Loading AI tools
ג'רי קראוס (באנגלית: Jerry Krause; 6 באפריל 1939 – 21 במרץ 2017) היה סקאוט ומנהל קבוצות כדורסל יהודי-אמריקאי. שימש כג'נרל מנג'ר של קבוצת שיקגו בולס מליגת ה-NBA בין השנים 1985–2003; לאורך התקופה זכו הבולס ב-6 אליפויות NBA, בעוד קראוס עצמו זכה פעמיים בפרס מנהל העונה.[1]
| לידה |
6 באפריל 1939 שיקגו, אילינוי, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 2017 (בגיל 77) שיקגו, אילינוי, ארצות הברית |
| עמדה | ג'נרל מנג'ר |
| מכללה | אוניברסיטת בראדלי |
| היכל התהילה | הוצג כתורם בשנת 2017 |
| קבוצות כג'נרל מנג'ר | |
|
1976 1985–2003 |
שיקגו בולס שיקגו בולס |
| הישגים כג'נרל מנג'ר | |
|
6 זכיות באליפות ה-NBA (1991–1993, 1996–1998) 2 זכיות בפרס מנהל השנה ב-NBA (1988, 1996) | |
בשנת 2017 הוצג כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל, בתור "תורם לכדורסל".[2]
השנים הראשונות
קראוס נולד וגדל בשיקגו, אילינוי, להורים יהודים. בבית הספר התיכון בו למד, "תיכון טאפט", שיחק בנבחרת הבייסבול בעמדת התופס, ובבגרותו למד באוניברסיטת בראדלי אשר בעיר פאוריה. בסיום לימודיו האקדמיים מונה לסקאוט של קבוצת בולטימור בולטס, ובשנים הבאות החזיק בתפקידים דומים בפיניקס סאנס, לוס אנג'לס לייקרס ושיקגו בולס. לאורך התקופה קיבל קרדיט על בחירתם בדראפט ה-NBA של השחקנים ג'רי סלואן (1965), ארל מונרו (1967), וס אנסלד (1968) ואלבן אדמס (1975), בין היתר. בשנת 1976 שימש במשך כחודשיים כג'נרל מנג'ר הזמני של הבולס, בין התפטרותו של דיק מוטה לבין מינויו של ג'ון קובלר. בשנים הבאות עבר לשמש כסקאוט בליגת ה-MLB, עבור הקבוצות קליבלנד אינדיאנס, אוקלנד אתלטיקס, סיאטל מארינרס ושיקגו וייט סוקס.[3]
שיקגו בולס
בשנת 1985 מונה על ידי הבעלים החדש של שיקגו בולס, ג'רי ריינסדורף, כג'נרל מנג'ר של הקבוצה במקומו של רוד ת'ורן. כבר לקראת עונתו הראשונה בתפקיד, 1985/1986, ביצע פעולות משמעותיות רבות, בהן מינויו של סטן אלבק למאמן הקבוצה (במקומו של קווין לאגרי), בחירתו של צ'ארלס אוקלי בדראפט 1985 (בחירה תשיעית), וצירופם של ג'ורג' גרווין וג'ון פקסון. בשנתיים הבאות הפך כוכב הקבוצה מייקל ג'ורדן לאחד השחקנים הבולטים בליגה, אך בשתי העונות הודחה שיקגו מפלייאוף ה-NBA על ידי בוסטון סלטיקס כבר בסיבוב הראשון. בדראפט 1987 בחר קראוס שניים מהשחקנים המובילים של הבולס בשנים הבאות: הסמול פורוורד סקוטי פיפן (בחירה חמישית) והפאוור פורוורד הוראס גרנט. בשל הצטיינותו של גרנט, ולמורת רוחו של ג'ורדן, בקיץ 1988 נשלח אוקלי בטרייד לניו יורק ניקס בתמורה לסנטר הוותיק ביל קרטרייט.[4] הבאתו של קרטרייט השתלמה בסופו של דבר, בעיקר הודות לתרומתו ההגנתית מול שחקני פנים התקפיים כגון פטריק יואינג מהניקס ובראד דוהרטי מהקאבלירס, מולם התמודדה שיקגו בצמרת האזור המזרחי.[5] בדראפט 1989 בחר קראוס את הרכז בי. ג'יי. ארמסטרונג (בחירה 18), ובאותו הקיץ מינה את פיל ג'קסון למאמן הקבוצה, במקומו של דאג קולינס אשר החזיק בתפקיד ב-3 העונות הקודמות. בכך הושלמה הרכבת שלד הקבוצה אשר הוביל את הבולס ל-3 זכיות רצופות באליפות ה-NBA בעונות 1991–1993.
במהלך תקופת פרישתו הראשונה ממשחק של ג'ורדן, בין קיץ 1993 למרץ 1995, עזבו שחקנים רבים את הבולס, ביניהם גרנט, קרטרייט, פקסון וארמסטרונג, ואת מקומם בסגל תפסו טוני קוקוץ' (בחירה 29 בדראפט 1990), לוק לונגלי (בטרייד ממינסוטה), סטיב קר ורון הרפר (כשחקנים חופשיים). לקראת סיום עונת 1994/1995 חזר ג'ורדן מפרישתו והצטרף לבולס, אולם הקבוצה הודחה מהפלייאוף בסדרת חצי גמר המזרח, בפעם השנייה ברציפות.
בצעד מפתיע ומעורר מחלוקת לקראת עונת 1995/1996, צירף קראוס את הפורוורד ה"בעייתי" דניס רודמן מסן אנטוניו ספרס, בתמורה לסנטר ויל פרדו.[6] באותה עונה שברו הבולס את שיא ה-NBA לסך ניצחונות בעונה, עם 72, וזכו באליפות הרביעית של המועדון ב-6 השנים האחרונות. בעוד ג'ורדן זכה בפרסי ה-MVP של העונה הסדירה וה-MVP של סדרת הגמר, קוקוץ' זכה בפרס השחקן השישי של העונה, ג'קסון זכה בפרס מאמן העונה, וקראוס עצמו זכה בתואר מנהל העונה. בשתי העונות הבאות זכתה שיקגו בשתי אליפויות נוספות, בהובלתם של אותם שבעה שחקנים: שחקני החמישייה הפותחת הרפר, ג'ורדן, פיפן, רודמן ולונגלי, ושחקני הספסל קוקוץ' וקר. על אף הצלחת הקבוצה, מערכת היחסים בין קראוס לפיל ג'קסון נודעה כמתוחה ולא-ידידותית; אחד הציטוטים המוכרים ביותר של קראוס, אשר נאמר בשנת 1998 ומייצג את העוינות בין השניים, כולל את האמירה: "שחקנים ומאמנים לבדם לא מובילים לאליפות. מועדונים כן".[7]
בסיום עונת 1997/1998 פרש מייקל ג'ורדן ממשחק, ופיל ג'קסון פרש מאימון, מה שהוביל לבנייה מחודשת של הקבוצה; פיפן, קר ולונגלי הועברו בטריידים שונים בתמורה לבחירות דראפט עתידיות ושחקנים בעלי חוזים קצרים, ורודמן שוחרר וחתם על חוזה בלייקרס. בין השנים 1998–2002 סיימו הבולס במקום האחרון באזור המזרחי במשך 4 עונות ברציפות, עם מאזן כולל של 66 ניצחונות ו-230 הפסדים (22.3%). לאורך התקופה בלטו בשיקגו טוני קוקוץ', אלטון ברנד, רון ארטסט, בראד מילר, רון מרסר וג'יילן רוז. בדראפט 2001 בחר קראוס את אדי קרי עם הבחירה הרביעית, ובמקביל שלח את ברנד ללוס אנג'לס קליפרס בתמורה לבחירה השנייה בדראפט – טייסון צ'נדלר.[8] בדראפט העוקב צירף את הרכז המבטיח ג'יי ויליאמס, אשר השלים את שלד הקבוצה הצעיר, לצדם של קרי, צ'נדלר, מרכוס פייזר וג'מאל קרופורד. בעונת 2002/2003 רשמו הבולס מאזן שלילי 30–52, ובסיומה עזב קראוס את תפקידו בקבוצה, לאחר 18 עונות רצופות.[9] בדיעבד, התבררו פעולותיו של קראוס בשנים האחרונות ככושלות; בעוד כל שחקני הקבוצה הצעירה של קראוס אכזבו ועזבו את הקבוצה תוך זמן קצר, הפכו ברנד, מילר וארטסט – עליהם ויתר קראוס – לשחקני אולסטאר בקבוצותיהם החדשות.
בתקרת אולמה של שיקגו בולס ישנו דגל עם שמו של קראוס עבור תרומתו לקבוצה
השנים האחרונות
לאחר עזיבתו את הבולס חזר קראוס לשמש כסקאוט בליגת ה-MLB, עבור הקבוצות ניו יורק יאנקיז, ניו יורק מטס ואריזונה דיאמונדבקס.[10]
- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- ג'רי קראוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
