בית עור א-תחתא
כפר בנפת רמאללה ואל-בירה, ברשות הפלסטינית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית עור א־תחתא (בערבית: بيت عور التحتى, מעברית מקראית: בית חורון תחתון[1]) הוא יישוב עתיק, כיום בשטח B ברשות הפלסטינית הסמוך לכביש 443 בשיפולים המערביים של הרי בנימין, ושוכן באזור הנקרא בני מאלך. ביישוב מתגוררים כ־5,040 תושבים.
 | |
| מראה כללי של היישוב, כשברקע בנייני העיר מודיעין עילית; באופק דרום גוש דן, 3/07 | |
| טריטוריה | הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | רמאללה ואל-בירה |
| גובה | 388 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 5,040 (2017) |
| קואורדינטות | 31°53′06″N 35°06′54″E |
| אזור זמן | UTC +2 |
שם היישוב משמר את שמו של היישוב העברי הקדום ששכן במקום בית חורון תחתון.
במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 117 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 611 תושבים, כולם מוסלמים.[2]
מקור השם
שם היישוב משמר את שמו של היישוב הקדום בית חורון תחתון, על שם האל הכנעני חורון.[1] תושבי הסביבה מייחסים את שם הכפר לשמו של הנביא עור, אשר קברו מצוי בכפר זה.[דרוש מקור]
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
ערך מורחב – בית חורון (עיר מקראית)
העת העתיקה
הכפר בית עור א־תחתא יושב על תל המזוהה עם היישוב הקדום בית חורון תחתון, שמוזכר במקרא ובמקורות מאוחרים יותר. המקורות הקדומים מציינים לעיתים בכפיפה אחת גם את בית חורון תחתון וגם את בית חורון עליון הסמוך תחת השם "בית חורון". היישוב בית חורון תחתון מוזכר בפרט בספר יהושע: "וירד ימה אל גבול היפלטי עד גבול בית חורון תחתון ועד גזר והיו תוצאותיו ימה".[3][4]
מן הממצא הארכאולוגי, לפי תארוך חרסים, עולה כי בית חורון תחתון נוסד בתקופת הברונזה המאוחרת, לפני בית חורון עליון שנוסד בתקופת הברזל.[5]
תקופת בית שני
באזור בית חורון התקיימה בעת העתיקה הדרך הקרויה במקורות הקדומים בשם "מעלה בית חורון". במהלך מרד החשמונאים, הביס יהודה המכבי במקום את הצבא הסלאוקי. במרד הגדול צבא רומי בפיקודו של קסטיוס גאלוס הובס במקום על ידי לוחמים יהודים.
מערת קבורה משלהי תקופת בית שני (המאה הראשונה לפנה"ס עד המאה הראשונה לספירה) נחשפה במעלה המדרון הדרומי של הפסגה עליה יושב הכפר. בחזית המערה נחצבו פתח קמור ומסגרת לאבן סגירה. בתוך המערה נחצבו מספר כוכי קבורה, ונמצאו שברי חרס האופייניים לאותה התקופה.[6]
התקופה הביזנטית
אב הכנסייה הירונימוס מציין כי בימיו (סוף המאה ה־4 ותחילת המאה ה־5 לספירה) בית חורון היה כפר קטן, ומוסיף במקום אחר כי שני היישובים, בית חורון תחתון ועליון, הוקמו בידי שלמה ונחרבו לימים "מחמת פורענויות המלחמה".[4]
ממערב לכפר, בסמוך לדרך הרומית ולמרגלות מעלה תלול, התגלו חורבות של קפלה, שמקורה כנראה בתקופה הביזנטית.[7] חרסים מהתקופה הביזנטית נתגלו גם כן בכפר.[8]
התקופה הצלבנית
במאה ה־12, עת היה הכפר חלק מממלכת ירושלים הצלבנית, הוא נזכר כפייף של כנסיית הקבר.[9]
התקופה העות'מאנית
במרשמי המס העות'מאנים שנערכו בשנת 1596, הפכר הופיע תחת השם "בית עור א־סופלה", ונרשם בנפת ("נאחיה") ירושלים במחוז ("ליוה") ירושלים. בכפר נמנו 20 משקי בית, כולם מוסלמים, ואלה שילמו מס של 25% על תוצרת חקלאית, כולל חיטה, שעורה, עצי זית, עיזים או כוורות, סה"כ 3,700 אקצ'ה.[10]
חוקר ארץ ישראל הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנת 1863, וציין כי מתגוררים בו כ־300 תושבים. לדבריו, ”הוא יושב על רמה גבוהה, המוקפת משלושת רוחות גיאיות עמוקים. הדרך לשם נחצבה בכמה מקומות בסלע ופה ושם עוצבו ממש מדרגות, בוודאי בשכבר הימים. דומה שבבתי הכפר של היום משובצות אבני בניין עתיקות. כמה בורות כרויים בסלע מעידים אף הם על קדמות נקודת היישוב הזאת. מסביב לבתי המגורים משתרעים, על מדרונים תלולים פחות או יותר, בוסתנים פוריים של עצי זית, תאנה ורימון.” גרן ציין כי תושבי הכפר נוהגים לסגוד לזכר אשה בשם "חניה בינת יאקוב" תחת כיפה בחורבה סמוכה בשם ח'רבת חלבה.[4]
תקופת המנדט
סלילת הכביש המחבר את רמאללה עם מישור החוף, בתקופת המנדט, הביאה ליישוב שגשוג כלכלי.
הרשות הפלסטינית
מצוקה גדולה נגרמה כאשר הגישה בין היישוב והכביש (שלימים קיבל את המספר 443) נחסמה במהלך האינתיפאדה השנייה. החסימה הוסרה ב־2010 בעקבות עתירה לבג"ץ.
תרומות של פארוק שאמי, יליד המקום שמתגורר בארצות הברית איפשרו להקים בית ספר חדש בכפר ולקדם חישמול העיירה.[11]
ארכאולוגיה
באתר שרידים קדומים רבים, בהם שרידי פסיפס ופריטים אדריכליים, כולל גת, קבר, שרידי קאפלה ועמוד-סורג של כנסייה. מתוך 157 חרסים שנלקטו בצפון התל ונבדקו, חרס אחד התגלה מתקופת הברזל א', 27% מהחרסים מתקופת הברזל ב', 3% מהתקופה הפרסית, 29% מהתקופה ההלניסטית, 17% מהתקופה הרומית, 10% מהתקופה הביזנטית, חרס בודד מהתקופה המוסלמית הקדומה, ו-9% מהתקופה העות'מאנית.[12]
בסמוך לכפר שוכנת ח'רבת חלבה, חורבה גדולה עליה נותרו רק מעט שרידי מבנים. בהמשך השלוחה נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית ועד ימי הביניים, רובם מהתקופות הרומית (43%) והביזנטית (23%), אך גם מההלניסטית (3%), המוסלמית הקדומה (10%), וימי הביניים (8%).[12]
קישורים חיצוניים
- עתירה לבג"ץ 2150/07, באתר האגודה לזכויות האזרח, סעיפים 56–63
- עקיבא אלדר, על השלכות המיגבלות על חיי תושבי הכפרים הסמוכים לכביש 443, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2006
עמירה הס, פיהוק עיתונאי, באתר הארץ, 17 בפברואר 2016
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.