דאגלס דאף

דאגלס דאף (באנגלית: Douglas Valder Duff; ‏ 1901–1978) היה קצין משטרה וסופר בריטי. דאף שירת במשטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל והיה מפקד משטרת ירושלים בימי מאורעות תרפ"ט. הוא מחברם של כמאה ספרים.

דאגלס דאף

לידה	1901
פטירה	23 בספטמבר 1978 (בגיל 77 בערך)
השתייכות	הצי המלכותי הבריטי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה

דאגלס דאף

ראשית דרכו

דאגלס דאף נולד בארגנטינה בשנת 1901. אביו שימש כקונסול בארץ זו. בילדותו המוקדמת שבה המשפחה לאנגליה ודאף למד בבית ספר בעיר דורסט.

בשנת 1914 התקבל דאף כחניך בספינת אימונים ובשנת 1916, בשיאה של מלחמת העולם הראשונה, בגיל 15, נתקבל לצי הסוחר הבריטי כחניך. בקרבות נגד הצוללות הגרמניות נשברה רגלו. בספינה ששטה בין ליברפול לבין הים התיכון. בשנת 1917 טורפדה ספינתו במפרץ ביסקיה והוא היה הניצול היחידי וזמן מסוים נחשב למי שנהרג בפעולה. אחרי שהחלים בבית המשפחה באירלנד חזר לים והפעם כפרח קצונה בספינת קרב.

לאחר שהחלים שב בשלישית לים ביוני 1918 ושוב נמצא על ספינה שטורפדה והוא רק בן 17 שנים. לאחר מכן שירת בים השחור והיה מעורב בהצלת פליטים שברחו מהבולשביקים בעת מלחמת האזרחים ברוסיה.

בתום שירותו בצי, לאחר פרק זמן קצר בו ניסה ללמוד לימודי דת מכת של נזירים, הצטרף דאף לבלאק אנד טאנס, כוח אשר תגבר את משטרה המלכותית האירית (Royal Irish Constabulary), שלחמה נגד האירים במאבקם לעצמאות ופורקה לאחר שאירלנד (למעט חלקה הצפוני) זכתה לעצמאות בשנת 1921.

בארץ ישראל

לאחר פירוקה של המשטרה המלכותית האירית התנדבו 762 מאנשיה, ודאגלס דאף בתוכם, להקים את הז'נדרמריה הבריטית בארץ ישראל, ז'נדרמריה (כוח צבאי העוסק בפעילויות שיטור) שהקים הנציב העליון הרברט סמואל לשם השלטת סדר בארץ לאחר מאורעות תרפ"א. אנשי הגדוד הגיעו לארץ באפריל 1922 ונקראו על ידי אנשי היישוב בשם "האירלנדים". הגדוד פורק בשנת 1926 ורבים מאנשיו, ודאף בכללם, הצטרפו למשטרת המנדט (חלקם האחר עבר לשרת בחיל שהוקם אז, חיל הספר העבר-ירדני). במשטרת המנדט התקדם דאף בסולם הדרגות עד לתפקיד הבכיר של מפקד משטרת ירושלים. (בוגר נוסף של המשטרה המלכותית האירית, שהגיע לאחר פירוקה לארץ ישראל, היה ריימונד אוסוואלד קפראטה).

בהגיעו לארץ ישראל לא היו לדאף דעות קדומות בעניין הסכסוך היהודי - ערבי. הוא היה נאמן רק למילוי הוראות הממונים עליו. בימי העלייה הרביעית נכח דאף בהגיע ספינות העולים לארץ. בזכרונותיו תיאר את הצפיפות באוניות העולים, את תנאי המצוקה ששררו בהן ואת הסרחון שנדף מהן. לדבריו "לעיתים קרובות הקאתי כשעליתי על הסיפון עם קצין הרפואה". בעולים עצמם מצא דאף מעין התעלות, עיניהם זרחו וכשהבחינו בחוף הארץ פרצו בשירה, שדאף תיאר אותה כ"שירה עברית קדומה".

פרשת הכותל ומאורעות תרפ"ט

לאחר תקופת שקט יחסי ביחסי ערבים-יהודים בארץ ישראל, ששרר במשך שבע שנים מאז מאורעות תרפ"א, התעורר הסכסוך מחדש, כסכסוך דמים שגבה מאות הרוגים. היה זה בעקבות "תקרית הכותל", שיש הטוענים שהובילה למאורעות תרפ"ט.

פרשת הכותל 1928

בשעות אחר הצהריים של 23 בספטמבר 1928, ערב יום הכיפורים תרפ"ט, הגיע אדוארד קית'-רוץ', סגן מושל מחוז ירושלים, הידוע כעוין את היישוב היהודי בלווית דאגלס דאף מפקד משטרת ירושלים, לבית הדין המוסלמי, "המחכמה", המשקיף על רחבת הכותל המערבי. בהשקיפו מחלון "המחכמה" על רחבת הכותל, אליה החלו להקבץ המתפללים, הבחין במחיצה קלה העשויה מסגרת עץ ואליה מודבקת יריעת בד, שהוצבה בין מקום התפילה של הגברים לבין מקום התפילה של הנשים. קית-רוץ' נחרד ממראה עיניו. הוא הפנה את תשומת לב מארחיו, אנשי הדת המוסלמים, אל המחיצה. דאף העריך לימים כי לו שתק אז קית-רוץ', אפשר שהכל היה עובר בשלום. אנשי "המחכמה", שראו את הכותל כחלק מ"חראם אל שריף" השייך למסגד אל-אקצא, הגיבו בזעקה ודרשו מקית-רוץ' לסלק מיד את המחיצה. קית-רוץ' ודאף ירדו אל הכותל ודרשו להסיר את המחיצה. הובטח להם על ידי השמש כי בגמר התפילה ימצא פועלים ערבים שיסירו את המחיצה. משלא הוסרה המחיצה במהלך הלילה, יצא דאף אל הכותל בשעה 6:30 בבוקר יום הכיפורים, בלווי תגבורת של עשרה שוטרים חמושים בנשק ומצוידים בקסדות פלדה, כדי להסיר את הפרגוד ששימש כמחיצה. בעודם יורדים ברחוב דוד, ליוו אותם השכנים הערבים בצעקות "מוות לכלבים היהודים". בכותל מצאו קומץ זקנים וזקנות, כמו גם את הפרגוד. דף טלטל את שמש הכותל הישיש והמבוהל בכתפיו והורה לאחד הסמלים להרוס את הפרגוד. בינתיים החלו להתקהל מתפללים במקום והחל מאבק עם השוטרים. לקול מחאת המתפללים וזעקות הנשים וניסיונות התנגדות מצדן, הוסרה המחיצה. דאף טען מאוחר יותר שהערבים היללו אותו כגיבור ואילו היהודים ניסו שלוש פעמים לרצוח אותו.^[1]

מאורעות תרפ"ט 1929

מכאן ואילך קיבל הסכסוך הערבי-יהודי בארץ ישראל גם ממד דתי ונוספו שרשרת של אירועים שיש הטוענים שהובילו בסופו של דבר, בתשעה באב תרפ"ט, לפרוץ מאורעות הדמים בארץ ישראל, הן מאורעות תרפ"ט.

בימים שקדמו לפרוץ המאורעות גברו העימותים בירושלים בין ערבים ליהודים. ב-16 באוגוסט 1929 יצאה הפגנה ערבית גדולה מהר הבית לרחבת הכותל. המפגינים הבריחו את המתפללים היהודים והעלו באש מספר ספרי תפילה. למחרת הוכה למוות על ידי ערבים נער יהודי בן 17, בשם אברהם מזרחי, כאשר הכדור בו שיחק התגלגל לשדה של משפחה ערבית, ומזרחי וחבריו ניסו לחלצו מידי ילדה ערבית שחטפה אותו. הלווייתו של מזרחי הפכה להפגנה והמשטרה בפיקודו של דאף הפעילה כח בהכאות אכזריות.

לאחר תום המאורעות נסע הקולונל פרדריק קיש לערים שונות כדי להודות לאותם מפקדי משטרה שהצילו יהודים, לעיתים תוך סכנת נפשות. גם דאגלס דאף זכה בתודתו.

מהלך חייו לאחר עזיבת הארץ

בשנת 1932 עזב דאף את ארץ ישראל, הוא ציפה לקבל תפקיד במשטרת ג'מאיקה, אך נדבק במלריה וחדל להיות כשיר למלא תפקיד באי הטרופי. במקום להמשיך בשירותו המשטרתי החל דאף לשמש ככתב של שבועונים ובין היתר יצא לאתיופיה על מנת לראיין את הקיסר היילה סלאסי. במאי 1936 שב דאף וביקר בארץ ישראל והפעם כתייר

לאחר עוזבו את ארץ ישראל פרסם דאף בשנת 1938 ספר אודות הארץ בשם "נחשפות פניה של פלשתינה" (Palestine Unveiled). בהקדמה לספר מתאר דאף בקצרה אילו פנים נחשפו בפניו:

we think alike in particular the mutual love we bear to the Land of Palestine, and in the mutual disgust we feel for the sorry mess which greed, inefficiency, incompetence, prostituted racial ideals, and insensate bigotry have made of a prospect which dawned so fair

"במחשבותינו אנו חולקים אהבה הדדית לארץ ישראל, ומתעבים הדדית ומצטערים על תאוות הבצע, חוסר היעילות, חוסר המיומנות, הזניית אידיאלים גזעניים וקנאות חסרת רגשות שבאו במקומה של התקווה שהפציעה באור זוהר."

בשנת 1939 לאחר פרסום הספר הלבן פרסם דאגלס דאף בעיתון בדבלין מאמר שכותרתו "A Pladge Betrayed" (התחייבות שהופרה) ובו גינוי חריף של הספר הלבן. דאף כתב כי הספר הלבן מהווה הפרה מבישה של הבטחה חגיגית שניתנה ליהודים והציע 4 פתרונות לשאלת ארץ ישראל:

• חלוקה.
• קנטוניזציה.
• יצירת חבלים אוטנומיים יהודי וערבי במסגרת ממלכת מצרים.
• הפתרון המועדף על דאף - הכרזה על ארץ הקודש כחלק אינטגרלי של האימפריה הבריטית שתנוהל כמושבת כתר, כאשר לתושביה תהיה אזרחות בריטית.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב דאף לשרת במילואי הצי הבריטי הוא מילא תפקידי פיקוד זוטרים ותפקידי מטה, בין היתר בזירת הים התיכון. לאחר תום המלחמה ב-1945 השתחרר דאף משירותו בצי והקדיש את זמנו לכתיבת ספרי הרפתקאות ונוער, רובם על רקע ניסיונו כימאי. הוא פרסם כ-100 ספרים כאלו מלבד ספריו התיעודיים על ארץ ישראל ומלבד ספריו האוטוביוגרפיים.

דאגלס דאף נפטר בשנת 1978.

ספריו

ספריו האוטוביוגרפיים

• Sword for Hire: The Saga of a Modern Free Companion, John Murray, 1934
• May the winds blow! : an autobiography, Hollis and Carter, 1948
• Bailing with a teaspoon, J. Long,1953

ספריו על ארץ ישראל

• Palestine picture, Hodder & Stoughton, 1936
• Palestine Unveiled, Hesperides Press, 1938
• אביר הגליל, תרגם מאנגלית: ב. פרידמן, אריאל (הוצאת ספרים),2002
• חרב להשכיר: הגדה של שכיר-צבא מודרני, תרגם מאנגלית שמעון גינצבורג, מצפה, תל אביב, 1937.

לקריאה נוספת

• ספר תולדות ההגנה כרך ב'. הוצאת מערכות, 1977.
• תום שגב, ימי הכלניות. הוצאת כתר, 1999.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דאגלס דאף בוויקישיתוף

סקירה אודות דאף וספריו שערכה בתו באתר אוסטרלי.

• רפאל בשן, כותל המזרח של "קצין הכותל המערבי", מעריב, 23 באוגוסט 1963
• נתי גבאי, המחיצה שפתחה מלחמת דת בכותל המערבי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 23 ביולי 2018
• רשימת הפרסומים של דאגלס דאף, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוגלס ולדר דוף, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 244-243.