ברוך שאמר

ברוך שאמר היא ברכה הפותחת את פסוקי דזמרא הנאמרים בתפילת שחרית. היא נקראת כך על שם המילים שבראשה.

ערך זה עוסק בקטע תפילה. אם התכוונתם לספר הלכה בשם זה, ראו ברוך שאמר (הלכות תפילין).

ברכת ברוך שאמר
בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח, בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל, בָּרוּךְ שְׁמוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָב הָרַחֲמָן, הַמְּהֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדָּךְ נְהַלְלָךְ יי אֱלֹהֵינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת וּנְגַדְּלָךְ וּנְשַׁבְּחָךְ וּנְפָאֲרָךְ וְנַמְלִיכָךְ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יָחִיד, חַי הָעוֹלָמִים מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה יי מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.
(ברוך שאמר - פ"ז תיבות - נוסח ספרד)

הברכה פותחת בסדרת ברכות לאל^[1] ומסיימת בברכה ארוכה המציינת את שבחו של האל על ידי חסידיו. בסיום פסוקי דזמרא נאמרת ברכה נוספת המהווה חיתום לאמירתם, שנקראת ישתבח^[2].

היסטוריה

ברכה זו אינה מופיעה בתלמוד בבלי^[3] ונזכרת לראשונה אצל רב משה גאון (שנת 825 בערך)^[4], רב עמרם גאון^[5] ובספרו של הרי"ף. חוקרי ליטורגיה (צונץ, אלבוגן) משערים שזמנה מתקופת הסבוראים. רבי חזקיה די סילוה נקט שזמנה מתקופת הגאונים, ואף העלה תמיהה על יכולתם לתקן ברכה זו אחרי חתימת התלמוד^[6].

בספרו של רבי נתן בן יצחק הבבלי נזכר החלק הראשון של ברכת ברוך שאמר כפיוט שהושר בעת מינוי לתפקיד ראש הגולה, כשהחזן אומר והקהל עונה אחר כל קטע "ברוך הוא"^[7].

על פי מסורת קבלית שכתב הרב דוד בן יהודה החסיד בספרו "אור זרוע"^[8][9] ברוך שאמר היא ברכה שנוסחה התגלה באמצעות פתק שנפל מהשמים, בנוסח זה יש פ"ז תיבות המלמדות על סודות קבליים. דבריו התקבלו על פוסקי יהדות אירופה ובעקבות האר"י גם על הפוסקים מקרב עדות המזרח.

ברוך שאמר הוא שבח גדול מהודר ומעולה על כל התושבחות, כי אנשי כנסת הגדולה לא תקנוהו^[10], אלא חכמי המחקר ובעלי תושייה קבלו כך ממסורת הברית כי פתקא נפלא מן שמיא והוה כתיב ביה ברוך שאמר

— ספר אור זרוע

נוסחים

בנוסח ארץ ישראל לא נאמרה ברכת ברוך שאמר כלל, ולפני פסוקי דזמרא (שגם סדרם היה שונה) נאמרה ברכה אחרת, שנהגה גם בהזדמנויות נוספות לפני פרקי תהלים^[11]. בתקופה מאוחרת יותר חדרו מנהגים בבליים לנוסח ארץ ישראל, והחלו לומר, בנוסף לסדר הארץ-ישראל או במקומו, את פסוקי דזמרא הבבליים, עם ברוך שאמר לפניהם^[12].

בסידורי הגאונים^[13] וכן בנוסח הרמב"ם ובתכלאל, ובעקבותיהם בנוסח הספרדים הקדום^[14] (וכך נהוג עד היום בקהילות הספרדיות של מערב אירופה) ובנוסח פרס נהוג נוסח ארוך יותר של 'ברוך שאמר' מובאים נוסחים ארוכים ל'ברוך שאמר'. בין השאר הוא כולל את התוספת ”ברוך מעביר אפילה ומביא אורה, ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה” [נוסח תימן והרמב"ם: ”לא כזב ולא מרמה] ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, צדיק הוא בכל דרכיו, ברוך הוא וברוך שמו; ברוך זכרו לעולמי עד”^[15]. בכתב יד אחד של נוסח רומניא נמצא נוסח אחר, ארוך במיוחד, הבנוי לפי סדר כל האלפבית, ולאחר כל אות אומרים: 'ברוך הוא וברוך שמו'.^{[דרוש מקור]}

לעומת זאת, בנוסח אשכנז, צרפת, איטליה, ומרבית הנוסחאות בנוסח רומניא נמצא נוסח קצר בהרבה^[15]. במהלך הדורות, בין היתר בהשפעת האר"י, עברו מרבית הספרדים לשימוש בנוסח הקצר, והוא הנוסח הרווח היום^[16].

תוספות (שבת ויו"ט)

בישיבות ארץ ישראל בתקופת הגאונים אמרו את הפתיח 'ברוך שאמר' רק בשבתות ובימים טובים, ובחול התחילו בברכה עצמה. וכן כתב בסידור רב סעדיה גאון. אך בסדר רב עמרם גאון כתב להוסיף בשבת: ”ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל”, ובחגים: ”ברוך אשר נתן מועדי שמחה וחגי נדבה לעמו ישראל”.

בנוסח הספרדים הקדום מוסיפים בשבת: ”ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש”, ובחגים: ”ברוך שנתן לעמו ישראל את יום חג פלוני הזה, את יום טוב מקרא קודש הזה”.
רבי יוסף בן אבִיתוּר חיבר פיוטי פתיח לימים מיוחדים, במקום ברוך שאמר. לדוגמה, בפסח: "ברוך אשר אל עליון נקרא, יושב על שבעה רקיעים וסובלם כו'", ליום הכיפורים: "ברוך אשר אִשש דוק וחוג בעשרה מאמרות וכיללם כו'", וממשיך פיוט ארוך בעניין עשרת המאמרות^[17].

מנהגים שונים

בעל ספר היוחסין כותב, כי בשבת הראשונה של מנוי ראשי גלויות בבבל היה החזן משורר "ברוך שאמר והיה העולם", והבחורים היו עונים "ברוך הוא", והחזן אומר "ברוך עושה בראשית" והבחורים ענו "ברוך הוא", וכן על כל המאמרים המתחילים 'ברוך' היו עונים 'ברוך הוא'.

בספר שבט יהודה מביא את סדר אמירת 'ברוך שאמר' באופן אחר: החזן התחיל 'ברוך שאמר', וראשי הישיבות ענו 'ברוך אומר ועושה', וחוזר החזן ואומר 'ברוך גוזר ומקיים', והם עונים 'ברוך עושה בראשית' וכו'. וכל זה היה לרוממות ריש גלותא ולהדרת שמחתו. אבל בתפילה לא שרו אותו כפזמון אלא כברכה שלמה. ותיבות "ברוך הוא" הם מגוף הברכה^[18].

בעת אמירת ברוך שאמר נהוג לעמוד.

יש הנוהגים לאחוז בשתי הציציות הקדמיות בשעת אמירת 'ברוך שאמר'^[19], ובתום הברכה לנשקן.

בקהילות אשכנז המערבי, נוהגים שהחזן אומר את כל תפלת ברוך שאמר בקול רם^[20], לעומת שאר התפלה שאומר רק תחילה וסוף בקול.

האדרת והאמונה

בסדור הרוקח^[21] כתב: "בברוך שאמר יש פ"ז תבות, כי נתקן כנגד ראשו כתם 'פז', ואין להוסיף עליו, ונתקן כנגד האדרת והאמונה^[22], שכך נמצא בספר רקמה שנכתב בכתיבת מלאכים, שהאדרת והאמונה שיר שלהם".

בפרי עץ חיים (שער הזמירות פ"ד) כתב שבכל שבת יש לומר את הפיוט 'האדרת והאמונה' כהכנה ל"ברוך שאמר', וכן המנהג בקהילות החסידים לאומרו מידי שבת וחג בפסוקי דזמרא, קודם ברכת ברוך שאמר.

ברוך הוא וברוך שמו

הביטויים "ברוך הוא" ו"ברוך שמו" מופיעים בהתחלת הברכה. לפי דעה אחת, קטעים אלה התחילו כמענה של מקהלת בית הכנסת לשבחים של החזן, ובראשונה מענים אלו נאמרו אחרי כל ברכה וברכה בתפילה, ונוהג זה נשמט מטקסט הסידור אך נשמר במנהג הקיים לומר ברוך הוא וברוך שמו אחרי הזכרת שם ה' בברכות^[23].

לקריאה נוספת

• נפתלי וידר התגבשות נוסח התפילה, יד יצחק בן-צבי תשנ"ח עמוד 469.
• הרב ישראל דנדרוביץ, פתקים מן השמים, בתוך קובץ הפעמון, גיליון 4, עמודים 62–73.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: ברוך שאמר

• הפיוט ברוך שאמר, באתר הפיוט והתפילה
• הרב אליעזר מלמד, מהם פסוקי דזמרה? בספרו פניני הלכה