היסטוריה של הספורט

ההיסטוריה של הספורט ראשיתה בפרה היסטוריה והמשכה עד היום. ספורט נחשב לפיתוח ואימון של מיומנויות אנושיות בסיסיות – הן למטרות תועלתניות והן לשם האימון עצמו. הדבר מצביע על כך כי ההיסטוריה של הספורט עתיקה כהיסטוריה האנושית בכללה, וכי הייתה זו דרך שימושית עוד מימי האדם הקדמון להגביר את השליטה של האדם על הטבע והסביבה.^{[דרושה הבהרה]}

יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פרה היסטוריה

המונח פרה-היסטוריה מתאר את ההיסטוריה האנושית לפני התפתחות הכתב, ובאזורים מסוימים בכדור הארץ, הפרה-היסטוריה למעשה מתמשכת עד להגעת האירופאים הראשונים, אשר תיעדו לראשונה את החברות המקומיות בכתב. מספר ציורי מערות שהתגלו בין היתר בצרפת, אפריקה ואוסטרליה מצביעים על עדות לקשתות (שימוש בחץ וקשת) לצרכים טקסיים (ולא מעשיים). חלק מן הציורים בני כ-30,000 שנים. השימוש באמנות מצביע על עניין בכישורים אשר אינם קשורים לצורכי ההישרדות הבסיסיים ולעובדה כי היה קיים גם זמן פנוי בתקופה זו. בציורים מוצגות פעילויות לא-תכליתיות, טקסיות, אחרות. לפיכך, למרות שמדובר בעדות ישירה מצומצמת לעיסוק בספורט, ניתן להניח כי הייתה כבר בתקופה זו פעילות דמוית ספורט.

כאשר ביקר לראשונה קפטן קוק באיי הוואי, ב-1778, הוא דיווח על כך שהילידים עסקו בגלישת גלים. הילידים בהוואי התעסקו במשחקים וספורט עוד לפני הגעת האירופאים לאזור, כגון משחק דמוי-לקרוס, ריצה ופעילויות אתלטיות אחרות. בני המאיה והאצטקים עסקו אף הם במשחקי כדור רציניים. המגרשים עליהם שיחקו תרבויות אלו משמשים אותנו עד היום כבסיס למספר משחקים.

מראיות היסטוריות אלו ואחרות עולה כי הספורט התפתח במקביל להתפתחות החברה האנושית עצמה.

סין העתיקה

קיימים פרטי אומנות ומבנים הרומזים לכך שהסינים עסקו בספורט כבר בסביבות שנת 4000 לפנה"ס. נראה כי מקור ההתפתחות של פעילויות ספורטיביות בסין היה קשור לעבודות הייצור, אמנות, מלחמה ובידור שבאותה תקופה.

נדמה כי התעמלות הייתה מאוד פופולרית בעברה של סין. כך ללא ספק המצב הוא כיום, כאשר המיומנות הגבוהה של לוליינים סינים הוא דבר מוכר בצורה בין-לאומית.

בבייג'ינג ישנו מוזיאון המוקדש לנושא הספורט בסין וההיסטוריה שלו – מוזיאון הספורט הסיני.^[1]

מצרים העתיקה

אנדרטאות למלכי מצרים רומזות כי כבר לפני אלפי שנים התעסקו המצרים בספורט, ביניהם ענפי השחיה ודיג. אפשרי כי הדבר אינו מפתיע, בהינתן בחשיבות של הנילוס לחיים במצרים. בין ענפי הספורט האחרים ניתן היה למצוא את ענף הטלת הכידון, קפיצה לגובה והתאבקות.

גם בתקופה זו טבעו של הספורט הפופולרי קשור לפעילויות היום-יומיות באותה התקופה.

יוון העתיקה

ערך מורחב – ספורט ביוון העתיקה

מתקופת יוון העתיקה ידוע לנו על מגוון רחב של ענפי ספורט. הנפוצים שבהם היו היאבקות, ריצה, איגרוף, קפיצה לרוחק, הטלת כידון, זריקת דיסקוס ומרוצי מרכבות. מגוון זה מראה כי כמו גם בשאר התרבויות-הציוויליזציות גם ביוון השפיעה התרבות הצבאית על התפתחות הספורט ולהפך.

תחרויות ספורטיביות מתוארות באיליאדה, מהיצירות החשובות בתרבות יוון העתיקה. סוגים שונים של תחרויות נערכים לכבוד מותו של פטרוקלס, מי שהיה ידידו בלב ובנפש של הגיבור אכילס. התחרויות, שנקראו בשם "משחקי אבל", נוהלו על ידי אכילס, לאחר שפטרוקלס נהרג על ידי הקטור, בנו של פריאמוס מלך טרויה. במשחקים אלה, שבהם נטלו חלק ידידיו המפקדים של ההרוג, באו ערכי רוח הצוות וחישול האופי לידי ביטוי. אכילס, כמנהיג התחרויות הללו, מציע פרסים כמספר המשתתפים. הפרסים היו חלק מרכושו ומכלי נשקו של החלל, ובנתינתם כפרס, הושג אפקט שימור שם הנפטר ופועלו.

המשחקים האולימפיים העתיקים נערכו כל ארבע שנים ביוון העתיקה. היוונים הקפידו באדיקות רבה על מחזוריות זו מחד ועל רצף מחזורי המשחקים מאידך, בעיקר משום שיוחסו להם סימני לוואי אליליים-מקודשים, ואלה נערכו בחסות זאוס, ראש האלים ההלני. המשחקים נקראו גם בשם "משחקי שנת החמש" מכיוון שספרו את שנת המשחק פעמיים: פעם כשנת משחק ופעם כשנה הפותחת את המחזור הבא. המשחקים נערכו לא רק כאירוע ספורטיבי, אלא גם כחגיגה של המצוינות של היחיד, מגוון אומנותי ותרבותי וכן גם כאירוע תיירותי עבור חידושים בתחום האדריכלות והפיסול.

במקורה, הייתה זו תקופה של אסירות תודה וכבוד כלפי האלים היוונים. הוכרזה הפסקת אש בזמן אירועי המשחקים ועל כן פעולות צבאיות והוצאות להורג הושעו לפחות להלכה. מדובר על כל "חודש השלום" (תקופה המקבילה לחודש אוגוסט) כשהמשחקים נערכו בסך הכול במשך חמישה ימים: יומיים לפני מחצית החודש, ויומיים לאחריה. כל זאת על מנת לאפשר לאנשים להתקהל בשלום ולהשלים את האירוע בצורה מתורבתת.

המתחרים שהגיעו לאולימפיה מכל רחבי יוון ומכל העולם היווני, לרבות האורחים והצופים, נחשבו למקודשים ובעלי חסינות שחלילה מלפגוע בהם. על רקע זה מסתברת היטב ההוראה האוסרת על הכנסת כלי נשק לאולימפיה. כמו כן כל ספורטאי נאלץ להישבע מול פסלו של זאוס שהוא יווני, זכר, חופשי ומי שלא ביצע אף אחד מהפשעים הבאים: רצח, חילול הקודש והפרת כללי השלום.

רומא העתיקה

הקולוסאום ברומא, מרכז ספורט רומי

ערך מורחב – ספורט ברומא העתיקה

הפעילות הגופנית הספורטיבית ברומא העתיקה הייתה נחלתם של מעטים: אנשי מקצוע מזה ושבויי מלחמה מזה. את הספורט הרומאי אפיינו התכונות הבאות: נוקשות וקשיחות, שעשועיות, תועלתיות ופוליטיזציה. צמד האטרקציות הרומיות – מרוץ המרכבות ושעשועי הדם (קרבות גלדיאטורים) – נועד לרכז את ההמונים ביציעי הצופים, למוסס את האגרסיות שלהם ולהגביר את תמיכתם בבית הקיסרות על ידי עידוד היצר הפטריוטי. פה-ושם מוצאים השפעות יווניות, אך אלה נועדו לבני האריסטוקרטיה. שני דברים חסרו בספורט הרומי, שכה ייחדו את זה היווני – העדר גימנסיונים (ספורט במערכת החינוך) ותחרויות על בסיס (כמעט) חובבני.

התפתחויות אירופאיות וגלובליות

על פי הידוע לנו, הספורט הקבוצתי מאפיין בעיקר את התרבויות המערביות. ספורט יחידים, כגון התאבקות וקשתות, תורגל בכל רחבי העולם, אולם הספורט הקבוצתי המודרני צמח באירופה ובעיקר באנגליה. ישנן מספר דוגמאות נגדיות שראוי לציינן, ביניהם קבדי שמוצאו בהודו וכן גם טלאצ'טלי.

הספורט הפך במידה הולכת וגוברת למאורגן ומסודר מתקופת המשחקים האולימפיים בעת העתיקה ועד לימינו. פעילויות שהיו הכרחיות להשגת אוכל ולהישרדות, הפכו להיות פעילויות סדירות המתקיימות לבידור או תחרות, כגון ציד, דיג וגננות. המהפכה התעשייתית והייצור ההמוני יצרו שעות פנאי רבות נוספות ואפשרו צפייה בתחרויות ספורט ונגישות גדולה יותר אליהן.

מגמות אלו נמשכו ואף גברו בעקבות התפתחות תקשורת ההמונים ותקשרות גלובלית. המקצוענות הפכה להיות שכיחה ובכך הוסיפה לעלייה בפופולריות של הספורט. הדבר מזכיר את האידיאל היווני לפיו ניצחון במשחקים היה מבוקש במיוחד ומתוגמל בענף זית, אות לכבוד הרב אותו היה המנצח מקבל בכל רחבי יוון ובמיוחד בעירו.

ראו גם

• ספורט ומגדר במאה ה-19

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של הספורט בוויקישיתוף

• "היכל התהילה" – היסטוריית הספורט בציר הזמן, אתר ynet

הערות שוליים

1. מוזיאון הספורט הסיני