Loading AI tools
ארגון שימור שפעל בגטו ורשה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עונג שבת היה שם קוד לארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ואסף מידע על יהודי גטו ורשה, ורשה רבתי וערי פולין האחרות בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארגון גם יזם כתיבת עבודות על ההיבטים השונים של חיי הגטו ובכך היה למכון מחקר לצד היותו מיזם מתעד. כתבי הארכיון של עונג שבת שנמצאו לאחר המלחמה, מצויים כיום במכון היהודי ההיסטורי בפולין ומכונים ארכיון רינגלבלום על שם מייסד הארגון.
הפרויקט הוקם באוקטובר 1939 על ידי עמנואל רינגלבלום (היסטוריון ופעיל חברתי בג'וינט ובייוו"א). רינגלבלום תיעד ביומנו את הידיעות שהגיעו אליו בעת עבודתו במנגנון פעולות סעד יהודיות שהפעיל "המוסד לעזרה הדדית".
בנובמבר 1940 הרחיב רינגלבלום את המיזם וצירף כמה עשרות אנשי רוח (סופרים, מורים, אנשי ציבור השייכים לזרמים הפוליטיים השונים בגטו והיסטוריונים) לכתיבת הארכיון. קבוצה זו, במסווה של ארגון סיוע, אספה את המידע הגולמי לארכיון וכתבה רישומים. מרכז פעילות הקבוצה באותה עת היה הרב שמעון הוברבנד שהגיע לגטו ורשה מפיוטרקוב.
הפרויקט שם לעצמו למטרה לשמר תמונה היסטורית שלמה ואמינה של הגטו, כזאת שתעמוד באמות מידה היסטוריוגרפיות. בין מסמכיו תיאורים של המחתרת, ההתנגדות ומה שנודע בדיעבד כסימנים מתריעים לכיליון (עיתונות חשאית, פרוטוקולים מישיבות, סקירות על פעילות הגופים החשאיים היהודיים בגטו ועדויות מפי פליטים מגטאות אחרים, מחנות עבודה ומחנות שבויים), כך גם תיעד את חיי היום-יום של שוכני הגטו והאווירה ברחובותיו (כרזות, ציורים ועדויות). המימון לתפעול המיזם הגיע מארגון ה"ג'וינט".
פעולת הארגון שינתה את כיוונה ביוני 1942, כאשר החלו רציחות המוניות באזורים הכבושים במזרח. החל מאותה תקופה ניסו פעילי הארכיון להניח את ידיהם על כל תעודה גרמנית הקשורה לגירוש ולתהליך ההכחדה. בתחילת שנת 1942 נגבתה עדות משלמה בר וינר, שהצליח לברוח ממחנה ההשמדה חלמנו. העדות שנודעה כדו"ח גרויאנובסקי, הועברה לממשלה הפולנית הגולה בלונדון.
בעיצומו של גירוש גטו ורשה, רינגלבלום ניסה לשכנע את תושבי הגטו למסור לו את צוואותיהם ויומניהם האישיים המתארים את חייהם בגטו, אבל ניסיון זה הצליח באופן חלקי בלבד, מאחר שרבים חשו שלאחר שנספו יקיריהם, נותרה להם רק כתיבתם. בין היתר השתמרו בארכיון זה והתפרסמו אחר כך חלק מכתבי רבי קלונימוס קלמיש שפירא (האדמו"ר מפיאסצנה).
בשיא פעילותו כלל הארגון כ 50–60 עובדים בשכר. חברי הארכיון פעלו תחת מידור כאמצעי זהירות ורובם לא ידעו על היקף הפעילות שלו ועל זהותם של רוב הפעילים.
מבין כל חברי הארכיון, שרדו את המלחמה רק שלושה- רחל אוירבך, הרש וואסר ואשתו- בלומה.
באוגוסט 1942, בעיצומו של הגירוש מוורשה וכן בפברואר 1943, הוטמנו שני חלקי הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. החלק השלישי הוטמן באפריל 1943. שני החלקים הראשונים של הארכיון נמצאו ב־1946 וב־1950 והיוו עדות חשובה על אורח החיים בגטו ורשה. ב־2003 היה ניסיון למצוא את החלק השלישי במתחם השגרירות הסינית בוורשה, ללא הצלחה. לקראת יום השואה 2009 הודיע מוזיאון בית לוחמי הגטאות כי בסבירות גבוהה מאוד נמצא במחסניו החלק השלישי, שנחשב לאבוד, של ארכיון 'עונג שבת'.[1]
בשנת 1999, הארכיון הוכר ונכלל במסגרת Memory of the World ("תוכנית זיכרון עולם") לתיעוד ולשימור אוספים שתרמו להתפתחות האנושית, על ידי אונסק"ו.[2]
ב-19 באפריל 2021 נחנכה אנדרטה לזכר הארכיון ברחוב נובוליפקי בוורשה, במקום שבו הוא הוסתר במהלך המלחמה.[3]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
