דנהולם אליוט

דנהולם מיטצ'ל אליוט (באנגלית: Denholm Mitchell Elliott; ‏31 במאי 1922 - 6 באוקטובר 1992) היה שחקן קולנוע ותיאטרון אנגלי. היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 1986 על הופעתו בסרט זיכרונות אהבה מפירנצה.

דנהולם מיטצ'ל אליוט
Denholm Elliott

שודדי התיבה האבודה, 1981
לידה	31 במאי 1922 Lexham Gardens, הממלכה המאוחדת
פטירה	6 באוקטובר 1992 (בגיל 70) Santa Eulària des Riu, ספרד
שם לידה	Denholm Mitchell Elliott
סוגה מועדפת	קומדיה שייקספירית
מדינה	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1949–1992 (כ־43 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (1942) מכללת מלאברן
בן או בת זוג	וירג'יניה מקאנה (1 במרץ 1954–18 ביוני 1957)
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס באפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר (1985) פרס באפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר (1984) פרס באפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר (1986) מפקד במסדר האימפריה הבריטית פרס דונלדסון
פרופיל ב-IMDb

אליוט הוא השחקן היחיד שזכה שלוש פעמים ברציפות בפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה.

ביוגרפיה

אליוט נולד בלונדון, בנם של נינה ומיילס אליוט, ולמד במכללת מאלברן והאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה. בעת מלחמת העולם השנייה התגייס אליוט לחיל האוויר המלכותי, שם שירת בתור קשר רדיו בטייסת מס' 76.

לקראת סוף שנת 1942 השתתף אליוט בפשיטה על בסיס צוללות גרמניות בעיר הנמל פלנסבורג. במהלך התקיפה נפגע מפציץ ההנדלי פייג' הליפקס בו שהה אליוט מאש נ"מ גרמנית והוא נאלץ לנטוש את המטוס ולצנוח בשטח הים הצפוני על יד איי סיילט. אליוט ועוד שני אנשי צוות ששרדו את ההתרסקות נלקחו בשבי והועברו למחנה שבויים גרמני בשלזיה עד לסוף המלחמה.

קריירת משחק

בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50 השתתף אליוט בשתי דרמות המלחמה הבריטיות, מחסום הקול, בבימויו של דייוויד לין, והים האכזר. באמצע שנות ה-60 השתתף בדרמה המבוססת על רומן המלחמה ההיסטורי מלך עכברוש (ע"פי רומן ובימוי של ג'יימס קלאוול; ניסיונו האישי של אליוט סייע לו בגילום אחד הטובים בתפקידיו;) המתרחשת במחנה שבויים יפני, ובתור רופא המבצע הפלות בלהיט הקומי של אותו עשור, אלפי, בבימויו של לואיס גילברט. ב-1973 הציגה אותו האקדמיה הבריטית כמועמד לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בתור ד"ר ראנק בעיבוד הקולנועי למחזה בית בובות. שיחק בדרמה הקומית הקנדית המרוץ לצמרת של דודי קרביץ, בסרט רובין ומריאן בדמותו של וויל סקרלט חברו של רובין הוד (בגילומו של שון קונרי), בסרט המלחמה ההיסטורי של ריצ'רד אטנבורו גשר אחד רחוק מדי בתור טייס קרב בריטי ובתור סידני ביינון בדרמת השואה הבדיונית הנערים מברזיל. ב-1979 היה מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר מטעם האקדמיה הבריטית על תפקידו בסרט ג'ק הקדוש.

אליוט זכה בפרס באפט"א ב-1980 בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסדרת טלוויזיה בריטית על הופעתו בלהב על הנוצה. את הופעתו הראשונה בסרט קולנועי עם הצלחה מסחרית עשה ב-1981 במותחן ההרפתקאות של סטיבן ספילברג שודדי התיבה האבודה בו גילם את ד"ר מרקוס ברודי, אוצר מוזיאון שקונה את חפציו של אינדיאנה ג'ונס (בגילומו של האריסון פורד) ומארגן פגישה בינו ובין סוכני ממשל אמריקאים. על התפקיד הועמד בפעם השלישית לשחקן המשנה הטוב ביותר של האקדמיה הבריטית. האקדמיה הבריטית העניקה לאליוט שלוש זכיות רצופות בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בין השנים 1984–1986 על הופעותיו בתור קולמן בקומדיה משנה מקום משנה מזל, ד"ר צ'ארלס סווביי בקומדיה הבריטית פונקציה פרטית ובתור ורנון בייליס במותחן מותו של עיתונאי. אליוט הוא השחקן הראשון והיחיד עד היום (2010) שזכה בשלוש זכיות רצופות בפרס באפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר בסרט קולנוע.

בשנת 1985 היה אליוט מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו כמר אמרסון בדרמה הספרותית הבריטית של ג'יימס אייבורי זיכרונות אהבה מפירנצה. ב-1987 שיחק בדמותו של ד"ר בארי בעיבוד של ג'יימס אייבורי מוריס, בנוסף שיחק את המורה לצרפתית הווארד בסרטו של וודי אלן ספטמבר. ב-1989 חזר לגלם את ד"ר מרקוס ברודי בסרט אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון, ב-1990 שיחק בסרט חיילי צעצוע בתור מנהל פנימיית ילדים יוקרתית וב-1992 הופיע בתפקידיו האחרונים בסרטים רצח איכותי, שם גילם את המרגל סמיילי, ונתפסים על חם.

חיים אישיים

אליוט היה ביסקסואל בארון והתחתן פעמיים. אשתו הראשונה למשך מספר חודשים ב-1954 הייתה השחקנית ורג'יניה מקינה. נישואיו השניים היו נישואים פתוחים עם השחקנית סוזן רובינסון, ונולדו להם בן ובת.

אליוט אובחן כנשא נגיף ה-HIV בשנת 1987, ונפטר ממחלת השחפת על רקע מחלת האיידס, בה היה חולה, בשנת 1992 בגיל 70 בביתו שבאיביזה^[1][2], גופתו נשרפה. בתו של אליוט, ג'ניפר, תלתה את עצמה ב-2003 כתוצאה משימוש בהרואין. אשתו של אליוט, סוזן רובינסון, נשרפה למוות בשנת 2007 בשריפה שפרצה בדירתה בלונדון^[3].

פילמוגרפיה נבחרת

• מחסום הקול (1952)
• הקדוש והקיסוס (1952)
• הים האכזר (1953)
• הם שמעזים (1954)
• שכירות החיים (1954)
• הלילה שהמספר שלי עלה (1955)
• חוש מסתורין (1960)
• מלך עכברוש (1965)
• אלפי (1966)
• שחף הים (1968)
• בית בובות (1973)
• המרוץ לצמרת של דודי קרביץ (1974)
• רובין ומריאן (1976)
• מסע הארורים (1976)
• גשר אחד רחוק מדי (1977)
• הנערים מברזיל (1978)
• קובה (1979)
• זריחת הזולו (1979)
• ג'ק הקדוש (1979)
• שאלה של זמן (1980)
• שודדי התיבה האבודה (1981)
• גופרית וסירופ (1982)
• המסיונר (1982)
• משנה מקום משנה מזל (1983)
• חוד הלהב (1984)
• פונקציה פרטית (1984)
• זיכרונות אהבה מפירנצה (1985)
• מוריס (1987)
• ספטמבר (1987)
• הילטון בנגקוק - מיני-סדרה (1989)
• אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון (1989)
• חיילי צעצוע (1991)
• רצח איכותי (1992)
• נתפסים על חם (1992)

קישורים חיצוניים

• דנהולם אליוט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דנהולם אליוט, באתר AllMovie (באנגלית)
• דנהולם אליוט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• דנהולם אליוט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• דנהולם אליוט, באתר Discogs (באנגלית)
• דנהולם אליוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• דנהולם אליוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. www.variety.com כתבה על מותו של דנהולם אליוט באתר
2. www.independent.co.uk כתבה על מותו של דנהולם אליוט באתר
3. Susan Elliott (Obituary), The Telegraph, 21 April 2007