Loading AI tools
אשת עסקים, נדבנית ומדינאית יהודיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דונה גרציה נשיא (בפורטוגזית: Gracia Mendes Nasi; 20 ביוני 1510, י"ב בתמוז ה'ר"ע – 3 בנובמבר 1569, כ"ג בחשון ה'ש"ל; שמה העברי: חנה; שמהּ הנוצרי: ביאטריס דה לונה מיקז) הייתה אשת עסקים, נדבנית ומדינאית אנוסה שחזרה ליהדות.
 | |
| לידה |
20 ביוני 1510 ליסבון, ממלכת פורטוגל .svg){kind=small}  |
|---|---|
| פטירה |
3 בנובמבר 1569 (בגיל 59) קושטא, האימפריה העות'מאנית  |
| מדינה |
ממלכת פורטוגל האימפריה העות'מאנית |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
ביאטריס דה לונה-גרציה נשיא נולדה ב-1510 בליסבון שבפורטוגל למשפחת יהודים אנוסים שברחה מקסטיליה עקב גירוש היהודים מספרד בשנת 1492. הוריה אולצו בשנת 1497, יחד עם יתר היהודים, להישאר בפורטוגל ולהמיר את דתם לנצרות. היא הייתה בתם של אלורו דה לונה ופיליפה (כנראה) מנדש בנבנשתי (אחותו של פרנציסקו מנדס בנבנשתי). כשהייתה בגיל בת מצווה, הוריה סיפרו לה על יהדותה (עד אז החשיבה את עצמה לנוצריה).[1] ב-1528 שודכה לדודה פרנציסקו מנדש (שמו העברי: צמח בנבנשתי), בן למשפחת סוחרים שהתעשרו ממסחר בכסף ותבלינים ובמיוחד בפלפל שחור, שהמסחר בו בפורטוגל היה בפיקוח המוסד המלכותי של בית הודו. חשיבות סחר התבלינים לכלכלת פורטוגל הייתה כה גדולה, עד כי לא אחת ניצלה משפחת מנדש מאימי האינקוויזיציה הפורטוגזית, הודות לתפקיד שמלאה בתחום המסחרי הזה. הם נישאו בטקס יהודי חשאי במרתף ביתה ולאחר מכן התחתנו בטקס פומבי בכנסייה.
בימי שגשוגה של האימפריה הפורטוגזית כמעצמה עולמית, הייתה משפחת בנבנשתי/מנדש בין המשפחות העשירות בפורטוגל. ב-1536 נפטר בעלה, וגרציה נשארה עם בתם היחידה אנה – ריינה. דונה גרציה ירשה את רכוש בעלה והמשיכה לנהל אותו. עושרה של דונה גרציה היה מופלג, והיא נחשבה במאה ה-16 לאחת הנשים העשירות באירופה.[2][3] עם מות בעלה התגבר לחץ האינקוויזיציה הפורטוגזית והיא נאלצה לעזוב את פורטוגל ועברה לאנטוורפן, שם ניהל גיסה, דיוגו (שמו העברי: מאיר בנבנשתי – אחיו של פרנשיסקו מנדש), את העסק המשפחתי, שכלל גם עסקי בנקאות גדולים. היא עברה לאנטוורפן עם אחותה הצעירה, בריאנדה דה לונה, ובן דודה, ז'ואאו מיקז, הידוע בשמו היהודי יוסף נשיא. אחותה בריאנדה התחתנה בשנת 1539 עם דיוגו מנדש. דיוגו מנדש מינה בצוואתו בשנת 1543 את דונה גרציה כמנהלת העסק של משפחת בנבנשתי/מנדש ביחד עם אחיינה יוסף נשיא.
המשפחה עברה בשנת 1544 לוונציה שבאיטליה. בשנת 1547 הסתכסכו האחיות מיקז-נשיא בנוגע לירושת דיוגו בנבנשתי/מנדש ופנו לבית המשפט בעיר. השלטונות בעיר רצו לקחת מחצית הרכוש של המשפחה ולהחזיקו כפיקדון לטובת בתה הקטנה של בריאנדה. דונה גרציה פנתה לדוכס של פרארה שבאיטליה, שבשנת 1549 הכיר בתוקף ירושת דיוגו ונתן מחסה למשפחה בעירו. המשפחה חזרה בגלוי ליהדות ובניה החלו להשתמש בשם נשיא כשם משפחה. בזמן שהותה בפרארה היא השתמשה בכוחה ובהונה להגן על יהודים אנוסים ולפדות שבויים. היא כנראה תרמה רבות להוצאת התנ"ך בתרגום ללדינו (תנ"ך פרארה). בשנת 1552 חזרה דונה גרציה לוונציה וסיימה את הסכסוך הכספי עם אחותה בסיוע השלטונות בעיר. באותו זמן היא קבלה את הזמנת הסולטן סולימאן הראשון ובאותה שנה עברה לקושטא שבאימפריה העות'מאנית. שם היא חיתנה את בתה אנה – ריינה עם אחיינה, דון יוסף נשיא, בשנת 1553.
דונה גרציה הייתה פעילה מאוד בחיים היהודיים באימפריה העות'מאנית ובאיטליה. בשנת 1555 פרסם האפיפיור פאולוס הרביעי בולה נגד "היהודים החבויים". בשנת 1556, בעיר אנקונה שבמחוז מארקֶה בצפון-מזרח איטליה, גזר האפיפיור להעלות על המוקד קבוצה של אנוסים פורטוגלים באשמת חזרה ליהדות. בתגובה ארגנה גרציה את חרם אנקונה – הטלת חרם מסחרי של יהודים על נמל אנקונה. החרם נכשל והאנוסים הוצאו להורג בשריפה. היא בנתה בקושטא בתי כנסת, ישיבות ובתי חולים. אחד מבתי הכנסת שבנתה עודנו עומד באיזמיר ונקרא על שמה "לה סניורה". העובדה שבית הכנסת נקרא רק 'הגברת', בלי ציון שמה המפורש, הוא עדות למעמדה הבולט בקרב יהודי ספרד.
בשנת 1561 היא פנתה ביחד עם דון יוסף נשיא לסולימאן הראשון בבקשת חכירה של ערים בארץ ישראל. תחילה הם ביקשו את ירושלים, ונענו בשלילה, ולבסוף חכרו את טבריה באלף דוקטים זהב לשנה, והחלו לבנות את העיר וליישב בה יהודים מאירופה.[4]
דונה גרציה נשיא התכוננה להתיישב בעצמה בטבריה. מדווח על כך הנוסע הפורטוגזי פנטלאו דה אביירו, שביקר בארץ ישראל סמוך לשנת 1565: "שמעתי מכמה יהודים פורטוגזים בדבר אשה פורטוגזית, שנמלטה ממלכות זו ברכוש גדול, שהעניק לה כוח והשפעה רבה, ופרסם את שמה במדינות אלו, וכיצד קנתה את העיר טבריה... וכי בקיץ הבא היא תבוא מקושטא עם כל משפחתה, לגור בטבריה, ועמה כל היהודים שירצו לבוא אחריה. חדשות אלה הביאו שמחה גדולה לכל היהודים היושבים בארץ-ישראל, מכיוון שאלה האמינו, שעם התיישבותם שם, חייב גם המשיח לבוא".[5] אולם ב-1569 נפטרה דונה גרציה לא רחוק מקושטא, בטרם הגשימה את חלומה לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1991, יצא בול רשמי של מדינת ישראל לזכרה. על הבול מופיע דיוקנה של דונה גרציה וכן תמונת מדליון של אחייניתה. בשובל הבול – נוף של טבריה, המבוסס על תחריטו של הצייר ההולנדי קורנליוס דה ברוין משנת 1681. בקצה השובל הובאה ציטטה מתוך דברי הלל שכתב עליה המלומד היהודי שמואל אושקי.[6]
בשנת 2010, במלאת 500 שנים להולדתה של דונה גרציה, הוקם בטבריה מצפה דונה גרציה ובו סלע הנצחה ופרטים על פועלה. המצפה נמצא ליד הכניסה הצפונית ליער שווייץ, וכמו כן קיים בעיר מלון ומוזיאון על שמה.
רחובות על שמה נקראו בטבריה, חיפה ונתניה. בשנת 2016 התקבלה החלטה לקריאת רחוב על שמה גם בירושלים,[7] וב-2017 בבאר שבע.[8]
במסגרת "ויצו – חיפה" התארגנה ב-1982 קבוצה של דוברות ספרדית המורכבת מפעילות "ויצו", עולות ותיקות וחדשות מאמריקה הלטינית, שאמצו את שמה של דוֹנָה גְרַצְיָה מֶנְדֶס. החוג נקרא בספרדית "Doña Gracia Méndez".
באנגלית:
גרציה חנה נשיא (1510-1569), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
