בילי הולידיי

בילי הולידיי (באנגלית: Billie Holiday;‏ 7 באפריל 1915 – 17 ביולי 1959) הייתה זמרת ג'אז אמריקאית, מן החשובות במאה ה-20.

בילי הולידיי
Billie Holiday

לידה	7 באפריל 1915 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה	17 ביולי 1959 (בגיל 44) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Eleanora Fagan
שם במה	Billie Holiday
מקום קבורה	Saint Raymond's Cemetery
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1933
סוגה	ג'אז, סווינג, ג'אז ווקאלי, בלדה, ג'אז בלוז, בלוז
שפה מועדפת	אנגלית
חברת תקליטים	קומודור רקורדס, קפיטול רקורדס, MGM רקורדס, דקה רקורדס, בלובירד רקורדס, קולומביה רקורדס, אלאדין רקורדס, Okeh, Vocalion Records, ורב רקורדס, בראונשווייג רקורדס
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (1987) היכל התהילה של גראמי (2004) היכל התהילה של גראמי (2009) היכל התהילה של נשות מרילנד (2008) היכל התהילה של גראמי (1999) היכל התהילה של גראמי (1988) פרס גראמי למפעל חיים (1986) היכל התהילה הלאומי לנשים (2011) היכל התהילה של גראמי (1975) היכל התהילה של גראמי (1977) היכל התהילה של הרוק אנד רול (2000) כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
billieholiday.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה

בילי הולידיי ב-1949. צילום: קארל ואן וכטן

הולידיי הייתה זמרת בעלת קול וסגנון שירה ייחודיים. היא הושפעה מזמרים כלואי ארמסטרונג ובסי סמית, שהצליחה בשנות ה-20, אשר התאפיינה בקול גס ונוגע ללב.

קורות חיים

נולדה בשם אלנורה פייגן (Eleanora Fagan) ומאוחר יותר כונתה "ליידי דיי". את שם הבמה שלה הרכיבה משם השחקנית שהעריצה בילי דאב (Billie Dove) וגיטריסט הג'אז קלארנס הולידיי, שייתכן שהיה אביה. לפי הביוגרפיה שלה, כשהייתה ילדה, עבדה בעבודות מזדמנות, שאחת מהן הייתה ניקוי מצעים בבית זונות באזור ביתה. היא עבדה שם כיוון שבעלת המקום הייתה מהיחידות בשכונה שלה שהחזיקו נגן תקליטים. בתמורה לעבודתה, במקום לקבל שכר הסכימה הולידיי שבעלת המקום תתן לה לשמוע תקליט. בין התקליטים ששמעה היה האלבום האגדי West End Blues של לואי ארמסטרונג. היא מספרת כי לפעמים הייתה בוכה ללא הפסקה בהקשבה לאלבום, ולפעמים הייתה מאושרת כל כך עד שהייתה שוכחת את השכר שוויתרה עליו. בביוגרפיה שלה מתוארת ילדותה הקשה. היא נולדה כבת לאם בת 13 וצאצאית למשפחת עבדים מווירג'יניה, שעברו עם שחרורם לצפון במסגרת ההגירה הגדולה. למרות שפרטי ילדותה מעורפלים, באוטוביוגרפיה שכתבה סמוך למותה, מצוינים אירועים נוראים שחוותה, ביניהם ניסיון אונס, וככל הנראה עבודה בזנות.

הולידיי סיפרה כי בכל העבודות המזדמנות שבהן עבדה בצעירותה, תמיד הייתה שרה. את קריירת השירה שלה החלה ב-1930 במועדוני לילה בשכונת הארלם שבניו יורק. ב-1932, החליפה אלינורה, בת ה-17 את הזמרת הקבועה במועדון קוונס – מונטי מור. המפיק המוזיקלי וצייד הכישרונות האגדי ג'ון האמונד, שאהב את שירתה של מור, הגיע למועדון לשמוע אותה. האמונד, שגילה חלק גדול מהזמרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה, ביניהם בוב דילן, אריתה פרנקלין, לאונרד כהן, ועוד רבים וטובים, אמר על הולידיי כי שירתה כמעט ושינתה את טעמו ועולמו המוזיקלי, שכן היא הייתה האישה הראשונה שפגש ששרה כמו גאון אלתור ג'אז. ב-1933 הפגיש האמונד בינה ובין הנגן המצליח בני גודמן, שגם בהצלחתו יש להאמונד חלק גדול, ויחד הם הקליטו את שני שיריה הראשונים. מאז החלה הקריירה המוזיקלית שלה לשגשג והיא הופיעה במועדוני ג'אז בניו יורק, וכיכבה באופן קבוע במספר מועדונים ברחוב 52.

היא הופיעה עם כוכבי-על בעולם הג'אז של שנות ה-30 וה-40 כלסטר יאנג, קאונט בייסי וארטי שו ושרה דואטים עם לואי ארמסטרונג. באוגוסט 1941 נישאה לטרומבוניסט ג'ימי מונרו. בשנת 1946, בעקבות בגידתו היא כתבה את השיר Don't Explain שזכה לגרסאות כיסוי רבות.

ב-1954 ביצעה הולידיי את סיבוב ההופעות האחרון שלה, שכלל לראשונה הופעות גם באירופה, ונמשך 5 שנים. היא חזרה לארצות הברית זמן קצר לפני מותה.

זמרת מחאה

השפיעה רבות גם כזמרת מחאה. השיר "פרי מוזר" (Strange Fruit), בביצועה של הולידיי, הפך לאחד מהמנוני זכויות האזרח הראשונים. השיר מתאר את הקרבנות האפרו-אמריקנים, שנטבחו במעשי לינץ' בדרום ארצות הברית, וגופותיהם תלויים מן העצים:

 "עצים דרומיים נושאים פירות מוזרים
דם על העלים, ודם בשורשים
גופות שחורות מתנדנדות במשב הדרומי
פירות מוזרים תלויים על עצי הצפצפה".

התעקשותה של הולידיי לשיר את שיר המחאה הזה, למרות אזהרות מפורשות שקיבלה מהאף בי איי, הפכה אותה בעיני הממסד הגזען ל"מסוכנת" וגררה שלילת רישיון הופעות, ורדיפה חסרת פרופורציה מצד שוטרי מחלק הסמים, עד ליום מותה.

כזמרת שחורה בשנות ה-30 וה-40 של אמריקה הגזענית, תחת מדיניות ההפרדה הגזעית של חוקי ג'ים קרואו, לא הייתה הולידיי רשאית להופיע במעורב עם זמרים "לבנים". גם כשדרך כוכבה, והיא צורפה כזמרת אפרו-אמריקאית יחידה לתזמורתו הלבנה של ארטי שו, הקלרניתן ומנהיג להקת ג'אז, היא נאלצה להתגנב לבמה דרך המטבח או חדר השירותים. בסיבוב ההופעות, כשהלהקה ה"לבנה" הלכה לישון בחדרי בתי מלון, נאלצה הולידיי לישון באוטובוס בנפרד.^[1]

במשך תקופה ממושכת, ועד מותה, צרכה הולידיי סמים. צריכה זו הביאה להידרדרות ניכרת בבריאותה כבר ב-1950, בהיותה בת פחות מ-40. צריכת הסמים והאלכוהול הובילו בסופו של דבר למותה ב-1959, כשהייתה בת 44 בלבד.

דיסקוגרפיה

הולידיי הקליטה שירים עם ארבעה אולפנים:

• Columbia Records (1933-1942, 1958)
• Commodore Records (1939, 1944)
• Decca Records (1944-1950)
• Verve Records (1952-1959)

הקלטות אולפן

(רשימה חלקית)

במארזי תקליטים:

• Lady Day: The Complete Billie Holiday on Columbia (1933-1944)
• The Complete Commodore Recordings (1939, 1944)
  • For collectors not interested in non-released studio takes, The Commodore Master Takes features only the released versions of Holiday's Commodore recordings.
• The Complete Decca Recordings (1944-1950)
• The Complete Billie Holiday on Verve (1945-1959)

הקלטות אולפן נוספות:

• Lady in Satin (Columbia, 1958)
• פסקול הסרט "ניו אורלינס" (1946) (Giants of Jazz, 1983)
• The Sound of Jazz (Columbia, 1958)

הקלטות חיות

קיימות הקלטות רבות של הופעותיה, רובן אף זמינות באוספי מוזיקה שונים. להלן מקצת הקלטותיה:

• At Monterey 1958 (1958)
• Billie Holiday in Europe 1954-1958 (1954-1958)
• The Complete 1951 Storyville Club Sessions (1951)
• אלה פיצג'רלד ובילי הולידיי בניו-פורט (1957)
• Lady Day: The Storyville Concerts [Vol. 1 and 2] (1951, 1953, 1959)
• A Midsummer Night's Jazz at Stratford '57 (1957)
• Summer of '49 (1948-1949)

מארז התקליטים של קולומביה כולל הקלטות חיות של הולידיי עם תזמורת קאונט בייסי (1937) ובני גודמן (1938) והופעותיה בקונצרט הג'אז מ-1944.

מארז "The Verve" כולל עוד מספר הקלטות:

• הופעות "ג'אז בפילהרמונית" (1945-1947)
• Jazz Club USA (1954)
• 1956 קונצרטים בקרנגי הול, (עם קריינות ביוגרפית אודות בילי הולידיי) Lady Sings the Blues
• 1957 פסטיבל הג'אז של ניו-פורט
• Seven Ages of Jazz Festival (1958)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בילי הולידיי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בילי הולידיי

• אתר האינטרנט הרשמי של בילי הולידיי

• בילי הולידיי, ברשת החברתית פייסבוק
• בילי הולידיי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• בילי הולידיי, סרטונים בערוץ היוטיוב
• בילי הולידיי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר AllMovie (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• בילי הולידיי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• בילי הולידיי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר ספוטיפיי
• בילי הולידיי, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר Last.fm (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר AllMusic (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר דיזר
• בילי הולידיי, באתר Discogs (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר Genius
• בילי הולידיי, באתר SecondHandSongs
• בילי הולידיי, באתר בנדקמפ
• בילי הולידיי, באתר בילבורד (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר טיידל (באנגלית)
• נעם בן זאב, מילדה ענייה לזמרת מפורסמת – 100 שנה להולדתה של בילי הולידיי, באתר הארץ, 13 באפריל 2015
• בן שלו, בילי הולידיי עדיין מצליחה לפצוע את הלב, באתר הארץ, 10 בפברואר 2012
• יון פדר, סמים, זנות וקול מופלא אחד: סיפורה הבלתי ייאמן של בילי הולידיי, באתר ynet, 6 בספטמבר 2020
• בילי הולידיי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• בילי הולידיי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. יון פדר, סמים, זנות וקול מופלא אחד: סיפורה הבלתי ייאמן של בילי הולידיי, באתר ynet, 6 בספטמבר 2020