הקינקס

הקינקס (באנגלית: The Kinks) הייתה להקת רוק בריטית רבת השפעה שהוקמה בלונדון ב-1963 על ידי ריי דייוויס ואחיו דייב דייוויס ופעלה עד 1996. מקור שמה של הלהקה טמון בקוד הלבוש שהיה נהוג בקרב חבריה.^[1]

הקינקס
The Kinks

משמאל: פיט קוויף, דייב דייוויס, ריי דייוויס, מייק אבורי.
מקום הקמה	לונדון
מוקד פעילות	לונדון שבאנגליה
תקופת הפעילות	1963–1996 (כ־33 שנים)
סוגה	רוק פופ
חברת תקליטים	Pye, Reprise, RCA, Arista, London, MCA, Sony, Koch, Konk/Guardian, Universal
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (1990)
thekinks.info
פרופיל ב-IMDb
חברים
דייב דייוויס Mick Avory ריי דייוויס Pete Quaife
חברים לשעבר
ריי דייוויס דייב דייוויס מייק אבורי פיט קוויף ג'ון דלטון ג'ון גוסלינג אנדי פייל גורדון ג'ון אדוארדס ג'ים רודפורד איאן גיבונס בוב הנריט מארק הלאיי

להקת הקינקס זכתה להצלחה גדולה שנה לאחר הקמתה, עם הלהיט "You Really Got Me" שהופיע באלבומה הראשון מ-1964. במהלך שנות פעילותה הקליטה הלהקה עוד 24 אלבומי אולפן. בין שירי הלהקה הנוספים שזכו להצלחה היו "All Day and All of the Night" מ-1964, "Tired of Waiting for You" מ-1965, "Sunny Afternoon" מ-1966, "Waterloo Sunset" מ-1967 ו-"Lola" מ-1970, שאף זכה לביצועי אמנים נוספים רבים.

בשבע שנותיה הראשונות הקליטה הלהקה בחברת התקליטים Pye תחת המפיק של טלמי, בשנת 1972 עברה להקליט בחברת תקליטי RCA ובשנת 1976 עברה לחברת Arista.

היסטוריה

השנים הראשונות (1964-1962)

הלהקה הוקמה על ידי האחים ריי ודייב דייוויס, ילידי שכונת מאזוול היל בלונדון, תחת השם The Ravens. בתחילה ניסו חברי הלהקה למצוא זמר מוביל ובין היתר רוד סטיוארט היה סולן הלהקה לתקופה קצרה, אך ניסיונות אלה לא הצליחו וריי דייוויס, שכתב את מרבית שירי הלהקה, שימש גם כסולנה. ב-1963 החלה הלהקה לעבוד עם המפיק המוזיקלי של טלמי ועם המנהל לארי פייג', ששינה את שמה ל-Kinks. האחים דייוויס צירפו את שני החברים הנותרים להרכב הסופי – הבסיסט פיט קוויף והמתופף מיק אייבורי. ב-1964 הלהקה הוציאה סינגל בכורה, קאבר לשירו של ליטל ריצ'רד "Long Tall Sally". הסינגל כשל במצעדים, וכך גם הסינגל שבא אחריו, שיר מקורי בשם "You Still Want Me". נקודת המפנה הגיעה בסינגל השלישי "You Really Got Me", שהגיע לפסגת המצעדים בבריטניה ומאוחר יותר גם בארצות הברית. השיר זכור בזכות ריף הגיטרה שניגן דייב דייוויס והשימוש הראשוני בדיסטורשן. בעקבותיו יצא אלבום הבכורה, שנקרא בפשטות Kinks, והורכב, מלבד הלהיט, בעיקר מקאברים לשירים אמריקאיים. באוקטובר 1964 יצא סינגל נוסף, "All Day and All of the Night", שהיה דומה בסגנונו לקודמו והגיע למקום השני במצעדים. הלהקה המשיכה להוציא סינגלים מצליחים, בהם "Set Me Free" ו-"Tired of Waiting for You".

התפתחות מוזיקלית (1966-1965)

בראשית 1965 הוציאה הלהקה את אלבומה השני, Kinda Kinks, שהיה דומה לקודמו, אך בהמשך השנה ניכרה התפתחות בסגנונה המוזיקלי. ביולי 1965 יצא הסינגל "See My Friends", שנחשב לשיר הרוק הראשון שעשה שימוש בצליל "דרון" (Drone), שהופק על ידי גיטרת 12 מיתרים, בהשפעת המוזיקה ההודית.^[2] השיר, שהגיע למקום העשירי במצעד הבריטי, הקדים בארבעה חודשים את Norwegian Wood של הביטלס, שעשה שימוש בסיטאר ליצירת אפקט דומה וייתכן שהושפע ישירות מהשיר של ה-Kinks.^[3] בספטמבר 1965 יצא הסינגל "A Well Respected Man", שלראשונה לא עסק באהבה אלא בתיאור סאטירי של הגבר הבריטי הממוצע. בנובמבר יצא האלבום השלישי, The Kink Kontroversy, שבו למעט שיר אחד כל השירים נכתבו על ידי ריי דייוויס. באלבום היה שילוב בין שירי רוק פשוטים כמו בשנים הקודמות, דוגמת הלהיט "Till the End of the Day" ועיסוק בנושאים מורכבים יותר. ב-1966 המגמה נמשכה עם שני סינגלים סאטיריים נוספים – "Dedicated Follower of Fashion", שיצא בפברואר, לעג לחובבי האופנה שפעלו בלונדון החוגגת באותן שנים, ו-"Sunny Afternoon", שיצא ביוני לעג לעשירים ותלונותיהם על שיטת המיסוי. האחרון הגיע לפסגת המצעדים בבריטניה, ונכלל באלבום Face to Face, שיצא באוקטובר וכלל 14 שירים שאת כולם כתב ריי דייוויס. בנובמבר יצא עוד סינגל מצליח, "Dead End Street", שגם לו טקסט עוקצני על חיי מעמד הפועלים. בשלהי 1966 הבסיסט קוויף נפגע בתאונת דרכים, וג'ון דלטון החליף אותו בהופעות למספר חודשים.

תור הזהב (1971-1967)

בשנת 1965 נאסרה על הלהקה כניסה לארצות הברית עקב סכסוך עם איגוד המוזיקאים האמריקאי, וכך, בשיאה של "הפלישה הבריטית" – כשהביטלס, המי והרולינג סטונס כבשו את ארצות הברית, נאלצו הקינקס להישאר באי הבריטי. מוזיקלית, הלהקה התחזקה משמעותית, כאשר מגבלה זו גרמה לריי דייוויס להתחיל לעסוק בכתיבתו בנושאים הנוגעים לתרבות ולנוסטלגיה האנגלית, והאלבומים הבאים שיוציאו הקינקס נחשבים עד היום לטובים בקריירה שלהם.

בספטמבר 1967 יצא האלבום Something Else by The Kinks, בו נכלל הלהיט הגדול Waterloo Sunset. באלבום זה עברה הלהקה לסגנון בארוק פופ עם שימוש מוגבר במלוטרון. כמו כן, לראשונה הופיעו באלבום שלושה שירים שכתב האח הצעיר, דייב דייוויס, ששימש עד אז כגיטריסט וזמר בלבד. אלבום זה היה הראשון בסדרה של אלבומי אולפן שנחשבים כיום בעיני המבקרים לתור הזהב של הלהקה. עוד באותה שנה, החל ריי דייוויס לכתוב מדי שבוע שירים לתוכנית הסאטירה של ה-BBC "The Eleventh Hour".

בנובמבר 1968 הוציאה הלהקה את האלבום The Kinks Are the Village Green Preservation Society, אלבום קונספט העוסק בהיעלמותה של אנגליה הישנה בפני התעשייתיות והקדמה. האלבום כמעט ולא זכה להתייחסות עם צאתו, ונכשל מבחינה מסחרית, אך כיום הוא נחשב לאלבום החשוב ביותר של הלהקה. פיט טאונסנד, גיטריסט להקת המי, אמר על האלבום: "עבורי, זה הסרג'נט פפר של ריי דייוויס". השיר "Days", שהיה אמור להופיע באלבום אך לא נכלל בגרסה הסופית, יצא כסינגל והגיע למקום ה-12 בבריטניה.

ב-1969 עזב את הלהקה הבסיסט קוויף. ג'ון דלטון, שהיה מחליפו הזמני שנתיים קודם לכן, הצטרף במקומו באופן קבוע. כמו כן, באותה שנה הותרה כניסתה של הלהקה לארצות הברית לאחר ארבע שנים והיא יצאה לסיבוב הופעות במדינה. ריי דייוויס החל לעבוד על פסקול לסרט טלוויזיה שיועד לשידור ברשת ITV, העוסק בסיפור על בן דודו ארתור, המתייאש מהחיים בבריטניה ומהגר לאוסטרליה. הרשת החליטה לגנוז את הסרט, והשירים יצאו באוקטובר 1969 כאלבום (Arthur (Or the Decline and Fall of the British Empire, שנחשב גם הוא בעיני המבקרים לאחת מפסגות היצירה של הלהקה, אך בדומה לאלבום הקודם נכשל מבחינה מסחרית.

בנובמבר 1970 הוציאה הלהקה אלבום קונספט נוסף,Lola Versus Powerman and the Moneygoround, Part One, העוסק ברובו בתיאור עוקצני של תעשיית המוזיקה, ובייחוד של מפיקים ומנהלים שניהלו את הקינקס לאורך השנים וריי דייוויס חש כי רימו אותו. עם זאת, השיר הבולט באלבום היה "Lola" שלא היה קשור לנושא, אלא תיאר מערכת יחסים עם טרנסג'נדר. למרות הנושא החריג, השיר הצליח מאוד. הוא החזיר את הלהקה למסלול של הצלחה מסחרית, ונחשב לאחד מהלהיטים המזוהים איתה.

בנובמבר 1971 יצא האלבום Muswell Hillbillies הקרוי על שם שכונת ילדותם של האחים בדייוויס. האלבום חזר לעיסוק בחיי מעמד הפועלים ובטיפוסים משולי החברה הבריטית. באותה שנה חיברה הלהקה פסקול לסרט Percy.

דעיכה וכיוון תיאטרלי (1976-1972)

ב-1972 יצא האלבום הכפול Everybody's in Show-Biz, הכולל תקליט אחד עם שירים חדשים, ותקליט שני עם הקלטה של הלהקה בהופעה חיה בקרנגי הול בניו יורק. הסינגל "Celluloid Heroes" הצליח במצעדים ונחשב לאחד השירים הבולטים של הלהקה, אך האלבום ככלל נחשב בעיני המבקרים^{[דרוש מקור]} לירידה ברמה לאחר ההצלחות הקודמות.

ב-1973 החליט ריי דייוויס לשנות כיוון ויצר סדרה של אופרות רוק מורכבות בנושאים שונים, שלא הלהיבו את המבקרים ואת הקהל. תקופה זו נחשבת כיום לנקודת השפל בקריירה של הקינקס.

תקופת האצטדיונים (1985-1977)

ב-1977 יצא האלבום Sleepwalker, שסימן חזרה מהאופרות המורכבות לכיוון של רוק פשוט יותר. הלהקה חזרה להצלחה מסחרית, ויחד עם האלבומים שיצאו בשנים שלאחר מכן, החלה למלא אצטדיונים בהופעות ברחבי ארצות הברית. באותה תקופה החלו להקות חדשות כגון ואן היילן, הג'אם והפריטנדרס לבצע גרסאות כיסוי לשירי הלהקה משנות השישים, ובכך סימלו את השפעתה הרבה על עולם המוזיקה. עם זאת, האלבומים מתקופה זו אינם נחשבים כיום למוצלחים כמו אלו של תור הזהב.^{[דרוש מקור]}

ב-1982 יצא הסינגל המצליח "Come Dancing". ב-1984 עזב את הלהקה המתופף אייבורי, שהיה חבר בה מתחילת הדרך, ואת מקומו תפס בוב הנריט. גם עמדות הבסיסט והקלידן עברו שינויים רבים באותה תקופה, והאחים דייוויס נותרו היחידים שחברים בלהקה לאורך כל דרכה.

דעיכה סופית ופירוק (1996-1986)

האלבומים שהוציאה הלהקה בסוף שנות השמונים, Think Visual ו-UK Jive, נחשבים^{[דרוש מקור: בעיני מי?]}לכשלונות אומנותיים ומסחריים. ב-1993 יצא האלבום האחרון של הלהקה, Phobia, שקיבל ביקורות מעט יותר טובות. באותן שנים החל גל הבריטפופ ובו להקות חדשות שהושפעו מאוד מהקינקס, דוגמת אואזיס ו-בלר. באמצע שנות התשעים התרכזו הקינקס בעיקר בהופעות עם הלהיטים הישנים, עד שב-1996 הוחלט על הפסקת פעילות הלהקה. ההופעה האחרונה נערכה בפסטיבל רוק באוסלו ביוני באותה שנה. לאחר הפירוק, פנו האחים דייוויס ליצירת אלבומי סולו. ב-18 בדצמבר 2015 התארח ריי בהופעתו של דייב, במה שהיה להופעה המשותפת הראשונה של האחים מאז הפירוק. ב-26 ביוני 2018 הודיע ריי דייוויס בראיון כי הלהקה צפויה להתאחד ולהקליט שירים חדשים.

ראו גם

• הפלישה הבריטית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקינקס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הקינקס
• הקינקס, ברשת החברתית פייסבוק
• הקינקס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• הקינקס, ברשת החברתית אינסטגרם
• הקינקס, סרטונים בערוץ היוטיוב
• הקינקס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• הקינקס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• הקינקס, באתר ספוטיפיי
• הקינקס, באתר Last.fm (באנגלית)
• הקינקס, באתר AllMusic (באנגלית)
• הקינקס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• הקינקס, באתר דיזר
• הקינקס, באתר Discogs (באנגלית)
• הקינקס, באתר Songkick (באנגלית)
• הקינקס, באתר SecondHandSongs
• הקינקס, באתר DNCI, הדיסקוגרפיה הלאומית של שירים איטלקיים
• הקינקס, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• הקינקס, באתר בילבורד (באנגלית)
• הקינקס, באתר טיידל (באנגלית)
• אורי לוטן, לונדון, שמש חמימה, וויסקי, באתר nrg‏, 9 בדצמבר 2004
• בן שלו, נוף ילדותו של ריי דייוויס מנהיג להקת "הקינקס" שופך אור על דמותו כמוזיקאי, באתר הארץ, 15 באפריל 2020
• הקינקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. שם הלהקה אינו ניתן לתרגום מדויק לעברית. הכוונה ל"מוזרים", "שאינם הולכים בתלם", "בעלי טעמים חריגים", או "סוטים בתחום המין".
2. Peter Lavezzoli, The Dawn of Indian Music in the West (Bloomsbury Academic: 2006), p. 155: "Without the use of Indian instruments, 'See My Friends' was the first pop song to evoke an Indian feel".
3. Jonathan Bellman, The Exotic in Western Music (Northeastern University Press: 1998), p. 295