Loading AI tools
אנתרופולוגית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסתר הרצוג (נולדה ב-17 ביולי 1946) היא מרצה בכירה לאנתרופולוגיה ומייסדת תנועת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים (SHIN) ופרלמנט נשים. הרצוג שימשה ראש החוג למדעי החברה (בין השנים 2000–2006) וראש ההתמחות באנתרופולוגיה (בין השנים 2004–2011) במכללת בית ברל. שימשה מרצה במכללת לוינסקי (בין השנים 2010-2020). מאז 2017 היא משמשת מרצה בכירה במכללה האקדמית צפת. היא זכתה בפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ'.
 | |
| לידה |
17 ביולי 1946 (בת 78) סנטה מריה די לאוקה, איטליה  |
|---|---|
| ענף מדעי |
אנתרופולוגיה |
| מקום מגורים |
ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מנחה לדוקטורט |
עמנואל מרקס, הרווי גולדברג |
| מוסדות | |
  | |
הרצוג נולדה במחנה העקורים סנטה-מריה די-לאוקה (אנ') שבאיטליה. הוריה היו אווה (ויטלס), ילידת קרפטרוס (אוקראינה היום), ובונדי רוזנטל, יליד הונגריה. הם היו ניצולי השואה, שנפגשו במחנה פליטים באיטליה. כשמלאו לה שנה ניסו בני המשפחה להפליג באנייה לארץ ישראל, אך הבריטים ששלטו בה העבירו את העולים מנמל חיפה למחנות העקורים בקפריסין. ביום ההחלטה באו"ם על הכרה במדינת ישראל, ב-1947 הגיעה הרצוג עם הוריה לארץ.
הרצוג למדה תואר ראשון בהיסטוריה ובפילוסופיה, תואר שני בחינוך ובעבודה סוציאלית ותואר שלישי באנתרופולוגיה חברתית, וכן לימודי תעודת הוראה בהיסטוריה – כולם מהאוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט שלה, בהנחיית פרופ' עמנואל מרקס ופרופ' הרוי גולדברג, עסקה ב"סגירות ויחסי כח-תלות במרכז קליטה שבו חיו עולים מאתיופיה"; המחקר עובד לספר "הביורוקרטיה ועולי אתיופיה, יחסי תלות במרכז קליטה" (צ'ריקובר, 1998). ב-1999 פורסם המחקר באנגלית תחת הכותרת "Immigrants and Bureaucrats: Ethiopians in an Israeli Absorption Center" (ברגהאן, 1999).
בשנת 1967 נישאה לאברהם הרצוג. לזוג ארבעה בנים ושישה נכדים.
בין 1991–2015 הרצוג עבדה במכללת בית ברל בהוראה ובניהול אקדמי והייתה חברה במועצת האקדמית של המכללה ושותפה לפעילות במסגרות שונות שלה. בין 2010 ל-2020 לימדה בלימודי התואר השני במכללת לוינסקי לחינוך. מאז 2017 היא מלמדת במכללה האקדמית צפת, משמשת כחברת מועצת המכללה וההנהלה המורחבת שלה וכן כיו"ר ועדת הספרייה וכיועצת נשיא המכללה לקידום ההוגנות המגדרית. מאז אוקטובר 2024 היא משמשת ראשת החוג למדעי ההתנהגות.
בשנים 1988–1989 הייתה עוזרת הוראה במסגרת לימודי המשך לעובדים סוציאליים בכירים באוניברסיטה העברית ובין השנים 1997–2002 הייתה מרצה מהחוץ באוניברסיטה העברית.
תחומי התעניינותה במחקר כוללים: בירוקרטיה, מגדר, חינוך, רווחה והשואה.
שני נושאים מרכזיים מרכיבים את עבודתה של אסתר הרצוג בהוראה ובמחקר: ביורוקרטיה ומגדר. שניהם צמחו מתוך עבודת שדה במרכז קליטה שבו גרו עולים מאתיופיה, במסגרת לימודי הדוקטורט באנתרופולוגיה, במהלך 1983–1984. מתוך חוויה זו, שבה לקחה חלק פעיל, כ"דיירת" וכ"פקידה" (עוזרת לרכז תרבות), למדה בהדרגה על השפעתם של המנגנונים הביורוקראטיים הגלויים והסמויים על צמיחת קטגוריות, שלתוכן הפקידים שיבצו אנשים ועל פיהן התנהגו. בתהליכים אלו הגדירו אנשים באמצעות זהויות קולקטיביות במושגים של "עלייה", "מגדר", "גיל" ו"משפחה" וגם נבנה מרחק חברתי ריבודי. סוגיית יחסי הכוח בין המינים וצמיחת ה"משפחה", בקונטקסט הביורוקרטי של מרכז קליטה ומערכות שלטון בכלל, התפתחה לאחד ממוקדי התיזה ולשניים מתוך ששת הפרקים בספרה, המבוססים על המחקר: הביורוקרטיה ועולי אתיופיה, יחסי תלות במרכז קליטה (צ'ריקובר 1998) ובספר: Immigrants and Bureaucrats, Ethiopians in an Israeli Absorption Center , Berghahn 1999) הרצוג פרסמה מאמרים שונים על הקליטה הביורוקרטית של עולי אתיופיה (בכתבי העת: בעיות בינלאומית 1993; Anthropology of the Middle East 2010; Ethnologie Française 2013, בספרים בעריכת א' אבוהב ואחרים 1998, בעריכת ר. יזרעאלוביץ וג' פרידלנדר 1999, ובעריכת ש. ארדנר ופ. מור 2007). השליטה הביורוקרטית על הנשים העולות מאתיופיה נידונה במאמרים שהתפרסמו בכתב העת Gender and Development, 2002), ובספריה (צ'ריקובר, 1998, ברגהאן, 1999).
את העניין בסוגיית התנהגות חברתית בקונטקסט ביורוקראטי הרחיבה הרצוג במהלך השנים למחקר על מוסדות ומערכות חינוך ורווחה. מחקר זה התפתח במקביל לפעילותה החברתית, מאז ראשית שנות ה-90, בסוגיית הטיפול של מערכות הסעד והמשפט ב"ילדים בסיכון". בנושא זה פרסמה כמה מאמרים בכתבי עת (חברה ורווחה, 1991; תיאוריה וביקורת, 1996; המרחב הציבורי, 2009; Anthropology of the Middle East; 2014), מאמר בספר (בעריכת י' קים ואחרים, 2004); ומאמר נוסף, הקושר בין ביורוקרטיית הקליטה ושילובם של ילדי עולי אתיופיה במערכת החינוך (בספר בעריכת י' דחוח-הלוי, 2004). באותו נושא פרסמה ב-2021 פרסמה את הספר "דלתיים סגורות לרווחה: אלימות שלטונית כלפי אמהות וילדים" (בהוצאת פרדס), העוסק בפגיעת מערכות המשפט והרווחה באמהות מעוטות יכולת וילדיהן.
הרצוג מרבה לעסוק בסוגיות מגדר. כך, למשל, מחקרה משלב בין "ביורוקרטיה" ו"מגדר" בהקשר של ביורוקרטיית הפיתוח ופרויקטים של קידום נשים במדינות מתפתחות. מחקר זה צמח מתוך עבודתה כיועצת של תה"ל בקיץ 1997, בפרויקט השקיה של החברה באזור הכפרי בנפל. על בסיס האתנוגרפיה שכתבה במהלך העבודה פרסמה את הספר: Patrons of Women: Literacy Projects and Gender Development in Rural Nepal (Berghahn, 2011). וכן מאמר בכתב העת Hagar (2009).
מהמאבק נגד זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה, שבו הרצוג מעורבת מאז ראשית שנות ה-2000 צמח ספר בעריכתה (בשיתוף עם א' שדמי) על הנושא: בעברית: "בשר ודמים: זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה" (פרדס, 2013) ובאנגלית: "Prostitution, Pornogrphy and Trafficking in Women: Israel's Blood Money" (ראוטלג', 2019).
בתחום החינוך, היא ערכה את הספר על גב המורות: כוח ומגדר בחינוך (עם צ' ולדן, 2010) ופרסמה מאמרים בכתבי עת שונים (סוגיות חברתיות בישראל, 2007; זמנים בחינוך 1996) ובספר על חינוך (2013).
נושא מגדרי אחר שהרצוג חקרה הוא נשים ופוליטיקה. כמה ממאמריה התפרסמו בכתבי עת (סוגיות חברתיות בישראל 2009, Anthropology of the Middle East 2005), בספר על דמוקרטיה חינוך וחברה (2006) וכערך באנציקלופדיה על נשים יהודיות (2007).פרסומיה עוסקים במפלגות נשים בישראל וכן בפרלמנט נשים (בספר דינמיקה של שינוי 2011, בכתב העת: Adancing women in leadership 2013), שאותו ייסדה ואשר אותו היא ריכזה עד ראשית שנות 2020. היא ערכה 12 ספרי תקצירים של דיוני הפרלמנט.
מאז קיץ 2000, היא חוקרת וכותבת על "נשים ושואה", יזמה והייתה שותפה לארגון שישה כנסים בינלאומיים על הנושא, ערכה שני ספרים (2006; 2008) בעקבותיהם ופרסמה כמה מאמרים בכתבי עת ובספרים (2006, 2007, 2008, 2012, 2016).
נושא מגדרי נוסף בעבודתה של הרצוג קשור לפרויקטים של העצמת נשים בהם היא מעורבת. בפרסומיה היא בוחנת שיתופי פעולה בין נשים יהודיות וערביות (במאמר בכתב העת מגדר 2015 ובספר 2012).
בתקופה האחרונה חוקרת הרצוג את נושא המגדר במכון הכושר והיא פרסמה כמה מאמרים (בשיתוף עם א' לב) בספר שערכו י' גלילי ואחרים (2015) ובכמה כתבי עת. מחקר זה הצמיח גם את העיסוק בגיל וגילנות שממנו צמחו מאמרים וגם גיליון שערכה (עם י'כורזים) בכתב העת ביטחון סוציאלי (2022).
הרצוג הייתה שותפה לעריכת שלושה ספרים על המחקר האנתרופולוגי בישראל (1998, 2010, 2012).
תוך כדי לימודי התואר השני והשלישי, עבדה הרצוג כמורה להיסטוריה בנתניה, כרכזת תרבות במרכז קליטה במכמורת, וכמנהלת מחלקת חינוך באור עקיבא. בסוף שנות ה-70 הקימה וניהלה את א.ס.י, עמותה לפיתוח כח-אדם בשרותי הרווחה (בשיתוף משרד העבודה והרווחה והג'וינט).
באמצע שנות ה-70, הצטרפה לתנועת שינוי והייתה חברת הוועד הפועל שלה. כאשר קמה ד"ש, כאיחוד בין שינוי לבין התנועה הדמוקרטית בראשות יגאל ידין, נבחרה הרצוג להנהלתה ומאוחר יותר נבחרה ליו"ר הסיעה בנעמת. בשנת 1989 הקימה יחד עם פעילות נוספות את תנועת ש.י.ן לשוויון יצוג נשים. ב-1992 הקימה מפלגת נשים יחד עם תנועת ש.י.ן. בראשה עמדה רות רזניק. ב-1999 הייתה מעורבת פעם נוספת בהקמת מפלגת נשים, שבסופו של דבר לא התמודדה בבחירות. בעקבות פעילות זו הקימה את פרלמנט נשים, במת דיון בנושאים אקטואליים מזווית פמיניסטית, ביחד עם עמותת ה"ן (הרצליה נשים), יעל גרמן ראש עיריית הרצליה, קרן פרידריך אברט ומכללת בית ברל. ב-2010 הייתה שותפה, ביחד עם ענת לבנת, יועצת ראש העיר בת ים למעמד האישה, להקמת פרלמנט נערות. בראשית שנות ה-2000 הייתה הרצוג שותפה לייסוד קבוצת אנואר, מנהיגות נשים יהודיות וערביות, הפועלת עד היום לקירוב בין הקבוצות ולקידום השוויון החברתי והמגדרי בישראל. כמו כן, הייתה הרצוג ממובילות המאבק נגד פורנוגרפיה והעברת החוק ב-2004 (בשיתוף עם ד"ר ויקי שירן ז"ל ועם ד"ר חן נרדי) וממובילות המאבק נגד ביטול חזקת הגיל הרך, מאז 2004.
הרצוג היא ממייסדות "ע.ל.י.ה - עמותה לזכויות ילדים והורים" ומכהנת כיו"ר שלה. העמותה פועלת לשינוי מדיניות הרווחה ובתי המשפט, למניעת הוצאת ילדים בכפייה מביתם והשמתם במוסדות, ותומכת בקידום מדיניות המעצימה את מעמדם וזכויותיהם של ילדים והורים על בסיס תפיסה משפחתית-קהילתית.
מאז תחילת שנות ה-90 מפרסמת הרצוג מאמרי דעה בעיתונות היומית (במעריב עד 2004, ב-nrg עד 2008, ב-ynet מ-2008 עד 2020), במגזינים ועדים (עד סגירתו), אפקים, אפיקים חדשים וכן באתרים שונים (למשל: העוקץ, עבודה שחורה, סלונה).
אסתר הרצוג, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
