הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית

צבא העם הקוריאני (בקוריאנית: 조선인민군, תעתיק: צ'וֹסן אינמינקוּן; האנג'ה: 朝鮮人民軍) הוא צבאה של קוריאה הצפונית הכפוף למשרד הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית. קים ג'ונג און הוא המפקד העליון שלו ויושב ראש ועד ההגנה הלאומי, שר הכוחות המזוינים העממיים הוא סגן המרשל נו קוואנג צ'ול והרמטכ"ל הוא סגן המרשל רי יונג גיל.

הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית
조선인민군

מדינה	קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית
תקופת הפעילות	8 בפברואר 1948 – הווה (77 שנים)
מנהיגות
ראש הצבא	Supreme Commander of the Korean People’s Army
כוח אדם
סוג שירות	חובה
גיל הגיוס	17–30
אורך השירות	עד כ-10 שנים
כוחות פעילים	1,3 מיליון (4 בעולם)
כוחות מילואים	7.8 מיליון
תקציב
תקציב שנתי	8.9 מיליארד דולר (2023)
אחוזי תמ"ג	25% (2023)

הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית

סמל הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית דגל צבא היבשה העממי של קוריאה הצפונית (משמש בדרך כלל על מנת לייצג את כלל הכוחות המזוינים)
זרועות
צבא היבשה העממי של קוריאה הצפונית
הצי העממי של קוריאה הצפונית
חיל האוויר העממי של קוריאה הצפונית
לשכת ההנחיה הארטילרית של קוריאה הצפונית
חיל המבצעים המיוחדים של קוריאה הצפונית
עיטורים ומבנה פיקודי
עיטורים, מדליות ותוארי כבוד
דרגות קוריאה הצפונית
היסטוריה צבאית
היסטוריה צבאית של קוריאה הצפונית
היסטוריה של קוריאה הצפונית

רונדל של חיל האוויר הצפון קוריאני

לצבא העם הקוריאני חמישה ענפים:

1. צבא היבשה העממי של קוריאה הצפונית.
2. הצי העממי של קוריאה הצפונית.
3. חיל האוויר העממי של קוריאה הצפונית.
4. לשכת הנחיית הארטילריה.
5. הכוחות המיוחדים של קוריאה הצפונית.

נכון ל-2018, עמד תקציבו השנתי של הצבא על כ-1.6 מיליארד דולרים אמריקניים. דו"ח ISIS של ארגון המחקר האמריקני מעריך כי בידי קוריאה הצפונית כמות חומר בקיע המספיקה לבין 2 ל-9 ראשי נפץ גרעיניים. בנוסף מחזיקה צפון קוריאה כ־5000 טונות של נשק כימי. מדיניות "הצבא קודם" של הסונגון מעלה את הצבא לבעל תפקיד מרכזי בחברה ובפוליטיקה וכמובילה, תפקיד השמור במרקסיזם קלסי למעמד הפועלים.

בשנת 1978 קבע קים איל-סונג שיום ייסוד הצבא ישונה מה-8 בפברואר ל-25 באפריל, יום הקמתה של מחתרת הגרילה האנטי יפנית בקוריאה בשנת 1932, על מנת לזהות את המחתרת עם הצבא ולטשטש את מוצאו הסובייטי. התעשייה הצבאית הקוריאנית החלה בייצור טילים ארוכי טווח כגון הנודונג-1.

קוריאה הצפונית היא המדינה הצבאית ביותר כיום, בעלת הצבא הסדיר הרביעי בגודלו בעולם, המונה כ-1.3 מיליון חיילים חמושים. כ-20% מבני 17 - 54 משרתים בשירות צבאי סדיר. האנשים המתאימים משרתים עד כ-10 שנים חובה.

בנוסף ישנו גם כוח מילואים הכולל 7.6 מיליון חיילים (2024) כשלושים אחוז מהאוכלוסייה. הצבא מפעיל מערכת ענפה של מתקנים צבאיים הפזורים בכל רחבי המדינה, מערכת צפופה של הגנה אווירית, ומפעלי נשק גדולים.

מעריכים כי לצבאה של קוריאה הצפונית מאגר נשק כימי גדול (כ-5000 טון), השלישי בגודלו בעולם.

בעוד שהתיישנות הציוד שנובעת ממצוקה כלכלית נחשבת כפגם העיקרי, בכל זאת נחשב הצבא כאיום משמעותי מפאת קרבתו הרבה אל המרכזים המיושבים בקוריאה הדרומית.

צבא העם הקוריאני עומד מול צבא קוריאה הדרומית והכוחות המזוינים של ארצות הברית המוצבים בקוריאה לאורך האזור המפורז מאז הפסקת האש בסיום מלחמת קוריאה בשנת 1953.

היסטוריה

צבא העם הקוריאני החל כצבא המתנדבים הקוריאני שנוצר ביאנן שבסין ב-1939. שני האישים האחראיים לייסוד הצבא היו קים טו-בונג ומו צ'ונג. באותו זמן נפתח בית ספר ליד יאנן להכשרת מנהיגים צבאיים ופוליטיים לקוריאה העצמאית לעתיד. עד 1945, גדל צבא המתנדבים לכ-1,000 איש, רובם עריקים קוריאניים מהצבא האימפריאלי היפני. בתקופה זו לחם צבא המתנדבים לצד כוחות קומוניסטיים סינים מהם לקח נשק ותחמושת. לאחר תבוסת היפנים, ליווה צבא המתנדבים את הכוחות הסיניים למנצ'וריה תוך שהוא מקווה לגייס קוריאנים מהאזור ולהיכנס לקוריאה. בספטמבר 1945 מנה הכוח 2,500 חיילים.

לאחר מלחמת העולם השנייה ובמהלך הכיבוש הסובייטי של חצי האי הקוריאני מעל קו רוחב 38, יצאה ממטה הארמייה ה-25 בפיונגיאנג הוראה לכל קבוצות המחתרת החמושות להתפרק ב-12 באוקטובר 1945. 2,000 קוריאנים עם ניסיון קודם בצבא האדום נשלחו למקומות שונים ברחבי הארץ על מנת להקים כוח לוחם בראשות הסובייטים, הכוח נוצר ב-21 באוקטובר של אותה שנה.

בית הספר הצבאי-פוליטי הראשון בקוריאה הצפונית, האקדמיה הצבאית בפיונגיאנג בראשותו של קים צ'יאק, בעל ברית של קים איל-סונג, נוסד באוקטובר 1945 בהנחיה סובייטית כדי לאמן את משמרות העם כיחידות לביטחון ציבורי. ב-1946 החלו בוגרי האקדמיה להיכנס ליחידות משטרה וביטחון סדירות. יחידות אלה, החמושות בנשק קל, היו מורכבות מתומכיו של קים איל-סונג ומוותיקי קרבות מסין העממית. האקדמיה הביטחונית המרכזית הוקמה זמן קצר אחרי יחידות המשטרה והביטחון ושמשה להכשרת קצינים פוליטיים וצבאיים.

לאחר שהוקמו בסיסים, מתקני ההכשרה והצבא אורגנו מחדש ונכנסו לפעולה מפקדות צבא העם הקוריאני. מה שהיו קודם לכן יחידות חצי-רשמיות הפכו עתה לצבא סדיר אשר סיפק לפקודיו נשק, תגים ומדים סובייטיים.

מלחמת קוריאה

לפני פרוץ מלחמת קוריאה צייד יוסיף סטלין את הצבא בטנקים, במשאיות, בארטילריה ובנשק קל מודרניים. באותו זמן היה צבא קוריאה הדרומית נחות מצבא הצפון הן במספר חייליו והן בציוד. צבא העם הקוריאני היה המסית המרכזי למלחמת קוריאה הקרויה בצפון "מלחמת שחרור ארץ האבות".

בשלבי הפתיחה של מלחמת קוריאה ב-1950 הדף צבא קוריאה הצפונית את צבא קוריאה הדרומית במהירות וכבש את סיאול, תוך השמדת 70% מ-100,000 חייליו. בסתיו של אותה שנה, התבצעה נחיתה אמפיבית של חיילי צבא ארצות הברית שנועדה לסייע לצבא דרום קוריאה והתרחש הקרב באינצ'ון. לאחר מכן הוסג הצבא הצפון קוריאני לנהר יאלו, מה שהביא לצמצום תפקודו במלחמה. משלב זה נטל צבא השחרור העממי תפקיד עיקרי בלחימה לטובת צפון קוריאה. עד סוף המלחמה ספג הצבא 290,000 אבדות, ומתוכן 90,000 שבויי מלחמה.

תורת הלחימה של צבא העם הקוריאני מושפעת בעיקר מהוגים סובייטים מוקדמים (משנות ה-20 של המאה ה-20) ש"התגלו מחדש" במהלך שנות ה-70 והובאו לידיעת המפקדים הקוריאניים בבתי ספר צבאיים סובייטיים, כדוגמת ההוגים טוכצ'בסקי וסבצ'ין.

תורת לחימה זו, הקרויה "מלחמה דו חזיתית", מתארת מהלך של כוח קונבנציונלי-רגלי גדול המתוגבר בארטילריה, בשריון ובנגמ"שים, תוך שימוש רב בכוחות קומנדו, שיוכל לפרוץ דרך האזור המפורז, לעטוף ולהשמיד את הכוח הקדמי הדרום קוריאני ולכבוש במהירות את כל חצי האי. בתורת הלחימה שניסחו, הדגימו הקצינים את חשיבתם של ההוגים הישנים שתיארו את טבע הלחימה המודרנית כתלת־ממדית, ככזאת שאינה מבחינה בין חזית לעורף, כמסתמכת במידה גוברת והולכת על מיכון וכמנהלת משימות ויכולות הנדסיות.

מלחמת רוסיה אוקראינה

ערך מורחב – מלחמת אוקראינה–רוסיה

ב-28 באוקטובר 2024 דווח כי במסגרת הסכם סיוע בין צפון קוריאה לבין רוסיה. קוריאה צפונית תשלח כ-10,000 חיילים לרוסיה, כדי לעבור אימונים בשטחה ולהילחם באוקראינה. עוד דווח, כי חלק מהחיילים הצפון קוריאנים שנשלחו לרוסיה נמצאים בקרבת הלחימה במחוז קורסק.^[1]

ב-16 בדצמבר דווח כי יחידות של צבא קוריאה הצפונית שנלחמות לצד צבא רוסיה ספגו אבדות קשות במהלך הקרבות במחוז קורסק. לפחות 30 חיילים צפון קוריאנים נהרגו או נפצעו באזור קורסק. לפי דיווח האוקראיני, את הפגיעות ספגו הצפון קוריאנים סביב שלושה כפרים בקורסק, ונוסף על ההרוגים והפצועים יש גם שלושה צפון קוריאנים שמוגדרים נעדרים.^[2]

במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה, יחידות החיילים הצפון-קוריאניות פעלו להשתלטות על תאי שטח, תוך הסתמכות מועטה על סיוע של כלי רכב משוריינים:^[3]

טקטיקות ותפעול

על פי מקורות אמריקאים ועדויות של חיילים אוקראינים, החיילים הצפון-קוריאניים הפעילו שיטות פעולה ייחודיות. במתקפותיהם, הם המשיכו להתקדם תחת אש כבדה ובשטחים ממוקשים, לרוב בגלים של כ-40 חיילים או יותר בכל גל. בניגוד לחיילים הרוסים, הצפון-קוריאניים לא נסוגו, גם במקרים של אבדות כבדות. כאשר הצליחו להשתלט על עמדות, הם הותירו את המשימה לשמירה עליהן בידי הכוחות הרוסיים והתכוננו לתקיפות נוספות.

בין הטקטיקות שזוהו בקרבם, נכללה שימוש בחייל כפיתיון למטרת הפלת כטב"מים. כמו כן, החיילים הצפון-קוריאניים קיבלו הוראות מפורשות שלא ליפול בשבי בחיים; במקרים של פציעות חמורות, נדרשו להשתמש ברימונים כדי למנוע את לכידתם.

מעורבות בשטח

כוחות החיילים הצפון-קוריאניים פעלו ככוח עצמאי, בשל הבדלים משמעותיים בשפה, בהכשרה ובתרבות הצבאית שלהם לעומת זו של החיילים הרוסים. רוב החיילים הצפון-קוריאניים שהוצבו בזירה השתייכו ליחידות מיוחדות שהוכשרו למשימות נקודתיות, אך הרוסים השתמשו בהם בעיקר כחיל רגלים.

בסתיו 2024 שלחה צפון קוריאה כ-11,000 חיילים לקורסק, שם השתלבו בלחימה נגד צבא אוקראינה. עם כניסתם לפעילות בתחילת דצמבר 2024, דווח כי כשליש מהם נהרגו או נפצעו עד סוף החודש. מפקד צבא אוקראינה, הגנרל אולכסנדר סירסקי, העריך כי שיעור הנפגעים הגיע לכמחצית מכלל החיילים הצפון-קוריאניים שנשלחו לאזור.

התאמות ותפקוד

ניסיונות הרוסים לשלב את החיילים הצפון-קוריאניים בכוחות הלוחמים נתקלו בקשיים משמעותיים, כולל בעיות של תקשורת ושונות בגודל המדים. במקרים מסוימים, התרחשו תקריות של זיהוי שגוי בין כוחות רוסים לצפון-קוריאניים. הרוסים ניסו להתמודד עם קשיים אלו באמצעות שיבוץ מתורגמנים בצוותים, אך היעילות המבצעית נותרה מוגבלת.

אבדות ושיטות פעולה

לפי גורמים צבאיים אמריקאיים, מאות חיילים צפון קוריאנים נהרגו במחוז קורסק שברוסיה במסגרת המלחמה עם אוקראינה. בין הקורבנות חיילים זוטרים, לצד כאלו "הקרובים מאוד לצמרת".^[4] למרות האבדות הרבות בקרבם, החיילים הצפון-קוריאניים המשיכו להתקדם בעקשנות. סרטונים שצולמו על ידי כטב"מים אוקראיניים הדגימו כיצד החיילים הצפון-קוריאניים מתקדמים בצפיפות רבה, מה שאילץ את האוקראינים להתאים את פריסת המוקשים שלהם. בשונה מהחיילים הרוסים, הצפון-קוריאניים ניסו להוציא משדה הקרב את הפצועים וההרוגים שלהם, תוך שימוש במזחלות או משיכת הגופות בידיים.

מוטיבציה ונחישות

החיילים הצפון-קוריאניים פעלו במוטיבציה גבוהה ומשמעת ברזל. על פי יומנים שנמצאו בשטח, חלק מהחיילים ראו בשירותם הזדמנות לכפר על עבירות שביצעו בעבר. הם התאפיינו ביכולת הסתגלות מהירה לשדה הקרב, מה שהפך אותם לכוח יעיל יותר לאורך הזמן.

השפעות ואסטרטגיה

הצטרפות החיילים הצפון-קוריאניים למלחמה הוסיפה אתגר משמעותי לצבא האוקראיני, שנאלץ להתמודד במקביל מול שניים מהצבאות הגדולים בעולם. על פי הערכות של בכירים במשרד ההגנה האמריקאי והאוקראיני, כוחות נוספים מצפון קוריאה עמדו להישלח לזירה בחודשים הקרובים.

הסתרת המעורבות

הרשויות ברוסיה הכחישו את מעורבות החיילים הצפון-קוריאניים בלחימה, ואף נקטו צעדים להסתרת השתתפותם, כמו הנפקת מסמכים מזויפים שהציגו אותם כתושבים ממזרח רוסיה.

פיקוד ושליטה

בפסגת ההיררכיה הפיקודית של הצבא הצפון קוריאני נמצאת ועדת ההגנה הלאומית בראשות קים ג'ונג-און. משם מואצל הפיקוד אל משרד הכוחות המזוינים העממיים ואל המטה הכללי שלו, ומשם הוא מגיע אל הלשכות ואל היחידות המבצעיות. סמכות נוספת המפקדת על הצבא היא הוועדה הצבאית המרכזית של מפלגת הפועלים של קוריאה, המפלגה השלטת במדינה. סמכות זו נדרשת על מנת להבטיח את שליטת המפלגה בצבא. מהפכים רבים שהתרחשו מאז 1990, הובילו אל המבנה הנוכחי של מערכת הפיקוד והשליטה בצבא. רוב הפרטים אודות המהפכים הללו אינו ידוע בעולם החופשי, אם כי המעט שידוע עליהם הוא כי מרביתם נובעים ממותה הטבעי של האליטה המזדקנת, כגון קים איל-סונג (שנפטר ביולי 1994), שר הכוחות המזוינים או-צ'ין-יו (פברואר 1995) ומחליפו בתפקיד, צ'וי קוואנג (1997).

מרבית השינויים נערכו על מנת להבטיח את כוחו של קים ג'ונג איל. במושב השמונה עשר של הוועידה העממית השישית במאי 1990 כונן ועד ההגנה הלאומי כוועד עצמאי, תוך עליית מעמדו כשווה לזה של הוועידה העממית ולא ככפוף לה. בהתאם לזאת, מונה קים ג'ונג איל כסגן יו"ר ועד זה, וב-24 בדצמבר 1991, מונה כיו"ר הוועד. כמו כן, מונה קים למפקד העליון של צבא העם הקוריאני, באפריל 1992. בין דצמבר 1990 לדצמבר 1995 קודמו קרוב ל-800 קצינים בכירים לעמדות עדיפות. לאחר קבלת דרגתו כמרשל, קידם קים ג'ונג איל שמונה גנרלים לדרגת סגן מרשל. ביום השנה ליום הולדתו של קים ג'ונג איל ב-1997 קודמו 127 קצינים בכירים לדרגת גנרלים, ויחד עם מינויים אלה ומינויים נוספים אחרים, "הוצנחו" גם קציני צבא למשרות בכירות בתוך המפלגה.

תוכנית הטילים

צבא העם הקוריאני כולל כוח רקטי אסטרטגי או לשכת הנחיית טילים, אשר מופקד על הנשק הגרעיני וטילים בליסטיים קונבנציונליים שברשות קוריאה הצפונית. לשכת הנחיית הטילים הוקמה ב-1999.

מחקר מ-2015 העריך שלקוריאה הצפונית יש כ-1,000 טילים בליסטיים: 600 מסדרת הוואסונג; 100 KN-02; ו-300 הוואסונג-7.^[5][6][7]

טיל	סוג	מקור	טווח	הערות
הוואסונג-1	ארטילריה רקטית	ברית המועצות ברית המועצות קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	< 50 ק"מ	24 יחידות שיגור
הוואסונג-3			< 100 ק"מ
הוואסונג-5	טיל בליסטי לטווח קצר	קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	340 ק"מ[8]	≈180
הוואסונג-6			500 ק"מ[9]	≈100 או 300–600[10]
הוואסונג-7	טיל בליסטי לטווח בינוני		900[9]–1,500 ק"מ[5]	200-300[11]
הוואסונג-9	טיל בליסטי לטווח קצר	ברית המועצות ברית המועצות קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	1,000 ק"מ[12][13][14]	מספר מועט[9][15]
הוואסונג-10	טיל בליסטי לטווח בינוני	קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	2,500–4,000 ק"מ[16]	30-50[11] נוסה בהצלחה ב-22 ביוני 2016.
הוואסונג-11	טיל בליסטי לטווח קצר	ברית המועצות ברית המועצות קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	≈70 ק"מ (מטען של 500 ק"ג)[9] או 120–220 ק"מ[17][18][19]	30 משגרים
הוואסונג-12	טיל בליסטי לטווח בינוני/טיל בליסטי בין-יבשתי	קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	5000–6000 ק"מ[20]	נוסה בהצלחה ב-14 במאי 2017[21]
הוואסונג-13			?
הוואסונג-14	טיל בליסטי בין-יבשתי[22]		6,700-10,000 ק"מ[23][24][25][26][27][28][29][30]	נוסה בהצלחה ב-4 ביולי 2017[22]
הוואסונג-15	טיל בליסטי בין-יבשתי[31]		13,000 ק"מ[32]	נוסה בהצלחה ב-28 בנובמבר 2017[33]
פוקגוקסונג-1	טיל בליסטי המשוגר מצוללת		1000 ק"מ	נוסה בהצלחה ב-24 באוגוסט 2016
פוקגוקסונג-2	טיל בליסטי לטווח בינוני	3000 ק"מ[34]
Kumsong-1	טיל שיוט נגד ספינות	ברית המועצות ברית המועצות קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית		110[35]–160 ק"מ[36][37][38] – 180–300 ק"מ[39]
Kumsong-2		הרפובליקה העממית של סין  סין קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית		110[35]–160 ק"מ[36][37][38] – 180–300 ק"מ[39]
Kumsong-3	טיל שיוט	קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	130–250 ק"מ[40]	נוסה בהצלחה ב-12 בפברואר 2017.[41]

ראו גם

• תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית בוויקישיתוף