הצליבה הוורודה

הצליבה הורודה היא טרילוגיה המורכבת מ"סקסוס", "פלקסוס" ו"נקסוס", היא יצירה סמי בדיונית המתעדת תקופה של שש שנים בהם הנרי מילר חי בברוקלין, התאהב באשתו השנייה ג'ון מאנספילד ונאבק כדי להיהפך לסופר, כל זאת עד לעזיבתו הראשונה לפריס ב-1928. הכותרת מקורה ממשפט בסמוך לסיפא של "חוג הגדי" של מילר: "כל הגולגותות שלי היו צליבות וורודות, פסאודו-טרגדיות כדי להבעיר את שריפות הגיהנום עבור החוטאים האמיתיים הנמצאים בסכנת השיכחה."^[1]

הצליבה הוורודה

Sexus בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
מידע כללי
מאת	הנרי מילר
שפת המקור	אנגלית
תורגם לשפות	עברית, ערבית, צרפתית, הונגרית, גרמנית, פורטוגזית, איטלקית, ספרדית, הולנדית, שוודית, ועוד
סוגה	נובלה אוטוביוגרפית
מקום התרחשות	ניו יורק
הוצאה
הוצאה	Obelisk Press Grove Press
הוצאה בשפת המקור	1965
תאריך הוצאה	סקסוס - 1949 פלקסוס - 1953 נקסוס - 1959
מספר עמודים	1,462
פרסים
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד
סדרה
הספר הבא	ימים שקטים בקלישי

סקסוס

"סקסוס" (1949), הכרך הראשון, מתאר את התפרקות הנישואים הראשונים של מילר למוד כשהוא נפגש מתאהב ומתחתן עם אשתו השנייה, רקדנית הכובשת והמסתורית בשם מונה (ג'ון). כל אותו זמן הוא מרגיש אשם בכך שהוא עוזב את מוד בעוד הוא נמשך אליה יותר בעקבות גירושיהם. בהתחלה של "סקסוס" מילר בן 33. ג'ון נקראת תחילה מארה, אך בתחילת פרק 8, ולאורך שאר הטרילוגיה שמה משתנה למונה. מילר קובע כי מדובר בהשפעת חברו ד"ר קרונסקי, וכי שינוי השם מלווה "שינויים אחרים ומשמעותיים יותר". היא כזו ששינתה פרטים רבים מחייה: "שמה, עיר הולדתה, אמה, גידולה, חברותיהה, טעמה, אפילו רצונותיה." ^[2]

ה"ניו יורק טיימס" הצהיר כי "מילר משתמש בסצנות מין חסכניות כדי להניח את הבמה לדיונים פילוסופיים בנושאים כגון העצמי, אהבה, נישואים ואושר." ^[3]

מילר סיפר שבפרץ של השראה לילה אחד בשנת 1927, הוא נשאר כל הלילה כשהוא מתווה את מהלכם של "חוג הגדי" (1939) ו"הצליבה הוורודה" בארבעים או חמישים עמודים מוקלדים.^[4] הוא החל לכתוב את "סקסוס" בניו יורק בשנת 1942, ואז הניח אותו בצד עד שהרים את המשימה שוב בשנת 1947 בעת ששהה בביג סור.^[5] הספר הודפס לראשונה בפריס כשני כרכים על ידי הוצאת אובליסק בשנת 1949.^[6] הדבר עורר סערה גדולה, וצונזר בשנה שלאחר מכן כאשר המו"ל של החברה נקנס ונגזר עליו עונש מאסר.

פלקסוס

"פלקסוס" (1953), הכרך השני, ממשיך בסיפור נישואיו של מילר למונה, ומכסה את ניסיונותיו של מילר להפוך לסופר לאחר שעזב את עבודתו בחברת הטלגרף הקוסמודמונית (השם הבדיוני של חברת וסטרן יוניון. הוא פורסם לראשונה באנגלית בשנת 1953 על ידי אולימפיה בשני כרכים.^[7]

נקסוס

ב-"נקסוס" (1959), החלק האחרון, מילר מוצא את עצמו מחוץ לנישואיו הוא ככל שמערכת היחסים של מונה עם אנסטסיה (ז'אן קרונסקי) מתפתחת, עד שהצמד נוטש לבסוף את מילר כדי לנסוע לפריס. לאחר חזרתה של מונה בגפה, הטרילוגיה מסתיימת בכך שמילר ואשתו עוזבים לפריז.

מילר שקל לכתוב כרך שני של "נקסוס", ועשה כמה ניסיונות להשלים אותו. הכרך נועד לכסות את זמנו בצרפת עם מונה, חזרתם לניו יורק, שובו לפריז בכוחות עצמו והיה אמור להסתיים בכתיבה שלו את שורות הפתיחה של "חוג הסרטן" בווילה סוראט 18. הוא עשה כמה ניסיונות לכתוב את הספר לפני שבסופו של דבר נטש את המשימה.^[8][9] טיוטה גסה של הרומן העזוב, "פריז 1928 (Nexus II)", תיאור מסעו ב-1928 לפאריס עם מונה, פורסם לראשונה באנגלית בשנת 2012.^[10]

פרסום

שלושת הספרים בטרילוגיה נאסרו בתחילה בארצות הברית, ופורסמו רק בצרפת וביפן.^[5][11] הפרסום שלהם באמריקה בסופו של דבר באה בעקבות החלטתו של בית המשפט העליון בארצות הברית מ-1964 ש"חוג הסרטן" הוא יצירת ספרות ולכן אין לאסור אותו. ^[12]

מילר היה מודאג מהפרסום של "סקסוס" בארצות הברית. הוא הרגיש שיכול להיות שאשתו לשעבר ביאטריס, המקור לדמותה של מוד, תגיש תביעה על ייצוגה ברומן. למרות הסתייגותו של מילר, כל שלושת הכרכים של "הצליבה הוורודה" פורסמו על ידי הוצאת "גרוב" בארצות הברית בקיץ 1965. עד מהרה הם החזיקו במקום הראשון ברשימת רבי המכר של שבועון המוציאים לאור ביחד עם עוד שני מספרי מילר, "עולם המין" ו"ימים שלווים בקלישי" עליו הוסר החרם זמן קצר קודם לכן.^[13][14]

ביקורת

חברו הקרוב של מילר, הסופר לורנס דורל, התאכזב קשות מ"סקסוס" . במכתב מיום 5 בספטמבר 1949, הוא כתב שמילר אבד "במקלחת זוהמת השירותים הזאת שכבר לא נראית מרעננת ותומכת, אלא רק צואתית ועצובה."^[15]

"אני מנסה לשחזר במילים חסימה בחיי שיש לה עבורי חשיבות עליונה - כל חלק ממנה", הגיב מילר. "מאז 1927 סחבתי בתוכי את החומר של הספר הזה. האם אתה מניח שייתכן שאעבור הפלה לאחר תקופת הריון שכזו? ... אבל לארי, לעולם לא אוכל לסגת ממה שכתבתי. אם זה לא היה טוב, זה היה נכון; אם זה לא היה אומנותי, זה היה כנה; אם זה גם הותיר טעם רע, זה היה בצד של החיים."^[15]

תרגומים לעברית

• סקסוס, תרגם: עודד פלד, הוצאת כנרת, רמת גן, 1985
• נקסוס, תרגם: עודד פלד, הוצאת כנרת, תל אביב, 1990
• פלקסוס, תרגמה: שרונה עדיני, הוצאת כנרת, חולון, 2000

הערות שוליים

1. New York: Grove Press, 1961, p. 325.
2. Henry Miller, Sexus, New York: Grove Press, 1965, pp. 154, 165–66.
3. "France Lifts Its Long Ban On Henry Miller's 'Sexus,'" New York Times, November 20, 1968. By subscription only.
4. George Wickes, "Interviews: Henry Miller, The Art of Fiction No. 28," The Paris Review, Summer-Fall 1962, No. 28.
5. Mary V. Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, New York: Simon & Schuster, 1991, p. 246.
6. Robert Ferguson, Henry Miller: A Life, New York: W. W. Norton & Company, 1991, p. 306.
7. Lawrence Shifreen and Roger Jackson, Henry Miller: A Bibliography of Primary Sources, Vol. 1, 1993, p. 254.
8. Ferguson, Henry Miller: A Life, p. 330.
9. Arthur Hoyle, The Unknown Henry Miller: A Seeker in Big Sur, New York: Arcade Publishing, 2014, pp. 246, 253.
10. "Paris 1928," Indiana University Press, August 8, 2012.
11. Frank Getlein, "Henry Miller's Crowded Simple Life," Milwaukee Journal, June 9, 1957.
12. Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, p. 285.
13. Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, p. 287-88.
14. Henry Miller, Preface to Big Sur and the Oranges of Hieronymus Bosch, New York: New Directions, 1957, p. ix.
15. George Brassaï, Henry Miller: The Paris Years, New York: Arcade Publishing, 1975 (translation copyright 1995), pp. 203–4.