אליסון מויה
זמרת בריטית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליסון מויה (בצרפתית: Alison Moyet; נולדה ב-18 ביוני 1961) היא זמרת-יוצרת בריטית. בראשית שנות השמונים הייתה הסולנית של צמד הסינת'-פופ "יאזו", ולאחר מכן המשיכה בקריירת סולו במסגרתה נמכרו אלבומיה עד היום במעל 20 מיליון עותקים[1].
 | |
| אליסון מויה בהופעה בדבלין, 2008 | |
| לידה |
18 ביוני 1961 (בת 63) אסקס, אנגליה |
|---|---|
| שם לידה | ז'נבייב אליסון ג'יין מויה |
| מוקד פעילות | צרפת, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | מ-1981 |
| מקום לימודים | South Essex College, אוניברסיטת ברייטון |
| סוגה |
סינת'-פופ • גל חדש (עם "יאזו") R&B • נשמה • פופ רוק • ג'אז |
| סוג קול | קונטרה אלט |
| שפה מועדפת | אנגלית, צרפתית |
| חברת תקליטים |
קולומביה רקורדס (1983-2002) Sanctuary Records (2002-2006) יוניברסל מיוזיק גרופ (2006-2007) |
| מספר צאצאים | 3 |
| האתר הרשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
השנים הראשונות
מויה נולדה בשם ז'נבייב אליסון ג'יין מויה, בעיר שינה קטנה בשם בילריסיי במחוז אסקס שבמזרח אנגליה, לאב צרפתי ולאם אנגלייה. היא גדלה בעיר בסילדון. לאחר שעזבה את בית הספר בגיל 16, עבדה כמוכרת בחנות ובמקביל עברה הכשרה להיות מכוונת פסנתרים. מויה הייתה מעורבת במספר להקות פאנק רוק ובלוז שפעלו באזור דרום-מזרח אסקס בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים, דוגמת "The Vandals" ו-"The Screamin' Ab Dabs".
יאזו
ערך מורחב – יאזו
קריירת הפופ של מויה החלה ב-1981, כשהקימה את צמד הסינת'-פופ "יאזו" ("Yazoo") ביחד עם וינס קלארק, חבר לשעבר בלהקת "דפש מוד" ואחד ממייסדיה. השניים הכירו בעיר בסילדון, בה שניהם גדלו. בארצות הברית נקרא הצמד "יאז" ("Yaz"), מאחר שהשם יאזו כבר היה בשימוש של להקת רוק אמריקאית.
הצמד הקליט שני אלבומי אולפן, "Upstairs at Eric's" (1982, מקום שני במצעד האלבומים הבריטי) ו-"You and Me Both" (1983, מקום ראשון במצעד הבריטי), מהם יצאו מספר סינגלים מצליחים, כגון "Only You", "Situation" ו-"Nobody's Diary". להיטם המצליח והידוע ביותר היה "Don't Go", שהגיע למקום השלישי במצעד הסינגלים הבריטי, וכן הגיע למקום הראשון במצעד הדאנס האמריקאי ושהה בו שבועיים.
ב-1983 החליטו מויה וקלארק לפרק את הצמד. בעוד שקלארק המשיך והקים שני צמדים נוספים (תחילה "The Assembly" עם פרגל שארקי, ולאחר מכן "אירייז'ר" עם אנדי בל), מויה חתמה על חוזה הקלטות בחברת התקליטים קולומביה רקורדס והחלה את קריירת הסולו שלה.
באמצע 2008 מויה וקלארק איחדו את "יאזו" באופן חד-פעמי, לצורך סדרה קצרה של הופעות חיות.
קריירת סולו
ב-1984 הוציאה מויה את אלבום הסולו הראשון שלה, "Alf", שנקרא על שם כינוי החיבה שלה בשנות נעוריה. האלבום הופק על ידי צמד המפיקים הבריטי הנודע סטיב ג'ולי וטוני סוויין, שאף כתבו את כל שירי האלבום ביחד עם מויה, למעט השיר "Invisible", שנכתב על ידי למונט דוזייר במיוחד עבורה. האלבום זכה להצלחה רבה, הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי, והניב שלושה סינגלים שהפכו ללהיטים בינלאומיים: "Love Resurrection" (מקום 10 במצעד הבריטי), "All Cried Out" (מקום 8 במצעד הבריטי) ו-"Invisible" (מקום 21 במצעד הבריטי). באותה שנה ביקרה מויה לראשונה בישראל, לצורך צילומי הוידאו קליפ ל-"Love Resurrection" שנערכו בנגב.
ב-1985 הופיעה מויה במסגרת מופע הלייב אייד, בהופעה משותפת עם פול יאנג. באותה שנה שחררה את הסינגל "That Ole Devil Called Love", גרסת כיסוי לשיר ישן שבוצע בעבר על ידי זמרות הג'אז אלה פיצג'רלד ובילי הולידיי. השיר הגיע למקום השני במצעד הבריטי, והפך ללהיטה המצליח ביותר עד היום.
ב-1987 הוציאה את אלבום הסולו השני שלה, "Raindancing", שזכה אף הוא להצלחה רבה והגיע למקום השני במצעד הבריטי. הסינגל המצליח ביותר מתוך האלבום, "?Is This Love", נכתב במשותף על ידי מויה ועל ידי דייב סטיוארט מהיורית'מיקס, והגיע למקום השלישי במצעד הבריטי. באותה שנה הוציאה סינגל נוסף, לא מתוך האלבום, בשם "Love Letters", גרסת כיסוי לשיר מ-1945. השיר הגיע למקום הרביעי במצעד הבריטי, ובווידאו קליפ שלו התארחו צמד הקומיקאיות פרנץ' וסונדרס. ב-1988 זכתה בפרס המוזיקה הבריטית בקטגוריית הזמרת הבריטית הטובה ביותר.
לאחר פסק זמן של מספר שנים שלקחה לעצמה, הוציאה ב-1991 את אלבומה השלישי, "Hoodoo", שנשא אופי יותר אישי מקודמיו. האלבום זכה לקידום מכירות מועט יחסית, ובהתאם לכך גם הצלחתו הייתה מינורית יותר מאלבומיה הקודמים של מויה. הסינגל "It Won't Be Long" מתוך האלבום זיכה את מויה במועמדות לפרס גראמי.
לקראת יציאת אלבומה הבא, "Essex", ב-1994, נתגלעה מחלוקת בין מויה לבין חברת התקליטים שלה, שדרשה ממנה להקליט מחדש חלק משירי האלבום ולהוסיף לאלבום שירים יותר "מסחריים" כתנאי להוצאתו. הסינגל המצליח ביותר מתוך האלבום, "Whispering Your Name", הגיע למקום ה-18 במצעד הבריטי. ב-1995 הוציאה מויה אלבום אוסף של מיטב להיטיה, שנכנס היישר למקום הראשון במצעד הבריטי והגיע למעמד של אלבום פלטינה.
ב-2001 ערכה את הופעת הבכורה שלה על במת התיאטרון, כשהשתתפה בהפקת הווסט אנד של המחזמר "שיקגו". מויה גילמה את דמותה של מנהלת בית הסוהר, מאמא מורטון, וזכתה לביקורות חיוביות על הופעתה.
סכסוך משפטי ממושך עם חברת התקליטים שלה מנע ממויה להקליט ולהוציא אלבום אולפן חדש במשך שמונה שנים. ב-2002, לאחר שנים בהן סירבה להתפשר, שחררה אותה חברת התקליטים מהחוזה. מויה חתמה על חוזה חדש עם חברת התקליטים Sanctuary Records, והוציאה את האלבום "Hometime", שחברת התקליטים הקודמת שלה סירבה להוציא. האלבום הופק על ידי "Startled Insects", להקת ניו וייב-ג'אז בריטית, שהפיקה אלבומים גם למאסיב אטאק ולמדונה. האלבום הגיע למקום ה-18 במצעד הבריטי, וזיכה את מויה במועמדויות לפרס המוזיקה הבריטית ולפרס מרקיורי.
אלבומה הבא, "Voice", אוסף של גרסאות כיסוי, יצא ב-2004 והגיע למקום השביעי במצעד הבריטי. האלבום הופק על ידי זוכת פרס האוסקר אן דאדלי, והכיל גרסאות כיסוי לשירים של דאסטי ספרינגפילד, ג'ורג' גרשווין, בילי הולידיי, אלביס קוסטלו, שרה ווהן ואלה פיצג'רלד.
ב-2006 חתמה מויה על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים יוניברסל מיוזיק גרופ. באוקטובר 2007 יצא אלבום האולפן השביעי שלה, "The Turn", שכלל גם את שלושת השירים שכתבה למחזה "Smaller" בו השתתפה ב-2006. האלבום זכה לפרסום ולקידום מכירות מועטים מצד חברת התקליטים, ובעקבות כך עזבה מויה את החברה זמן קצר לאחר יציאתו.
ב-5 במרץ 2010 הופיעה מויה לראשונה בישראל, בתיאטרון חולון, במסגרת פסטיבל "אישה 2010"[2].
חייה האישיים
נישואיה הראשונים של מויה היו למלקולם לי, שהיה ספר במקצועו, ולשניים נולד בן בשם ג'ו. הנישואים הסתיימו בגירושין. לאחר מכן היא ניהלה מערכת יחסים עם מנהל ההופעות קים מקארת'י, ונולדה להם בת בשם אלכס. כיום מויה נשואה בשנית, לעוזר ההוראה דייוויד באלארד, ולשניים בת משותפת בשם קייטלין.
מויה מתגוררת כיום עם משפחתה בהרטפורדשייר שבמזרח אנגליה.
דיסקוגרפיה נבחרת
לרשימת האלבומים והסינגלים של יאזו, ראו: יאזו - דיסקוגרפיה נבחרת.
אלבומי אולפן
| שנה | שם האלבום | מיקום שיא במצעד הבריטי | הערות |
|---|---|---|---|
| 1984 | Alf | 1 | אלבום הבכורה אלבום פלטינה X 4 |
| 1987 | Raindancing | 2 | אלבום פלטינה כפולה |
| 1991 | Hoodoo | 11 | אלבום כסף |
| 1994 | Essex | 24 | |
| 2002 | Hometime | 18 | אלבום כסף |
| 2004 | Voice | 7 | אלבום של גרסאות כיסוי אלבום זהב |
| 2007 | The Turn | 21 |
אלבומי אוסף
| שנה | שם האלבום | מיקום שיא במצעד הבריטי | הערות |
|---|---|---|---|
| 1995 | Singles | 1 | אלבום פלטינה |
| 2001 | The Essential Alison Moyet | 16 | אלבום כסף |
| 2009 | Revisited: The Very Best Of Alison Moyet | 17 |
סינגלים בולטים
| שנה | שם הסינגל | מיקום שיא במצעד הבריטי |
|---|---|---|
| 1984 | Love Resurrection | 10 |
| 1984 | All Cried Out | 8 |
| 1984 | Invisible | 21 |
| 1985 | That Ole Devil Called Love | 2 |
| 1986 | Is This Love | 3 |
| 1987 | Weak in the Presence of Beauty | 6 |
| 1987 | Love Letters | 4 |
| 1991 | It Won't Be Long | 50 |
| 1994 | Whispering Your Name | 18 |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אליסון מויה
אליסון מויה, ברשת החברתית פייסבוק
אליסון מויה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אליסון מויה, ברשת החברתית אינסטגרם
אליסון מויה, סרטונים בערוץ היוטיוב
אליסון מויה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אליסון מויה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
אליסון מויה, באתר ספוטיפיי
אליסון מויה, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
אליסון מויה, באתר Last.fm (באנגלית)
אליסון מויה, באתר AllMusic (באנגלית)
אליסון מויה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אליסון מויה, באתר דיזר
אליסון מויה, באתר Yandex.Music (ברוסית)
אליסון מויה, באתר Discogs (באנגלית)
אליסון מויה, באתר Songkick (באנגלית)- אליסון מויה, באתר SecondHandSongs
- אליסון מויה, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
אליסון מויה, באתר בילבורד (באנגלית)
- גבע קרא עוז, קול מהשמיים, באתר ynet, 20 בדצמבר 2004
- אליסון מוייה חושפת: שילמנו 2 מיליון דולר על השם "יאזו", באתר מאקו, 25 בפברואר 2010
- חגי אוזן, אליסון בארץ הפלאות, ישראל היום, 26.2.2010
- אייל דץ, אליסון מוייה בישראל: "אני לא רק אייטיז" - וואלה תרבות, באתר וואלה, 4 במרץ 2010
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.