בלרמינו בגאטי

בֶּלַרמינוֹ קמילו בַּגאטי (Bellarmino Camillo Bagatti; לארי (אנ'), בנפת פיזה, איטליה, 11 בנובמבר 1905 – ירושלים, 7 באוקטובר 1990) היה נזיר פרנציסקני וארכאולוג שעשה את רוב שנותיו בארץ ישראל.

בלרמינו בגאטי
Bellarmino Bagatti

לידה	11 בנובמבר 1905 Lari, איטליה
פטירה	7 באוקטובר 1990 (בגיל 84) ירושלים, ישראל
מדינה	איטליה
השכלה	בית הספר הפרנציסקני למקרא
מקצוע	ארכאולוג, מורה
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית

חייו ופועלו

בלרמינו בגאטי הצטרף בנעוריו למסדר הפרנציסקני. ב-1928, בגיל 23, הוסמך לכמורה. גילה עניין מיוחד באמנות והשתלם במכון האפיפיורי לארכאולוגיה נוצרית. ב-1934 קיבל תואר דוקטור על מחקרו בקטקומבות של קומודילה ברומא, שבהן חפר בשנים 1933–1934. ב-1935 הצטרף כמוֹרה וכחוקר לסגל בית הספר הפרנציסקני למקרא בירושלים. פעילותו התמקדה בשלושה תחומים: תרגומים מוּערים של כתבי צליינים לארץ הקודש, חֶקֶר ארכאולוגי של אתרים נוצריים קדומים וחקר הישרדותם והשפעתם של יהודים-נוצרים במאות הראשונות לנצרות. בשנים 1968–1978 ניהל את בית הספר הפרנציסקני למקרא בירושלים, ושנים רבות לימד בסמינר התאולוגי^[1] של משמורת ארץ הקודש.

בגאטי ניהל חפירות ארכאולוגיות בהר האושר (1936), באתר כנסיית הביקור בעין כרם (1938), בכנסיית אל-קובייבה (1940–1944)^[2], בכנסיית המולד בבית לחם (1948–1951), במתחם כנסיית דומינוס פלוויט בהר הזיתים (1953–1955), בנצרת (1954–1971), בנחל שיח בהר כרמל (1960-1961). כמו כן חפר בירדן – בהר נבו (1935) ובאתר ח'רבת אל-מֻחַיַּט שם (בתקופות שונות).

בגאטי ייסד יחד עם עמיתו סילבסטר סאלר (Saller) את כתבי העת בארכאולוגיה בהוצאת בית הספר הפרנציסקני למקרא – Collectio Maior (מאז 1941) ו-Liber Annuus (מאז 1951). פרסומיו השונים כוללים 20 ספרים ומאות מאמרים.^[3]

בלרמינו בגאטי מת ב-7 באוקטובר 1990 במנזר סן סלוודור בירושלים, והוא קבור בבית הקברות הקתולי בהר ציון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בלרמינו בגאטי בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של בלרמינו בגאטי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דברים לזכרו באתר בית הספר הפרנציסקני למקרא (באנגלית)