Loading AI tools
כתב עת ספרותי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בִּגְלַל (ISSN 2409-9341) הוא רבעון ישראלי לספרות עם דגש מיוחד על שירה. בין 2012 ל-2016 יצאו לאור 17 גיליונות של כתב-העת[1]. עם כותבי "בגלל" נמנים כ-300 יוצרים, ביניהם גם כותבים ידועים וותיקים בסצנה הספרותית - וגם כאלה ש"בגלל" הוא מקום פרסומם הראשון[2]. עורכיו מפיקים את כתב-העת בהתנדבות ובנוסף למכירתו בדפוס, כל גיליון מופץ בחינם למנויים בדואר האלקטרוני ובהמשך גם כקובץ PDF להורדה באתר[1][3]. כתב-העת מצטיין בחלק הרב יחסית שתופסת בו שירה בעלת חרוז ומשקל (לצד מבנים לא-צורניים), וכן בשילוב יצירות רבות של אמנות חזותית הקשורות קשר נושאי ליצירות הכתובות[4]. משוררים ומבקרים בולטים רבים מייחסים ל"בגלל" חשיבות רבה וייחודית בתרבות הישראלית העכשווית[2][5][6][7]. עורכי כתב-העת הם: אלי בר-יהלום, דיה, ציפי הראל ויוסי רוז'נקו. ד"ר נורית צדרבוים היא אוצרת התערוכות באתר כתב-העת.
"בִּגְלַל" הוא גם שמה של חבורה ספרותית שעיקר פעילותה הוא בהוצאת כתב-העת "בגלל" ועריכת אירועים ספרותיים המוקדשים לו[1][6].
בגיליון הבכורה כותבים העורכים:
מה שגרם לנו להתאחד היה פשוט מאד: אנחנו אוהבים שירה מעניינת. <...> רפואה טובה אמורה לרפא גם אנשים שאינם רופאים בעצמם. אוכל טוב צריך להיות טעים לא רק לשפים. שירה טובה צריכה לדבר גם למי שאינו עוסק בה באופן מקצועי. <...> החלטנו להתאחד כדי לאסוף שירה שאנחנו אוהבים ולחלוק בה עם העולם. <...> ועכשיו קחו את כל מה שכתבנו, ובכל מקום שבו כתוב "שירה" הוסיפו את המילים: "לא רק".
— דבר המערכת. בגלל, גיליון מס' 1, עמ' 24
על פי הערכת המבקר צור ארליך[6], הסיבה להקמת "בגלל" היא ”מה שקרה לשירה הישראלית לדעת מייסדי "בגלל": סילוקן של המוזיקליות, הפיגורטיביות, המאגיה, הקומוניקטיביות”, וכתוצאה מכך, ”ההבדל היסודי בין "בגלל" לאחיו הגדול לאהבת הצורה והחרוז, כתב העת המוכּר יותר "הו!": טענת "בגלל" ששירה אינה צריכה לפנות לאליטה בלבד. מתוך כך, ב"בגלל" יש גם יותר מקום להומור ולשמחת חיים, ואפילו למדור של שירים חמודים לילדים.”
בכל גיליונות כתב-העת יש ייצוג נרחב לשירה שיש בה גם אסתטיקה צורנית, לרבות חריזה ומשקל – אך גם לשירה הנכתבת בסגנון חופשי ללא סממנים צורניים: לדברי העורכים, האיכות היא הדבר היחיד שקובע[1][4]. העורכים כותבים גם: ”'בִּגְלַל' אינו מגביל את עצמו לסוגה או סגנון מסויימים: אנו פועלים מתוך תחושה שכל השירה כולה זקוקה לשיקום (או יצירה מחדש) של מעמדה בתרבות, ולכן מלכתחילה אנו פותחים את שערינו למתכונות שירה שונות גם מבחינה צורנית וגם מבחינה תוכנית, ומאמינים שכל סוגות השירה כבודן במקומן מונח ויכולות להתקיים זו לצד זו בהרמוניה - כל עוד יש בהן להעשיר את נפש הקורא. אנו מחוייבים לאיכות ולא לסוגה (הדברים אמורים, אגב, לא רק לגבי שירה, אלא גם פרוזה ומחזאות, וגם לגבי המאמרים בתחום הספרות שאנו מפרסמים).”[1]
המערכת מסתייגת מכל ניסיון לחלק את הספרות העברית על פי מוצא עדתי: ”במשפחת "בגלל" יוצרים יהודים, ערבים ודרוזים, כאשר בין היהודים ישנם בנים ובנות לכל העדות והקהילות (שלמעשה ברובן מזמן התמזגו זו עם זו). אנו ב"בגלל" רואים שהשירה, גם אם היא שואבת ממקור עדתי, היא בעצמה בלתי תלויה עדתית. השירה שלנו היא עברית וישראלית, לא "עברית-אשכנזית", "עברית-מזרחית" או "עברית-ערבית".”[8].
אלי בר-יהלום, ממייסדי "בגלל" ועורכיו, כותב[9] שעוד בשלב שדובר רק על חבורה ספרותית ולא על כתב-עת, ”מטרת-העל הייתה ברורה: רצינו להחזיר את אהבת-השירה לציבור הקורא הרחב בארץ.”
כל גיליון (החל מהשלישי ואילך) מוקדש לנושא מאגד, שמיועד, לדברי העורכים, לא להגביל את היוצרים, אלא להוסיף השראה[1]. כך, גיליון מס' 4 הוקדש ל"אור וצל", גיליון מס' 8 ל"חלום ופנטסיה" וגיליון מס' 11 ל"מזרח ומערב". בדרך כלל גיליון אחד מכיל כ-160 עמודים.
בשונה מכתבי-עת רבים, החומר ב"בגלל" מרוכז במדורים על-פי סוגה. כל גיליון נפתח בהצגת משתתפיו[2]. לאחר מכן - המדור המרכזי, המוקדש לשירה לירית, לאחריו - דבר המערכת, המכיל אמירה פילוסופית-אקטואלית. בהמשך הגיליון - מדור פואמות, מדור ילדים ("בגלול"), מדור פרוזה, תרגומים, מאמרים ולבסוף מדור המוקדש לשירה קלה או אירונית.
בחלק מהגיליונות ניתן למצוא גם מדור סאטירה אקטואלית, מדור תחרויות כתיבה ומדור זיכרון המוקדש למשוררים שנפטרו.
כמעט בכל העמודים משולבות יצירות אמנות חזותית המתאימות תמטית לטקסט[4].
חבורת היוצרים שהתגבשה סביב "בגלל" מונה כ-300 משוררים, סופרים, מתרגמים ואמנים חזותיים[2]. ביניהם גם יוצרים צעירים (לרבות כאלה שטרם מלאו להם עשרים) ובני דור-הביניים, וגם בני הדור הוותיק (אנדד אלדן, יוסי גמזו, נורית יובל, דודי בן-עמי, אלכסנדר רדובסקי ואחרים).
ארבעת העורכים דנים יחדיו בכל יצירה ויצירה ומרבים לעבוד עם הכותבים באופן אישי באמצעות דואל כדי לשפר את איכות היצירות שהוחלט לפרסמן[9].
"בגלל" קם בעקבות הדיון הראשוני בכנסת בהצעת "חוק השירה" ב-9 במאי 2012, שבו נכחו בין השאר יוסי רוז'נקו ואלי בר-יהלום. דיון בפייסבוק ב-16 במאי הביא לגיבוש קבוצת משוררים שהכריזה על כוונתה לייסד חבורה ספרותית. יוסי רוז'נקו הציע את השם "בגלל" ובהמשך עיצב את הלוגו שבו אחת מאותיות ה-ל' הפוכה. דיה כינסה את הפגישה הראשונה ב-3 ביוני, שבה הוחלט להוציא לאור כתב-עת, שעורכיו יהיו בר-יהלום, רוז'נקו, דיה ומיכאל 'טלאש' פרלמוטר.
בימים שלאחר הפגישה הראשונה הצטרפו לחבורה כותבים ותיקים וחדשים, בהם גמזו, אלדן ורדובסקי. אלי בר-יהלום חיבר את שיר הנושא המופיע בעמוד השני של כל הגיליונות: ”בִּגְלַל הָאוֹרֶךְ / שֶׁל הַשְּׁתִיקָה, / בִּגְלַל הַצּוֹרֶךְ / בִּצְעָקָה, / בִּגְלַל הַפַּחַד / מִפְּנֵי הָרִיק, / בִּגְלַל הַיַּחַד / הַלֹּא-מַצִּיק, / בִּגְלַל הַשּׁוֹנִי / הַלְּשׁוֹנִי, / בִּגְלַל "כָּמוֹנִי, / אַךְ לֹא אֲנִי", / בִּגְלַל הַקֶּטַע / שֶׁל הַגּוֹרָל / נִפְגַּשְׁנוּ פֶּתַע / וְיֵשׁ "בִּגְלַל".”
הגיליון הראשון ראה אור ב-14 ביולי 2012, וזמן קצר לאחר מכן התקיים ערב השקה בבית הסופר בתל אביב, שהביא ל"בגלל" כותבים חדשים רבים. באותו הזמן הצטרפו לצוות "בגלל" ציפי הראל וד"ר נורית צדרבוים - הראשונה כעורכת האתר ומעצבת התערוכות החזותיות, והשנייה - כאוצרת התערוכות. החל מגיליון מס' 10 הראל הצטרפה גם למערכת כתב-העת עצמו - במקום פרלמוטר, שנשאר חבר קבוע בחבורת "בגלל" ושיריו ממשיכים להופיע בגיליונות[9].
מדי גיליון עולה לאוויר באתר האינטרנט תערוכה חזותית של אמנות עכשווית המוקדשת לנושא הגיליון. אוצרת התערוכות היא ד"ר נורית צדרבוים, ומשתתפים בה אמנים ידועים שיצירותיהם מוצגות בתערוכות לא-וירטואליות בישראל ומחוצה לה[1]. מאמר האוצרת המוקדש לתערוכה מופיע גם בגיליון. מבחר היצירות הכלולות בתערוכה שונה ממבחר היצירות המודפסות בגיליון - אם כי ישנה חפיפה מסוימת. הקטגוריה שבה מוצגות כל התערוכות בדרך קבע נקראת 'בגללריה'.
מפעם לפעם עורכת החבורה תחרויות שירה, שהמנצחים בה נקבעים על ידי חבר שופטים חיצוני בשילוב עם הצבעות הקוראים באינטרנט. בין השופטים כיהנו כבר יורם טהרלב, מאיר עוזיאל, דודו ברק, סיון בסקין, משה מנשהוף, רון כתרי, ד"ר תמר עילם גינדין, ורד טוכטרמן ואחרים. השירים שזכו בתחרות מתפרסמים בכתב-העת במדור מיוחד. התחרות השישית שנערכה באוקטובר-נובמבר 2015 הוכרזה כ"תחרות בשיתוף אגודת הסופרים העברים" ומהלכה ותוצאותיה פורסמו גם באתר אגודת הסופרים ובדף הפייסבוק שלה.
מעת לעת עורכת החבורה ערבי-שירה שאליהם נאספים כותבים וחובבי שירה מכל רחבי הארץ[2].
אנשים צעירים שהתרבות הפופולרית הרדודה כבר לא עונה על צרכיהם <...> מעונינים להתבטא תוך זיקה לשורשים שמספקת להם השפה העברית העשירה, השורשית, העמוקה <...> הבמות הקיימות בדרך כלל מזוהות עם קליקות, שלבן-אדם צעיר קשה מאד להתקבל לשם <...> בגלל זה קמה חבורת 'בגלל' ופתחה עיתון שבו התנאי היחידי לפרסום הוא איכות החומרים.
— ברכה רוזנפלד, בראיון ברדיו אורנים, יולי 2013
מאז הקמתו משך "בגלל" את תשומת לבם של כותבים ומבקרים רבים. ד"ר חוה-ברכה קורזקובה מגדירה את "בגלל" כ”כתב-העת הטוב ביותר בארץ לענייני שירה”[10]. יהודית מליק שירן מתארת אותו כ”עשוי לעילא ולעילא” וכ”כתב-עת משובח <...> תענוג אמיתי”[7]. פרופ' לב חקק מציין: ”מקובל להלל את ההישגים הטכנולוגיים כנכס למדינה, את ההישגים הכלכליים בה, אולם אין לפסוח אף פעם על ההישגים הרוחניים, אהבת העברית והשאיפה ליצור בה. 'בגלל' מייצג קבוצה בעלת הישגים רוחניים כאלה.”[2]
גם עיתונאים מחוץ לעולם הספרותי הסגור קיבלו את "בגלל" כמקור שירה איכותית ומהנה: ”אז אם שירה עברית מקורית ומתורגמת מעניינת אתכם, אם אתם מחפשים במה ליצירה כתובה או מצויירת, אני ממליץ לכם לפתוח את האתר, להירשם ולהתחיל לקרוא.”[4]
טענה שהועלתה כנגד "בגלל" היא איכות היצירות החזותיות (ציור וצילום), שתוארו כ”קיטש מוחצן, מביך, מעין יומן-חלומות של בנות 14, אמנם עשוי במיומנות טכנית”[6]; עם זאת, רבים אחרים מתארים את העיצוב הגרפי של "בגלל" כ”נאה”[2] או כבעל ”הרמוניה מיוחדת”[4].
ביקורת נוספת שהעלה צור ארליך התייחסה ל”הכלת-יתר של בוסר וקיטש” בגיליונות הראשונים; אבל ארליך עצמו מדגיש שגם לדעתו תופעה זו חלפה, ו”היצירות הטובות מרובות דיין כדי להצדיק המלצה חמה: הנה לכם מקום שמאפשר פשוט ליהנות משירה.”[6]
יוסי גמזו קרא ל"בגלל" ”בַּיִת חַם לַכְּמֵהִים לְמַבָּע” ולחברי החבורה ”חַבְרֵי הַמִּסְדָּר הַסּוֹדִי / הַשָּׁקֵט, הַנֶּחְבָּא אֶל כֵּלִים / שֶׁל אוֹתָם הָעוֹסְקִים בְּחָרִישׁ יְסוֹדִי / שֶׁל שָׂדֶה שֶׁצּוֹמְחוֹת בּוֹ מִלִּים”[11].
אתר האינטרנט הרשמי של בגלל
בגלל, ברשת החברתית פייסבוקSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
