אמנון יוגב
מדען ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנון יוגב (22 בדצמבר 1936 – 15 במרץ 2025) היה מדען ישראלי בתחומי הכימיה, האיזוטופים, הלייזרים והאנרגיה הסולארית. יוגב הקים את מגדל השמש במכון ויצמן ועמד בראש המרכז לחקר האנרגיה במכון. בנוסף, היה מפקד בכיר בחיל התותחנים, איש מחקר ופיתוח בצה"ל ויועץ לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
 | |
| יוגב, שנות ה-90 של המאה ה-20 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1936 גבעת חן, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
15 במרץ 2025 (בגיל 88) רחובות, ישראל |
| ענף מדעי | פוטוכימיה, איזוטופים, לייזרים, אנרגיה סולרית |
| מקום קבורה | בית הקברות ברחובות |
| עיסוק | פרופסור |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט | יהודה מזור |
| מוסדות | מכון ויצמן למדע |
| תלמידי דוקטורט | אילנה גלאט-ברנימן, רות בן-מאיר, רוני אשכנזי, אירית סופר, ולדימיר קרופקין, חנה ברנשטין, עידית פאר, ניר נפתלי |
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
יוגב נולד ב-22 בדצמבר 1936 במושב גבעת חן. הוא למד בתיכון חדש בתל אביב.[1]בשנת 1961 סיים יוגב תואר שני בכימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים בהדרכת פרופ' שאול פטאי.[2] בשנת 1964 סיים יוגב דוקטורט במכון ויצמן בהדרכתו של פרופסור יהודה מזור בנושא תהליכים פוטוכימיים של מערכות אנוליות.[3][4] במהלך עבודתו עסק בפיתוח תערובות אורגניות אוטקטיות בשיתוף יהודה ברוניצקי, מיסד מפעל אורמת. תערובות אלו משמשות להפעלת טורבינות להפקת חשמל בטמפרטורות נמוכות בגנרטורים שפיתחה ובנתה אורמת בהצלחה רבה ברחבי העולם.[1]
בשנים 1965-1966 היה יוגב משתלם פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ציריך אצל פרופסור אנדרה דרידינג.[1]
שירות צבאי וייעוץ ביטחוני
כקצין תותחנים השתתף יוגב במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים .[5] לאחר מלחמת יום הכיפורים הקים יוגב את גדוד 443 באגד ארטילרי 216,[6] יחד עם סגנו, מנחם בכרך.[7]
בעקבות מלחמת יום הכיפורים התנדב יוגב לשירות קבע במערך המחקר והפיתוח של חילות התותחנים והשריון בדרגת אל"ם והיה מוביל ושותף לפיתוח תחמושות חדשניות,[1] אמצעי תקשורת דיגיטלית להתגברות על הפרעות וחסימות ואמצעי שליטה ובקרה להפעלת אגד ארטילרי.[8] אמצעי השליטה שפיתח עבור חיל התותחנים היוו השראה לפיתוח מערכת ערצב 19 אשר יושמה על ידי חיל האוויר להתגברות על נשק נגד מטוסים במלחמת לבנון הראשונה, ואפשרה עליונות אווירית על הצבא הסורי בלבנון.[9]
יוגב ייעץ לוועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת (ועדת מרידור)[10] בגיבוש תפיסת הביטחון של ישראל ופרסם מאמרים בענייני ביטחון המדינה.[11][12] בנוסף, פרסם יוגב בלוג בעניינים אלו.[13]
פעילות במכון ויצמן למדע
בשנים 1967–2003 שימש כחוקר בכיר ופרופסור חבר במכון ויצמן.[14] יוגב עסק במחקר בתהליכים פוטוכימיים רב פוטוניים ברמת היסוד על ידי שימוש בלייזר תת- אדום ובנה לשם כך לייזרי פחמן דו-חמצני רציפים ופולסיים.[15][16] במיוחד, עסק יוגב בהפרדת איזוטופים מולקולרית בעזרת לייזר (אנ')[17] והיה מעורה במחקר בהפרדת איזוטופים אטומית בעזרת לייזר.
בשנות השבעים של המאה ה-20 החל יוגב לעסוק בלייזרים שאובי-שמש, תחילה במתקן התנור שהוקם במכון.[18] אחר-כך יזם את הקמת מגדל השמש במכון[19], ועמד בראש קבוצה שחקרה לייזרים שאובי-שמש.[20][21] למחקר שהוביל יוגב היו שותפים חוקרים בשבתון מהקריה למחקר גרעיני-נגב ומהמרכז למחקר גרעיני שורק,[18] וכן חברת רותם תעשיות .[22] לאורך השנים היו חילופי חוקרים של קבוצת יוגב עם קבוצת רולנד וינסטון באוניברסיטת שיקגו.[23] בדיקת הפרסומים באגודה האמריקאית לאופטיקה[24]מעלה שהמחקר בלייזרים שאובי-שמש שהוביל יוגב עמד במרכז המחקר העולמי בתחום בשנים 1975–2002. הישגי המחקר כללו הספק שיא,[25] לייזרים שאובי-שמש בתחום הנראה,[22] שאיבת צד על ידי אופטיקה לא-מדמה (אנ') דו-צירית,[20] חקר יישומי חלל עתידיים של תקשורת[26] ושל העברת הספק.[27]
בשנות ה-90 של המאה ה-20 יוגב היה חבר בוועדת המאגדים של לשכת המדען הראשי של משרד התעשייה והמסחר (כיום זירת תשתיות ברשות החדשנות). ב-1995 יזם יוגב והקים את מאגד קונסולר לאנרגיית שמש מרוכזת, במסגרת הסכם דו-צדדי בין ישראל וארצות הברית ותוכנית המאגדים של לשכת המדען הראשי של משרד התעשייה והמסחר. יוגב עמד בראש המאגד מהקמתו ב-1995 ועד לסוף פעילותו בשנת 2000, והיה שותף מחקר לפרויקטים שהתנהלו בו. במאגד קונסולר היו חברים מן האקדמיה, התעשייה הישראלית והתעשייה האמריקאית.[19] בקונסולר היו מספר פרויקטים משותפים, כאשר מכון ויצמן היה שותף לכל הפרויקטים והעמיד לשם כך את מגדל השמש. הפרויקטים כללו, בין השאר:[28]
- גנרטור ליצור חשמל מאויר דחוס המחומם לטמפרטורה גבוהה (כ-1000 מעלות צלזיוס) בהשתתפות מכון ויצמן, בואינג (לאחר שקנתה את מקדונל דאגלס), אורמת ורותם תעשיות.[29][30]
- לייזרים שאובי-שמש בהשתתפות מכון ויצמן, רותם תעשיות ואוניברסיטת בן-גוריון.[22][31]
- מערכת פוטו-וולטאית מרוכזת בהשתתפות מכון ויצמן, אוניברסיטת תל אביב והתעשייה האווירית. מטרת המחקר הייתה אספקת אנרגיה למערכת אווירית השוהה באופן קבוע בגובה רב.[32]
חברת הזנק
לאחר פרישתו לגמלאות בשנת 2003 היה יוגב שותף מיסד יחד עם אלי גמזון בחברת ההזנק אנג'יניואיטי (Engineuity) שפעלה בחממת אשקלון.[33] החברה פיתחה טכנולוגיה להפקת מימן מקומית בכלי רכב, כאשר מיקום הייצור בתוך כלי הרכב עצמו עוקף את ההתמודדות עם שאלות הבטיחות, האחסון, וההובלה של המימן בכלי הרכב. באמצעות שימוש בחוט מתכת קלה (אלומיניום או מגנזיום), מים ויחידת הפקה מיוחדת, הצליחה החברה להפיק מימן וקיטור באופן רציף תוך בקרה ושליטה על הלחץ, הטמפרטורה וההספק. המימן והקיטור היו צריכים להיות מוזנים למנוע בעירה פנימית, המותאם לשימוש בטכנולוגיה. החברה זכתה במענק של לשכת המדען הראשי של משרד המסחר והתעשייה ומחברת אורמת. ההתקדמות המהירה בכלי רכב חשמליים בהשוואה לפתרון ההנעה המימני עצרה את ההתקדמות המסחרית של החברה.[1]
בהמשך, פיתחה החברה תהליך ליצר דלק דיזל מגז טבעי ומפחמן דו-חמצני. לתהליך היה פוטנציאל להיות זול יותר מאשר יצור דיזל מנפט גולמי, והיה יכול להחליף את תהליך הניזול הקריאוגני של מתאן.[34]
קישורים חיצוניים
- אמנון יוגב, באתר ResearchGate
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.