אזובית המדבר

אֲזוֹבִית הַמִּדְבָּר (שם מדעי: Origanum dayi Post) היא בן-שיח רב-שנתי מדברי, בן קיימא, לא מצוי, אנדמי לישראל ממשפחת השפתניים. הוא מצוי במדבר יהודה ובהר הנגב; נדיר בהרי יהודה, בצפון הנגב ובמערב הנגב; ונדיר מאוד בבקעת ים המלח.

אזובית המדבר
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	אזובית
מין:	אזובית המדבר
שם מדעי
Origanum dayi

אזובית המדבר משויכת לסוג אֲזוֹבִית (שם מדעי: .Origanum Tourn. ex L) שמקיפה רק בני-שיח ועשבים רב-שנתיים ריחניים המונה כ-57 מינים ו-9 תת-מינים. בישראל גדלים שלושה מיני בר: אזובית רמון, אזובית המדבר ואזוב מצוי (אזובית מצויה) ועוד 4 מיני בר מחוץ לגבולות ישראל: אזובית סיני במערב סיני ועוד שלושה בירדן: אזובית ירדנית, אזובית פטרה ואזובית פונון.

אזובית המדבר דומה לאזובית רמון בצורתה ובמחזור חייה, אך שונה ממנה בכמה מאפיינים. העלים גדולים יותר והגבעולים קירחים ולא שעירים. הכותרת גדולה יותר וצבעה לבן ולא לילך או ורוד חיוור. בפקע הפרח, ובפרח צעיר צבעה צהוב ולא ארגמן. הפקעיות גדולות יותר מהפקעיות של אזובית רמון. אזובית רמון גדל בהר הנגב הגבוה, ברום של 800 עד 1,000 מ' ומחליף את אזובית המדבר הגדלה מרום 300- מ' עד 700 מ'^[1].

הפריחה כמעט כל השנה למעט מסוף פברואר ועד אמצע אפריל. הפריחה העזה חלה מסוף מרץ ומדלדלת לאורך הקיץ ומתחזקת בסתיו ונמשכת עד אמצע פברואר, והכל בהתאם ללחות הקרקע בכיס הסלע שהפרט נתון בו.

הצמח עשיר בשמן אתרי, ששאגור באלפי שערות בלוטיות גדולות על פני העלה. הוא נחשב לצמח מרפא סגולות חזקות נגד חיידקים ופטריות.

מאפיינים

אזובית המדבר היא בן-שיח קטן, נמוך קירח או מקריח, מסועף, צפוף, גובהו 20 עד 50 ס"מ, קוטרו עד 40 ס"מ, מדיף ריח תימול (זעתר, מתאים להכנת תה חריף). מין זה הוא צמח סלעים מדברי בן קיימא, שגדל בכיסי קרקע במחשופים של סלעי גיר ודולומיט וצור או בכיסי קרקע במצוקים וגם בערוצים קטנים סמוך למחשופי סלעים. ההתאמה של אזובית המדבר ליובש המדבר מתבטאת בחילוף עלים בעונות השנה. עלי החורף גדולים יחסית ורחבים יותר מעלי הקיץ הקטנטנים. עלי החורף החדשים מלבלבים מבסיס הגבעולים המעוצים בעת ובעונה אחת יחד עם עלי הקיץ מצהיבים של השנה שעברה. במהלך הפריחה מתייבשים עלי החורף ובחיקם מתפתחים ענפים מקוצרים (שפרקיהם קרובים שה לזה) נושאים עלי קיץ קטנטנים. המין מכוסה הן בשערות בלוטיות קצרות וצפופות והן בבלוטות צהבהבות או אדמדמות יושבות ולעיתים בשערות רב-תאיות מסועפות צפופות או דלילות.

הגבעולים זקופים, מסועפים, רבועים, מקריחים ומכוסים בכל שטחם בבלוטות יושבות, שצבען אדום או צהוב, שנראות כמו דקירות סיכה. לעיתים רחוקות מצויות שערות פשוטות מפושקות על הגבעולים או בבסיס עלי הגבעול.

העלים נגדיים, פשוטים, יושבים, תמימים, דמוי ביצה רחבה, בסיסם דמוי לב ואורכם 8 עד 20 מ"מ. צבע העלים משתנה מירוק עז לירוק בהיר. העלים מכוסים בבלוטות יושבות, שצבען אדום או צהוב, שנראות כמו דקירות סיכה (שקערוריות) ומעליהן פרושות מעט שערות פשוטות, אבל רק בבסיס העלים.

התפרחיות ערוכות בתפרחות חיקיות, דמויות שיבוליות זקופות, קצרות, לא צפופות שנושאות כמה פרחים. הפרחים נישאים על עוקץ קצר, אחד אחד בחיק חפים. החפים של התפרחת תמימים וקטנים יותר מעלי הגבעול ודמויי אזמל או דמויי ביצה מוצרים בבסיסם. החפים והחפיות מכוסים בכל שטחם בבלוטות יושבות, שצבען אדום או צהוב, שנראות כמו דקירות סיכה.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, מאוחי עלים, דו-שפתניים, צבעם לבן או קרם, אורכם כ-13 מ"מ ומופיעים זוגות-זוגות. ובפקעיות שלצד הפרחים הפורחים מבצבצות כותרות צהובות (מעין כדור גלידה בגביע).

הגביע, שאורכו כ-6.5 מ"מ, דמוי פעמון, מאוחה עלים חלקית, בעל 13 עורקים, שפת הגביע עם 5 שיניים שוות פחות או יותר, והן כמעט משולשות וקודקודן חד. לוע הגביע עם טבעת שעירה וכולו מכוסה בשערות פשוטות, מפושקות וצפופות. הגביע מכוסה בכל שטחו בבלוטות יושבות, שצבען אדום או צהוב, שנראות כמו דקירות סיכה.

הכותרת פעמונית, דו-שפתניים, צבעה לבן או קרם, ובפקעית (בתוך הגביע בפרחים צעירים) צבעה צהוב.

צינור הכותרת, שאורכו 6 עד 8 מ"מ, בולט במידה ניכרת מהגביע. הוא שעיר בצדו החיצוני וחסר טבעת של שערות בפנים. אוגן הכותרת דמוי משפך עם ארבע אונות כמעט שוות. השפה העליונה זקופה ושטוחה. השפה התחתונה בת 3 אונות.

האבקנים 4, מעורים אל צינור הכותרת, ערוכים בשני זוגות בלתי שווים באורכם, מפושקים ובולטים מאוד מהכותרת. הזרים של האבקנים קירחים ומפורדים. המאבקים סגלגלים ובנויים מ-2 לשכות שמופרדים על ידי קונקטיב (רקמה חיבורית) דמוי משולש.

השחלה עילית, בעלת 2 עלי שחלה המתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה לארבעה מגורות בעלות ביצית אחת.

עמוד עלי אחד בולט החוצה. הוא יוצא מבין המגורות, מבסיס השחלה ומתפצל בראשו לשתי זרועות בלתי שוות. שתי הצלקות פחוסות, דמויי ביצה ומחוברות ביניהן.

הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp) שעשוי 4 פרודות (זרעים, אגוזיות יבשות) ועטופות בגביע משתייר.

הזרעים סגלגלים, מעט מצולעים, יבשים, חלקים, קירחים ובעלי עובר ישר.

הפריחה כמעט כל השנה למעט מסוף מרץ ועד אמצע אפריל. הפריחה העזה חלה מסוף מרץ ומדלדלת לאורך הקיץ ומתחזקת בסתיו ונמשכת עד אמצע דצמבר. והכל בהתאם ללחות הקרקע בכיס הסלע שהפרט נתון בו.

ראו גם

• אורגנו

לקריאה נוספת

Dudai, N., Larkov, O., Chaimovitsh, D., Lewinsohn, E., Freiman L. and Ravid, U. (2003). Volatile compounds of Origanum dayi Post. Flavour & Fragrance Journal 18(4): 334-337.

• Amzallag, N., Larkov, O., Ben Hur, M. and. Dudai, N. (2005) Soil microvariation in the wild as a source of variability : the case of secondary metabolism in Origanum dayi Post J. Chem. Ecol. 31(6): 1235-1254

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אזובית המדבר בוויקישיתוף

• אזובית המדבר, באתר NCBI (באנגלית)
• אזובית המדבר, באתר צמח השדה
• אזובית המדבר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• אזובית המדבר, באתר Tropicos (באנגלית)
• אזובית המדבר, באתר GBIF (באנגלית)
• אזובית המדבר, באתר The Plant List (באנגלית)
• אזובית המדבר, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים

1. אזובית רמון, באתר הערכות הסיכון לטבע ביראל