Loading AI tools
פיטר ג'רמי ויליאם האגינס (באנגלית: Peter Jeremy William Huggins; 3 בנובמבר 1933 – 12 בספטמבר 1995), הידוע בשמו הבמה ג'רמי ברט, היה שחקן אנגלי. הוא גילם את דמותו של הבלש שרלוק הולמס בארבע סדרות טלוויזיה של רשת גרנדה בין השנים 1984 ל-1994. הקריירה שלו כללה משחק בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, כולל מחזות שייקספיריים ומחזות זמר. ב-1964 שיחק בתפקיד פרדי איינספורד-היל המאוהב בלייזה דוליטל בסרט "גבירתי הנאווה" בהפקת האחים וורנר.
 | |
| לידה |
3 בנובמבר 1933 ברקסוול, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
12 בספטמבר 1995 (בגיל 61) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Peter Jeremy William Huggins |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | 1954–1995 (כ־41 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
|
| מספר צאצאים |
1 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ג'רמי ברט נולד בשם פיטר ג'רמי ויליאם האגינס בברקסוול גריינג' שב ברקסוול, אז במחוז ווריקשייר. יום הולדתו היה ב-3 בנובמבר 1933,[1] אבל הוא נרשם במקורות רבים בדצמבר 1933[2] או ב-1935.[3] אביו היה לוטננט קולונל הנרי ויליאם האגינס, קצין בצבא בעל עיטורי אות השירות המצוין, הצלב הצבאי ו-Deputy lieutenant. אמו הייתה אליזבת אדית קדברי באטלר (משושלת תעשייני הממתקים קדבורי).[4][5] הייתה לו אחות אחת ושלושה אחים גדולים: ג'ון, פטריק ומייקל. הוא התחנך באיטון קולג', טען שהיה "אסון אקדמי", וייחס את קשיי הלימודים לדיסלקסיה. ברט היה חבר במועדון הקשתות "Woodmen of Arden" שנוסד ב-1785. אביו ואחיו גם היו חברים במועדון.
אף על פי שבסופו של דבר פיתח דיקציה מדויקת, הוא נולד עם ליקוי דיבור שמנע ממנו לבטא בצורה מדויקת את הצליל "R". בגיל העשרה עבר ניתוח לתיקון הליקוי, ובמשך השנים עסק בתרגול הדיבור.
עם זאת כשהיה באיטון הוא הצטיין בשירה והיה חבר במקהלת הקולג'. המורה שלו הייתה אלזי פוגרטי ב-Central School of Speech and Drama, ששכן אז ברויאל אלברט הול שבלונדון.[6][7] את הלימודים סיים ברט ב-1954. אביו דרש שהוא ישנה את שמו כדי לשמור על כבוד המשפחה, והוא בחר בשם הבמה ברט מתווית שהייתה על החליפה הראשונה שלו "Brett & Co".[8]
ב-1959, כשברט שיחק במחזה "המלט", נהרגה אמו בתאונת דרכים בוויילס. לתאונה הייתה השפעה אדירה על ברט. בהמשך חייו הוא דיבר על התאונה, השפעתה עליו וכתוצאה מכך על משחקו. "אמי נהרגה בפראות בתאונת דרכים ב-1959, ואני כעסתי מאוד על כך, מכיוון שבני, היה רק בן שלושה חודשים באותה עת. היה בתוכי כעס. אני הרגשתי מרומה – הרגשתי שאמי רומתה – מתוך זה בא זעם".
על הבמה ועל המסכים
הופעת הבכורה של ברט הייתה בשנת 1954 בתיאטרון הספרייה במנצ'סטר. הופעתו הראשונה בלונדון הייתה בשנת 1956 במחזה "טרוילוס וקרסידה" עם להקת התיאטרון אולד ויק.[9] תפקידו הראשון בקולנוע היה בסרט "מלחמה ושלום" בכיכובה של אודרי הפבורן.[10]
עוד ב-1956 הופיע ברט בברודוויי במחזה "ריצ'רד השני" בתפקיד דוכס אומרל.[11] ב-1959 היה לו תפקיד ראשי כזמר בדמות ארצ'י פורסיית במחזמר "מריגולד" שהוצג בווסט אנד. בנוסף ב-1959 גילם את המלט; אבל, במחשבה נוספת, בתוכנית תיעודית של BBC2, אמר ברט "אני לא חושב שהייתי טוב בתפקיד המלט. אני חושב שהייתי צעיר מדי. צעיר מדי באופן אינטלקטואלי, צעיר מדי באופן פילוסופי. הייתי גיבור ביירוני. הייתי יפה תואר. היו לי איכויות, אבל הייתי מעדיף לראות גרסאות של אחרים. לא שכנעתי את עצמי". ברט גילם דמויות רבות במחזות קלאסיים, כולל כתריסר תפקידים שייקספיריים בתיאטרון אולד ויק, בניו יורק, ועוד ארבעה כשהיה חבר בתיאטרון המלכותי הלאומי בין השנים 1967 ל-1970.[12]
מתחילת שנות השישים של המאה העשרים נראה ברט לעיתים קרובות על מסכי הטלוויזיה. הוא כיכב במיני-סדרות כגון בתפקיד ד'ארטניאן ב"שלושת המוסקטרים (1966). תפקידו הבולט ביותר בסרט קולנוע היה בדמות פרדי איינספורד-היל בסרט "גבירתי הנאווה" מ-1964, שוב בכיכובה של אודרי הפבורן. אף על פי שברט שר היטב, כפי שהדגים כששיחק בתפקיד דנילו באופרטה "האלמנה העליזה" ששודרה ב-BBC בחג המולד ב-1968, את השירים בסרט שר הזמר ביל שירלי. באותה תקופה היה ברט מועמד להחליף את שון קונרי בתפקיד ג'יימס בונד, אבל הוא דחה את התפקיד, כי חשש שלשחק את 007 יפגע בקריירה שלו. במקומו לוהק לגלם את בונד השחקן ג'ורג' לייזנבי.[13]
חלק מהתפקידים שגילם היו תפקידים קומיים קלאסיים, כגון קפטן אבסולוט בגרסה הטלוויזיונית של המחזה "The Rivals" (מ-1970), ובסאניו במחזה "הסוחר מוונציה" מאת ויליאם שייקספיר (1970) בהפקה של התיאטרון הלאומי בבימויו של ג'ונתן מילר. בהפקה השתתפו לורנס אוליבייה (בתפקיד שיילוק) וג'ואן פלורייט (בתפקיד פורשה). המחזה עובד לטלוויזיה ב-1973 כשהשלושה מופיעים בתפקידים הראשיים. ברט התבדח על כך שכשחקן לעיתים רחוקות גילם דמויות מהמאה העשרים, ואף פעם לא דמויות בנות זמננו. אם כי הוא הופיע במספר תפקידי אורח בהן גילם דמויות עכשוויות כגון בסדרה "הברון" של ערוץ ITC מ-1967, ובסדרה "The Champions" מ-1967, בהן גילם דמויות של נבלים. עוד הופיע ברט בפרק בסדרה האמריקאית "The Incredible Hulk" ב-1977, וכיכב בתפקיד מקסים דה וינטר בעיבוד מ-1979 של "רבקה" על פי רומן באותו שם מאת דפנה דה מוריאה לצדה של ג'ואנה דייוויד.
הופעתו האחרונה של ג'רמי ברט בקולנוע הייתה בסרט "מול פלנדרס" משנת 1996 בכיכובה של רובין רייט. הסרט יצא לאקרנים כמעט שנה אחרי מותו של ברט.[10]
שרלוק הולמס
אף על פי שברט הופיע בתפקידים רבים ומגוונים במשך הקריירה שלו, הוא זכור בעיקר מהופעתו בתפקיד שרלוק הולמס בסדרת הטלוויזיה של רשת גרנדה "הרפתקאותיו של שרלוק הולמס" ששודרה בין השנים 1984 ל-1994. הסרטים עובדו על ידי ג'ון הוקסוורת' ותסריטאים אחרים מהסיפורים המקוריים של סר ארתור קונאן דויל. גם עם החשש שלו להיות מזוהה עם התפקיד, הופיע ברט ב-41 פרקים של הסדרה, לצדם של דייוויד ברק ואחר כך אדוארד הרדוויק שגילמו את דוקטור ווטסון. ב-1988 הופיעו ג'רמי ברט ואדוארד הרדוויק על במת התיאטרון במחזה "סודו של שרלוק הולמס" בבימויו של פטריק גרלנד.
אחרי שקיבל את התפקיד (עליו אמר ברט "הולמס הוא התפקיד הקשה ביותר ששיחקתי – קשה יותר מהמלט או מקבת'), שיחק ברט במעט מאוד תפקידים אחרים. ברט שיחק לפני כן בתפקיד דוקטור ווטסון על הבמה לצדו של צ'רלטון הסטון שגילם את הולמס, בהפקה של "The Crucifer of Blood" משנת 1980 שהועלתה בלוס אנג'לס.[14]
ברט היה אובססיבי במטרה להביא יותר תשוקה לדמותו של הולמס. הוא הציג את המחוות המשונות של הולמס, כגון תנועת יד וצחוק קצר ואלים. הוא היה משליך את עצמו אל הקרקע כדי לחפש טביעת רגל "הוא היה מזנק על הרהיטים או קופץ אל מעקה של גשר ללא התחשבות בביטחונו האישי".[15]
העיבוד התיאטרלי "הסוד של שרלוק הולמס" שנכתב על ידי חברו של ברט, ג'רמי פול, הוצג בתיאטרון וינדהאם בווסט אנד הלונדוני בכיכובם של ברט ואדוארד הרדוויק בשנים 1988 וב-1989. אחר כך יצאה ההפקה לסיבוב הופעות.[12]
מבקרים רבים ציינו את הופעתו של ברט בתפקיד שרלוק הולמס כגרסה המועדפת עליהם ביותר.[16][17][18][19]
חיים אישיים
ב-24 במאי 1958 התחתן ברט עם השחקנית אנה מאסי (בתו של ריימונד מאסי). בנם דייוויד האגינס נולד ב-1959, והוא קריקטוריסט, מאייר וסופר.[20] ברט ומאסי התגרשו ב-22 בנובמבר 1962 אחרי שהיא טענה שהוא עזב אותה לטובת גבר.[21][22] בין השנים 1969 ל-1976 היה לברט קשר רומנטי עם השחקן גארי בונד, שנפטר חודש אחרי ברט.[23] בסוף שנות השבעים של המאה העשרים הייתה לו מערכת יחסים עם השחקן פול שנר (Paul Shenar).[24] ב-1976 התחתן ברט עם ג'ואן סאליבן וילסון שנפטרה מסרטן ביולי 1985.[25]
בסוף שנת 1986 הציג ברט שינויים במצבי הרוח שהבהילו את משפחתו וחבריו, ושכנעו אותו לפנות לאבחון וטיפול עבור מאניה דפרסיה, הידועה גם בשם הפרעה דו-קוטבית.[26] לברט ניתן טיפול בגלולות ליתיום. הוא חשש שלעולם לא ירפא, וכל חייו יצטרך לחיות עם המחלה, לבדוק את הסימנים ולהתמודד עם ההפרעה.[27] הוא רצה לחזור לעבוד, לגלם שוב את הולמס.
הפרק הראשון שצולם אחרי שחזר לעבודה היה עיבוד של שעתיים ל"חותם הארבעה" בשנת 1987. מאז השינויים בהופעתו ובהתנהגותו של ברט התגלו לאט לאט בהמשך הסדרה. אחת מתופעות הלוואי של גלולות הליתיום היא עצירת נוזלים, הוא העלה במשקל. התרופות גם האטו אותו.[28] לדברי אדוארד הרדוויק, ברט עישן כשישים סיגריות ליום, "מה שלא הועיל לבריאותו".[29] היו לו גם בעיות בלב, שגודלו היה כפול מלב רגיל.[30] הוא סבל מקשיים בנשימה ונזקק למסכת חמצן. אבל ההערה היחידה שלו הייתה "יקירי, ההצגה חייבת להימשך".[31]
בעשור האחרון של חייו אושפז פעמים אחדות בבית חולים, ובריאותו התרופפה באופן מוחשי, כפי שנראה כששיחק בעונות האחרונות של "שרלוק הולמס".
ברט נפטר ב-12 בספטמבר 1995 בביתו בקלפהם שבלונדון מאי-ספיקת לב. מסתמי הלב הצטלקו בשל קדחת שיגרונית שהתפתחה אצלו בילדותו.[30] גופתו נשרפה ואפרו נמסר למשפחה.
אחד מאחיו, ג'ון, שהיה כומר, הספיד אותו בטקס האזכרה שנערך ב-29 בנובמבר 1995.
| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1956 | ריצ'רד השני | King Richard II | דוכס אומרל | תיאטרון וינטר גרדן |
| 1956 | מקבת' | Macbeth | מלקולם | תיאטרון וינטר גרדן |
| 1956 | רומיאו ויוליה | Romeo and Juliet | פריס | תיאטרון וינטר גרדן |
| 1956 | טרוילוס וקרסידה | Troilus and Cressida | טרוילוס | תיאטרון וינטר גרדן |
| 1961 | המלט | Hamlet | המלט | אוקספורד פלייהאוס / תיאטרון רויאל סטרנד |
| 1964 | ממלא המקום | The Deputy | האב ריקרדו פונטאנה | תיאטרון ברוקס אטקינסון |
| 1967 | כטוב בעיניכם | As You Like It | אורלנדו | התיאטרון המלכותי הלאומי |
| 1978 | דרקולה | Dracula | הרוזן דרקולה | תיאטרון מרטין בק |
| 1985 | Aren't We All? | ויליאם טטהאם הנכבד | תיאטרון ברוקס אטקינסון | |
| 1988 | סודו של שרלוק הולמס | The Secret of Sherlock Holmes | שרלוק הולמס | תיאטרון וינדהאם |
קולנוע
| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1954 | סוונגאלי | Svengali | פייר | ללא קרדיט |
| 1956 | מלחמה ושלום | War and Peace | ניקולאי רוסטוב | |
| 1962 | The Wild and the Willing | אנדרו גילבי | ||
| 1963 | The Very Edge | מולן – הפולש | ||
| 1963 | Girl in the Headlines | ג'ורדן ברקר | ||
| 1964 | גבירתי הנאווה | My Fair Lady | פרדי איינספורד-היל | |
| 1964 | Act of Reprisal | הארווי פרימן | ||
| 1971 | ניקולס ואלכסנדרה | Nicholas and Alexandra | ללא קרדיט | |
| 1978 | מגע המדוזה | The Medusa Touch | אדוארד פאריש | |
| 1981 | The Secret of Seagull Island | דייוויד מלקולם | ||
| 1995 | כלבים שוטים ואנגלים | Mad Dogs and Englishmen | טוני ורנון-סמית' | |
| 1996 | מול פלנדרס | Moll Flanders | אביו של האמן | תפקיד אחרון בקולנוע |
טלוויזיה
| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1962 | The Ghost Sonata | הסטודנט | ||
| 1962 | Dinner with the Family | |||
| 1966 | Chopin and George Sand - The Creative Years | שופן | ||
| 1968 | The Merry Widow | |||
| 1969 | בעל אידיאלי | An Ideal Husband | ויקונט גורינג | |
| 1973 | הסוחר מוונציה | The Merchant of Venice | בסניו | |
| 1974 | ג'ני: ליידי רנדולף צ'רצ'יל | Jennie: Lady Randolph Churchill | הרוזן קארל קינסקי | סדרת טלוויזיה (2 פרקים) |
| 1974 | Haunted: The Ferryman | שרידן אוון | ||
| 1975 | The Prodigal Daughter | |||
| 1976 | תמונתו של דוריאן גריי | Picture of Dorian Gray | בזיל הלווארד | סרט טלוויזיה |
| 1979 | רבקה | Rebecca | מקס דה וינטר | מיני-סדרה |
| 1981 | מאדאם איקס | Madame X | ד"ר טרנס קית' | |
| 1981 | מקבת' | Macbeth | מקבת' | |
| 1981 | The Good Soldier | אדוארד אשבורנהם | ||
| 1982 | The Barretts of Wimpole Street | רוברט בראונינג | ||
| 1983 | Number 10 | ויליאם פיט הבן | ||
| 1984 | מות ארתור | Morte d'Arthur | המלך ארתור | |
| 1985 | פלורנס נייטינגייל | Florence Nightingale | ויליאם נייטינגייל | |
| 1985 | Deceptions | בריאן פוקסוורת' | ||
| 1987 | חותם הארבעה | The Sign of Four | שרלוק הולמס | |
| 1988 | כלבם של בני בסקרוויל | The Hound of the Baskervilles | שרלוק הולמס |
- Barnes, Alan (2002). Sherlock Holmes on Screen. Reynolds & Hearn Ltd. ISBN 1-903111-04-8.
- Cox, Michael (1999). A Study in Celluloid: A Producer's Account of Jeremy Brett as Sherlock Holmes. Rupert Books. ISBN 1-902791-04-5.
- Manners, Terry (2001). The Man Who Became Sherlock Holmes - The Tortured Mind of Jeremy Brett. London: Virgin Publishing Ltd. ISBN 0-7535-0536-3.
ג'רמי ברט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'רמי ברט, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'רמי ברט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'רמי ברט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'רמי ברט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'רמי ברט, באתר Discogs (באנגלית)
- ג'רמי ברט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
