התפרצות הר הגעש וזוב (79)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה, החריבה מספר ערים במפרץ נאפולי ובהן פומפיי, הרקולנאום וערים נוספות[2].
 | |
| "חורבן פומפיי והרקולנאום", איור מאת ג'ון מרטין | |
| תאריך התרחשות | אוקטובר 79 |
|---|---|
| הרוגים | מספר הגופות שנמצאו הוא 1500 ולכן על פי ההערכות בין 1500 ל-3000 נהרגו באירוע, אך ייתכן שהמספר מגיע ל-16,000[1] |
| קואורדינטות | 40°49′17″N 14°26′34″E |
 | |
  | |
ההתפרצות הפתיעה את תושבי המפרץ. התושבים לא לקחו כלל בחשבון אפשרות להתפרצות ההר ולא היו ערוכים לה. אומנם היה ידוע כי מדובר בהר געש, אך הסברה הייתה שהתפרצויותיו נדירות ביותר[3]. היחיד שהשווה את הווזוב להר הגעש הפעיל אטנה היה הגאוגרף היווני סטרבו.
המידע על התפרצות וזוב מגיע בעיקר משני מכתבים ששלח פליניוס הצעיר לחברו הטוב, ההיסטוריון הרומי טקיטוס, שביקש מפליניוס דיווח מפורט על מותו של דודו על מנת להשתמש במידע לצורך תיעוד היסטורי שערך. מכתבים אלו הם העדות היחידה שהגיעה לידינו של עד ראייה להתפרצות. תשומת הלב לפרטים והדיוק הרב בתיאור ההתפרצות הובילו לכך שוולקנולוגים מודרניים אימצו את תיאוריו כמאפיינים סוג זה של התפרצות כפליניאנית, על שמו של פליניוס. מידע נוסף על התפרצות מגיע מניתוחים גאולוגיים של אדמת האזור וממצאים שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות.
בשנת 62 התרחשה רעידת אדמה במפרץ נאפולי. ברם, העובדה שהווזוב היה רדום במשך מאות שנים לא עוררה חשד כי יהיה פעיל אי פעם. פליניוס הזקן כתב שרעידות אדמה קלות לא היו נדירות במפרץ נאפולי. רעידה אדמה זו הייתה חזקה במיוחד ולפי ממדי ההרס מעריכים כי הייתה זו רעידת אדמה בדירוג 7.5 בסולם ריכטר[דרוש מקור]. הרעידה גרמה לנזקים רבים בערים פומפיי והרקולנאום, במבני הציבור, בבתים פרטיים ובמערכת הובלת המים בערי המפרץ., בעקבותיה נטשו חלק מהתושבים את האזור ונדרשו עבודות שיקום ושיפוץ ממושכות.
מעריכים שרעידת האדמה גרמה לשינויים במבנהו הגאולוגי של הר וזוב הסמוך ומקץ 17 שנים, ב־24 או ב-25 באוקטובר[4] בשנת 79 לספירה, התפרץ ההר בעוצמה.
בימים שלפני התפרצות הר הגעש לא הייתה כל התרעה מוחשית על העתיד לבוא. בדיעבד הסתבר כי היו סימנים מקדימים: בארות המים והמעיינות סביב ההר יבשו מספר ימים קודם להתפרצות[5] והפרות שרעו במדרונות הווזוב התנהגו באופן מוזר. מספר רעידות אדמה קלות אירעו בימים שקדמו להתפרצות[6].
במכתבו הראשון מציג פליניוס הצעיר את האזהרה הראשונה לקראת ההתפרצות ולקראת אירועים שהתרחשו במהלכה:
דודי היה מוצב במיסנום כמפקד בפועל של הצי. ב-....[7], בערך באחת אחר הצהריים, אמי ביקשה ממנו להתבונן בענן בגודל ובצורה לא רגילים... מיד התרומם וטיפס למקום גבוה שיספק לו תצפית טובה על תופעה לא רגילה זו. ענן, שממרחק זה לא היה ברור מאיזה הר הוא מתנשא (רק לאחר מעשה נודע כי היה זה וזוב) התרומם, ואת צורתו הכללית לא אוכל לתאר לך בדיוק רב לבד מלדמות אותו לעץ אורן,[8] מאחר שהוא התנשא לגובה רב בצורת גזע גבוה מאוד שהתפצל בראשו למעין ענפים, שנגרם, אני משער, או על ידי משב רוח פתאומי שהניע אותו בכוח שהלך ופחת כשהתקדם למעלה, או שהענן עצמו נדחף בחזרה על ידי משקלו-הוא והתפשט באופן שהזכרתי; הוא נראה לעיתים בהיר, לעיתים כהה ומוכתם, בהתאם לכמות הקרקע והאפר שהייתה ספוגה בו. תופעה זו נראתה לאדם ברמת ידע וחקר כשל דודי ראויה לבחינה נוספת. (ספר VI, מכתב 16)
לפי המחקרים האחרונים, תאריך ההתפרצות היה ב־24 או ב-25 באוקטובר[4] בשנת 79 לספירה. זרם של עשן, פומיס וסלעים געשיים החלו להתפרץ מלועו של ההר והיתמרו לגובה של עשרות אלפי מטרים. הסלעים והאפר הגעשי נעו עם הרוחות לכיוון דרום מזרח, כשהם מכסים בנופלם את העיר פומפיי ואת סביבתה, ומכלים בחומם הלוהט כל יצור חי שנקרה בדרכם. ההתפרצות כולה ארכה קרוב ל־24 שעות. חלק מתושבי פומפיי נמלטו והצילו את נפשם. התפרצות הר הגעש גרמה לשחרור של גזים רעילים לאוויר מפרץ נאפולי – בעיקר תרכובות גופרית. האפר הגעשי שמילא את האוויר גרם לאפלה באזור בשעות היום. פליניוס הצעיר הוסיף כי האוויר באזור שעל שפת הים היה כה רעיל עד כי אלה שנשמו אותו מתו, וביניהם דודו בן ה־56 שיצא בספינה לכיוון מרכז המפרץ. אוויר עכור זה מנע מרבים את האפשרות להימלט מאימת ההר מעבר לתחום המפרץ. קיימת הסברה כי מספר הנפגעים בעת המנוסה ההמונית מפומפיי לא היה נמוך ממספר הנספים בעיר עצמה. וכך כתב:
כעת היה כל-כך קרוב להר שהאפר, אשר הפך סמיך יותר ולוהט יותר ככל שהתקרב, נפל לתוך הספינות, ביחד עם אבני פומיס ופיסות שחורות של סלע בוער: גם הם היו בסכנה, לא רק מהיותם על הקרקעית בשל נסיגתו הפתאומית של הים, אלא גם מן השברים העצומים שהתגלגלו במורד ההר וחסמו את כל החוף... בינתיים להבות רחבות נראו במקומות אחדים מהר וזוב, אשר חשכת הלילה תרמה להפיכתן בהירות וברורות... הם התייעצו ביניהם שמא יהיה זה נבון מצדם לשוב לבטח לבתיהם, שהתנועעו מצד לצד בזעזועים תכופים ואלימים כאילו נוערו מעצם יסודותיהם; או לנוס אל השדות הפתוחים, שם האבנים השרופות והאפר, אם כי קלים, עדיין נפלו בממטרים גדולים ואיימו בהרס... הלהבות, מלוות במשב עז של גופרית, פיזרו את שאר הקבוצה, וכפתה עליו להתרומם. הוא הרים עצמו בעזרת שניים ממשרתיו, ומיד נפל ארצה מת; נחנק, כפי שאני מסיק, מאדים גסים ורעילים. (ספר VI, מכתב 16)
הרקולנאום שבמערב לא ניזוקה כמעט, למעט מעט נפולת של אפר, אך תושביה החלו להימלט גם הם מאימת ההר. במהלך הלילה החל החומר הגעשי ליפול על ההר, והחל להתהוות על מורדותיו נחשול פירוקלסטי – תערובת של אפר, גזים וסלעים מותכים, בטמפרטורה של כ־400 מעלות צלזיוס – שעשה את דרכו במהירות של כ־150 קמ"ש לכיוון הרקולנאום שבקרבת חוף הים. בהמשך הלילה נוצר זרם פירוקלסטי נוסף שכיסה את העיר בשכבה נוספת של טוף – סלע געשי – אך שני הזרמים הגדולים יותר הגיעו בבוקר למחרת, והם אלה שכיסו את העיר בשכבות שהגיעו לעובי של 20 מטרים. ניתן ללמוד על אווירת הבהלה והנכאים שאחזה בנמלטים ממכתבו השני של פליניוס (שהיה בעצמו בין הנמלטים) לטקיטוס:
האפר החל ליפול עלינו, אם כי לא בכמות רבה. הבטתי לאחור; נראה שערפל דחוס וכהה עוקב אחרינו, משתרע על הארץ כמו ענן... אך זה התיישבנו כאשר ירד הלילה, לא כזה שיש כאשר השמים מעוננים, או כאשר אין ירח, אלא כזה שיש בחדר שחלונותיו הוגפו וכיבו את האור. יכולת לשמוע את צווחות הנשים, את צרחות הילדים ואת צעקות הגברים; חלקם קוראים לילדיהם, אחרים להוריהם, חלקן לבעליהן, מנסים לזהות זה את זה לפי הקולות המשיבים; אחד מקונן על מר גורלו, אחר על גורל משפחתו; חלקם מבקשים את נפשם למות, מעצם פחדם למות; חלקם נושאים ידיהם לאלים; אולם רובם השתכנעו שאין כלל אלים, ושהלילה הסופי הנצחי עליו שמענו הגיע לעולם. (ספר VI, מכתב 20)
הגאולוגים מניחים כי גובה הווזוב מעל פני הים לפני שנת 79 היה כ־2,000 מטר. גובה ההר כיום הוא 1281 מטר מעל פני הים ומכאן שכשליש מגובהו נגוז בהתפרצות.
הערים פומפיי, הרקולנאום, סטאבייה ואופלונטיס חרבו.
פומפיי
כמות החומר הגעשי המותך שכיסה את העיר הייתה כה רבה עד כי חלק מגגות העיר קרסו תחת העומס, להבדיל מהרקולנאום שבה ההרס נוצר על ידי נחשול פירוקלסטי וגגות בתיה שרדו. מספר הקורבנות מוערך במספר אלפים, חלקם ניספו בעיר עצמה וחלקם במהלך המנוסה ממנה. העיר כוסתה בטוף בעובי של כ־4 מטרים ונותרה קבורה עד לגילויה ולחשיפתה ב־1748.
במוזיאון המקומי בפומפיי, הממוקם בכניסה לאתר החפירות, מוצג אוסף של דגמי גבס שנוצרו על ידי מילוי החללים הריקים[9] שנמצאו בתוך הלבה על ידי תמיסת גבס רטובה. הארכאולוג האיטלקי ג'וזפה פיורלי (Giuseppe Fiorelli) מצא את השיטה לחשיפת המודלים: הוא הזרים לחללים שנמצאו בתוך הלבה תמיסת גבס רטובה. לאחר שהגבס התגבש פורקה שכבת הטוף (האפר הגעשי אשר כיסה את העיר באופן פתאומי בשנת 79) שעטפה את החלל הריק. הדגם שהתקבל מראה את התנוחה של הקורבן ברגע שבו עטף אותו ענן האפר הגעשי, הקפיא את גופו וגרם למותו. לפי תנוחה זו, שבה הונצחו הקורבנות בעת האסון נראה כי חלקם ישנו במותם. הדגמים כוללים אנשים בודדים, קבוצת אנשים ובעלי חיים.
הרקולנאום
נראה שתושבי הרקולנאום שבמערב הצליחו ברובם להימלט מאימת ההר.
במשך שנים הייתה סברה שכל תושבי העיר הצליחו להינצל, שכן כמעט שלא נמצאו בה שלדים. ב־1982, עם הרחבת החפירות לאזור החוף, התברר כי סברה זו בטעות יסודה. למעלה מ־200 שלדי אדם נמצאו בקרבת החוף, בתוך 12 בתי סירות, שריד לתושבי העיר שניסו להימלט אל הים מאימת ההתפרצות, בחשבם שסמוך לים הם יצליחו למלט את נפשם. חומו או רעילותו של הזרם הביאו למותם אשר אירע, על פי ההערכות, סביב השעה אחת בלילה.
להבדיל מפומפיי – שכמות החומר הגעשי שניתכה עליה הייתה כה רבה עד כי חלק מגגות הבתים בה קרסו תחת העומס – בהרקולנאום, בה ההרס נוצר על ידי נחשול פירוקלסטי, גגות הבתים שרדו ברוב המקרים, היות שהבתים התמלאו בחומר הפירוקלסטי ועמדו בעומס.
סטאבייה
אופלונטיס
במשך שנים היה מקובל להסתמך על מכתביו של פליניוס כמקור בלעדי למה שאירע במפרץ נאפולי בשנת 79.
ההשערות ששררו במשך מאות שנים היו:
- פומפיי נהרסה על ידי נפולת של אפר ופומיס, ותושביה נהרגו מסלעים נופלים וגגות קורסים או נחנקו בחדריהם אשר כוסו תחת מבול האפר.
- הרקולנאום נפגעה מזרם איטי של לבה רותחת ותושביה ברחו כולם.
לקראת סוף המאה העשרים הגיעו הוולקנולוגים למסקנות חדשות באשר לאופי ההתפרצות. אם משלבים את המידע ממכתבי פליניוס הצעיר עם לימוד נתוני השכבות הגעשיות שנחשפו במפרץ נאפולי וממצאי החפירות – מתברר כי בשנת 79 קרה אירוע הרבה יותר מחריד[10].
שלב ההתפרצות הפליניאנית של הר הגעש הסתיים בתוך 18 שעות. המסקנה הנוכחית היא שהאסון נמשך זמן רב יותר, עד ארבעה ימים. בשלב הראשון בהתפרצות נעקרו בעצמה רבה סלעי מאגמה משיא הר הגעש. יציאת הסלעים ממקומם גרמה למפולות בהר שהובילה להיפערותו של לוע גדול[11]. סלעים גדולים עוד יותר נפלטו מבטן ההר. כאשר ההתפרצות הייתה בשיאה, קצב הפליטה של הר הגעש היה בנפח של 150,000 טון חומר געשי לשנייה. חומר געשי זה נפל בטווח של 30 ק"מ. בשלב הפליניאני קיימת הערכה כי 2.6 ק"מ מעוקב של חומר געשי נפלט לשחקים ומשם חזר אל הקרקע.
הנפולת מהאוויר כללה: אפר, פומיס – אבן ספוג לבנה – וסלעים קטנים יותר, והצטברה בקצב של 16 ס"מ לשעה. היא גרמה ליצירת שכבת כיסוי בגובה של 3 מטר על העיר פומפיי. גגות רבים קרסו בשל העומס שנוצר עליהם. אנשים ששהו מתחת לגגות ניספו. אלה שברחו מביתם איבדו את דרכם בחשיכה שיצר ענן האבק הלבן והאפור. חלקם הופלו בדרכם על ידי סלעים, כשלו על מרצפות המדרכות או בשל קריסת בתים. בשלב הזה פליניוס טוען לקרבנות אחדים בעוד שרבים היו עדיין ב"מדבר האפור" שנוצר מהפומיס והאפר בבוקר למחרת.
אך התפרצות הר הגעש לא תמה. רק עתה החל שלב ההתפרצות הפלאנית, שארך שש שעות קטלניות. במהלך הלילה שינתה ההתפרצות צורה: המאגמה הקלה, העשירה בגז, שהייתה מצויה בשכבות העליונות של ההר, כלתה. מבטן ההר החלה להתפרץ מאגמה כבדה יותר. המאגמה שפרצה מתוך ההר נחתה על פני האדמה. כיום ניתן לראות את ההבדל בין שני השלבים: שכבות של פומיס אפור מכסות את הפומיס הלבן. היו גם זעזועים חזקים: גלי הים נעו ליבשה ובחזרה ונוצרה "הצפה" ימית בעקבות התפרצות הר הגעש. מחקר של התפרצות הר הגעש פלה במרטיניק בשנת 1902 הראה כי מהר הגעש התפרץ נחשול פירוקלסטי במהירות של 670 ק"מ לשעה, וכיסה את העיר סן־פייר (St Pierre). אומדן הנפגעים נע סביב 28,000 תושבים. התפרצות זאת נחשבה לאסון הגעשי הגדול ביותר במאה ה־20.
שכבות חומר פירוקלאסטי, תערובת של גזים, אפר וסלעים געשיים מהר הווזוב נמצאו בפומפיי. החומר הגעשי כיסה גם את העיר הרקולנאום, ששכנה 5 ק"מ ממערב להר, ספגה מינימום של נשורת געשית, ונפגעה משישה נחשולים פירוקלסטיים. הנחשול מהיר יותר מזרם פירוקלסטי צפוף ומגיע למהירות של 350 קמ"ש. הרקולנאום כוסתה בשכבות של טוף בגובה 20 מטר. פליניוס מתאר את הנחשול הפירוקלסטי בזו הלשון:
"ענן שחור, מפחיד, שמתוכו פרצו להבות מפוצלות ורוטטות, והגיחו לשונות אש, כמו הבזקי ברק עצומים בגודלם... ואז הענן שקע על הקרקע וכיסה את הים".
לזרם הלבה לקח 5 עד 6 דקות להגיע מלוע הר הגעש עד לעיר פומפיי. הוא העלה את הטמפרטורה ל־400° עד 800° ושרף את כל מה שניקרה בדרכו. גם כאשר פסקה ההתפרצות היה האוויר אפוף עשן, גז לוהט ואפר לא כבוי.
בשעות אחר הצהרים של היום למחרת שככה ההתפרצות והשקט שב על כנו. מניחים כי האנרגיה שהשתחררה בהתפרצות הווזוב הייתה גדולה פי 100,000 מפצצת האטום שהוטלה על הירושימה. התוצאה הייתה שערים בכל רחבי קמפניה נהרסו. פומפיי לא נבנתה שוב וערים אחרות נעלמו מן העין.
החוקרים סברו כי תושבי העיר הרקולנאום הספיקו לנוס ממנה, כנראה מפני שמפולת אפר בשלב הראשון של ההתפרצות נפלה בעיקר דרומה מההר בגלל כיוון הרוח באותו יום וחסה על העיר. בחפירות של 1980 נמצאו בהרקולנאום שרידים של מאות מהתושבים שלא הצליחו להימלט ונספו בין גלי הים שהציפו את המקום, לבין ענני הגז הרעיל. כמו כן, ייתכן שאנשי פומפיי וערים אחרות נספו בהרקולנאום בבריחתם.
פליניוס אמנם תיאר את ההתרחשויות, אך ייתכן שלא כל המידע על תוצאות ההתפרצות הגיע לידיעתו. די היה לו במראות הראשונים שהותירו אותו נדהם מהתופעה.
תאריך ההתפרצות
תאריך ההתפרצות, כפי שמופיע ברוב המקורות המודרניים הוא 24 באוגוסט. תאריך זה התקבע על סמך מכתבו של פליניוס אך המכתב המקורי לא שרד ואנחנו מכירים רק את עותקיו המאוחרים יחסית. מחקר ארכאולוגי, לעומת זאת, מרמז שההתפרצות הייתה בסתיו ולא בקיץ. מצביעים על כך שאריות של פרות האופיינים לתחילת הסתיו, כַדי תירוש מלאים וחתומים וביגוד חם יחסית למזג אוויר קיצי שהתגלה על חלק מהגופות. לפי מחקרים חדשים ההתפרצות לא הייתה ב-24 באוגוסט 79, אלא ב־24 או ב-25 באוקטובר[4] בשנת 79 לספירה.
ספרו של רוברט האריס, "פומפיי", הוא רומן היסטורי בדיוני, המתאר את הימים האחרונים שלפני התפרצות הר הגעש וזוב ואת ימי ההתפרצות עצמה, דרך סיפור קורותיו של מהנדס מים המטפל בתקלה באמת המים "אקווה אוגוסטה", שהובילה מים לערים במפרץ נאפולי.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
