אוריגנס

אוריגנס מאלכסנדריה (ביוונית: Ὠριγένης, בלטינית: Origenes, בקופטית: Ϩⲱⲣⲓⲕⲉⲛ; נולד בסביבות 185–186^[1][2] ונפטר בין 253–255), ידוע גם בשם אוריגנס אדמנטיוס (ביוונית: Ὠριγένης Ἀδαμάντιος^[3]), היה מלומד נוצרי קדום, סגפן, ותאולוג. הוא היה מחבר וכותב פורה שכתב כ-2,000 חיבורים בענפי תאולוגיה מרובים, כולל ביקורת טקסטואלית, פרשנות והרמנויטיקה מקראית, דרשות ורוחניות. הוא היה אחת הדמויות המשפיעות ביותר בתאולוגיה הנוצרית המוקדמת.

אוריגנס
Ὠριγένης

לידה	185 אלכסנדריה, האימפריה הרומית
פטירה	254 (בגיל 69 בערך) קיסריה, רומא העתיקה
מדינה	רומא העתיקה
שפות היצירה	לטינית, יוונית עתיקה
הושפע מ	פלאטוניזם, נאופלאטוניזם, גנוסיס

ביוגרפיה

אוריגנס נולד ובילה את המחצית הראשונה של הקריירה שלו באלכסנדריה. בימי רדיפות הנוצרים בידי הקיסר ספטימיוס סוורוס, סופר שביקש למות מות-קדושים יחד עם אביו, אך אמו השפיעה עליו להימנע מכך. כשהיה בן שמונה-עשרה, הפך אוריגנס לחניך בבית הספר הקתאטי של אלכסנדריה. הוא הקדיש את עצמו ללימודיו ואימץ אורח חיים סגפני כצמחוני. הוא הסתכסך עם דמטריוס, הבישוף של אלכסנדריה, בשנת 231 אחרי שהוא הוסמך בתור כומר על ידי חברו, הבישוף של קיסריה, בעודו במסע לאתונה דרך ארץ ישראל. דמטריוס גינה את אוריגנס על סרבנותו והאשים אותו שהוא סירס את עצמו, וכי לימד שאפילו השטן יגיע בסופו של דבר לגאולה, האשמה שאוריגנס עצמו הכחיש בתוקף. אוריגנס ייסד את בית הספר הנוצרי של קיסריה, שם הוא למד לוגיקה, קוסמולוגיה, ידיעת הטבע, ותאולוגיה, והפך בעיני הכנסיות של סוריה פלשתינה וערביה לסמכות העליונה בכל ענייני התאולוגיה. הוא עונה בגין אמונתו במהלך רדיפות דקיוס בשנת 250 ומת כעבור כמה שנים מהפציעות שלו.

אוריגנס היה מסוגל לחבר כמות עצומה של כתבים בשל חסותו של חברו הקרוב אמברוז, שסיפק לו צוות לבלרים להעתיק את יצירותיו, מה שהפך אותו לאחד הסופרים הפוריים ביותר בכל העת העתיקה. המסה שלו "על העקרונות הראשונים" (אנ') שוטחת באופן שיטתי את עקרונות התאולוגיה הנוצרית והפכה לבסיס לכתבים תאולוגיים מאוחרים יותר. הוא גם חיבר את "נגד קלסוס" (אנ') היצירה המשפיעה ביותר על האפולוגטיקה הנוצרית המוקדמת, בה הגן על הנצרות נגד הפילוסוף הפגאני קלסוס, אחד המבקרים הראשונים שלה. אוריגנס הפיק את "הקספלה", המהדורה הסינופטית הראשונה של התנ"ך העברי, שהכילה הן את הטקסט העברי המקורי וכן חמישה תרגומים יווניים שונים, כולם כתובים בטורים, זה לצד זה. הוא כתב מאות דרשות שכיסו כמעט את כל כתבי הקודש, ופרשו קטעים רבים באופן אלגורי. אוריגנס לימד כי, לפני בריאת העולם החומרי, אלוהים ברא את נשמותיהם של כל היצורים התבוניים. נשמות אלה, שהיו בתחילה קדושות ומסורות לגמרי לאלוהים, נפלו ממדרגתן וקיבלו גוף בשר. אוריגנס היה הראשון שהציע את תורת הכפרה (אנ') בצורתה המפותחת במלואה, ואף על פי שדגל בכך שהאל הבן ורוח הקודש כפופים לאל האב (סבורדינציוניזם (אנ')), הוא תרם רבות להתפתחות מושג השילוש הקדוש. אוריגנוס קיווה כי כל הבריות (כולל המלאכים שנפלו) עשויים בסופו של דבר להיוושע, אך תמיד הקפיד לטעון שזו רק השערה. הוא הגן על הבחירה החופשית וקרא לפציפיזם נוצרי (אנ').

אוריגנס מנציח בכתביו מחלוקת שהתקיימה כבר מן המאה הראשונה לספירה בדבר מקום הולדתו של ישו: "אם אין מישהו מסתפק בנבואת מיכה ובתולדות המשיח הכתובות ב'בשורות' בידי תלמידי ישו עצמם, והוא מבקש סימוכין בעדויות ממקור נוסף לידיעה שישו נולד בבית לחם, עליו לדעת שבהתאם לנאמר ב'בשורה' מראים בבית לחם את המערה שנולד בה"^[4].

תלמידיו של אוריגנס פיתחו את תורת אוריגנס או האוריגניזם. תורה זו גרמה למחלוקות רבות בכנסייה המזרח תיכונית ובעיקר בארץ ישראל במאה ה-4 וכן מחלוקת נוספת בתחילת המאה ה-6, כפי שמעיד קירילוס מסקיתופוליס בכתביו^[5].

כחלק מהפילוג היהודי-נוצרי, התנגד אוריגנס למנהג העלייה לרגל שכוון לבית המקדש ואמר שאין צורך בצליינות, כי "מקום קדוש הוא הנשמה הטהורה"^[6]. שימושו התכוף של אוריגנס באלגוריה כדי לפרש את כתבי הקודש, והברית הישנה בפרט, הוביל ליחס מהוסס כלפיו בכנסייה המאוחרת והוא מעולם לא הוכרז כקדוש. הוא היה אחד מהוגיה הבולטים והקיצוניים של אסכולת אלכסנדריה בנצרות, ובתגובה לסגנונו התגבשה אסכולת אנטיוכיה שדגלה בהיצמדות לפשט הכתוב.

אוריגנס הוא מאבות הכנסייה והוא נחשב כאחד התאולוגים הנוצריים החשובים ביותר בכל הזמנים. תורתו השפיעה במיוחד במזרח, כאשר אתנסיוס מאלכסנדריה ושלושת האבות הקפדוקים (אנ') היו בין חסידיו המסורים ביותר. הוויכוח על האורתודוקסיה של תורתו של אוריגנס הוליד את המשבר האוריגניסטי הראשון בסוף המאה הרביעית לספירה, שבו הותקף על ידי אפיפניוס מסלמיס והירונימוס, אך הוגן על ידי טיראניוס רופינוס ויוחנן מירושלים (אנ'). בשנת 543, הקיסר יוסטיניאנוס הראשון גינה אותו ככופר והורה לשרוף את כל כתביו.

יחסי אוריגנס וחז"ל

אוריגנס חי בארץ ישראל לקראת סופה של המאה השנייה והיה המחבר הראשון של פרשנות סדורה למקרא. דבר זה הוביל למחקר נרחב באקדמיה בנוגע להשפעות שהיו לפרשנות חז"ל למקרא עליו ולהשפעות הפוכות, השפעות שלו על הפרשנות החז"לית.

בחלק מפירושיו אוריגנס מתפלמס מפורשות עם "פירושי היהודים" ובמקומות אחרים נראה שמתפלמס עם פירושיהם באופן עקיף בלבד. בנוסף, חלק מן החוקרים, ובתוכם מארן ניהוף, מצביעים על ההשפעות שהיו לתפיסתו על פירושיהם של חז"ל בתקופה הזו. ניהוף טוענת שעל אף שחז"ל, ובפרט רבי הושעיה (אושעיה), אינם מציינים במפורש את שמו של אוריגנס במדרשיהם, חלק מפירושיהם המופיעים במדרש ובתלמוד הם התפלמסות ישירה עם דברי אוריגנס (כמו ויכוחי רבי הושעיה עם "פילוסוף אחד") ובמקרים אחרים (שגם אותם הם אינם מציינים) הם אף מאמצים את פירושיו. היא משערת שרבי הושעיה או יהודים אחרים הקרובים לו עבדו במפעל התרגום שבספריית אוריגנס בקיסריה, כפי שתועד בכתבי תלמידיו^[7].

לקריאה נוספת

• אלכסיי אליהו יודיצקי, דקדוק העברית של תעתיקי אוריגנס, הוצאת האקדמיה ללשון העברית, 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוריגנס בוויקישיתוף

• Origen, באתר כתבים נוצרים מוקדמים
• Contra Celsus, באתר New Advent
• אוריגנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אוריגנס, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. Prestige, G. L. (1940). "Origen: or, The Claims of Religious Intelligence" (PDF). Fathers and Heretics. Bampton Lectures. London: SPCK. p. 43.
2. Litfin, Bryan M. (2016) [2007]. Getting to Know the Church Fathers: An Evangelical Introduction. Grand Rapids, Michigan: Baker Academic. ISBN 978-1-4934-0478-0.
3. פירושו "בלתי שביר" או "בלתי מנוצח".
4. אוריגנס, נגד קלסוס, ספר 1, פרק 51.
5. קירילוס מסקיתופוליס, חיי סבאס, פרקים 90-83; חיי קיריאקוס, פרקים 14-12.
6. 243 .P. Maraval, Le Christianisme de Constantin a la conquete arabe, Paris, 2006, p
7. Maren Niehoff, Origen’s Commentary on Genesis as a key to Genesis Rabbah in Genesis Rabbah in Text and Context