גח"ל
מפלגה בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפלגה בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוש חרות ליברלים או גח"ל, היא סיעה שהוקמה ב-25 במאי 1965 על ידי תנועת החרות והמפלגה הליברלית לקראת הבחירות לכנסת השישית. בשלהי הכנסת החמישית מנתה הסיעה 27 ח"כים, 17 מחרות ו-10 מהליברלים. בבחירות לכנסת הששית זכתה גח"ל ב-26 מנדטים, אך במהלך הקדנציה פרשו ממנה ארבעה ח"כים בראשותו של שמואל תמיר והקימו את המרכז החופשי. בבחירות לכנסת השביעית ב-1969 שוב זכתה ב-26 מנדטים. לקראת הבחירות לכנסת השמינית ב-1973 הפכה גח"ל למרכיב העיקרי של הליכוד, כשנוספו אליה הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי ותנועת העבודה למען ארץ ישראל השלמה.
 | |
| מדינה | ישראל |
|---|---|
| מייסד | מנחם בגין, פרץ ברנשטיין |
| מנהיגים | פרץ ברנשטיין, יוסף ספיר (ליברלים) |
| תקופת הפעילות | 25 במאי 1965 – 13 בספטמבר 1973 (8 שנים) |
| אפיון | איחוד מפלגות ימין |
| אידאולוגיות | ציונות רוויזיוניסטית, ארץ ישראל השלמה, ליברליזם כלכלי וחברתי |
| כנסות | החמישית - השביעית |
| ממשלות | 13 - 15 |
| אותיות | חל |
| שיא כוחה | 27 מושבים בכנסת החמישית (התאחדו לקראת סוף הכהונה) |
| שפל כוחה | 26 מושבים בכנסת השישית ובכנסת השביעית |
| נוצרה מתוך |
תנועת החרות המפלגה הליברלית |
| התמזגה לתוך | הליכוד |
| מטה | תל אביב |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
בראש הסיעה עמד מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות. שתי המפלגות שהרכיבו את גח"ל המשיכו לשמור על עצמאותן הארגונית.
בשנת 1967, לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, הצטרפה גח"ל לממשלתו של לוי אשכול ובה נתמנו בגין ויוסף ספיר לשרים ללא תיק. הסיעה נשארה גם בממשלתה של גולדה מאיר, אך פרשה ב-4 באוגוסט 1970 בעקבות תוכנית רוג'רס.
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה |
|---|
 |
הכנסת החמישית (1961)
27 מנדטים:
חרות: מנחם בגין, יוחנן בדר, בנימין אבניאל, יעקב מרידור, אריה אלטמן, אריה בן-אליעזר, חיים לנדאו, אליעזר שוסטק, אסתר רזיאל-נאור, חיים כהן-מגורי, נחום לוין, יוסף שופמן, אברהם טיאר, אברהם דרורי, בנימין ארדיטי, אליהו מרידור, שבתאי שיכמן
המפלגה הליברלית: פרץ ברנשטיין, שניאור זלמן אברמוב, אהרן גולדשטיין, יוסף ספיר, יוסף סרלין, ברוך עוזיאל, שלמה פרלשטיין, צבי צימרמן, יצחק-הנס קלינגהופר, אלימלך-שמעון רימלט
הכנסת השישית (1965)
26 מנדטים:
חרות: מנחם בגין, יוחנן בדר, אריה בן-אליעזר, יעקב מרידור, חיים לנדאו, יוסף שופמן, שמואל תמיר[1]
, אליעזר שוסטק[1], בנימין אבניאל, אסתר רזיאל-נאור, אברהם טיאר[1], יוסף קרמרמן, אליהו מרידור[2], חיים כהן-מגורי, מנחם ידיד
המפלגה הליברלית: יוסף ספיר, אלימלך-שמעון רימלט, יוסף סרלין, מרדכי-חיים שטרן, יצחק-הנס קלינגהופר, צבי צימרמן, שניאור זלמן אברמוב, ברוך עוזיאל, שלמה פרלשטיין, אהרן גולדשטיין, יוסף תמיר, שלמה כהן-צידון[2][3],
הכנסת השביעית (1969)
26 מנדטים:
חרות: מנחם בגין, יוחנן בדר, בנימין הלוי, אריה בן-אליעזר[4], חיים לנדאו, אסתר רזיאל-נאור, יוסף קרמרמן, מנחם ידיד, אברהם שכטרמן, יורם ארידור, חיים קורפו, בן-ציון קשת, דוד לוי, דב מילמן, יעקב נחושתן, מתתיהו דרובלס[5]
המפלגה הליברלית: יוסף ספיר[5], אלימלך-שמעון רימלט, יוסף סרלין, יצחק-הנס קלינגהופר, צבי צימרמן, שמחה ארליך, אהרן גולדשטיין, יוסף תמיר, שניאור זלמן אברמוב, אברהם כץ, משה נסים, גדעון פת[4]
גוש חירות ליברלים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
