Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גינתר פרין (בגרמנית: Günther Prien; 16 בינואר 1908 – 7 במרץ 1941) היה קצין ימי ומפקד צוללת גרמני. בשל הצלחותיו הצבאיות, הוא נחשב על ידי התעמולה הנציונל-סוציאליסטית כגיבור המלחמה האידיאלי. הוא נודע לשמצה בעיקר בגלל המתקפה המוצלחת ב-14 באוקטובר 1939 על סקפה פלו, נמל הבית של צי הבית ומאז 1919 נמל ימי חשוב של בריטניה.
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
16 בינואר 1908 אוסטרפלד, הקיסרות הגרמנית   |
|---|---|
| נהרג |
7 במרץ 1941 (בגיל 33) האוקיינוס האטלנטי ממול חופי אירלנד |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| כינוי |
Der Stier von Scapa Flow, The bull of Scapa Flow |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 קריגסמרינה |
| תקופת הפעילות | 1933–1941 (כ־8 שנים) |
| דרגה |
 קורבטנקפיטן (קריגסמרינה) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד U-47 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
פרין נולד ב-16 בינואר 1908 באוסטרפלד בפרובינציית סקסוניה, והיה בנם של השופט גוסטב פרין ומרגרט בושטדט. מאוחר יותר עברו הוריו להתגורר בגוסלר ומשנת 1930 עברו להנובר. פרין התגורר עם קרובי משפחה, הנוטריון קרל האן ואשתו, בליבק מגיל חמש. הוא למד בקתרינאום שם ואחר כך בבית הספר התיכון המלכה קרולה בלייפציג. בגיל 16, פרין נשר מבית הספר התיכון, שנקרא מאוחר יותר על שמו כשהפך למפקד צוללת בולט, והצטרף לצי הסוחר הגרמני. בשנת 1927 נרשם פרין בלייפציג. ב-1931 עבר את בחינת הקפטן, אך אז נעשה מובטל. לפי האוטוביוגרפיה המאוחרת שלו, הוא האשים את רפובליקת ויימאר באבטלה ובחוסר סיכויים שלו, ומתוך מרירות, הצטרף ל-NSDAP ב-1931.
פרין הצטרף לרייכסמרינה ב-16 בינואר 1933. הוא שולב בצוות 31 והפך ל"צוער ימי" ב-1 במרץ. לאחר הכשרת החובה כחייל רגלי ב-Schiffsstammdivision der Ostsee בדנהולם ליד שטרלזונד, מאפריל 1933 עד ספטמבר 1934 סיים פרין קורסי נשק בבית הספר הימי ב-Mürwik ובבית הספר לקציני הסיפון בקיל. ב-1 באפריל 1935, פרין, שהפליג באותה תקופה בסיירת הקלה קניגסברג, הועלה לדרגת לויטננט צור זי. באותה שנה, פרין התנדב לכוח הצוללות. שם הוא סיים את הכשרת הצוללות עד סוף אפריל 1936, למד בבית הספר לצוללות בקיל והפליג על צוללת ההדרכה U-3. מ-11 במאי 1936 שירת פרין כקצין משמר ראשון (I WO) ב-U-26 תחת לויטננט צור זי ורנר הרטמן. מספר משימות במלחמת האזרחים בספרד נפלו בזמן פיקודו על הספינה. מאוקטובר עד דצמבר 1938, פרין קיבל הוראות בנייה עבור הצוללת העתידית שלו U-47 במספנת Germania בקיל. ב-17 בדצמבר 1938 הוא קיבל את הפיקוד על U-47, שהשתייכה לשייטת הצוללות וגנר. ב-1 בפברואר 1939, פרין הועלה לדרגת קפיטן-לויטננט.
בתחילת המלחמה סייר פרין ממערב לבורדו עם U-47, לאחר שהצוללת עזבה את קיל ב-19 באוגוסט 1939. מפקדי הצוללות הגרמנים שהיו בים עם פרוץ המלחמה הגיבו אחרת לנסיבות המשתנות. פריץ-יוליוס למפ, אחד מחבריו לצוות של פרין, הטביע את ספינת הנוסעים הבריטית את'ניה עם U-30 מבלי לעצור תחילה את כלי השיט או שזיהה אותו בבירור. עם זאת, פרין דבק בהליך לפי פרוטוקול הצוללות, מה שגם גובה על ידי פקודתו של קרל דניץ ברדיו מיד לאחר תקרית את'ניה. בהתאם לכך, פרין הניח בתחילה לשלוש ספינות של מדינות נייטרליות. למחרת בבוקר הוא תקף את ספינת המשא הבריטית בוסניה (2,407 BRT) באש ארטילרית. לאחר שהצוות ירד ולווה למקום מבטחים על ידי ספינה נורווגית שעצרה, הוא הטביע את הספינה בטורפדו. באותו אופן הוא הטביע את הריו קלארו (4,086 BRT) למחרת וגם ניסה להטביע את גארטבון (1,777 BRT), אותה הטביע לבסוף באש ארטילרית כיוון שהטורפדו שנורה נכשל. ב-15 בספטמבר U-47 חזרה לקיל.
ב-1 באוקטובר 1939, פרין קיבל את ההוראה ממפקד צי הצוללות (BdU) קרל דניץ לחדור לנמל הצי הבריטי סקפה פלו. דניץ נתן לפרין לפחות 24 שעות לחשוב על המשימה ההתנדבותית, אבל פריין הסכים כבר למחרת. פקודה זו דמתה ל"קומנדו התאבדות", מאחר שהנמל היה מאובטח בכבדות, שתי צוללות גרמניות (SM U-18 ו- SM UB-116) כבר הוטבעו במשימות דומות במלחמת העולם הראשונה וההתקפה עקב זרם חזק הייתה אפשרית רק על פני השטח.
ליל ה-13/14 באוקטובר נבחר כתאריך התקיפה על מנת לנצל את החושך העמוק של ליל ירח חדש. ב-8 באוקטובר, U-47 יצאה מקיל ויצאה למסע הארוך כ-1100 ק"מ. למרות כל המכשולים בדמות ספינות טבועות, רשתות חסימה, סירות סיור ולילה בהיר באופן בלתי צפוי בגלל זוהר השמש, הצליח פרין לחדור אל סקפה פלו מעל המים בסביבות חצות. בערך בשעה 1:00 הוא ירה שלוש טורפדות לעבר אוניית ראשה אותה ראה, אך רק טורפדו אחד התפוצץ בחרטום או בשרשרת העוגן של ספינת הקרב אה"מ רויאל אוק. מאחר שהמפקדים הבריטים לא ייחסו את הפיצוץ לפגיעת אויב, הנמל נשאר רגוע. פרין ניצל זאת, טען מחדש את צינורות הטורפדו, וחמש עשרה דקות לאחר ההתקפה הראשונה, ירה שלוש טורפדות נוסות, שכולם פגעו ברויאל אוק. הספינה טבעה 13 דקות לאחר הפגיעה, 833 מלחים מתו.
.jpg)
כשחזרו לוילהלמסהאפן ב-17 באוקטובר, הוא התקבל על הרציף בידי קרל דניץ וגרוס אדמירל אריך רדר. יום לאחר מכן, אדולף היטלר קיבל את הצוות של U-47 לאחר שהביא אותם לברלין במטוסו הפרטי. לפרין הוענק עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, בעוד שאנשי הצוות שלו זכו בעיטור צלב הברזל, דרגה שנייה. קבלת הפנים של פרין וצוותו הייתה הראשונה בסדרה שלמה של קבלת פנים. פרין הפך לפיכך לחייל הגרמני הראשון שנחשב כגיבור מלחמה ברחבי הרייך על ידי התעמולה הנאצית.
מעשהו של פרין, שהתעמולה הנאצית קיוותה שתהיה לו השפעה סמלית ביותר, נועד לפצות על הטבעת הצי הגרמני בסקפה פלו ב-1919 ולהפוך אותו לאידיאל ללוחמת צוללות.
בסקפה פלו, בעיני העיתונות היומית הנציונל-סוציאליסטית, פרין לא רק ביצע "הישג צבאי שנחשב בלתי אפשרי", אלא גם ביטל את הכניעה של "צי הים הפתוח הגרמני הבלתי מנוצח", שנחווה כמשימה אישית ואובדן כבוד לאומי. אדולף היטלר הדגיש היבט זה כאשר קיבל את פרין והעניק לו את עיטור צלב האבירים. במקום שבו "אדמירל גרמני הציל וחילץ את הצי הזה מהחרפה הסופית", ביצע פרין את "המעשה הגאה ביותר שצוללת גרמנית יכלה אי פעם לבצע ולהשיג". לפי ההיסטוריון רנה שילינג, פרין הפך את ההצלחה הסמלית של 1919 לניצחון ממשי וגם נלחם במהפכה שהחלה עם מרד המלחים ב-1918. הביוגרף הנאצי של פרין פרנק ניסח זאת כך: פרין "נקם את חרפת 1918 במקום ההוא באומץ חסר תקדים."
לאחר הענקת צלב האבירים, נערכו מספר קבלות פנים לפרין וצוותו. הופעה בתוכנית הרדיו המבוקשת של הוורמאכט נכשלה עקב בעיות בתזמון. קונצרט הבקשות, שכבר הפיץ דיווחים על הצלחה כאשר U-47 עדיין הייתה בדרך חזרה מסקפה פלו, תרם תרומה ארוכה יותר ביום טקס חלוקת עיטור צלב האבירים. הוכרז כי נאספו תרומות של למעלה מ-50,000 רייכסמארק במזומן עבור פרין וצוותו. עבור פרין וצוותו, שביקרו בערב ב-Berlin Varieté Wintergarten, הועבר שידור הקונצרט המבוקש למערכת הרמקולים של התיאטרון והתוכנית נקטעה.
ערים וקהילות כיבדו את פרין. העיר הנובר, אליה אביו של פרין עבר ב-1930, הפכה אותו לבן הנובר ללא היסוס. פרין ביקש מאביו להודיע לראש עיריית הנובר שהוא לא מעוניין להצטלם כ"דמות קיטשית על ידי הכתב הסנסציוני". בית הספר התיכון הממלכתי לבנים של לייפציג, שבו למד פרין, שונה בנוכחותו ל-Günther-Prien-Schule, בית ספר תיכון ממלכתי לבנים. ליבק, שבה התגורר פרין זמן רב, ארגנה קבלת פנים בבית העירייה עם אלפי אנשים מריעים.
ההיסטוריונים ולדמר ר. רהרביין וקלאוס מלינק סברו שפרין שווק כהלכה.
פרין פרסם ביוגרפיה בשם "Mein Weg nach Scapa Flow" ב-1940, שהגיעה לתפוצה של 890,000 עותקים. זה היה מספר 8 ברשימת רבי המכר בתקופת הנאצים. תרגומים הופיעו במספר מדינות הכיבוש הגרמני, אך גם בספרד הפרנקואיסטית. בשנת 1941, ספר זה זכה בפרס הנס שם כספר נוער על ידי משרד הרייך של אגודת המורים הנציונל-סוציאליסטים (NSLB). בשנת 1969 פורסם תרגום לאנגלית מאת אלן וינגייט-בייקר (לונדון וניו יורק) תחת הכותרת "U-Boat Commander".
האיו נוימן מתאר את Mein Weg nach Scapa Flow כספר הצוללות הידוע ביותר של מלחמת העולם השנייה. המבנה הנרטיבי הוא כמעט אב טיפוסי לזיכרונות הצוללות, שניתן למצוא גם בפרסומים שלאחר המלחמה של גאורג-וילהלם שולץ, אריך טופ או ריינהרד זוהרן. מלחמת הצוללות מהווה רק שליש מהספר. פרין מתאר את הקריירה שלו בצי הסוחר, שם שלטו, לדבריו, עליונים וכוחות טבע יהירים. הוא מתאר קידום חברתי מרקע עני, כניסה מוקדמת ל-NSDAP, שירות העבודה של הרייך וצלב האבירים, כחלק מאידיאל התעמולה הנאצית.
פרין שימש במגוון דרכים לתעמולה, ולפי המוזיאון ההיסטורי הגרמני, היה חלק מהתרבות היומיומית:
בעיירות גרמניות נקראו רחובות על שם פרין. ב-Lahnstein שונה שמו של רודולף-הס-שטראסה לגינתר-פרין-שטראסה לאחר שברח לאנגליה ב-10 במאי 1941, ושמר על השם עד 1945. רחוב ב-Finnenhaussiedlung שנבנה בשנים האחרונות של המלחמה ב-Lahnstein, שנברג (הולשטיין) עדיין נושא את השם גינתר-פרין-שטראסה. בשנת 1941, על פי רשימותיו שלו בעת שעבד בחברת התעמולה על הסיפון ועל פי יומני מלחמה זמינים, וולפגנג פרנק פרסם את הספר Prien attacks.
במהלך הפלישה לנורווגיה ודנמרק (מבצע וזריבונג) ב-9 באפריל 1940, טורפדות פגומות הובילו למשבר טורפדו. כשפרין תקף ספינת תובלה בריטית עם שמונה טורפדות וכולם כשלו, הוא התלונן בדיווח ל-BdU ש"אין לצפות ממנו להילחם שוב עם אקדח עץ".
ביולי 1940 הטביעה ה-U-47 בפיקודו של פרין את אוניית הנוסעים הבריטית ארנדורה סטאר. בין יותר מ-800 ההרוגים היו מספר רב של גרמנים שברחו לגלות בבריטניה, כולל חבר הרייכסטאג מטעם המפלגה הקומוניסטית, קרל אולבריש. הטביעה הביאה לשינוי במדיניות הפליטים הבריטית.
U-47 פעלה בתחילת מרץ 1941 נגד שיירה OB 293 מדרום-מערב לאיסלנד והוטבעה בסבירות גבוהה בליל ה-7/8 במרץ 1941. ב-24 במאי 1941, הודיע הפיקוד העליון של הוורמאכט כי U-47 לא חזרה ממשימה וכי פרין ככל הנראה מת. ידיעה זו השפיעה על מצב הרוח של העם הגרמני, כפי שתועדו בדיווחים של אס דה המדברים על אבל כללי. משרד התעמולה הגיב לפני ההודעה בהטמעת דוח המוות בדוחות הצלחה. שמועות נמשכו עד 1945 כי פרין שרד וישב בכלא על חוסר משמעת. בשנת 1946 פורסם הדו"ח הבריטי הרשמי (הקרב על האטלנטי, לונדון 1946), שהכריז על טביעת ה-U-47 על ידי פצצות עומק מאה"מ וולבריין. לשאלת השלטונות הבריטיים, קרובי משפחתו של פרין קיבלו את אותו מידע. אולם ממצאים אחרונים מגיעים למסקנה שהוולבריין כנראה תקפה את הצוללת UA ופגעה בה קשות. מאחר שלא ניתן להקצות בבירור שום ספינה להטבעת U-47, לא ניתן לשלול שהצוללת של פרין הושמדה על ידי אחד הטורפדות שירתה ופגע בצוללת.
עד אז, פרין בילה בסך הכל 238 ימים במשימות במהלך הקריירה שלו כמפקד צוללת, והטביע 32 ספינות בתפוסה של 211,393 טונה ברוטו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
