Loading AI tools
פיוט לשבת זכור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אָץ קוֹצֵץ הוא פיוט מתוך הקדושתא לשבת זכור, השבת שלפני פורים, שנתחברה בידי הפייטן הארצישראלי אלעזר בירבי קליר. הפיוט מתאר את מלחמת עמלק שהתקיף את ישראל לאחר צאתם ממצרים, על פי המתואר בתורה ובמדרשי חז"ל. בפיוט זה באות לידי ביטוי התכונות המאפיינות את הסגנון של הקליר וממשיכיו בפייטנות הארצישראלית והאשכנזית בתחילת ימי הביניים, ולפיכך נעשה סמל לסגנון זה, המכונה לעיתים "סגנון אץ קוצץ", וללשונו המכונה "לשון אץ קוצץ".
אץ קוצץ |
---|
אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ עָב בָּקַע מֵרֹאשׁ / יְחִידִים מֶנּוּ גְרֹשׁ זֻמַּן וְהֻנְקַב לְרֹאשׁ / רֵאשִׁית גּוֹיִם לָרַע לִדְרֹשׁ רָץ וְהֻקְרָה בַּדֶּרֶךְ / עֲיֵפֵי טַרְחוּת דֶּרֶךְ בְּנָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ / שָׁלַח יָד בְּחַמּוּקֵי יֶרֶךְ יָעַף וְעָף וְחָשׁ / וּמֵחוּר פֶּתֶן רָחַשׁ רָגַשׁ וְלָחַשׁ / וְעֵת לֵדָתוֹ נִחַשׁ בִּכְשָׁפָיו הִלְּלוֹ / וּבִקְסָמָיו חִלְּלוֹ יָגַע וְלֹא הוּנַח לוֹ / וְלַחֲרָפוֹת נִחֲלוֹ קָט וְשֵׁן חָרַק / וְנֶאָצוֹת שָׁרַק לַמִּילָה פֵּרַק / וּכְלַפֵּי מַעְלָה זָרַק יָהּ אֶשְׁכּוֹל הַכֹּפֶר / צָו אֶל מְשׁוּל עֹפֶר רֻשַּׁם בְּזֶה סֵפֶר / בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים לְהֵחָפֵר |
בפיוט ארבעה עשר בתים, בכל בית שתי שורות בנות שתי צלעיות ובכל צלעית בין שתיים לארבע מילים. החרוז בסופי השורות משותף לכל שני בתים. באקרוסטיכון בראשי הבתים חתום שם המחבר, אלעזר בירבי קליר.
הפיוט הוא החלק החמישי ('פיוט ה') בקדושתא הפותחת "אזכיר סלה זיכרון מעשים" לשבת זכור.[1] יש לפעמים בלבול בין המושגים "קרובות" (סדרת פיוטים שנועד להשתלב בחזרת הש"ץ) ו"יוצרות" (סדרת פיוטים לברכות קריאת שמע), ולכן לפעמים מתייחסים אליו כ"יוצרות לשבת זכור". בתוך סדרת הפיוטים, "אץ קוצץ" הוא "פיוט ה", ומסתיים ב"אל נא לעולם תערץ".[2]
בפיוט זה באות כאמור לידי ביטוי התכונות המאפיינות את הסגנון הקלירי:
שני הבתים הראשונים הם:
אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ.
ופירושם: אץ - מיהר; קוצץ בן קוצץ - המן העמלקי, (על פי ירושלמי יבמות יג עמוד ב); קצוצי - עם ישראל הנימולים; לקצץ - להשמיד; בדיבור מפוצץ - בצו שהופץ; רצוצי לרצץ - להרוג את עם ישראל; לץ בבוא ללוצץ - כשבא הרשע לעשות מעשי רשע; פולץ - אחזה אותו פלצות; ונתלוצץ - נעשו לו מעשי רשע; כעץ - כאשר יעץ; מחצצים - עם ישראל (על פי ספר שופטים ה', י"א); לחצץ - להרוג, מלשון "חץ"; כנץ על ציפור לנצץ - כמו שנץ תוקף ציפור.
אנשי תנועת ההשכלה ותקופת התחייה, שלא חיבבו את הסגנון הקלירי החידתי והעדיפו על פניו את שירת ספרד, השתמשו ב"אץ קוצץ" כדי ללגלג על סגנון זה.
מנדלי מוכר ספרים טבע פועל מיוחד לצורך זה: ”'אץ קוצץ' הרי לשונו אף היא יפה, אבל בעלי 'אץ-קוצץ' יש ויש עכשו בעולם, ואיך שלא יהיו מתאָצקוֹצצים – סוף סוף אפשר למצוא חידתם, אם לא כולה, על כל פנים מקצתה, ואם כן מה רבותא של לשון זו? אין דבור חביב ומרוצה ליהודים אלא זה, שלאו מוחו של אדם סובלו, כיון שאין מבינים אותו ודאי עמוק עמוק הוא...” (מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים פרק ז)
חיים נחמן ביאליק כתב במאמרו "שירתנו הצעירה[3]": ”כאן אין לכם לא 'תשר"ק צפע"ס' ולא 'אי"ה ב"ש' ולא 'ר' קלונימוס בר' משולם יקיר בירבי חזק ואמץ' בראש החרוזים ולא 'עִנֵק פִּנֵק' וכדומה לזה מיני 'תכשיטין' ו'מעשי חכמה' של כל מיני פייטנים חזנים פגומי טעם ועלגי לשון, העומדים לפני התיבה ומפצחים בפצח, בולעים כאקרובטים חרבות עקומות של חרוזים ואבני חצץ של 'אץ קוצץ' ופולטים אודים עשנים של 'לפידי להבות', כשהם מציצים כל פעם בעין אחת לצדם של סוד ה'חכמים והנבונים' שבכתל המזרח...”
בסיפורו של שלום עליכם "טופל'ה טוטוריטו", בו מסופר על הנער קופל'ה קוקוריקו שאיננו מסוגל להגות כהלכה את העיצורים ק ו-ג, משתמש המלמד ב"אץ קוצץ" כדי לבחון את דיבורו של הילד. הנער מבטא זאת "אץ טוצץ בן טוצץ טצוצי לטצץ" ומצדיק בכך את כינויו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.