אמה בראונלו
ציירת בריטית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמה בראונלו (באנגלית: Emma Brownlow; 1832 – 1905) הייתה אמנית התקופה הוויקטוריאנית, הידועה ביותר בציוריה המתארים סצנות מהחיים בבית היתומים - "פאונדלינג הוספיטל", בלונדון.[1]
 | |
| לידה |
28 בספטמבר 1832 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
|---|---|
| פטירה |
1 בינואר 1905 (בגיל 72) מוטינגהאם, הממלכה המאוחדת |
| זרם באמנות | ציור ויקטוריאני |
ביוגרפיה
אמה הייתה בתו של ג'ון בראונלו, שגדל בבית היתומים. הוא התפתח בתוך המוסד עד שהפך למנהלו. ג'ון בראונלו כתב כמה ספרים על המוסד, וכן את הרומן הנס סלואן (1831). הרומן הזה השפיע מאוחר יותר על צ'ארלס דיקנס בספרו - אוליבר טוויסט, שאף הכניס את דמותו של המנהל ג׳ון בראונלו לתוך ספרו דיקנס היה חבר של משפחת בראונלו.[2]
אמה הפכה לאמנית, שהפיקה סדרה של ציורים בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, המתארים סצנות מהחיים בבית היתומים. היא גם ציירה דיוקנאות וציורים של חיי היומיום. היא הציגה באקדמיה המלכותית לאמנויות. הציור הבולט ביותר שלה היה "מצאה מחדש את אמה״, שהוצג באקדמיה המלכותית בשנת 1858.[3]
היא פגשה את בעלה דונלד קינג, דרך המעורבות שלה במקהלת בית היתומים. דונלד קינג היה זמר מקצועי. בני הזוג עברו מאוחר יותר לניו זילנד. אחרי נישואיה, ציירה לעיתים נדירות, הקדישה את עצמה למשפחתה.
יצירות
סכם
פרספקטיבה
אמה בראונלו יצרה ארבעה ציורים באותו פורמט המתאר סצנות מבית היתומים "פאונדלינג הוספיטל" ומוצגות באופן קבוע במוזיאון בית היתומים. ציור השמן הראשון, משנת 1858, נקרא "מצאה מחדש את אמה" שמתאר ילדה מהמוסד שהוחזרה לאמה. מאחורי השולחן עומד אביה ג׳ון בראונלו מנהל בית היתומים. זהו הציור הבולט ביותר מבין הארבעה. הציור הבא שלה נעשה ב-1863, "הטבילה", ואחריו "חדר החולים" (1864), ציור שמן על בד המציג גרסה רומנטית של ילד המטופל בבית היתומים. הציור הרביעי הוא שכותרתו "נטילת חופשה" (1868) מראה את ההחלטה לקראת יציאת היתומים לתחילת העבודה מחוץ לבית היתומים, כשהנערים מוערכים מול חברי צוות המוסד.
הציורים צוינו לא רק בגלל ייצוגם את החיים בבית היתומים, אלא גם על הכללתם רפרודוקציות של ציורים מפורסמים מאוסף בית היתומים, כולל שתי יצירות מרכזיות של ויליאם הוגארת ואחת על ידי בנג'מין ווסט. קתרין רואץ' מציינת כי העבודות של אמה בראונלו מציגות דרמה של גאולה ותקווה עבור ילדים יתומים באמצעות ייצוגים ויזואליים.[4] יש שטוענים כי בציורים אלה הציירת המשיכה את העבודה של אביה, לשם קידום הערכים של המוסד באמצעות תמונות של חיי היומיום וטקסים שהיו נהוגים בו."[5]
אמה בראונלו גם ציירה עבודות קטנות יותר המתארות סצנות ודיוקנאות של ילדים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.