Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביטול בית הספר (באנגלית: Deschooling Society) הוא ספרו המפורסם ביותר של איוואן איליץ'. הספר יצא לאור ב-1971 ותורגם לעברית בהוצאת מסדה בשנת 1973. בספרו, איליץ' מבקר את הניהול ההיררכי של בתי הספר, שלטענתו מעודד את הפאסיביות של התלמידים, ושניהול היררכי זה הוא טיפוסי לכלכלה המודרנית הטכנולוגית שמונעת מאנשים ללמוד.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | איוואן איליץ' |
| שפת המקור | אנגלית |
| נושא |
מערכת חינוך, חינוך  |
| מקום התרחשות |
ארצות הברית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1971 |
| מספר עמודים | 142 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מסדה |
| תאריך | 1973 |
| תרגום | עליזה נצר |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001175176 |
  | |
הספר מתאר בפירוט תוכניות ודאגות של התקופה בה נכתב, ולכן עלול להחשב ארכאי, אך מהות טענותיו והצעותיו נשארה רדיקלית כיום, באותה מידה בה היא הייתה בזמנו. בעודו מספק דוגמאות מציאותיות על השפעותיו של החינוך הממוסד, איליץ' גם מציע הצעות קונקרטיות לחינוך אלטרנטיבי ומבוזר.
הטענה המרכזית של איליץ' היא כי יש לבטל את בית הספר. הוא טוען כי בית הספר מהווה מכשול לקיומה של חברה מתוקנת, ומתנגד למוסד בית הספר כאפשרות ליישום של תהליך חינוכי תקין של האדם בפרט, ושל החברה בכלל.
לצורך הדיון, איליץ' מגדיר שני מושגים מרכזיים בחיבורו. לימוד, על פי איליץ', משמעו רכישת מיומנות חדשה או הבנה חדשה, והוראה, משמעה בחירת הנסיבות המקלות על הלמידה. הוא טוען כי בחברה המודרנית נהוג לזהות את בית הספר, שהוא הכלי המרכזי של ההוראה בחברה המודרנית, עם הלימוד עצמו, ושזהות זו היא בעייתית. הוא טוען כי התפיסה המקובלת היא כי בית הספר, משמעו לימוד. כלומר, הכלי הפך להיות המטרה עצמה, וזיהוי זה יוצר שתי תופעות שליליות בחברה. האחת היא המונופול של בתי הספר על הלימוד, והשנייה היא התפיסה החברתית שהלימוד הוא תהליך המתרחש כמעט אך ורק בבית הספר.
החברה, טוען איליץ', מאפשרת לבית הספר ליצור קשר בין תנאי הקבלה לבית הספר, למוסדות להשכלה גבוהה ולעבודה, לבין הוראה, ולא בינם לבין הלמידה עצמה, משמע בינם ובין הידע או המיומנות. קישור זה, טוען איליץ', נוגד את החירות ואת החינוך מכיוון שהחברה מכתיבה לפרט את הדרך בה הוא אמור לרכוש מיומנויות וידע.
איליץ' טוען כי מערכת החינוך המודרנית מתיימרת לתת הזדמנות שווה לכל אדם, אך לדידו, היא אינה מעניקה שוויון הזדמנויות, ואף לוקחת על עצמה את המונופולין להפצתן. לדוגמה, האוניברסיטאות לרוב אינן מקבלות לפתחן אדם שאין בבעלותו תעודת סיום של 12 שנות לימוד. על פי כתביו של איליץ', ייתכן ואם היו נבדקים כישוריו של אדם ללא תלות במוסדות הלימוד בהם למד, היו מגלים כי הוא רכש, באמצעים אחרים, מספיק כישורים וידע כדי ללמוד בהצלחה בחוג מסוים באוניברסיטה. איליץ' טוען שכפי שהחברה רואה לנכון לנתק קבלת משרה מסוימת מפרטים ביוגרפיים כגון דת, גזע ומגדר, כך על החברה גם לנתק בין כישוריו של אדם ובין מסגרת הלימודים שלו. הוא מציע שהחברה תחוקק חוקים האוסרים על אפליה על בסיס לימודים קודמים.
איליץ' טוען כי ההנחה שרוב הלמידה היא תוצאה של הוראה היא מוטעית מיסודה. הוא תומך בהוראה לגבי סוגי למידה מסוימים בנסיבות מסוימות, אך טוען שככלל, רוב בני האדם רוכשים את רוב ידיעותיהם מחוץ לבית הספר. להוראה מגויסת, הוא טוען, יש מקום משמעותי כשאדם מעוניין לרכוש מיומנות ספציפית, בזמן קצר, וששיטת הוראה זו יעילה כשהאדם בוחר ללמוד מיומנות זו מתוך רצון לרכוש אותה, מתוך עניין או מתוך רצון לעסוק בה לפרנסתו. במקרה של למידה ממוקדת הוא לא פוסל אפילו הוראה על ידי שינון.
איליץ' גם ביקר את חוסר השוויון שבמערכת החינוך. הוא טוען שבקרב העניים, במדינות המפותחות, מתפתח תסכול מכיוון שאינם יכולים להרשות לעצמם להמשיך מעבר ללימודי החובה, ותמיד יישארו, עקב הסלקציה החברתית, במעמד נמוך יותר, הן פסיכולוגית, הן כלכלית והן מעמדית. במקביל מושרשים בבני האדם דרך בית הספר תפיסות הטוענות כי אדם ללא השכלה גבוהה הוא לרוב פחות מוצלח. תפיסה נוספת שמוטמעת באמצעות בית הספר היא הרעיון כי לכולם יש הזדמנות שווה להשיג השכלה כזו, למרות שלטענתו, לא זו בלבד שלימודים מעבר לשלב מסוים יקרים מידי עבור אנשים רבים, אלא גם שאדם הנמצא במסגרת לימודית לרוב אינו יכול להתפרנס בצורה מספקת. ההכרח להישען על תמיכה כספית חיצונית בתקופת הלימודים מוציא בהכרח שכבות אוכלוסייה נרחבות מן האפשרות להמשיך ללימודים מעבר לשלב מסוים. לכן איליץ' פוסק כי שוויון ההזדמנויות אינו מתקיים בפועל.
איליץ' מנסה להראות, באמצעות דוגמאות רבות, כי הושקע הון רב בחינוך, בתוכניות טיפול ובטיפוח שכבות עניות, אך אף אחד מניסיונות אלה לא אפשר התקדמות אמיתית ברמתן ובהישגיהן. הבעיה, טוען איליץ', נמצאת בעצם קיומו של בית ספר ולא בחוסר במשאבים. גם אם היה נמצא פתרון הולם לכל השכבות העניות כך שתוכלנה להישאר בבית הספר ולהתפתח במסגרתו, עדיין נכונה, לדעתו, הטענה כי עצם קיום בית הספר מגדיר תפיסה חינוכית הרסנית, בקרב כל שכבות האוכלוסייה.
בית הספר, טוען איליץ', יוצר "חברה מתולמדת"[1]. מושג זה הוא מושג מרכזי בתפיסתו של איליץ'. במושג זה באה לידי ביטוי הפאסיביות של החברה. הלומד הוא פסיבי בעוד שהחינוך, באמצעות מוסדות החינוך, הוא האקטיבי. במסגרת כזאת מתולמד האדם (להבדיל מ-'לומד' האדם) לתפוס את עצמו כתלוי בגוף מוסדי, חיצוני לו, תלוי במורים ותלוי במערכת כולה שתאשר לו את הישגיו והתקדמותו, שתייצר לו כלים, מרחב וערכים, שתספק לו את מוצרי חבילות הלימוד, ההשכלה והתעודות שבלעדיהן לא יוכל להמשיך הלאה.
איליץ' יוצא כנגד ג'ון דיואי ורבים אחרים על כך שהם משתמשים בבית הספר כדי לעצב את הילדים והנוער כך שיתאימו בדיוק מושלם לחברה כפי שהמחנכים רואים אותה. הם, לטענתו, רואים שליחות גדולה בלהתאים את הצעירים, ובמיוחד את העניים שבהם, לחברה. הוא טוען כי "בתי הספר נכונו על ההנחה שיש סוד בכל דבר בחיים ושאיכות החיים תלויה בידיעת אותו הסוד, שאפשר להיוודע אל הסודות רק ברצפים סדורים, ושרק המורים יודעים לגלות את הסודות האלה"[2].
איליץ' טוען שאין זה משנה מה הם התכנים המועברים בבית הספר - עצם קיומו של בית הספר כפי שהוא, מכתיב לצעירים התמחות ממושמעת להיות הן היצרנים והן הצרכנים של חברה שהאידאולוגיה שלה, על פי השקפתו, היא הגידול הכלכלי: "תחת הולם השפעתו של העיור המוגבר נעשו האנשים למשאב טבעי, שיש לעצבו על ידי בתי הספר ולהזין בו את המכונה התעשייתית"[3]. בית הספר, על פי איליץ', הוא כלי שרת בידי החברה הקפיטליסטית במטרה להנציח את המצב הקיים.
איליץ' טוען כי הפתרון לבית הספר טמון ביצירת נוסח חדש של יחסים בין אדם וסביבתו. ראשית, טוען איליץ', עלינו להפסיק להסתכל על ילדים כעל תלמידים ועל מבוגרים כעל אנשים המנותקים מתהליכי לימוד. עלינו להבין כי כל אדם, בכל גיל, ממשיך את תהליך ההתחנכות והלימוד. משום כך, על החברה לאפשר לכל אדם, בכל גיל, להמשיך בתהליך זה. על פי תפיסתו, אל לה למערכת החינוך לאלץ את הלומדים לקבל את מרותה של תוכנית לימודים כפויה. על מערכת החינוך להוות מעין "מסכת הזדמנויות", כהגדרתו.
איליץ' מציע מוסדות חינוך אלטרנטיביים, אשר להם יהיו 3 מטרות עיקריות:
איליץ' מציין כי כדי ללמוד לימודים אמיתיים דרושים לו לאדם ארבעה משאבי למידה שונים:
אם כן, איליץ' מציע ארבע רשתות לימודיות המאפשרות לכל אדם לפנות לכל אחד ממשאבי הלמידה, בכל עת שיחפוץ. ארבע הרשתות הלימודיות הן:
חשוב להדגיש בהקשר זה כי איליץ' סבור שניתן להשתמש בטכנולוגיה המודרנית ככלי המשרת את מטרות המערכת הלימודית ושעל כל רשת לימודית כזו להשתמש במקסימום טכנולוגיה כדי להפוך את שרותיה לזמינים ויעלים יותר. במובן זה, רשת האינטרנט היא דוגמה לכלי שמאפשר יישום ההמלצות של איליץ'.
|
עיינו גם בפורטל
פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד. |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
