Loading AI tools
החוקה הגנוזה של האיחוד האירופי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האמנה לכינון חוקה לאירופה (באנגלית: The Treaty establishing a Constitution for Europe או בראשי תיבות: TCE; מכונה על-פי רוב בקיצור אמנת החוקה) הייתה אמנה בינלאומית בלתי-מאושררת, שנועדה להוות תשתית לחוקה עתידית מאוחדת לכלל האיחוד האירופי. אמנה זו הייתה אמורה להחליף את האמנות הקיימות של האיחוד האירופי בטקסט אחד, תוך מתן תוקף חוקי לכתב זכויות היסוד והרחבת עקרון הרוב המיוחס לתחומי מדיניות שעד אז הוכרעו בקונצנזוס בלבד.[1]
האמנה נחתמה ב-29 באוקטובר 2004, על ידי נציגי 25 המדינות החברות באיחוד האירופי. לאחר מכן, היא אף אושררה על ידי 18 מדינות, במהלך שכלל משאלי עם בספרד ובלוקסמבורג. ואולם, ההתנגדות למסמך במשאלי העם שנערכו בצרפת ובהולנד במאי וביוני 2005, הביאה את תהליך האשרור של החוקה לסיומו הכושל, והובילה לגניזת אמנת החוקה.[2]
לאחר פרק זמן שבו נבחן מחדש עצם אשרור החוקה, נוסחה אמנה חדשה, אמנת ליסבון, כדי להחליף את אמנת החוקה. המסמך לא כונה עוד "חוקה" אלא "אמנה" בלבד, וסעיפים רבים מאמנת החוקה המקורית, שחיזקו את מוסדות האיחוד על חשבון הפרלמנטים והמוסדות המדינתיים, נמחקו. עם זאת, העקרונות המרכזיים נותרו במקומם: זכות הווטו הוחלפה בסעיפים רבים בשיטת הצבעה ברוב כפול וימונו נשיא למועצה האירופית ושר/ת חוץ לאיחוד האירופי במשרה מלאה.[3]
אמנת החוקה מיסדה נוהגים מסוימים, שעד אז התקיימו לא פורמלי. כך למשל, לפי אמנת החוקה, מועצת האיחוד האירופי הייתה מכונה באופן רשמי "מועצת השרים", כפי שהיא מכונה ממילא באופן לא רשמי. גם הדגל, ההמנון והמוטו של האיחוד עמדו כולם בפני הכרה רשמית על-פי אמנת החוקה המוצעת, אך אף לא אחד מהם היה בגדר המצאה חדשה.
אמנת החוקה הייתה אמורה לקבע כמה עקרונות מרכזיים בעבודת האיחוד:[4]
אמנת החוקה ציינה כי האיחוד האירופי הוא איחוד של המדינות החברות בו, אשר מעניקות לו את סמכויותיו וכי כל סמכויותיו ניתנו לו מרצונן שלהן. לפיכך, כל תחומי המדיניות שלא פורטו במפורש בחוקה יישארו תחת אחריות המדינות החברות בו.
האמנה הגדירה כי האיחוד פתוח לכל מדינות אירופה המכבדות את הערכים המשותפים של המדינות החברות, דהיינו:[5]
האיחוד ישאף לקדם ערכים נוספים במדיניותו, כגון: הגנה על הסביבה; הגנה על הצרכן; מלחמה באפליה על בסיס מגדר, גזע, מוצא אתני, דת, נכות או נטייה מינית; רווחת בעלי חיים; הגנה על בריאות; רמת חינוך גבוהה; מאבק בהדרה חברתית והבטחת רמה גבוהה של תעסוקה.[6] חלק מהערכים הללו היו זוכים לראשונה לעיגון חוקי בזכות אמנת החוקה, לו הייתה מאושררת.
אמנת החוקה הגדירה מטרות ברורות לאיחוד:[7]
ביחסיו עם העולם הרחב, מטרות האיחוד הן:
לאיחוד האירופי יש שש סמכויות בלעדיות, תחומי מדיניות בהן המדינות החברות הסכימו כי הן צריכות לפעול באופן בלעדי באמצעות האיחוד האירופי ולא לקדם חקיקה בעניינם ברמה הלאומית. הרשימה נותרת ללא שינוי מן האמנות הקודמות:[6]
כמו כן, הוגדרו תחומי מדיניות שבהם תונהג סמכות משותפת (כלומר, המדינות מתחייבות שלא לקבל מדיניות הסותרת את מדיניות האיחוד. שתי רמות הממשל יכולות לאמץ חקיקה, כשהמדינות החברות יכולות לעשות כן היכן שהאיחוד החליט שלא לפעול או שחדל לפעול) וכן תחומים שבהם האיחוד האירופי עשוי לנקוט רק בפעולות תומכות, מתואמות או משלימות (בהם המדינות החברות אינן מקנות שום סמכות לאיחוד, אך הן מסכימות לפעול באמצעות האיחוד על מנת לתמוך בעבודתן ברמה הלאומית).
סעיף הגמישות של אמנת החוקה מאפשר לאיחוד האירופי לפעול בתחומים שאינם מצוינים בה באופן מפורש, ובתנאי:
סעיף זה כבר נוכח בחוק האירופי מאז אמנת רומא, אשר כוננה את השוק האירופי המשותף בשנת 1958.
ב-12 בינואר 2005 הצביע הפרלמנט האירופי בעד החלטה בלתי מחייבת מבחינה משפטית, לאשרר את אמנת החוקה ברוב של 500 קולות בעד, 137 נגד ו-40 נמנעים.[8]
לפני כניסתה של אמנה כלשהי לתוקף באיחוד האירופי, יש לאשררה בכל אחת מן המדינות החברות בו. האשרור לובש צורות שונות בכל מדינה חברה, בהתאם לנורמות ולמסגרת המשפטית והפוליטית הנהוגות בה. רוב המדינות החברות מאשררות את אמנות האיחוד בהצבעה של הפרלמנט הלאומי, אך חלקן – ובפרט אירלנד ודנמרק – נוטות לערוך משאלי עם. בתגובה לאופייה של אמנה זו, שנתפש כמהפכני, רבים מהמצדדים ומהמתנגדים לאמנה טענו שיש לאשררה במשאלי עם ברחבי האיחוד האירופי.
ב-20 באפריל 2004, הודיע במפתיע ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, על כוונה לקיים משאל עם, רעיון שהוא עצמו דחה קודם לכן. בנוסף לבריטניה, שבע מדינות חברות נוספות הודיעו שתקיימנה משאל עם על החוקה: דנמרק, צרפת, אירלנד, לוקסמבורג, הולנד, ספרד ופורטוגל.[9]
ב-29 במאי 2005, נדחתה החוקה על ידי 55% מהמצביעים במשאל העם שנערך בצרפת. שלושה ימים בלבד לאחר מכן, דחה הציבור ההולנדי את החוקה ברוב של 61%. על אף הדחייה בצרפת ובהולנד, קיימה לוקסמבורג משאל עם ב-10 ביולי 2005, אשר בו אושרה החוקה על ידי 57% מהמצביעים. זה היה משאל העם האחרון שהתקיים על אמנת החוקה, היות שכל המדינות החברות האחרות שתכננו לקיים משאלי עם ביטלו אותם בשל חוסר הרלוונטיות שלהם.[10]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.