ספגו גם הן אבדות רבות וכוחן נשחק ככל שהתקדמה הלחימה, אך הן המשיכו בלחימה מול הסורים בקרב ההבקעה ובכיבוש המובלעת הסורית.
בעוד קרב עמק הבכא הפך למורשת קרב ידועה ומפורסמת, הקרבות בדרום רמת הגולן נשכחו. חטיבה 7 זכתה לתהילה רבה בעקבות עמידתה מול הסורים, בעוד חטיבה 188 נתפסה כזו שבשטחה אירעה הפרצה, וסיפורה כמעט ונשכח. בשנים האחרונות חל שינוי וותיקי החטיבה החלו מספרים את סיפורם, במקביל להתרחבות המחקר ההיסטורי על האירועים. לתהליך זה תרם רבות ספרו של אבירם ברקאי "על בלימה: סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור".
באזור הקרבות פזורות אנדרטאות רבות המנציחות את היחידות והנופלים סמוך למקומות הלחימה, למשל האנדרטה לחללי חטיבה 679 הנמצאת בסמוך להר שיפון ואנדרטת גדוד 53 (סופה) בסמוך לגבעת אורחה. כמו כן ניתן למצוא טנקים וכלים אחרים שנשארו בשטח מאז הקרבות.
אורלי גולדקלנג, "עומדת לפרוץ מלחמה, והתחמושת נעולה בבונקרים", בעיתון מקור ראשון, 21 בספטמבר 2018
סרטון בצבע מהקרבות בגולן במלחמת יום-כיפור, סרטון באתר יוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
