Loading AI tools
סרט משנת 2012 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המפרץ (מאנגלית: The Bay) הוא סרט אימה אמריקאי משנת 2012 שביים בארי לוינסון בסגנון פאונד פוטג'. העלילה נסבה אודות אסון אקולוגי שפקד עיירה בדיונית בשם קלאריג' במדינת מרילנד, ומורכבת מכמה סיפורים שכל אחד מהם מונצח במצלמה אחרת. את התסריט כתב מייקל וולאך. הפיקו בארי לוינסון, ג'ייסון בלאם, סטיבן שניידר ואורן פלי.
 | |
| בימוי | בארי לוינסון |
|---|---|
| הופק בידי |
בארי לוינסון ג'ייסון בלאם סטיבן שניידר אורן פלי |
| תסריט | מייקל וולאך |
| עריכה | ארון יינס |
| שחקנים ראשיים |
קריסטן קונלי סטיבן קונקן ג'יין מק'ניל ג'ון הרינגטון בלנד דייב הייגר ג'ודי תומפסון אנדרו סטאהל ג'סטין ולבורן קת'ר דונוהיו ויל רוג'רס פרנק דיל כריסטופר דנהם מייקל ביזלי  |
| מוזיקה | מרסלו זארבוס |
| צילום | ג'וש נוסבאום |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי בולטימור Haunted Movies Production Hydraulx IM Global Automatik Entertainment |
| חברה מפיצה |
Lionsgate Roadside Attractions Alliance Films |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
13 בספטמבר 2012  קנדה, פסטיבל טורונטו2 בנובמבר 2012 בבתי הקולנוע |
| משך הקרנה | 84 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | אימה; פאונד פוטג' |
| תקציב | 2 מיליון דולר |
| הכנסות | 1.545 מיליון דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 bay |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט הוקרן בהצגת בכורה במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-13 בספטמבר 2012, ויצא לבתי הקולנוע בארצות הברית ב-2 בנובמבר באותה שנה.
באתר האינטרנט Found Footage Critic הסוקר סרטי פאונד פוטג', דורג 'המפרץ' כסרט פאונד פוטג' הטוב ביותר של העשור השני של המאה ה-21[1], דורג חמישי בין עשרת סרטי פאונד פוטג' הטובים בכל הזמנים[2], וראשון בין סרטי התפרצות מגפות[3] (עדכני לחודש אוקטובר 2019).
באביב 2009 התרחשה במערב האוקיינוס האטלנטי תופעה שלא נמצא לה הסבר: לחופי אתר דייג בפלורידה ולחופי ריו דה ז'ניירו נפלטו כמויות עצומות של דגים מתים, ואלפי ציפורים נפלו מתות. התופעה נשארה בגדר תעלומה.
העיירה קלאריג' נוסדה בשנת 1903 במדינת מרילנד על חופו המזרחי של מפרץ צ'ספיק, וכלכלתה המשגשגת התבססה על תעשיית עופות ענפה ותיירות מים בקיץ. כדי להתגבר על בעיות של זיהומים במפרץ ולספק מים מתוקים נקיים לעיירה, הוקם מתקן התפלה שסינן את החומרים המזהמים. בפרוס שנת 2009 מנתה אוכלוסיית העיירה 6,200 נפש.
בחודש מאי 2009, פעיל איכות הסביבה המזדהה בכינוי The Eco-Spy (בעברית: "המרגל האקולוגי"), פרסם באתר האינטרנט שלו תחקיר שחשף את הסכנה שבכמויות השפכים העצומות המוזרמות מתעשיית העופות למפרץ צ'ספיק ולחופיו. בעקבות שידור התחקיר, נסגר אתר האינטרנט ב-9 ביולי. על הרקע הזה התגלעו בקלאריג' חילוקי דעות בין החוששים לגורל פרנסתם ובני משפחותיהם, לבין אלה שסברו שאין מקום לבהלה וחששו מפגיעה בפיתוח כלכלת העיירה. את הוויכוח הכריע ראש העיר ג'ון סטוקמן ששתה מים מסוננים לעיני כל והרגיע את הרוחות. ב-18 ביוני באותה שנה נמצאו במימי המפרץ גופותיהם של שני אוקיינוגרפים, אישה וגבר, שעסקו במדידת רמות הזיהום במפרץ, ונעדרו למעלה מ-36 שעות. על הגופות היו סימני נשיכות. הרופאים המשפטיים שללו את האפשרות שמדובר בנשיכות של כריש שורי, וקבעו שסיבת המוות לא ידועה.
ב-4 ביולי 2009 ארחה קלאריג' את חגיגות יום העצמאות של ארצות הברית במזרח צ'ספיק. בעיצומם של אירועי החג פקדה את העיירה מגפה שזוהתה כהתפרצות של חיידק או נגיף, גרמה מקרי מוות רבים, וגופות נמצאו מכורסמות ולשונותיהן כרותות. כאשר התופעה החריפה והתפשטה, בית החולים המקומי והרשויות המוסמכות לא הצליחו לזהות את הגורם להתפרצות, וכדי למנוע בהלה רבתי באזור החוף המזרחי, הוכנסה העיירה לבידוד ונותקה למעשה, כדי שמידע על המתרחש בה לא יזלוג החוצה. בשעות הערב המאוחרות, כאשר ההתפרצות כבר קטלה מאות תושבים, נמצא שהגורם הוא מוטציה של איזופוד טפילי מסוג "סימוטואה אקסיגואה" (Cymothoa exigua), טפיל המתפתח בגופם של דגים, מכרסם את לשונם, מתפקד כלשון הדג ובולע את המזון שהדג מכניס לפיו. המוטציה נוצרה לאחר שזחלי הטפיל ניזונו משפכי תעשיית העופות שהכילו צואת עופות, תרופות, סטרואידים ותערובת של כימיקלים רעילים וחומרים רדיואקטיביים. התערובת גרמה לכך שהזחל יתפתח בתוך הגוף המארח תוך שעות ספורות לטפיל בוגר בגודל חריג ביותר. הזחלים חדרו את המסננים של מתקן ההתפלה ונכנסו למערכת אספקת המים של קלאריג', נבלעו בגוף בני האדם דרך מי השתייה והבריכות, והתפתחו לבוגרים גדולים שכרסמו את הגוף מבפנים. בבוקר 5 ביולי הגיעו לקלאריג' אנשי המשמר הלאומי בחליפות נגד חומרים מסוכנים, החזיקו את העיירה בבידוד למשך שלושה ימים נוספים והחרימו את כל המצלמות והקלטות הווידאו שמצאו. הטפילים הושמדו בסופו של דבר בעזרת פיזור כלור בתעלת קלאריג'. הממשל האמריקאי הסתיר את הפרשה ושילם לתושבים פיצויים נדיבים תמורת שתיקתם. העמדה הרשמית הייתה שהמגפה נגרמה עקב טמפרטורות מים גבוהות מהרגיל לעונה. באסון מתו כ-700 מתושבי קלאריג'. לא ברור מדוע אחרים לא נפגעו. 40% ממפרץ צ'ספיק הוכרזו "שטח מת".
בשנת 2012 הדליף מקור אנונימי צילומים והקלטות לאתר אינטרנט בשם GOV-LEAK (בתרגום חופשי לעברית: "הדלפות מהממשל") שערך סרט תיעודי החושף שרשרת של מחדלים, אינטרסים פוליטיים וכלכליים ואטימות רשויות שאפשרו את ההתפרצות הקטלנית בקלאריג' ב-4 ביולי 2009. ההקלטות שהודלפו מעידות על אירועי זוועות שהתרחשו בעיירה, ואת הבדיקות שנעשו בעקבות פניית ד"ר אייברמס מבית החולים בקלאריג' לד"ר ויליאמס במרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, לאחר שהטיפולים הרגילים לא עזרו ובעוד המצב בעיירה הולך ומחריף.
מן ההקלטות עולה שסמוך לשעה שלוש אחר הצהריים הביע ד"ר ויליאמס השערה שמדובר בחיידק מסוג ויבריו ולניפיקוס שנמצא במים, אבל התסמינים לא תאמו השערה זו. מומחית אחרת העלתה אפשרות שבעקבות זיהום כימי התפתחה מוטציה, ייתכן של חיידק פטרייתי או תולעת סרט, אבל זה לא הסביר את תופעת האיברים המכורסמים והקורבנות כרותי הלשון. בשיחת ועידה שקיימו אנשי המרכזים לבקרת מחלות עם נציגי מועצת איכות הסביבה של צ'ספיק והמשרד לאיכות הסביבה של ארצות הברית, איש המועצה כלל לא ידע על האירועים בקלאריג'. לשאלות עמיתיו, הוא אמר שבנוסף לצואת העופות והזיהום הכימי, בשנת 2002 הייתה דליפה מכור גרעיני, ומהמתקן הלאומי להעשרת אורניום NEF (אנ'), הסבו את תשומת לבו לכך שייתכן שבמים יש רדיום וטריטיום. אבל הוא לא ראה לנכון לעדכן על כך משום שאין זה מתפקידה של המועצה לבדוק את רמת הרדיואקטיביות במים, שממילא עומדים בכל תקני הפיקוח (מוצגת טבלת אנליזה כימית של המים, המפריכה את הטענה הזו).
לקראת השעה עשר בערב קיבל ד"ר ויליאמס תמונה של הטפיל סימוטואה אקסיגואה מחוקרים באוניברסיטת מרילנד, בצירוף הסבר שבצורתו הנורמלית, הטפיל די שכיח, אך הכימיקלים הרעילים יכולים ליצור מוטציות, וכמויות הסטרואידים בצואת העופות יכולות להאיץ את קצב התפתחות הטפיל פי 50 או 60 מבחינת הכמות והגודל. רק בשלב הזה הבין ויליאמס את חומרת האירוע והתקשר ישירות לבית הלבן. בעקבות השיחה עם הבית הלבן התקשר סטיב סלאטרי, קצין במחלקה לביטחון המולדת, וסיפר לוויליאמס על פרשת מציאת גופות הצוללנים (האוקיינוגרפים) עם ממצאים "מוזרים" שמשמר החופים לא הבין, ואילו הסוכנות הפדרלית לטיפול במצבי חירום כלל לא הגיבה לדוחות. ויליאמס תמה מדוע המידע לא נמסר לו בזמנו, וסלאטרי הסביר שהכרזה על אירוע של התפשטות מחלה הייתה גורמת לבהלה ולסגירת כל החוף המזרחי, מהלך שמחייב אישור של סמכות עליונה. ויליאמס התרעם שכעת יש לו עיר מלאה גופות, סלאטרי ענה שמדובר בעיירה קטנה, ו"צריך לשמור על פרופורציות", וויליאמס הזועם ניתק את השיחה.
בעת חשיפת הפרשה, שלוש שנים אחרי שארעה, נראה שקלאריג' ננטשה והפכה לעיר רפאים. גורלם ומקומות שהותם של הניצולים לא ידועים.
דונה הייתה באותם ימים סטודנטית לתקשורת שבמסגרת התמחות הקיץ שלה סיקרה את חגיגות יום העצמאות בקלאריג' עבור תחנת הטלוויזיה WVBR, יחד עם הצלם ג'ים וייט. כאשר התחילה המהומה, קורבנות התרבו ואמבולנסים וניידות משטרה סבבו ברחובות, היא ניסתה להיצמד אליהם כדי להשיג מידע, ומגישי החדשות באולפן דיברו באירוניה על כך שמתמחה נקלעה "לסיפור הגדול של השנה", תהו אם היא יכולה לעמוד בו, והעירו שהדבר יכול לקדם את הקריירה שלה. עם גילוי שתי הגופות הראשונות, היא ראיינה תושבים לאור הנחת המשטרה בשעות הראשונות שמדובר במעשי רצח. רק לקראת סוף היום הבינה שטעתה, אף שלא היה ברור מה בדיוק קורה. עורך הבלוג של תחנת הטלוויזיה הודיע לדונה שה-FBI אוסר עליה להמשיך להעלות דיווחים לבלוג, אך היא התעקשה להמשיך בהסתמך על התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, והתחייבה בשידור להישאר במקום עד שתגלה מה קורה. כאשר דונה דחקה בג'ים שהתעכב לשטוף את פניו במים מבריכת ילדים נטושה, הוא כינה אותה בציניות "קייטי קוריק". בשעת חשכה הם נתקלו בגופת גבר ליד בריכה של מזרקה כשפניו מכורסמות, ברחו בבהלה והפסיקו לצלם. ג'ים נדבק בטפיל ומת בלילה.
בשלוש השנים שחלפו, דונה ניסתה ללא הצלחה לחשוף את הפרשה. לצופים בסרט מתברר שדונה היא שהדליפה את הצילומים השונים, וחשפה את העובדה שהממשל ניתק את העיירה למשך חמישה ימים והסתיר את נסיבות פרשת קלאריג'. הסבריה מלווים את קטעי הווידאו המרכיבים את הסרט.
במאי 2009 יצאו שני אוקיינוגרפים, סאם מאוניברסיטת מרילנד וז'קלין ממכון "קוסטו" הצרפתי, בסירת מנוע לבדוק את רמות הזיהום במימי מפרץ צ'ספיק. בדגימות המים שנבדקו נמצאו אדומיות רעילות שניזונו משפכי מפעל העופות הסמוך למפרץ, רמות חיידקים חריגות, ג'יארדיה בכמויות זעירות ותערובת של כימיקלים ותרופות: כספית, חומצות, זרחנים אורגניים, ביפנילים עתירי כלור שהשימוש בהם אסור, משבשים אנדוקריניים, ויאגרה, אסטרוגן ו-DDT. האוקיינוגרפים הבחינו שתערובת הרעלים נעה עם זרם המים לעבר קלאריג', מצאו דגים שבבטנם בקעו זחלים לא מוכרים, ואחר כך - דגים שאיזופודים כרסמו את לשונותיהם ואכלו את הדג בעודו בחיים, תופעה שלא הייתה מוכרת מבחינה מדעית.
שני האוקיינוגרפים ניהלו יומן וידאו ושלחו דוחות מצולמים לראש העיר ולמועצת איכות הסביבה של צ'ספיק. לא נמצאו רישומים של תגובות כלשהן מצד הרשויות, ולא ברור אם הדוחות לא נלמדו כלל או שהוסתרו. ב-16 ביוני החליטו השניים לשוט עם הזרם אל קלאריג' כדי לעמוד מקרוב על טיבם של הטפילים. במרחק של 2 מיל (כ-3 ק"מ) מהחוף הם צללו למים ונקלעו לנחיל של טפילים בוגרים מפותחים. גופותיהם נמצאו כעבור יומיים עם סימני נשיכות שלא זוהו.
הרופא דוקטור ג'ק אייברמס היה אחראי חדר המיון בבית החולים המקומי. באותו יום הוא טיפל בלמעלה מ-350 חולים, נדבק בטפיל ומת בלילה.
מכיוון שמקרי ההידבקות התרבו במהירות ואייברמס לא הצליח לאבחן את התסמינים, הוא יצר קשר עם ד"ר ויליאמס במרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, ושלח לו הקלטות וידאו של התופעות הרפואיות וראיונות עם חולים. ויליאמס פעל לפי נוהל של זיהוי תסמינים וטען שמדובר בהתפרצות של חיידק. אייברמס הבין שמדובר בטפיל המכרסם את הגוף מבפנים החוצה אחרי שהתחיל לכרות גפיים מכורסמות ומצא קורבנות כרותי לשון. למרות זאת, ויליאמס המשיך להתעקש שמדובר בחיידק או בהתפרצות של פטרייה נדירה באזור זה של העולם. אייברמס ניסה לשוחח עם מושל מרילנד והתלונן שאנשי המרכזים לבקרת מחלות פועלים באיטיות, אך נדחה.
כאשר אייברמס הבין שהוא לא מקבל את הסיוע הנחוץ, הוא יצא למסדרונות בית החולים לתעד בווידאו את המטופלים הסובלים. בשעת ערב מאוחרת, אחרי שהמרכז זיהה את הטפיל, הסביר ויליאמס לאייברמס שכבר מאוחר לנקוט צעדים כלשהם, המליץ לו לעזוב את בית החולים מיד וניתק את הקשר איתו. אייברמס סירב לנטוש את מטופליו.
בשעת חצות, כאשר אייברמס הבין שהוא גוסס, הוא הקליט סרטון וידאו וסיפר בו את השתלשלות קורות היום בבית החולים. לדבריו, בניגוד להערכה שמדובר בהתפרצות נגיפית, הוא הבין בשלב מסוים שזה טפיל המתפתח במהירות הבזק ומכרסם את הגוף מבפנים. במרכזים לבקרת מחלות הפסיקו לענות לו, והסוכנות הממשלתית לטיפול במצבי חירום לא שלחה אנשים כמתבקש. בסיום הסרטון ביקש אייברמס מכל מי שימצא את המצלמה, שיפיץ את המידע ברבים.
סטפני, ילידת קלאריג' שהייתה לעורכת דין מצליחה בבולטימור, נישאה לאלכס טלבוט, רופא שיניים מהעיר טאונסנד (אנ') שבמדינת דלאוור. ב-4 ביולי, בסביבות השעה שתיים אחר הצהריים, יצאו השניים עם תינוקם בסירת מנוע לקלאריג', מרחק שבע שעות הפלגה, כדי לצפות במופע זיקוקין די-נור במחיצת הוריה של סטפני. כל אותה עת לא ידעו השניים דבר על המתרחש בעיירה. אמה של סטפני ניסתה להתקשר אליהם מבית החולים להזהירם לא לרדת מהסירה, אך בהיעדר קליטה, סטפני לא קיבלה את ההודעה. במהלך ההפלגה קפץ אלכס מהסירה להשתעשע, ובלע מעט מי ים. כאשר הגיעו השניים לקלאריג', לא מצאו את הורי סטפני שהיו אמורים לחכות להם, הופתעו מהדממה השוררת בעיירה, ולזוועתם מצאו גופות על הרציף וברחוב. מבועתים, הם נכנסו לחנות נטושה, מצאו נקודת אינטרנט פעילה ויצרו קשר בסקייפ עם קרוב משפחה. במהלך שיחה מבוהלת נתקף אלכס בכאבי תופת, טפיל בוגר מפותח יצא מצווארו, והוא מת. סטפני נמלטה מהמקום עם התינוק, ושניהם שרדו את האירועים. כעבור שלוש שנים, סטפני סרבה לבקשתה של דונה טומפסון לספר את סיפורה.
ג'ימסון ופול, סגני השריף של קלאריג', סיירו ברחובות העיירה. לקראת צהרי היום הם מצאו גופת גבר, והתייחסו לאירוע כאל רצח. אחר כך הוזעקו לחצר בית שבה נמצאה גופת אישה מרוטשת ולשונה כרותה. השריף וסגניו העריכו שמדובר ברצח על רקע אלימות במשפחה. כחלוף זמן, הודיעו להם ממוקד החירום 911 (אנ') שכנראה התפרץ נגיף קטלני בעיירה, והם הונחו להשתמש בכפפות מגן.
בשעה שמונה וחצי בערב הוזעקו השניים לבית שמתוכו נשמעו זעקות. ג'ימסון נכנס לבית ומצא את דייריו כשהטפילים יוצאים מגופם ואוכלים את בשרם. האנשים הסובלים התחננו לג'ימסון שיהרוג אותם, הוא איבד את עשתונותיו, ירה בהם, אך נדבק בעצמו בטפיל. כאשר פול שמע את היריות וג'ימסון לא ענה לקריאותיו בקשר, הוא נכנס לבית, וג'ימסון, שדעתו נטרפה עליו, ירה גם בו.
אחרי שהקשר עם שני הסגנים נותק, יצא השריף לי רוברטס לחפש אותם, כשלמכוניתו הצטרף ראש העיר. הם הגיעו לבית שלידו חנתה הניידת של השוטרים ומצאו את ג'ימסון שהבין שהוא עומד למות וצעק עליהם שיסתלקו מהמקום. כאשר השריף יצא מהניידת שלו לעזור לו, ג'ימסון ירה בו והתאבד ביריה בעצמו.
ראש העיר קלאריג', ג'ון סטוקמן, היה טרוד באותם ימים במאמצים להיבחר לתקופת כהונה נוספת. הוא פעל להרגעת הרוחות בעקבות הידיעות על זיהומים במפרץ, המעיט בחשיבותן והתפאר במתקן ההתפלה ובתעשיית העופות המשגשגת. בהיותו סוחר שואבי אבק ששכנע את התושבים לבחור בו, הוא התגלה כחסר כישורים לנהל את המשבר. כאשר התרחשו מקרי ההרעלה הראשונים, הוא ניסה למנוע את המשך הצילומים על ידי "הסטודנטית שמתרוצצת עם מצלמה" (דונה טומפסון) ואחרי שהתבררו ממדי התופעה, הוא עלה לשידור בתחנת רדיו מקומית, הסביר שטמפרטורות גבוהות עלולות להעלות את רמת החיידקים במים, וביקש לחדול מהפצת שמועות ותאוריות קונספירציה כפי שקרה.
רק בערב התלווה סטוקמן לשריף שיצא לחפש את השוטרים, כדי להתרשם במו-עיניו מהמתרחש. בנקודה זו מצטלב סיפורו עם סיפורם של סגני השריף. אחרי שג'ימסון ירה בשריף והרגו, סטוקמן פתח בנהיגה מטורפת בניידת, התנגש במכונית אחרת ונהרג.
הילדה ג'ניפר נותרה לבד בבית אחרי שהוריה יצאו בבהילות בלי להודיע לה. במשך כל היום היא הייתה בקשר עם חברה שלה באמצעות תוכנת פייס-טיים. מכיוון שעל גופה הופיעו פריחה ושלפוחיות גדולות ומכאיבות, היא הגיעה לחדר המיון בכוחות עצמה, אך בגלל העומס, איש לא התפנה אליה. ג'ניפר סיפרה שיש הרבה גופות, ונראה לה תמוה שאנשים מתים מפריחה בעור. כאשר החברה מתלוננת שהלשון שלה כואבת, ג'ניפר אומרת לה שאין לה מה לבוא לבית החולים כי לא יטפלו בה. ג'ניפר מתה בעת שהמתינה בחדר המיון יחד עם חולים נוספים.
דניז באטן הייתה נערה מתבגרת שירדה עם החבר שלה למזח על חופו של נחל, מתוך מחשבה להצטלם בעירום. כאשר הנער ביקש מדניז לפשוט את חולצתה, היא נבוכה, מסרה לו את מצלמת הווידאו שלה, קפצה למים והטפילים התנפלו עליה. הנער שחשב בתחילה שהיא מתלוצצת, הבין שהיא במצוקה וקפץ אחריה. המצלמה נמצאה על החוף כעבור חודש. גופותיהם לא נמצאו מעולם.
| שחקנ/ית | תפקיד |
|---|---|
| קת'ר דונוהיו (אנ') | דונה טומפסון |
| סטיבן קונקן (אנ') | ד"ר ג'ק אייברמס |
| רוברט טרוויילר[4] | ד"ר ויליאמס |
| קריסטן קונלי (אנ') | סטפני טלבוט |
| ויל רוג'רס[5] | אלכס טלבוט |
| ננסי אלוקה[6] | ז'קלין האוקיינוגרפית |
| כריסטופר דנהם (אנ') | סאם האוקיינוגרף |
| פרנק דיל[7] | ראש העיר סטוקמן |
| מייקל ביזלי[8] | סגן השריף ג'ימסון |
| ג'ודי טומפסון[9] | סגן השריף פול |
| אנדרו סטאהל (אנ') | שריף לי רוברטס |
| ג'סטין ולבורן (אנ') | פעיל איכות הסביבה |
| אנטוני ריינולדס[10] | סטיב סלאטרי מהמחלקה לביטחון המולדת |
| ברנדן הנסון[11] | הצלם ג'ים וייט |
| ג'ניפר ברץ'[12] | ג'ניפר |
| טארה פּוֹלְהִימֶס[13][14][15] | הנערה דניז באטן |
| שון ג'ונסון[16] | החבר של דניז באטן |
הרעיון לעשיית הסרט נולד אחרי שארגון שוחר איכות הסביבה ביקש מהבמאי בארי לוינסון להפיק סרט תעודי על בעיות הזיהום במפרץ צ'ספיק. לוינסון הספיק לעשות את התחקיר הראשוני לפני שהתברר שתוכנית הטלוויזיה Frontline הפיקה פרק על הנושא, והוא החליט לא להמשיך בעבודה. במקום זה, לוינסון החליט להשתמש במידע שאסף וליצור סרט אימה שישפוך אור על הבעיות הנוגעות למפרץ, כאשר רוב הסרט מתבסס על נתונים מדעיים ומידע עובדתי[17]. לוינסון בחר בטכניקת פאונד פוטג' ובסיפורים אישיים כדי להתמודד עם הבעיה שבקולנוע, למידע עובדתי לא תמיד יש השפעה רגשית, אבל הוא מוסיף נופך לאופי של הסרט[17]. את הרעיון להשתמש בטכניקת צילום זו קיבל לוינסון בהשראת חורבן העיר פומפיי בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. הוא תהה איך דברים היו נראים אם לתושבי פומפיי היו סקייפ וטלפונים סלולריים עם מצלמות, והיה אפשר לשמוע על מה הם דיברו[17]. לצורך הזה, שיתף לוינסון פעולה עם יוצרי פעילות על-טבעית ובראשם אורן פלי[17].
עם תקציב של 2 מיליון דולר[18], לוינסון השתמש בעשרים סוגים שונים של מצלמות דיגיטליות, מאפליקציות סלולריות, מצלמות תת-מימיות פשוטות ועד אמצעים לראייה בלילה ומצלמות וידאו מתקדמות[19]. הוא העריך שכשליש מהצילומים נעשו בידי השחקנים עצמם[17] (פרקטיקה נפוצה בסרטי פאונד פוטג').
אף שעלילת הסרט מתרחשת במרילנד, הצילומים נעשו במדינות קרוליינה הצפונית וקרוליינה הדרומית[20].
הסרט הוקרן בהצגת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-13 בספטמבר 2012[21], וב-2 בנובמבר באותה שנה יצא לבתי קולנוע נבחרים וגם לצפייה לפי דרישה וב-iTunes[22][17][23]. בסוף שבוע הבכורה הכניס הסרט 30,668 דולר, מתוכם 19,747 בארצות הברית בלבד[24]. בסך הכל גרף הסרט הכנסות מעל מיליון וחצי דולר[25].
הסרט קיבל ביקורות חיוביות בדרך כלל. באתר Rotten Tomaoes הוא זכה לציון 76% ממבקרי הקולנוע על בסיס 74 ביקורות עם דירוג ממוצע של 6.5 מתוך 10. סיכום הביקורות הוא שבארי לוינסון השתמש בתבונה בטכניקות פאונד פוטג' לטובת סרט מבעית אך יוצר אווירה[26]. באתר Metacritic קיבל הסרט ציון 65, עם ביקורת המוגדרות "אוהדות בדרך כלל"[27].
דייוויד קוקס העניק לסרט חמישה כוכבים מלאים, הגדיר אותו "אימה למבוגרים", וכתב שבאמצעות פאונד פוטג' יצר לוינסון אפקט חדש המעביר מסר של פחד מתופעה אקולוגית שיכולה להפוך למציאות בקלות. קוקס הסביר שבשילוב של הקלטות מסוגים שונים, בניגוד לשימוש המקובל במצלמה בודדת, לוינסון הציע מבט חדש על האופן שבו אנו מתעדים את ההיסטוריה שלנו. לצד זאת, קוקס היה מסויג לגבי איכות המשחק של קת'ר דונוהיו בתפקיד דונה[28].
רוג'ר איברט קידם בברכה את השינוי שעשה לוינסון בסוגת הפאונד פוטג' בכך שכלל צילום טלוויזיה מקצועי כביכול במקום "צילומי וידאו שמראים הרבה נעליים של בני נוער קלי-דעת". אולם איברט הסתייג מהסרט באופן כללי, וטען שלמרות כמה קטעים מפחידים, הסרט הוא דוקומנטריה מפוברקת שמעבירה מסר אקולוגי, יותר מאשר סרט אימה שמבקש להפחיד את הצופים, אבל לפחות התמונה והצליל סבירים בניגוד לסרטי פאונד פוטג' אחרים[29].
דייוויד קרואו כתב בעקבות ריאיון עם לוינסון, שמה שמפחיד בסרט איננו התמונות המבחילות, אלא האפשרות שזו התרחשות שמתקבלת על הדעת באופן מטריד[30].
בישראל, כתב אור סיגולי באתר סריטה שמדובר בהפקה אינטליגנטית ברמה גבוהה במיוחד של אחד מסרטי האימה הטובים. סיגולי סבור שזהו סרט הפאונד פוטג' המצטיין ביותר מאז "פרויקט המכשפה מבלייר", ושהיעדר עלילה המובלת על ידי גיבור או גיבורה, דבר שעלול להיחשב חיסרון, דווקא תורם לרמת האמינות הגבוהה[31]. איתן גפני כתב באתר אידיבי ש"בארי לוינסון לקח סרט ז'אנר שיכול היה להיות דבילי לחלוטין, ועשה ממנו מותחן אפקטיבי עם בסיס דרמטי מוצק"[32].
"המפרץ", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"המפרץ", באתר AllMovie (באנגלית)
"המפרץ", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"המפרץ", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"המפרץ", באתר Metacritic (באנגלית)
"המפרץ", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
"המפרץ", קדימון הסרט באתר יוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
