בית הכנסת הגדול של אמסטרדם

בית הכנסת הגדול של אמסטרדם
מידע כללי
סוג	בית כנסת, מוזיאון
מיקום	עיריית אמסטרדם
מדינה	הולנד
נוסח תפילה	נוסח אשכנז
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1671
תאריך פתיחה רשמי	1671
אדריכל	דניאל סטלפרט
קואורדינטות	52°22′02″N 4°54′14″E

בית הכנסת הגדול של אמסטרדם (הולנדית: Grote Synagoge או Grote Sjoel) שימש כבית כנסת מרכזי לקהילה האשכנזית באמסטרדם מעת הקמתו בשנת 1671 ועד מלחמת העולם השנייה. במהלך מאה השנים הראשונות לאחר הקמתו, נבנו בצמוד למבנה שלושה בתי כנסת נוספים. כיום משמש קומפלקס בתי הכנסת את המוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם.

עובדות מהירות מידע כללי, סוג ...

סגירה

הקהילה האשכנזית באמסטרדם נוסדה בשנת 1635 עם הגירתם של יהודים ממרכז ומזרח אירופה (להבדיל מהקהילות הספרדיות שהיו כבר קיימות מתחילת המאה באמסטרדם). הקהילה גדלה במהירות רבה, ובשנת 1670 נפלה ההחלטה להקים בית כנסת אשכנזי. כאדריכל הוזמן אליאס באומן, שתכנן באותה תקופה גם את בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, וסגנון הבניה הושפע מהאדריכל המלכותי דניאל סטאלפארט שתכנן מבנים רבים באמסטרדם, בין היתר את הארמון המלכותי בכיכר דאם. מבנה בית הכנסת נבנה בצורת ריבוע, כאשר לצידו נבנו שני מבנים קטנים, האחד שימש כמקוה טהרה והשני כמשרד הנהלת הקהילה ודירת השמש. באולם המרכזי הוצבו 4 עמודי שיש שתמכו בתקרה, גלריה הקיפה את הקירות משלושה צדדים, כאשר שניים מהם שימשו כעזרת נשים והותקנה לפניהם מחיצה, השלישית הייתה ללא מחיצה וככל הנראה שימשה גברים. בבית הכנסת היו כ-400 מקומות ישיבה לגברים וכ-350 מקומות לנשים. הוצאות הבניה בסך 33,000 גילדן הולנדי, מתוכם 16,000 שעיריית אמסטרדם הלוותה לקהילה, הגיעו מתרומות של סוחרים עשירים, וממכירת מקומות ישיבה בבית הכנסת. בית הכנסת נחנך ב-25 במרץ 1671, היום הראשון של פסח בתפילות החג. העובדה שבית כנסת נבנה במבנה מפואר ובולט, שחזיתו פונה אל רחוב ראשי בעיר, הייתה נדירה באותם ימים באירופה, ומהווה עדות לחופש הדת ששרר בהולנד.

חופש הדת הזה הגביר את זרם המהגרים היהודים משאר ארצות אירופה בהן היו מדוכאים, ובתוך זמן קצר בית הכנסת החדש היה צר מלהכיל את כל אנשי הקהילה. בעקבות כך, נבנו בצמוד לבית הכנסת עוד שלושה בתי כנסת: ה"אובנה שול" (Obbene Sjoel, "בית הכנסת העליון"; 1685), ה"דריט שול" (Dritt Sjoel, "בית הכנסת השלישי"; 1700) ו"בית הכנסת החדש" (Nieuwe Synagoge; ‏1752). כמרכז הקומפלקס שימש המבנה המקורי של בית הכנסת הגדול, למרות השם המטעה, מאחר ש"בית הכנסת החדש" היה גדול ממנו.

בית הכנסת עבר במרוצת השנים שינויים והרחבות. בשנים 1776–1777 הורחב אחד המבנים בצד בית הכנסת, נבנה שער כניסה, והותקנו חלונות במסגרת מתכת. שער הכניסה הקיים כיום נבנה בשנים 1822–1823 בסגנון נאו קלאסי. בשנים 1855–1856 שופץ בית הכנסת בהרחבה ונצבע בצבע כחול. בשנים 1911–1913 נוצקה רצפת בטון, נבנתה גלריה עבור זמרי המקהלה, והותקנו חלונות ויטראז' בכותל המזרח.

בבית הכנסת היה מושבו של הרב הראשי. בבית הכנסת התנהלו התפילות בנוסח אשכנז, על פי מנהגי אמסטרדם. את התפילות ניהל חזן אותו ליוותה מקהלה.

המקהלה

לאורך השנים ליוותה מקהלה את התפילות, אך בשנת 1916 התמנה המנצח הצעיר הנרי סמואל אנגלנדר (1896–1943), שהרים את רמתה המקצועית והביא אותה לפרסום עולמי. הרבנות הציבה תנאים לשירה בבית הכנסת, לא לכל אחד התאפשר ללוות את התפילות. לדוגמה, על הטנור מיכל גובץ,^[1] שהיה זמר מקצועי, הופיע באופרה ואולמות הקונצרים ברפרטואר קלאסי, נאסר לשיר בבית הכנסת מאחר שהופיע בשבתות. אנגלנדר התלונן על כך, שהתנאים הקפדניים שהרבנות הציבה, יצרו לעיתים מצבים בהם זמר שנעדר השפיע על המקהלה הקטנה. המקהלה של אנגלנדר הייתה אמנם מקהלה קטנה במספר הזמרים, בדרך כלל שמונה במספר, אך דווקא ההרכב המצומצם איפשר לאנגלנדר ליצור צליל הומוגני מיוחד. לאחר הופעה בבית הכנסת הגדול בנוכחות בני משפחת המלוכה ההולנדית, כתבה וילהלמינה, מלכת הולנד כי "רק לעיתים נדירות שמעה זמרה נוצצת כל כך".^[2] המקהלה התפרסמה בעולם כאשר בשנת 1928 זכתה במקום הראשון בתחרות בינלאומית למקהלות שהתקיימה בלונדון. בעקבות כך, ביקשה חברת התקליטים האנגלית His Master's Voice להקליט את המקהלה שרה מתוך הרפרטואר שלה, ובשנת 1929 הוקלטו שמונה יצירות ליטורגיות ושירים ביידיש. בשנת 1934 השתתפה המקהלה בשידור מיוחד ברדיו האמריקאי (NBC) לכבוד ראש השנה, ששודר הישר מבית הכנסת הגדול. כמו כן שרדה הקלטה מטקס חופה בו שרה המקהלה וליותה את החזן הראשי. הקלטות אלו יצאו לאור על ידי המוזיאון ההיסטורי היהודי על גבי תקליטור.

בספטמבר 1943, בהוראת הכובש הגרמני ננעלו שערי בית הכנסת. בית הכנסת חולל, וברעב ההמוני של חורף 1945, פורקו מתוכו חלקי העץ למטרות הסקה. יהדות הולנד נכחדה ברובה בשואה, ורבים מן הניצולים היגרו מהולנד לארצות אחרות, ואילו הניצולים שאכן חזרו לאמסטרדם התיישבו בחלקים אחרים של העיר. המבנה הועבר בשנת 1954 לרשות עיריית אמסטרדם, שבשנת 1966 שיפצה אותו ביסודיות והחזירה אותו למצב בו היה בשנת 1822. בשנת 1987, שופץ המבנה והותאם לשאר מבני הקומפלקס שהחל לשמש את המוזיאון להיסטוריה יהודית. החל מ-2004, מוצגת בקומת הקרקע של בית הכנסת הגדול תערוכה קבועה בנושא הדת היהודית, ואילו בגלריות מוצגת תערוכה על אישים יהודיים בהולנד בין השנים 1600–1890. לעיתים נערכים במבנה קונצרטים.