ארנולד באקס

סר ארנולד אדוארד באקס (באנגלית: Arnold Bax; ‏8 בנובמבר 1883 - 3 באוקטובר 1953) היה מלחין ומשורר אנגלי. סגנונו המוזיקלי ממזג יסודות של רומנטיקה ואימפרסיוניזם ומושפע במקרים רבים מספרות אירלנד ומנופיה. יצירותיו התזמורתיות מצטיינות במורכבותן ובאינסטרומנטאציה הססגונית שלהן. שירתו וסיפוריו של באקס, שאותם כתב בשם העט דרמוט או'ביירן, משקפים את הקרבה הרוחנית העמוקה שהייתה לו עם המשורר האירי ייטס וכתובים במידה רבה במסורת הספרות האירית המתחדשת.

ארנולד באקס

לידה	8 בנובמבר 1883 סטרטהאם, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	3 באוקטובר 1953 (בגיל 69) קורק, אירלנד
מקום קבורה	St. Finbarr's Cemetery
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית למוזיקה
סוגה	סימפוניה, אופרה
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1931) Knight Bachelor אביר מפקד במסדר הוויקטוריאני המלכותי מדליית ולטר וילסון קובלט
פרופיל ב-IMDb

חייו

ילדות ונעורים

באקס נולד בלונדון למשפחה ויקטוריאנית ממוצא הולנדי. הוא גדל בבית מפואר בפסגת האוורסטוק היל (המפסטד) ולמד בבית הספר הית' מאונט. בספר "באקס, מלחין ותקופתו" (2007) מעלה לואיס פורמן סברה, שהודות לעושר המשפחתי, לא עמד באקס מעולם בפני הכורח להשתכר למחייתו והיה חופשי לעסוק ברוב תחומי העניין שמשכו את לבו. מגיל צעיר התבלט בכוחותיו הרוחניים ובכישרונו המוזיקלי הרב, שבא לביטוי בייחוד בנגינה בכלי מקלדת. הוא נהנה מנגינת אופרות של וגנר בפסנתר. אחד ממפגשיו האינטימיים הראשונים עם מוזיקה אמנותית היה באמצעות טריסטן ואיזולדה והשפעתו ניכרת ברבות מיצירותיו המאוחרות יותר, לדוגמה, "טינטייגל". באקס למד בבית, אבל הכשרתו המוזיקלית הרשמית החלה כשהיחה בן 16, אצל ססיל שארפ ואחרים בקונסרבטוריון של המסטד. הוא התקבל לאקדמיה המלכותית למוזיקה בשנת 1900 והמשיך בלימודיו שם עד 1905. באקדמיה למד הלחנה אצל פרדריק קורדר, פסנתר אצל טוביאס מאטאיי וקלרינט אצל אגרטון. קורדר שם דגש בשיעורי ההלחנה שלו על דוגמאות מיצירותיהם של ליסט ווגנר והצביע על גישתם הליברלית לצורה הקלאסית, ובהשפעתו פיתח באקס גישה דומה. הוא ניחן ביכולת יוצאת דופן לקרוא מן הדף ולנגן בפסנתר פרטיטורות תזמורתיות מורכבות, וכישרונו זה זיכה אותו בכמה מדליות באקדמיה. כמו כן זכה בפרסים על חיבור מוזיקלי מצטיין, בהם פרס באטיסון-היינס ומדליה בתחרות צ'ארלס לוקאס.

יצירתו

גילוי אירלנד

באקס היה אדם רגיש וחקרן ושאב השראה מקשת רחבה של מקורות. הוא הרבה בקריאת ספרות ושירה וכך, בשנת 1902, התוודע אל שירתו של ייטס. הלך הרוח הרך והנוגה של הספרות הקלטית המתחדשת שבה את לבו וייטס היה לו למקור השראה איתן למשך כל ימי חייו. הוא הרבה במסעות באירלנד, במקומות נידחים ומבודדים, ובמהלכם גילה את גלנקולומבקילה, כפר קטן במחוז דניגול, אליו חזר מדי שנה במשך קרוב ל-30 שנים. נופי הסביבה, מראות הים והתרבות היו לו למקור השראה, יחד עם חיי האיכרים המקומיים, שעם רבים מהם התיידד במשך הזמן. היכרותו עם שירת ייטס ועם נופי אירלנד הביאה לכתיבת מספר רב של יצירות חדשות, הן מוזיקליות והן ספרותיות. רביעיית המיתרים במי מז'ור (1903), שאותה עיבד לאחר זמן (1905) לפואמה סימפונית בשם Cathaleen-Ni-Houlihan היא דוגמה נאה לביטוי, שאירלנד החלה לקבל במוזיקה שלו. לא זו בלבד, שבאקס התגלה כמלחין בשל להפתיע ביצירות אלה, הוא אף פיתח בהן מרקמים מוזיקליים מרחפים, גליים, "אימפרסיוניסטים" באופיים, תוך שימוש בטכניקות תזמורתיות שלא נודעו עד אז - אף לא אצל קלוד דביסי. רבות מן היצירות שכתב בתקופה שבין 1903 ל-1916 יכולות להיחשב למקבילות מוזיקליות לספרות האירית המתחדשת. בפואמות הסימפוניות "אל הדמדומים" (1908), "בגבעות פרי" (1909) ו-Rosc-catha (מזמור קרב) (1910) מהדהדים נושאי ההתחדשות ובייחוד הלך הרוח הרך והחולמני, המאפיין הרבה פואמות וסיפורים.

השפעות מצטברות

ההשפעה האירית היא רק אחת מרבות שאפשר למצוא במוזיקה של באקס. קרבה מוקדמת לנורווגיה ולספרות של ביורנסטיירנה ביורנסן הביאה למוזיקה שלו נושאים והלכי רוח מן המדינות הנורדיות. משנת 1905 עד 1911 השתמש באקס לסירוגין בנושאים נורדיים וקלטיים ביצירותיו. הוא ניסה אפילו ללמוד בכוחות עצמו מעט נורווגית ובשיר "החליל" (1907), לקול ופסנתר, התאים בהצלחה מוזיקה לפואמה מקורית של ביורנסן. דוגמאות מאוחרות יותר לקשר הנורדי של באקס כוללות את "הארדנגר" לשני פסנתרים (1927) והפואמה הסימפונית "הסיפור שהאורנים ידעו" (1931).

בשנת 1910 הביאה פרשיית אהבים תוססת לנערה אוקראינית, נטליה סקרגינסקה, את באקס לסנקט פטרבורג, מוסקבה ולובני (ליד קייב), שם נשבה בקסמיהם של נושאים רוסיים וסלביים. הקשר עם סקרגינסקה הסתיים במשבר רגשי מייסר, שממנו לא התאושש כליל מעולם. רגשותיו הסותרים משתקפים אולי בסונאטה הראשונה שלו לפסנתר בפה דיאז מז'ור (1910, עברה שינויים ב-1917-1920). בהשפעה הרוסית והאוקראינית אפשר להבחין גם בשתי יצירות לפסנתר סולו מ-1912, "נוקטורן-ליל מאי באוקראינה" ו"הופאק (ריקוד רוסי)".

ב-1915 הופיעה "בחנות וודקה", גם היא לפסנתר סולו (היצירה הוקדשה לפסנתרנית הבריטית היהודייה, מיירה הס). ב-1919 היה באקס אחד מארבעה מלחינים בריטים שהתבקשו לכתוב מוזיקה תזמורתית לשמש נעימות ביניים בבלט רוס של סרגיי דיאגילב בלונדון. להזמנה זו שילב באקס את שלוש יצירות הפסנתר הנזכרות לעיל על נושאים רוסיים ל"סוויטה רוסית" לתזמורת. ב-1920 כתב מוזיקה נלווית למחזה ההיתולי של ג'יימס מתיו ברי "האמת על רקדנים רוסים", יצירתו האחרונה המבוססת על נושא רוסי מובהק. את ההשפעה הרוסית אפשר למצוא בפרטיטורות אחרות של באקס והיא בולטת במיוחד בשלוש הסימפוניות הראשונות שלו.

חוג רת'גאר

ביחנואר 1911, זמן לא רב אחרי שובו לבריטניה, נשא באקס לאישה את אלזיטה סוברינו, חברת ילדות. הזוג התיישב ברת'גאר שבדבלין. אחיו של באקס, קליפורד, הביא אותם אל חוג אנשי הרוח שהתכנס בביתו של המשורר, צייר ומיסטיקן ג'ורג' ויליאם ראסל. באקס פרסם כבר כמה משיריו ומסיפוריו הקצרים בדבלין ובין אנשי החוג נודע פשוט בשם העט שלו, דרמוט או'ביירן (שם שאפשר ואימץ לו בהשראת משפחה של מוזיקאים מסורתיים בדניגול).

כדרמוט או'ביירן נודע בעיקר ב"קצף הים ואור האש" שלו, שיצא לאור בלונדון בהוצאת אורפאוס, בשנת 1909, ובמספר רב של סיפורים קצרים ושירים, שהתפרסמו באמצעים שונים בדבלין. בבית ראסל פגש באקס באחד הלילות את הרפובליקאי האירי פטריק פירס. לדברי באקס, השניים מצאו מיד שפה משותפת ואם כי הייתה זו פגישתם האחת והיחידה, הוצאתו להורג של פירס בעקבות מרידת חג הפסחא ב-1916 הניעה את באקס לחבר קינות אחדשות, שהידועה ביותר בהן היא "לזכרו של פטריק פירס" (1916), המכילה את ההקדשה ‘I gCuimhne ar Phádraig Mac Piarais

ניכור, קונפליקט והצלחה

איום המלחמה הוביל להתפרקותו של חוג רת'גאר, כיוון שרבים מן החברים נסו מאירלנד ומאירופה. באקס ומשפחתו חזרו ללונדון; היה זה קצם של ימי אושר. מחלת לב מנעה את גיוסו של באקס, והוא עשה את שנות המלחמה בהלחנה שופעת. אף כי מלחמת העולם הראשונה הציפה את העולם בזוועות שלא נודעו ולא עלו קודם בדמיון, היו אלה מרידת חג הפסחא וחורבן דבלין שהסעירו ביותר את באקס.

בעוד אירלנד שלו - חוף מבטחים ונווה רוגע - שוקעת אל אובדנה במאבק מר ובמלחמה, ביקש באקס מפלט במערכת יחסים חשאית עם נגנית העוגב הצעירה הריאט כהן. מה שהיה בראשיתו יחסי עבודה מקצועיים בתכלית - כהן ניגנה את המוזיקה לפסנתר של באקס ועודדה את הפצתה - התפתח לקשר יצרי לוהט. אולם אהבתם לא מצאה אישור ותמיכה בקוד החברתי ששלט בתקופתם ומצב זה גרם לשני הצדדים סבל רגשי ניכר.

תקופה קשה זו בחיי באקס הביאה לחיבורן של כמה פואמות סימפוניות מצודדות, הכוללות את "מוזיקת קיץ" (1916), "טינטגל" (1917) ו"יערות נובמבר" (1914-1917). ב"טינטגל" חזר באקס לעבר, אל אגדות וחלומות - בפרט אלה העוסקים במר גורלם של הנאהבים טריסטן ואיזולדה. "טינטגל" היא ללא ספק הנודעת בפואמות הסימפוניות של באקס וכוללת תיאור ססגוני של הים. יחסיו של באקס עם כהן הניעו כמה פרשנים להניח קיום קשר פרוידיאני בין להט היצרים המיני של באקס לנושא הים בטינטגל.

עם זאת, מכתביה הפרטיים של כהן ומן המחקר המלומד שנעשה בהם, כגון זה של המוזיקולוג הנורווגי תומאס אלנס עולה, שקשר כזה הוא, במקרה הטוב, בגדר השערה בלבד. יצירותיו של באקס מתקופה זו משקפות קונפליקטים פסיכולוגיים עמוקים, המבשרים את הסימפוניה הראשונה במי במול מז'ור, שכתיבתה הסתיימה ב-1922 והמציגה להט רגשות לצד מצוקה עמוקה. אחרי המלחמה גברה באנגליה הדרישה למוזיקה בריטית במידה שלא נודעה כמותה בעבר ויצירותיו של באקס קצרו תהילה ובוצעו ברחבי המדינה.

תקופת מוראר

מ-1928 ואילך הפסיק באקס את נסיעותיו לגלנקולומבקילה ותחת זאת יצא מדי שנה לעבוד במוראר, ברמותיה המערביות של סקוטלנד. הוא נהג לכתוב טיוטות ראשוניות ליצירותיו בלונדון ולקחת אותן למלון התחנה במוראר כדי לתזמר אותן שם במשך החורף. בשנים אלה מצא לו אהבה חדשה בדמותה של מרי גליבס והיא נלוותה אליו במסעותיו לסקוטלנד. בתקופת מוראר, שנמשכה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, חידש באקס את התעניינותו בנורווגיה ובארצות הנורדיות, ומצא גיבור מוזיקלי חדש בסיבליוס. במוראר תזמר את הסימפוניות השלישית עד השביעית וכמה מיצירותיו התזמורתיות המעולות ביותר, בהן שלוש "באלאדות צפוניות". (מס' 5 אף הוקדשה לסיבליוס ויש בה משהו מן החומרה המאפיינת את סגנונו.)

כל שבע הסימפוניות של באקס חוברו תוך משך זמן קצר יחסית ואפשר שהן מהוות את מחזור הסימפוניות הלכיד ביותר מאלה של כל המלחינים באשר הם. הן משקפות את ההשפעות הרבות שפעלו עליו והן יצירות אמנות מעמיקות, שמאפיין אותן הקשר בין מימד פסיכולוגי עמוק לבין תיאורי נופים מעוררי זכרונות. הסימפוניות הקנו לבאקס מוניטין כממשיכו של אלגר, כיוון שווהן ויליאמס, למשל, השלים רק ארבע סימפוניות בזמן שבאקס סיים את השביעית שלו.

כיבודים חיצוניים וקונפליקטים פנימיים

באקס קיבל תואר אבירות בשנת 1937, אבל לא היה מוכן ליהנות בכל לבו מן הכבוד הזה. הוא טען, שיש סתירה בין תואר האבירות לבין קרבת הנפש העמוקה שלו אל אירלנד, אך קיבל את התואר, על אף זאת. התחושה, שכוחות היצירה שלו הולכים ונדלים, החלה לבוא לידי ביטוי. באקס הסביר לידידיו, שהוא חש עייפות, חוסר מנוחה ובדידות. הוא טען, ש"קשה לו לגדול". גילו המתקדם דיכא אותו, והוא החל להפריז בשתייה. נוסף לכך, האופנות המודרניסטיות החדשות במוזיקה היו זרות לו. הוא חש מנוכר לעולמו והבין, למגינת לבו, שסגנונו איננו מוצא עוד מהלכים בקרב מבקרי המוזיקה.

בשנת 1942 התמנה באקס ל"ממונה על המוזיקה המלכותית", החלטה שהממסד המוזיקלי הבריטי לא היה שלם עמה לגמרי. בעיני רבים לא נחשב באקס למלחין בריטי טיפוסי והיו בהם שהתייחסו בפירוש ל"איריות" של יצירותיו.

מבין יצירותיו המאוחרות, רק פסקולי הסרטים "מלטה G.C." ו"אוליבר טוויסט" נחלו הצלחה של ממש. הם זיכו את באקס בהערכה ציבורית מחודשת (ומוצדקת), אבל הפופולריות שלהם לא יכלה לפצות על תפיסתו כמיושן בעיני מלחינים ומבקרי מוזיקה צעירים רבים. הוא פרש מן הזירה הציבורית וחי חיים שקטים במלון "הסוס הלבן" בסטורינגטון, סאסקס.

ביבליוגרפיה

• Corder, Frederick. A History of The Royal Academy of Music from 1822 to 1922 (London: Fredrick Corder, 1922).
• O’Byrne, Dermot. Poems by Arnold Bax, collected, selected and edited by Lewis Foreman, together with two previously unpublished songs by Bax to his own words, Lewis Foreman (ed.), (London: Thames Publishing, 1979).
• De Barra, Séamas. "Arnold Bax, The Fleischmanns and Cork", The Journal of Music in Ireland 5/1 (January–February 2005): 24–30.
• De Barra, Séamas. "Into the Twilight: Arnold Bax and Ireland", The Journal of Music in Ireland 4/3 (March–April 2004): 25–29.
• Elnaes, Thomas. "An Anglo-Irish Composer: New Perspectives on the Creative Achievements of Sir Arnold Bax", Master's Dissertation, University of Dublin, Trinity College, 2006.
• Fleischmann, Tilly. "Some reminiscences of Arnold Bax", 12 May 2005.
• Foreman, Lewis, Bax. A composer and his times (1st edn, Aldershot: Scolar Press, 1983; 2nd edn, Aldershot: Ashgate Publishing, 1987; 3rd edn, Woodbridge: Boydell Press, 2007).
• Foreman, Lewis (ed.). Farewell, My Youth and other writings by Arnold Bax (Aldershot: Scolar Press, 1992; now Aldershot: Ashgate Publishing Ltd.).
• Foreman, Lewis and Susan Foreman. London–A Musical Gazetteer (New Haven and London: Yale University Press, 2005).
• Parlett, Graham. A Catalogue Of The Works Of Sir Arnold Bax (Oxford: Clarendon Press, 1999).
• Scott-Sutherland, Colin. Arnold Bax (London: J. M. Dent & Sons, 1973).
• Scott-Sutherland, Colin (ed.). Ideala – Love Letters and Poems of Arnold Bax (Petersfield, Hampshire: Fand Music Press, 2001).
• White, Harry. The Keeper’s Recital: Music and Cultural History in Ireland, 1770–1970 (Cork: Cork University Press, 1998).
• British Broadcasting Radio 3. "Arnold Bax", Composer of the Week, 29 July 2003.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנולד באקס בוויקישיתוף

• ארנולד באקס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ארנולד באקס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• ארנולד באקס, באתר ספוטיפיי
• ארנולד באקס, באתר AllMusic (באנגלית)
• ארנולד באקס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ארנולד באקס, באתר Discogs (באנגלית)
• ארנולד באקס, באתר MusicWeb
• ארנולד באקס, באתר LiederNet Archive
• ארנולד באקס, באתר גלריית הדיוקנאות הלאומית
• Complete listing by David & Graham Parlett (אורכב 06.07.2010 בארכיון Wayback Machine)
• ארנולד באקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ארנולד באקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)