Loading AI tools
הסכסוך הביזנטי-גאורגי של המאה האחת עשרה מתייחס לסכסוך שמקורו בוויכוח על ירושת דוד השלישי, שהוכרח להכריז על הביזנטים כיורשיו.
  |
| מקור הסכסוך |
| אישים: דוד השלישי | גורגן | בגרט השלישי |
| שטחים במחלוקת: טאו | תאודוסיופוליס | פאסיאן | ימת ואן |
| מלחמת גיאורגי בבסיליוס (1015–1022) |
| קרבות: קרב שירימני | קרב סוונדכס |
| שליטים: גיאורגי הראשון | בסיליוס השני |
| כללי: המשמר הורנגי | התמה של איבריה |
| מרידות ליפריט, דוכס קלדקארי |
| קרבות: קרב סאסירתי |
| מעורבים: ליפריט הרביעי | בגרט הרביעי |
| רומנוס השלישי | קונסטנטינוס השמיני |
| ראו גם: ממלכת גאורגיה והאימפריה הביזנטית |
הסכסוך הביזנטי–גאורגי, של המאה האחת עשרה התמקד בעיקר במספר מחוזות אסטרטגיים באזורי הגבול הבינטיים-גאורגיים-ארמניים. רוב האדמות הללו הוענקו על ידי בסיליוס השני לקורופלאטס הגאורגי, דוד השלישי כגמול על עזרתו הקריטית במאבק כנגד הגנרל הביזנטי המורד, ברדס סקלרוס, בשנים 978-979. אף על פי כן, תמך דוד במרידה כושלת אחרת שהונהגה על ידי גנרל ביזנטי אחר, ברדס פוכאס, בסוף שנות השמונים של המאה העשירית. כתוצאה מתמיכה זו, הוכרח דוד להכריז על בסיליוס השני ליורש הנסיכות שלו. הסכם זה הרס הסכם אחר שערך דוד עם בנו המאומץ, בגרט השני מלך אבחזיה, יורשו.
לאחר מותו של דוד, בשנת 1000, צרף בסיליוס לאימפריה את טאו, תאודוסיופוליס (כיום ארזורום), אזור פאסיאן (Φαστανοζ)[1] וימת ואן (אפאהוניק) כולל העיר מנזיקרט. שנה לאחר מכן, הנסיך הגאורגי, גורגן, אביו הטבעי של בגרט, התקדם לעבר שטחי המריבה, במטרה להשתלט בחזרה על ירושת דוד. אלא שניקפורוס אורנוס (Νικηφόρος Ουρανός), מנהיג אנטיוכיה, הניא אותו מלעשות זאת. למרות הכול הצליח בגרט, בשנת 1081, להפוך למלך הראשון של הממלכה הגאורגית המאוחדת. לאחר מותו בשנת 1014, המשיך יורשו, גיאורגי הראשון, את התביעה לירושה העתיקה של טאו, שהייתה בידי הביזנטים.
בשנת 1014, פלש גיאורגי הראשון לטאו, כשכוחותיו מתוגברים במתנדבים ארמנים. בסיליוס השני, בהיותו טרוד במלחמה כנגד הבולגרים, שלח צבא שיגרש את הגאורגים. הצבא הוכה באופן מכריע, אבל צי המלחמה הביזנטי כבש את נמלי הכוזרים בעורף, כלומר עד לצפון-מערב מאזור השליטה הגאורגית. לאחר שהושלם כיבוש בולגריה, בשנת 1018, החלו הביזנטים בהכנות למערכה הגדולה מול הגאורגים, כאשר בתחילה חיזקו מחדש את המבצר תאודוסיופוליס. בסתיו 1021 יצא בסיליוס בראש צבא גדול, שמתוגבר במשמר הורנגי, ותקף את הגאורגים ובעלי בריתם הארמנים, כשהם כובשים את פאסיאן ודוחפים את הגאורגים אל מעבר לטאו לתוככי הממלכה הגאורגית. המלך גיאורגי, בנסיגתו, שרף את העיר אולתיסי כדי שלא תיפול בידי הביזנטים, והתמקם בעיר קולה (גאורגית: კოლა, טורקית: Göle).
ב-11 בספטמבר 1021, התחולל קרב עקוב מדם ליד הכפר שירימני, ליד ימת פלאקזיו (כיום ימת צ'ילדיר Çildir, טורקיה), קרב שירימני. הקיסר ניצח ניצחון יקר, והכריח את גיאורגי לסגת צפונה לתוך ממלכתו. בחורף נסוג בסיליוס לטרבזון כשהוא בוזז את הממלכה בדרכו. מספר ניסיונות למשא ומתן לפתרון הסכסוך עלו בתוהו. בינתיים קיבל גיאורגי תיגבור מממלכת קאחתי-הרתי ובא בברית עם הגנרלים הביזנטיים, ניקפורוס פוכאס וניקפורוס קסיפיאס[2], שביצעו מרידת נפל בעורף הביזנטי. בדצמבר של אותה שנה, בעל בריתו של גיאורגי, המלך הארמני, יואן סנכרים מוספוראקאן (Վասպուրական)[3], שהוטרד מידי הסלג'וקים, מוסר את כניעת ממלכתו לקיסר הביזנטי.
עם הגעת האביב, בשנת 1022, פתח בסיליוס במתקפה הסופית שלו, קרב סוונדכס, ונחל בה ניצחון מוחץ על הגאורגים. כשהוא מאיים מהים ומהיבשה על אחיזתו של גיאורגי על טאו, פאסיאן, קולה, ארטאני וג'אוואחתי, שבה את בנו הקטן של גיאורגי, בגרט, והשאיר אותו כבן ערובה.
עם מותו של אביו, בשנת 1025, חזר בגרט לביתו כדי לרשת את כס המלוכה, אולם נתקל בחבורת אצילים בעלת עוצמה, שסירבו להכיר בו כיורש, וכשליט הממלכה. האצילים הזמינו, בשנת 1028, את הצבא הביזנטי, להשתלט על הממלכה. הביזנטים פלשו לאזורי הספר של הממלכה הגאורגית וכיתרו את מצודת קלדקארי, מצודת מפתח במחוז ההיסטורי, תריאלתי (מקום מושבה הראשון של דוכסות קלדקארי), אבל לא הצליחו לכבוש אותה ונסוגו לשוושתי (შავშეთი). הבישוף המקומי, "סבא מטבטי", ארגן הגנה מוצלחת על האזור, כשהוא מכריח את הביזנטים לשנות את הטקטיקה. הקיסר קונסטנטינוס השמיני שלח את דמטרה מארטאנוג'י, הנסיך הגאורגי הגולה, דודנו של בגרט, שהיה מוכר על חוגים נרחבים כטוען לגיטימי לכתר, לקחת את כס המלוכה בכוח. אירוע זה היה המאיץ למרידה כנגד בגרט והעוצרת, מרים מוספוראקאן[4]. ב-15 בנובמבר 1028, מת קונסטנטינוס, ויורשו רומנוס השלישי הוציא את צבאו מגאורגיה. המלכה מרים ביקרה בקונסטנטינופול בשנת 1029 או 1030, וניהלה משא ומתן על הסכם שלום בין הממלכות. למתן תוקף להסכם נישאה אחייניתו של הקיסר החדש, הלן, לבגרט, והובטח לו התואר הביזנטי, "קורופלאטס", והכרה בו כ"מלך הגאורגים והאבחזים". הלן נפטרה זמן קצר לאחר מכן בכותאיסי, ובגרט נישא לנסיכה האלנית, בורנה מאלניה, אחותו של צאר[5] ממלכת אלניה, דורגולל הגדול. מותה של אשתו הראשונה הביא בעצם גם לסופה של ההתקרבות הקצרה בין הממלכה הגאורגית לאימפריה הביזנטית.
בתחילת שנות הארבעים של המאה האחת עשרה, מרדה האופוזיציה הפאודלית כנגד בגרט. המורדים שהונהגו על ידי ליפריט הרביעי דוכס קלדקארי, ביקשו את עזרתם של הביזנטים במטרה להכתיר טוען אחר לכתר, דמטרה, אחיו למחצה של בגרט[6], לכס המלוכה. למרות שמאמציו לכבוש את מצודת המפתח ארטאני, עלו בתוהו, הצליח ליפריט לגייס את הביזנטים ולהנחיל מפלה ניצחת לבגרט בקרב סאסירתי, ובכך לאלץ את בגרט למצוא מחסה בהרי הקווקז המערביים של גאורגיה. בגרט מצידו שם את פעמיו לקונסטנטינופול, ולאחר שלוש שנים של משא ומתן, הצליח להשיג הכרה של החצר הביזנטית. הוא חזר לגאורגיה בשנת 1051, והכריח את ליפריט לצאת לגלות. ולמעשה היה זה סופו של הסכסוך הביזנטי-גאורגי.
למרות אובדן השטחים לבסיליוס השני, הצליחו המלכים הגאורגים שבאו לאחר מכן, לשמור על עצמאותה של הממלכה הגאורגית, ולצרף את רוב האדמות הגאורגיות לתוך הממלכה. רבים מהאזורים שסופחו לאימפריה הביזנטית נכבשו מאוחר יותר, בשנות השבעים והשמונים של המאה האחת עשרה, על ידי הסלג'וקים, ונכבשו מידיהם על ידי המלך הגאורגי, דוד הבנאי.
מערכת היחסים עם המונרכיות הנוצריות היו, באופן יחסי, יחסי שלום. להוציא אפיזודה אחת בשנת 1204, כאשר תמר מלכת גאורגיה ניצלה את מסע הצלב הרביעי כנגד קונסטנטינופול, ופלשה למחוזות הים השחור של נסיכי קומננוס[7], מייסדי האימפריה של טרפזונטס.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
