שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (מחזה)
מחזה מאת סיימון סטפנס, המעובד מהרומן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (באנגלית: The Curious Incident of the Dog in the Night-Time) הוא מחזה מאת סיימון סטיבנס משנת 2012 המבוסס על רומן מאת מארק האדון באותו השם. גיבור המחזה הוא כריסטופר בון, נער בן 15 שנראה שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי, אשר יוצא לחקור את נסיבות מותו המסתוריות של כלב השכנים, ועקב כך חושף סודות משפחתיים שהוא מתקשה להתמודד איתם. המחזה מוצג כהצגה בתוך הצגה (שלא כמו הספר עליו הוא מבוסס).
Remove ads
המחזה הוצג לראשונה ב-2 באוגוסט 2012 ב-Cottesloe Theatre שבתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון, משם הועבר ל-Apollo Theatre שבוסט אנד ב-12 במרץ 2013. ההפקה זכתה בשבעה פרסי אוליבייה ב-2013 (לרבות בקטגוריית המחזה החדש הטוב ביותר) ובכך השוותה את השיא של שבע זכיות שהיה קיים באותה העת, ואשר נקבע על ידי המחזמר "מטילדה" בשנת 2012, עד אשר את השיא של שתי הפקות אלו עקף המחזמר "הארי פוטר והילד המקולל" שגרף תשעה פרסי אוליבייה בשנת 2017. במהלך הופעה שנערכה ב-19 בדצמבר 2013, התקרה של אולם תיאטרון אפולו התמוטטה וכתוצאה מכך ההפקה נסגרה. היא נפתחה מחדש ב-9 ביולי 2014 ב-Gielgud Theatre, שם המשיכה לרוץ עד ל-3 ביוני 2017.
הפקה של המחזה הועלתה גם בברודוויי, שם הוצגה ב-Ethel Barrymore Theatre בין ה-5 באוקטובר 2014 ועד ל-4 בספטמבר 2016. הפקה זו זכתה בפרס Drama Desk לשנת 2015 עבור המחזה הטוב ביותר, בפרס Outer Critics Circle לשנת 2015 עבור המחזה החדש הטוב ביותר בברודוויי, בפרס Drama League לשנת 2015 עבור ההפקה הטובה ביותר בברודוויי או באוף ברודוויי ובפרס טוני לשנת 2015 עבור המחזה הטוב ביותר.
ההצגה זכתה לתגובות חיוביות במיוחד, כאשר רוב המבקרים התרשמו מיכולתה להעביר את נקודת המבט של הגיבור הצעיר והחמלה של מורתו. המבקרים גם ציינו בעיקר את האפקטים החזותיים המשולבים בהצגה.[2]
Remove ads
תקציר העלילה
בעוד הרומן המקורי עליו מבוסס המחזה מסופר בגוף ראשון על ידי הגיבור, כריסטופר בוּן, ההצגה מוצגת כקריאה בקול רם של ספר שכריסטופר כתב בעצמו על ידי מורתו.[3][4] התוצאה היא שהמחזה מוצג כהצגה בתוך הצגה.[5]
המחזה, שעלילתו מתרחשת בסווינדון ובלונדון[6] הוא על כריסטופר ג'ון פרנסיס בון, גאון מתמטי בן 15. נראה שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי, והוא לוקה באוטיזם קלאסי[7] או בתסמונת אספרגר,[8] למרות שהדבר לא נאמר במפורש במחזה.[9] "המקרה המוזר" שבשם המחזה הוא תעלומת מסתורין סביב מותו של כלב השכנים וולינגטון.[9]
כריסטופר הופך לבלש חובב דמוי שרלוק הולמס, ובעודו מחפש את הרוצח, הוא נתקל בהתנגדות מצד שכנים רבים, אך בעיקר מאביו, אד בון. כאשר הוא מגלה שאביו שיקר לו במשך שנים על מות אמו והוא זה שהרג בעצמו את וולינגטון, כריסטופר מוטרד ופוחד לחייו שלו. בפעם הראשונה, הוא נוסע לבדו ללונדון כדי למצוא את אמו ולחיות איתה. הוא מוצא אותה, והיא מקבלת אותו בברכה; עם זאת, שאיפותיו בחיים מובילות אותו בחזרה לסווינדון, שם הוא רוצה לגשת לבחינת בגרות במתמטיקה. כריסטופר משיג את הציון הגבוה ביותר, ובהדרגה מתפייס עם אביו.
Remove ads
דמויות ושחקנים
Remove ads
הפקות
סכם
פרספקטיבה
הממלכה המאוחדת
ההצגה, אשר עובדה על ידי המחזאי סיימון סטיבנס ובוימה על ידי מריאן אליוט,[10] הוצגה לראשונה בהפקת התיאטרון המלכותי הלאומי בתיאטרון קוטסלו ב-2 באוגוסט 2012.[1][11] בהפקה זו כיכבו לוק טרדוויי בתפקיד כריסטופר, ניב קיוזאק בתפקיד מורתו שֶבוֹן, ניקולה ווקר בתפקיד אמו ג'ודי, פול ריטר בתפקיד אביו אד ואונה סטאבס בתפקיד גב' אלכסנדר.[12] ההפקה, שהציגה עד לסוף אוקטובר 2012, שודרה בשידור חי לבתי קולנוע ברחבי העולם ביום חמישי ה-6 בספטמבר 2012 באמצעות לוויין.[13] בחודש מרץ ההצגה עברה לתיאטרון אפולו שבווסט אנד.[14] ב-1 במרץ חלו הצגות ההרצה שם, עם פתיחה רשמית ב-12 במרץ. סאן גליסון והולי איירד הצטרפו לצוות השחקנים בתפקיד הוריו של כריסטופר.[15]
ב-19 בדצמבר 2013, במהלך הופעה, חלק מהגג של תיאטרון אפולו התמוטט, ופצע כמעט 80 אנשים.[16] כתוצאה מכך, כל ההופעות הנוספות בוטלו,[17][18] והחל חיפוש אחר אולם תיאטרון חדש להופיע בו,[19] שכן נדרשו תיקונים נרחבים בתיאטרון אפולו.[20][21] בפברואר 2014 מפיקי המחזה ארגנו 8 מופעי צהריים חינם לקהל צופים מ-14 בתי ספר תיכוניים באולם העירייה הישן בסטרטפורד.[11] בסופו של דבר, ההפקה נפתחה מחדש בתיאטרון גילגוד הסמוך, החל מהצגות הרצה ב-24 ביוני 2014, עם ערב פתיחה רשמי ב-9 ביולי.[22]
הפקת הווסט אנד ירדה ב-3 ביוני 2017, לאחר שהוצגה למעלה מ-1,600 פעמים.[23]
ארצות הברית
הצגת הבכורה בברודוויי נערכה בתיאטרון אתל ברימור ב-5 באוקטובר 2014, לאחר מספר הצגות הרצה שהחלו ב-10 בספטמבר.[24] גם הצגה זו הופקה על ידי התיאטרון המלכותי הלאומי[25] בבימויה של אליוט.[26] צוות השחקנים המקורי של ברודוויי כלל את אלכס שארפ (בתפקידו המקצועי הראשון אי פעם) בתפקיד כריסטופר,[27] אניד גרהם בתפקיד אמו ג'ודי, איאן ברפורד בתפקיד אביו אד, ופרנצ'סקה פרידני בתפקיד שֶבוֹן.[28] על הכוריאוגרפיה היו אמונים סקוט גרהם וסטיבן הוגט.[29]
ההפקה בברודוויי ירדה ב-4 בספטמבר 2016 לאחר 800 הופעות.[30][31]
ישראל
בשנת 2014 עלה המחזה בישראל בתרגום לעברית בתיאטרון בית ליסין עם נדב נייטס בתפקיד הראשי[32]. על משחקו בתפקיד הראשי בהצגה זו זכה נייטס בפרס התיאטרון הישראלי לשנת 2014 בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר[33].
הפקות נוספות
המחזה הוצג בהפקות מקומיות במדינות שונות ברחבי העולם, לרבות באוסטרליה, בלגיה, יפן,[34][35] מקסיקו, קוריאה הדרומית וקנדה.
Remove ads
פרסים ומועמדויות
סכם
פרספקטיבה
המועמדויות לפרסי לורנס אוליבייה לשנת 2013, המוענקים להפקות מקצועיות שהועלו בלונדון, הוכרזו ב-26 במרץ 2013. ההפקה הייתה מועמדת בשמונה קטגוריות, עבור המחזה החדש הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר (מריאני אליוט), השחקן הראשי הטוב ביותר (לוק טרדוויי), שחקנית המשנה הטובה ביותר (ניקולה ווקר), עיצוב במה הטוב ביותר, עיצוב תאורה הטוב ביותר, עיצוב קול הטוב ביותר והכוריאוגרפיה הטובה ביותר.[36] בסופו של דבר, ההפקה זכתה בשבעה פרסי אוליבייה,[37] ובכך השוותה את השיא במספר הזכיות להפקה אחת, שנקבע על ידי המחזמר "מטילדה" בשנת 2012.[38][39] עוד זכתה ההצגה בפרס המחזה הטוב ביותר בטקס חלוקת פרסי Whatsonstage שנערך ב-17 בפברואר 2013.[40]
הפקת לונדון המקורית
הפקת ברודוויי המקורית
Remove ads
תגובות וביקורות
סכם
פרספקטיבה
וסט אנד
לין גרדנר מהגרדיאן כתבה ביקורת נלהבת, וציינה כי "יש רגעים שבהם ההצגה מתקרבת בצורה מסוכנת לסנטימנטליות, אבל מבטיו של כריסטופר כל-כך נוקבים, עד שלעיתים קרובות זה גורם לך להרגיש לא נוח, וההצגה מציגה באותה מידה את קשיי ההורות, את הבלגן של החיים, ואת ייסוריו של ילד שאינו יכול לשאת מגע... בראש צוות השחקנים המשובח [נמצא] לוק טרידוויי המעולה בתפקיד כריסטופר, מושך וכואב לראות, כמו ההצגה עצמה".[10]
סוזנה קלאפ (האובזרבר) כתבה ב-2013: "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה היה אחד ההופעות המקוריות ביותר וההצלחות המדהימות בתיאטרון המלכותי הלאומי בשנה שעברה, קשה לזכור עוד הפתעה כזו... על אף שבתחילה זה נראה לא סביר שהרומן של מארק האדון על ילד עם מתנה מתמטית ו-'בעיות התנהגותיות' יכול לעבוד בתיאטרון".[45] פול טיילור (אינדפנדנט) תיאר את המחזה כ-"עיבוד מעורר דמיון" ו-"הפקה מבריקה", ואמר כי הוא הוצג בצורה מרעננת, תוך איזון בין הומור וטרגדיה. טיילור שיבח את משחקו של לוק טרידוויי, בין השאר בשל הקצב, התנועות וההגשה של הופעתו.[46] מאט וולף (הניו יורק טיימס) הוסיף כי הופעת הבכורה של המחזה מתוזמנת היטב ביחס לאולימפיאדת לונדון 2012: "רוח הניצחון שלה משתלבת בדיוק עם מצב הרוח של השאיפות האתלטיות של הקיץ ".[9]
בן ברנטלי, מבקר התיאטרון הראשי של "הניו יורק טיימס", כתב: "תחת בימויה של מריאן אליוט, שעובדת עם מעצבים מעוררי השראה, מסע ההרפתקאות של כריסטופר למטרופולין זר הופך למחקר וירטואוזי בעומס החושי, שלטי רחוב, מפות דרכים, מילים אקראיות המופיעות על עצמן, ואה, כן, המדרגות המרגשות המתגשמות משום מקום: הכול ממשיך לבוא אליך". ברנטלי המשיך ואמר כי "ההישג יוצא הדופן" של המחזה "הוא שהוא מאלץ אותך להסתכל על העולם דרך עיניו של כריסטופר, המבקש סדר, ולכן אתה עלול לשקול מחדש את הקרב חסר הדאגה שהמוח שלך תמיד מנהל נגד הסתערות של גירויים שהם החיים [עצמם], מפחיד, לא? [זה] גם כן מלהיב". עם זאת, ברנטלי מצא פגם עם דמותה של "שֶבוֹן ... המדקלמת את הסיפור שכריסטופר כתב, המוצג כפרויקט של בית הספר. גב' קיוזאק עושה זאת עם תחושה מלאכותית ורגשנית, המקושרת לאופן [המתנשא] שבו מבוגרים מדברים עם ילדים קטנים ... איכס".[47]
צ'ארלס ספנסר מהדיילי טלגרף, לעומת זאת, חשב כי הפיכתה של שֶבוֹן את הספר שכתב כריסטופר למחזה "אולי נשמע מסורבל אבל זה עובד מצוין". כמו אחרים, שיבח ספנסר את טרידוויי (כריסטופר): "הוא נוקב באופן בלתי נסבל ברגעים של מצוקה כשהוא כורע עם פניו על האדמה ונאנח, אבל גם מגלם בצורה מרגשת את דמותו [של כריסטופר], את היותו מבריק במתמטיקה ואת נקודות המבט המדהימות שלו על העולם. הודות לכנותו הכואבת של טרדוויי, הן ברגעי המבוכה והן ברגעי השמחה, כריסטופר בון מרגיש גם כמו גיבור וגם כמו ידיד, שראוי לסוף המאושר שלו". ספנסר גם שיבח את גליסון (אד) וקיוזאק (שֶבוֹן).[48]
ברודוויי
ריצ'רד זוגלין מטיים מגזין תיאר את המחזה כ"הפגנת כוחו של התיאטרון להעברתנו למקומות אקזוטיים".[3] סטיבן סוסקין, מבקר הדרמה של הפינגטון פוסט, כתב כי ההצגה מבדרת, מאירה ומביאה אותנו למקום חדש נעלה.[49] אדם גרין מווג כתב שהמחזה הוא "עדות לכוח היחיד של התיאטרון".[5] בן ברנטלי, בביקורתו על ההפקה שפורסמה בניו יורק טיימס, כינה את היצירה "מניפולטיבית", וכתב שהיא "מכוונת מחדש את הדרך שבה אתה רואה ושומע" על ידי כך שהיא מכריחה אותך לאמץ תפיסה חושית מוגברת יחד עם הגיבור הראשי".[7] אליזה גרדנר (USA Today) תיארה את חוויית הצפייה במחזה כמסע "בתוך מוחו המחונן והמוחדר של כריסטופר באמצעות אפקטים חזותיים וקוליים יצירתיים".[50] היא שיבחה את "התנועות, ההבעות והקולות שגרמו לפחדיו של הנער ולאינטליגנציה הפראית שלו להיראות טבעיים באותה מידה".[50]
פיטר מארקס מוושינגטון פוסט שיבח את הגרפיקה החזותית של המופע אשר מוצגת טוב יותר מאשר ההיבטים של הטקסט והמשחק, וציין כי אופן הצגת מחשבותיו של כריסטופר האפילו על עלילת הסיפור הבלשי של מציאת הרוצח.[51] ג'ניפר פראר (Associated Press) חשבה כי ההצגה היא "חוויה תיאטרלית מקסימה, דינאמית ומורכבת", וכי האופן שבו אלכס שארפ גילם את כריסטופר מדגימה את יכולתם של החיים להתגבר על אתגרים אישיים.[52] באתר האינטרנט Deadline.com, ג'רמי ג'רארד כתב כי הרגיש שההפקה משלבת את האלמנטים של האובססיביות עם מתמטיקה של "נפלאות התבונה" עם החמלה והחניכה של "בילי אליוט".[53] ג'ו דז'יאמיאנוביץ' מהדיילי ניוז מצא את הופעתו של שארפ "מסנוורת" ו"אינטנסיבית מבחינה פיזית ורגשית", ושיבח את עיצוב הבמה, התאורה, המוזיקה והוידאו ארט.[54]
לעומתם, טרי טריגוט, מבקר הדרמה של הוול סטריט ג'ורנל תיאר את "הקרנות הווידאו המשוכללות להפליא" בזלזול, וטען כי הן חונקות. הוא הרגיש כי המחזה זכה לפופולריות בגלל טרנד אופנתי של תסמונת אספרגר ושהוא נשען יתר על המידה על "תכסיסים".[55] עמיתתו בוול סטריט ג'ורנל, סטפני כהן, סברה שהמחזה התקשה בעיבוד הספר לבמה.[4]
Remove ads
קישורים חיצוניים
- Broadway show באתר Playbill
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads