Loading AI tools
ניב עברי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"אל תפתח פה לשטן" הוא ניב עברי המשמש כמשפט אזהרה, לשמור על לשון נקייה ולא לומר דבר רע על מנת שלא יתרחש. בלשון חז"ל מצוי גם ביטוי כללי יותר: "ברית כרותה לשפתיים"[1], המתייחס הן לדיבור לטובה והן לדיבור לרעה, ומשמעותו: מילים יוצרות מציאות.
מקור הביטוי הוא בהוראת התלמוד[2]:
”אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן!”
הסיבה לכך - כי קטרוג של אדם על עצמו, או על אחרים, מהווה מעין הזמנה וסיוע למקטרג.
כראייה לדבריהם מביאים חז"ל את דברי ישעיהו הנביא, שהביא לפני האל את דברי בני ישראל[3]: ”כמעט כסדום היינו, לעמורה דמינו.” - כלומר, ברוע מעללינו נתחייבנו כליה כבני סדום ועמורה. ומיד בפסוק שלאחריו נענה מהשמים: ”שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה”.
בספר ראשית חכמה[4] מובאת ראיה נוספת לכך מהפסוק[5]: ”מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע...”
הד לחשש זה נמצא בכל מרחבי הש"ס בשינויי לשון רבים שמשנים לשון קללה מלשון מדבר או נוכח ללשון נסתר[6]. לעומת זאת לשון שמופנית לנשים מופיעה ללא שינוי[7]. לדעת הרב שי עילם השינויים התהוו מאופי הלימוד בפועל; מאחר שלימוד בחברותא הוא צורת הלימוד המקובלת בבית המדרש, שינו מסדרי הש"ס את הלשון, שלא ישמע כמקלל את חבירו. אישה, לעומת זאת, אינה מצויה בבית המדרש, ולכן גם השינוי מיותר[8].
בספרות המוסר הובאו דוגמאות נוספות מהמקרא והנביאים על פתיחת פה לשטן שהזיקה:
על פי האמור לעיל קבעו חז"ל שאסור לאדם להתבטא בעת תפילתו באופן שישתמע כי נגזרה עליו גזירה, לדוגמה:
דין זה אף נקבע להלכה[15]: ”לא יאמר אדם לא נפרעתי כפי מעשי או כיוצא בדברים אלו שאל יפתח פיו לשטן”. יש מי שאומר[16] כי הסיבה שנאסר על מי שיש לו הורים לומר קדיש יתום היא משום 'אל תפתח פה לשטן'.
הוראה זו הובאה גם בספר חרדים[17], כמצווה מדברי קבלה שלא לפתוח פה לשטן. ורבי יהודה החסיד[18] הביא שיזהר אדם מלומר לחברו או לבניו: פגר, או אתה תמיר את דתך, שכן כדבריו: ”לא ייתכן כך לזרע ישראל שלא יתקיים בו, או בזרעו.” ולמעשה כמעט בכל ספרי הפסיקה ההלכתית[19] הובא דין זה שאסור לאדם לפתוח פיו לשטן.
הוסיף על כך השל"ה[20]: שיש להישמר לא לפתוח פה לשטן בכל צורה שהיא, "כי אפילו אם מדבר שלא בכוונה, ממשיך הדבר על עצמו". בהביאו ראיה לדבריו מבקשת בלק אל בלעם "ארה לי את העם הזה" - כלומר קלל לי את העם. ופיו הכשילו שהשתמש בלשון "לי", שלבסוף התקיים הדבר בו עצמו ובלעם אכן קילל אותו.
מקובל כי חלק מהתפתחותה של לשון סגי נהור לשימוש בקרב יהודים, נבע מכך שהיא היוותה אלטרנטיבה "חיובית" לספר על דבר רע ושלילי, כגון מחלה או גזירה רעה, מבלי לפתוח פה לשטן.
בספרות ההלכתית נזכרו עניינים שונים שיש להימנע מהם מחשש שהדבר מהווה פתיחת פה לשטן.
יש מי שהזהיר שלא ללמוד הלכות אבלות וכן מסכת מועד קטן שעוסקת בענייני אבלות, וכן מסכת חולין[21] שעוסקת בענייני שחיטה, מטעם פתיחת פה לשטן. כך למשל כותב החתם סופר בתשובה לשאלה ששלח לו חמיו, רבי עקיבע איגר בעניין הנוגע לדיני אבלות:
יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב' קושית בהלכות שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו"ח הגאון ני' ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ"ל תנצב"ה הכ"מ ובהתגולל בעפר קרני שבוע העברה עיינתי בדברי קדשו ותמול קמתי נתעוררתי היום להשיב ולצרף אליו כל מה שעיינתי בימים האלו ומו"ח הגאון דלא קפיד ולא קפדי' בהדי' יעבור עיונו עליו בשובע שמחות או יניח הדברים עד ט"ב שחל להיות בשבת הבע"ל ואם אולי בין כך יהפוך לששון ולשמחה א"כ גם יבולע המות לנצח ופשיטא דליכא תו קפידא".
— שו"ת חת"ם סופר, שמו
אמנם בספרי האחרונים כתבו שאין לחוש לכך, ויש שכתבו לצום קודם הלימוד[22], וכן לתת צדקה ולהתפלל[23].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.