Loading AI tools
מחשובי חוקרי ההיסטוריה של הספורט והחינוך הגופני בישראל ובעולם, סופר, חוקר ומרצה, המנהל המדעי הראשון של מכון וינגייט ושופט הכדורסל הבינלאומי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורי (אוריאל) זמרי (22 במאי 1925 – 17 בפברואר 2016) היה מחשובי חוקרי ההיסטוריה של הספורט והחינוך הגופני בישראל ובעולם, סופר, חוקר ומרצה, המנהל המדעי הראשון של מכון וינגייט ושופט הכדורסל הבינלאומי הראשון של ישראל, ששפט באולימפיאדת מלבורן 1956.[1]
 | |
| לידה |
22 במאי 1925 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
17 בפברואר 2016 (בגיל 90) אביחיל, ישראל |
| שם לידה |
אוריאל זינגר |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
אביחיל |
| מקום לימודים |
הסיטי קולג' של ניו יורק, אוניברסיטת וירג'יניה המערבית |
| שפות היצירה |
עברית, אנגלית, גרמנית |
| תחום כתיבה | היסטוריה |
| נושאי כתיבה | היסטוריה של החינוך הגופני והספורט |
  | |
זמרי נולד בווינה ב-1925 לטוני (טונקה) ומנדל זינגר. ב-1 באוקטובר 1934, לאחר עליית המשטר האוסטרופשיסטי, עלה לישראל עם הוריו והמשפחה התיישבה בחיפה. את לימודיו עשה בבית הספר הריאלי בעיר. בכיתה י"א התגייס לפלמ"ח ולשירות פעיל ב"הגנה" ותוך כדי שירותו השלים את בחינות הבגרות. בשנת 1944 החל את לימודיו בקורס השנתי הראשון למורים להתעמלות (חינוך גופני) שהתקיים בתל אביב. אתו למדו מחשובי מעצבי החינוך הגופני בארץ, ביניהם מיכה שמבן, אפרת אמיר ומוסקה מוסטון.[2] עם סיום לימודיו בשנת 1945, החל ללמד חינוך גופני בקיבוץ משמר העמק, שם קידם את ענפי הכדורסל והכדורעף.[3] בהמשך לימד בגמנסיה העברית בירושלים בשנים 1952 - 1961.[3]
בשנת 1949, קיבל זמרי מלגת לימודים בסיטי קולג' של ניו יורק. בשנים 1950–1952, השלים במוסד זה את לימודי התואר הראשון בחינוך גופני בהצטיינות .[3]
בשנים 1964–1966, למד זמרי באוניברסיטת וירג'יניה המערבית לתואר שני ושלישי וקיבל תואר דוקטור לחינוך גופני. נושא עבודת הדוקטורט היה "הפונקציה הדתית והמאגית של משחקי כדור בתרבויות השונות".
זמרי היה הראשון מבוגרי הקורס השנתי הראשון למורים להתעמלות, 1944, שקיבל תואר דוקטור במקצוע זה.
בשנת 1968, לקח חלק באקדמיה האולימפית באולימפיה שביוון.[4] בין השנים 1970–1976, היה חבר בוועדה הבינלאומית להאחדת מבחני הכושר, בשנים 1972–1976, שימש כנשיא החברה האסיאנית לחקר תולדות החינוך הגופני והספורט ביבשת. בין השנים 1978–1984, היה מזכיר החברה הבינלאומית לחינוך גופני ולספורט משווה ובשנים 1979–1986, ערך כתב עת בינלאומי לחינוך גופני וספורט משווה. כן שימש כמרצה ראשי ומרצה אורח באוניברסיטאות בארצות הברית, קנדה, בלגיה, גרמניה, יוון, איטליה, שווייץ, תאילנד וסינגפור.[1][5]
זמרי שיחק כדורסל וכדורעף ברמה ארצית בהפועל חיפה עד 1945 ומשנה זו עבר לשיפוט כדורסל. בשנת 1954, הוסמך כשופט בינלאומי ע”י פיב"א – איגוד הכדורסל הבינלאומי. לאחר ששפט בהצלחה במספר רב של משחקי בינלאומיים, הוזמן לשפוט באולימפיאדת מלבורן 1956, שם שפט בהצלחה רבה[6] והיה מועמד מוביל לשפוט במשחק הגמר.[7] עקב מחלה ממארת בה חלתה אשתו, לאה זמרי, נאלץ לחזור לישראל לפני סיום המשחקים ולפיכך, נמנע ממנו לשפוט במשחק זה. זמרי המשיך לשפוט בישראל ומחוצה לה, כולל באליפויות אירופה ואליפויות עולם, עד פרישתו משיפוט בשנת 1962.[3]
זמרי החל ללמד ב-1957, במדרשה לחינוך גופני במכון וינגייט (לימים המכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן) ולימד לסירוגין עד פרישתו בשנת 1991. נושאי הקורסים העיקריים שלימד היו: תולדות החינוך הגופני והספורט, ספורט ופוליטיקה, ארגון מפעלים, חינוך גופני משווה וסטטיסטיקה. במסגרת לימודי תולדות החינוך הגופני והמשחקים האולימפיים, ארגן משנת 1976, סיורים אקדמיים ייחודיים ליבשת יוון, שאף הוכרו על ידי האוניברסיטאות בישראל ובעולם. במהלך השנים מונה למנהל המחלקה למדעי החינוך והחברה במכללה.
בשנת 1961, החל גם לעבוד במכון וינגייט במשרה מלאה. בשנת 1969, מונה לסגנו של מנהל המכון, אריה (ארהל'ה) הלוי, תפקיד אותו מילא במשך 3 שנים. באותה שנה מונה למנהל המדעי הראשון במכון,[8] תפקיד אותו מילא במשך שמונה שנים. בתקופה זו טיפח והרחיב את מחלקת המחקר לרפואת ספורט בראשות ד"ר חנה פפרו. בהמשך, בתחילת שנות ה-70 היה שותף לצוות בראשותו של ד"ר עודד בר אור שבחן את מתקני הכושר הגופני ותוכניות הכושר הגופני בצה"ל. בעקבות המלצות צוות זה הוכנס לצה"ל "בוחן בר אור". זמרי שימש כמנהל האגף להוצאה לאור ועזרי אימון במשך עשרים שנה. במסגרת תפקיד זה פיתח והגדיל את ספריית המכון ויזם הוצאה לאור של ספרים רבים מקצועיים בעברית, שהיו חסרים בענפי ספורט לא מעטים. בשנת 1981, יזם זמרי את הקמת המוזיאון "היד לאיש הספורט היהודי" במכון וינגייט.[9] המוזיאון הוקם כדי להנציח ולתת כבוד לספורטאים וספורטאיות יהודים מכל רחבי תבל שהגיעו להישגים יוצאי דופן בכל הזמנים בתחום הספורט. הוא שימש כמנהלו הראשון עד שנת 1989.
פרש מעבודתו במכון וינגייט בשנת 1986 ויצא לגמלאות מהמכללה ב-1991.
שליטתו של זמרי בשפה הגרמנית סייעה לו מאוד ביצירת קשרים, עיצובם וחיזוקם, עם גרמניה ומוסדות ספורט גרמניים.[7] תחילת הקשרים נוצרו כאשר ארח זמרי בשנות הששים סטודנטים מבית הספר הגבוה לספורט בקלן, גרמניה המערבית במכון וינגייט. במרוצת השנים הבשילו ביקורים אלה לקשר הדוק בין המוסדות. בתחילת שנות השבעים חתמו מנהל רשות הספורט דאז יריב אורן יחד עם זמרי על הסכמים לשיתוף פעולה בין גרמניה לישראל בתחום הספורטיבי, שהניבו חילופי סטודנטים, אימוני נבחרות גרמניות בישראל וכינוסים מדעיים בהשתתפות מומחים משתי המדינות.[1] באולימפיאדת מינכן 1972 שהה זמרי במינכן ובעת התקפת הטרור על המשלחת הישראלית, נשלח לטפל בנבחרת הנוער של ישראל ששהתה בכפר הנוער במקום. באותו ערב רואיין על ידי הטלוויזיה הגרמנית במספר ערוצים, בניסיון לשכנע את הוועד האולימפי להפסיק את האולימפיאדה עקב האירוע, אך הדבר לא עלה בידו והמשחקים נמשכו.
זמרי היה נשוי ללאה זמרי, מורה לחינוך גופני ואתלטית אולימפית אשר ייצגה את ישראל באולימפיאדת הלסינקי, 1952. לאה נפטרה מלאוקמיה חריפה ב-1956 והותירה אחריה את בעלה אורי ובנה דרור. זמרי נישא בשנית בשנת 1959 לאיטה זמרי, מורה לחינוך גופני, מדריכה פדגוגית בסמינר הקיבוצים ויו"ר ארגון המורים לחינוך גופני בישראל. להם שתי בנות, רוני ומרב.
בנו, דרור זמרי, הוא ממקימי ומובילי חינוך הדמוקרטי בישראל. ביתו ד"ר רוני אולמן דרום, חברת נבחרת ישראל לשעבר בהתעמלות על מכשירים, היא מרצה ומדריכה פדגוגית להוראת החינוך הגופני במכללת וינגייט ובסמינר הקיבוצים וביתו מרב שטרית, היא מורה למחול במגזר הדתי.
זמרי חיבר עשרות ספרים בנושאי הספורט והחינוך הגופני. חלק מכתיבתו הקדיש זמרי לחקר ראשית הגוף ביישוב העברי. דוגמה לכך: חגיגות רחובות, פועלו של אברהם צבי גולדשמיט חלוץ החינוך הגופני בארץ ישראל ועוד. להלן החשובים שבספריו:[12]
זמרי פרסם למעלה מ-100 ספרים ומאמרים מדעיים גם באנגלית וגרמנית. חלקם תורגמו בין היתר לספרדית, צרפתית, פורטוגזית, יפנית וסינית. בין נושאי המאמרים השונים: תרומתה של אסיה לעולם הספורט המודרני, חינוך גופני משווה, ריבוי מושגים בחינוך הגופני והשפעתו על הגדרת מטרותיו, התפתחות ספורט הנשים בעולם ובישראל, נשים במשחקים האולימפיים והתנועה האולימפית.[3]
במהלך פעילותו קיבל זמרי מספר רב של עיטורים ופרסים. הבולטים שבהם:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
