אסתר כהן
היסטוריונית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היסטוריונית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסתר כהן (נולדה ב-21 בדצמבר 1947) היא פרופסור אמריטה בחוג להיסטוריה שבאוניברסיטה העברית.
אסתר כהן נולדה בירושלים, לאליעזר דורון וליהודית, נכדתו של יואל משה סלומון. גדלה בירושלים, ציריך, ניו יורק וסנטיאגו.
למדה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית ותואר שני ושלישי באוניברסיטת בראון בפרובידנס, קיבלה את הדוקטורט ב-1976, נושא העבודה היה: "האימפקט הכלכלי של עליות לרגל בדרום צרפת". מונתה למרצה באוניברסיטת בן-גוריון ב-1976, מונתה למרצה בכירה ב-1983, לפרופסור חבר ב-1992, עברה לאוניברסיטה העברית ב-1994, מונתה לפרופסור מן המניין בשנת 2000. משמשת כעמיתת מחקר במרכז סכוליון שבאוניברסיטה העברית. שהתה בשבתונים כעמיתה במכון למחקר מתקדם בוואסנאר שבהולנד (פעמיים), בקולג' קלייר הול שבאוניברסיטת קיימברידג' ובמכון הלאומי למדעי הרוח שבצפון קרוליינה.
אסתר כהן הייתה נשואה לד"ר רוברט כהן מאוניברסיטת חיפה, שהלך לעולמו ב-1992 ולה שני בנים וחמישה נכדים.
אסתר כהן עסקה במחקריה בשלושה נושאים: האחד הוא הקשר בין דת עממית לבין עיור, צליינות והאימפקט הכלכלי של צליינות בימי הביניים; השני הוא היסטוריה של פשע וחוק, כשהיא התמקדה בחוק כתופעה תרבותית ולא כאמצעי שליטה; השלישי הוא כאב פיזי בימי הביניים והקשר בין משפט, לרפואה, לדת הנוצרית ולאמונות עממיות.
זהו ספרה הראשון של אסתר כהן, שראה אור בהוצאת בריל שבליידן ב-1993. הספר עוסק בהיסטוריה של משפט והיסטוריה תרבותית, בתרבות שמשתמעת מתוך משפט, כולל משפטים של חיות ומשפטים של מתים. הוא בוחן את מערכת האמונות שקובעת מהו משפט, מה זה מת ומה זה חי, כי במשפט הצפון-אירופי, לפחות עד המאה ה-16, מה שחשוב הוא לא מה שנכתב בפרוטוקול אלא מה שנאמר ונעשה בעת המשפט, ומשפטים היו אקטים טקסיים. התזה העומדת בבסיסו של הספר היא שהפרקטיקה של המשפט לא נובעת מספרות מלומדת של אוניברסיטאות ומשפטנים בוגרי אוניברסיטאות, אלא מפעילות של שופטים, פקידים, תובעים ונתבעים, שאין להם שום הכשרה משפטית.
זהו ספרה השני של כהן, שיצא לאור בשנת 1996. הוא מבוסס על מחקר ארכיוני של תחנת משטרה בפריז בשלהי המאה ה-15 ועורך ניסיון לשרטט את הפעילות המשטרתית והפשיעה הקטנה והיומיומית של עיר גדולה בשלהי ימי הביניים. רוב המאסרים שנערכו היו בגין זוטות: רובם בשל קטטות של שכנים, עברות קטנות ואנשים קטנים, מעט מאוד מקרי רצח או גנבה רציניים. כמו כן עומד הספר על הקשר ההדוק שבין המשטרה לעולם הפשע, קשר הקיים עד היום.
כהן סיימה לעבוד על ספרה השלישי, שעוסק בכאב, בעיקר פיזי, תוך התבססות על מקורות כלל-אירופיים מאיטליה, ספרד, צרפת, גרמניה ואנגליה ופורסם בהוצאת אוניברסיטת שיקגו בשנת 2010. היא משלבת רפואה, משפט, תאולוגיה נוצרית ואמונות דתיות-עממיות-נוצריות. התזה המרכזית של הספר היא שאנשים מושפעים בכל תחום עיסוק גם מתחומים אחרים, כשמושגים של כאב ושיכוך כאבים זולגים ממקצוע אחד לשני. הספר בוחן את האופן שבו אנשים מתארים את התחושות שלהם, כיצד הם רואים לנכון לתאר או להביע את כאביהם ובאיזה מצבים.
כהן מצאה, שבניגוד לתרבות מודרנית בה מקדישים מאמצים רבים לשיכוך כאב, הרי שבימי הביניים היו שסברו שהוא מועיל לבריאות מבחינה רוחנית.
הספר יצא לאור בעברית תחת השם: "רישומים של כאב: דת, משפט ורפואה בימי הביניים המאוחרים" בתרגומו של דורון מגן בהוצאת מאגנס[1].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
