Loading AI tools
ספר הלכה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארבעה טורים או הטור הוא קובץ פסקי הלכה שיטתי, המסכם את כל ההלכה הנוהגת לאחר החורבן, שכתב רבי יעקב בן אשר, המכונה גם בעל הטורים (ה'ל'-ה'ק"ב 1270~ - 1343~).
כאשר נוכח רבי יעקב בן הרא"ש בריבוי המחלוקות ההלכתיות בזמנו, החליט לחבר את הספר. כך כתב בהקדמתו: "יען כי ארכו לנו הימים בגלותנו ותשש כוחנו, ושמם לבנו, ורפו ידינו, ונשתבשו הסברות וגדלו המחלוקות ורבו הדעות ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונות...".
תחילה כתב קיצור של הלכות אביו, הרא"ש, ומתשובותיו בספר בשם "ספר הרמזים" או "סימני אשר"י" שנדפס בהוצאות התלמוד בשם קיצור פסקי הרא"ש. על בסיס ספר זה כתב את חיבורו "ארבעה טורים" כשהוא נצמד לכלל שקיבל מאביו להביא מקורות מהתלמוד וראיות לדבריו (שלא כדרכו של הרמב"ם). לכן ציין בספר את מקורותיו וציין את חילוקי הדעות בין הפוסקים שקדמו לו, או בינו לבינם.
כתיבתו הסתיימה בשנת ה'ק' (1340~). הספר התפשט בכל התפוצות והוא הספר העברי השני שנדפס (שנת 1475). כיום נפוצות במיוחד מהדורות מוגהות חדשות של הספר הכוללות הערות, פירושים ותוספות. ספר זה הוא המקור למבנה ולניסוח של רוב ההלכות בספר שולחן ערוך שנכתב כמאתיים שנה מאוחר יותר, בידי רבי יוסף קארו, שבנוי כקיצור לפירושו על ספר ארבעה טורים, הנקרא בית יוסף.
מקורות הספר מקיפים את כל הספרות הרבנית שקדמה לו. הוא מזכיר את ספרות הגאונים, ראשונים: רבנו חננאל, רבנו נסים, רבנו גרשום, רש"י וחכמי צרפת בעלי התוספות ועוד, חכמי אשכנז: ראב"ן, ראבי"ה, מהר"ם מרוטנברג ועוד, וחכמי ספרד ובראשם הרי"ף, הרמב"ם, הרמב"ן ואחרים. הספר מאחד את תורתם של חכמי צרפת אשכנז וספרד, ואוסף את מנהגי הארצות השונות בעיקר בענייני תפילה. הוא מביא מדבריהם ובהרבה מקומות חולק עליהם, ובכל מחלוקת עם הראשונים הוא מביא את מסקנת אביו הרא"ש וברוב ככל המקרים מכריע כמותה. מגוון הדעות המוצג בטור היווה את הסיבה בגללה בחר רבי יוסף קארו לכתוב את חיבורו, הבית יוסף, כביאור לטור.
"ארבעה טורים" (ובעקבותיו השולחן ערוך) מתחלק לארבעה חלקים:
קיימים עשרות כתבי יד של ספר ארבעה טורים.
בין כתבי היד החשובים נמנה כתב היד שבספרייה הבריטית בלונדון משנת ה'רל"ד[1] וכן כתב יד שבספרייה הלאומית בפריז[2].
הספר נדפס לראשונה בשנת 1475 בכפר פיובה די סאקו בצפון איטליה, אחריו בקושטא בשנת ה'רנ"ב, ובשנת 1610.
בשנים האחרונות יצאו לאור מהדורות חדשות של ספר ארבעה טורים, המבוססות על כתבי היד והדפוסים הראשונים. תחילה יצאה לאור מהדורת "שירת דבורה", בשיתוף פעולה בין מכון שירת דבורה ומכון ירושלים. בעקבות מהדורה זו יצאה לאור מהדורת "המאור".
עותקים נדירים מהמהדורה הראשונה של "ארבעה טורים" מהמאה החמש-עשרה נרכשו על ידי הספרייה הלאומית[3].
כ-150 שנה אחר הופעת הספר ארבעה טורים, ומיד לאחר הדפסתו החלו נוצָרים חיבורים וביאורים שונים עליו. הפירוש הראשון שנכתב באופן מלא על ספר ארבעה טורים הוא ביאורו של רבי יצחק אבוהב. ציטוטים מהחיבור הובאו כבר בחיבורו של רבי יוסף קארו, "בית יוסף", אך החיבור הודפס במלואו מתוך כתב-היד רק ב-1995. זמן מה אחריו כתב רבי אברהם בן אביגדור הגהות על ארבעה טורים.
תפוצתו של הספר ארבעה טורים, ובעיקר הרחבת ההלכות שבו עם רוב דעות הפוסקים השונות בהן[4], הביאו את רבי יוסף קארו לכתוב עליו את חיבורו "בית יוסף", שהיווה את הבסיס לחיבורו המסכם "שולחן ערוך" שבא בעקבותיו. במקביל כתב הרמ"א על הספר את חיבורו "דרכי משה", בו הוסיף בעיקר את פסקי הראשונים ומנהגי יהדות אשכנז. רבי שלמה לוריא, בן תקופתו, כתב גם כן חיבור הגהות קצר על הטורים. חיבור נוסף מהדור שלאחריהם נכתב בידי תלמיד הרמ"א, רבי יהושע פלק כץ. הוא קרא את חיבורו בשם "בית ישראל"[5], כשהוא בנוי על שני חלקים מקבילים: "פרישה" ו"דרישה". למעשה, חיבורו מוכר בשמות אלו ("דרישה ופרישה" או "פרישה ודרישה"). החיבור "בית חדש" (מכונה "ב"ח") מרבי יואל סירקיש נכתב והודפס זמן קצר לאחר מכן. חופף לתקופה זו, כתב רבי ליב חנליש, אף הוא תלמיד הרמ"א, חידושים והגהות על חלק אורח חיים שמתוך הארבעה טורים.
רבי חיים בנבנישתי כתב אף הוא חיבור על ארבעה טורים בשם "כנסת הגדולה". חיבור זה שונה בסגנונו מקודמיו. החיבור כולל ביאור דברי הטור והבית יוסף עם מקבץ מקיף של דברי הפוסקים בנידונים נוספים. לאחר יותר מ-100 שנה, בסוף המאה ה-18 הדפיסו בני משפחת מייא מהדורה חדשה של הטורים, אליה צירפו את פירושו של רבי ליב חנליש בתוספת חידושים והגהות משל שניים מבני המשפחה, רבי מיכאל שמעון ורבי יוסף, על כל ארבעה חלקי הטורים. חיבור זה נקרא בשמות שונים על ידי בעלי הדפוסים והמהדירים, המוכרים שבהם: "חידושי מהרל"ח הגהות" ו"חידושי הגהות".
חיבורים רבים נוספים חוברו במהלך דורות אלו ולאחריהם, חיבורים הכוללים הגהות וביאורים, אך פחות מוכרים. חלקם אף נותר בכתב יד והודפס רק במהדורות מאוחרות יותר.
חלק מן החיבורים, מודפסים בקביעות על גיליונות הטור, בצמוד לטקסט הספר עצמו. חיבורים כאלו מכונים בספרות התורנית "נושאי כלים", ובהקשר הנוכחי, נושאי כלי הטור. העיקריים והמוקדמים שבהם הם הפירושים "בית יוסף" ו"בית חדש" הממוקמים משני צדיו של "הטור" שבמרכז הדף. בנוסף להם מודפסים על הדף גם קיצור ה"דרכי משה", ה"דרישה ופרישה" ו"חידושי מהרל"ח והגהות" (או "חידושי הגהות"). מיקומם המדויק של הפירושים הנוספים בדף אינו אחיד בכל המהדורות. במהדורות מסוימות מודפס בצדי הדף גם "ביאור מהר"י אבוהב" הקדום. בחלק ממהדורות הטור נוספו בתחתית הדף הערות, הגהות ומראי מקומות. שאר החיבורים נדפסים כספרים בפני עצמם (כמו החיבור "כנסת הגדולה"), או בסוף הכרך של ה"ארבעה טורים".
על שמו של "בעל הטורים" ועל שם ספרו נקראו רחובות במספר ערים בישראל, בהן נתניה, תל אביב יפו, ירושלים[6] וראשון לציון. תחנת הרכבת הקלה בירושלים נקראת "תחנת הטורים רכבת ישראל" על שם הסמיכות לרחוב הטורים.
יעקב בן אשר (?1270-?1340.), ארבעה טורים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
