שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

אוניית לוחמה אמפיבית

מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוניית לוחמה אמפיבית
Remove ads

אוניית לוחמה אמפיבית היא סוג של אוניית מלחמה. אונייה כזו יכולה להוביל כוח קרקעי, כמו נחתים, לחוף נחיתה בשטח אויב, ולאחר הנחיתה לסייע לכוח בציוד, באספקה, ובסיוע אווירי. צי ארצות הברית מפעיל כיום (2014) את צי אוניות הלוחמה האמפיביות הגדול בעולם.

Thumb
נחתות טנקים (LST) בחוף נורמנדי, ימים ספורים לאחר תחילת מבצע אוברלורד, הנחיתה בצרפת ביוני 1944
Thumb
"איוון רוגוב", נחתת טנקים (LST) בעלת מבדוק ניתן להצפה וסיפון טיסה (שילוב של LST ו-LPD), של הצי הסובייטי ומאוחר יותר של הצי הרוסי
Thumb
שלוש אוניות לוחמה אמפיבית של צי ארצות הברית: הקרובה ביותר היא פרל הארבור, אוניית נחיתה בעלת מבדוק (LSD); הקדמית (מימין) היא "מייקין איילנד", נושאת סער בעלת מבדוק (LHD); והמרוחקת היא "ניו אורלינס", אוניית נחיתה בעלת סיפון טיסה ומבדוק ניתן להצפה (LPD)
Remove ads

אפיון

ניתן לחלק את סוגי אוניות הלוחמה האמפיבית באופן גס לשני סוגים: אוניות, שמטרתן להוביל את החיילים, כלי הרכב והציוד לנקודת היציאה להסתערות, וכלי שיט קטנים יותר, שנועדו להוביל את הכוח מן האונייה אל החוף. במבצעים הנערכים במרחק קצר מנמל המוצא, ניתן לוותר על האונייה ולהוביל את הכוחות בכלי שיט מנמל המוצא עד ליעד.

באופן כללי, כלי השיט הקטנים יותר נקראים נחתות. לכלי שיט אלה יכולת להגיע עד החוף עצמו ולאפשר לכוח הלוחם שעליהן - חיילים או כלי רכב - לנחות ישירות על היבשה או להגיע קרוב מאוד אליה. האוניות הגדולות יותר נקראות אוניות לוחמה אמפיבית, והן נושאות בדרך כלל את כלי השיט הקטנים עד נקודה קרובה אל החוף. לכלי השיט הקטנים אין, בדרך כלל, יכולת להפליג בים הפתוח, והם מוגבלים לשיט הקצר מאוניית הלוחמה האמפיבית עד החוף.

למרות הבחנה זו, ישנן אוניות שניתן להפליג בהן בים הפתוח, מחד, אך הן יכולות להגיע עד החוף ולפרוק את מטענן ישירות אל היבשה, מאידך. הדוגמה הבולטת לסוג זה של אוניות היא נחתת טנקים, שסיווגה בצי ארצות הברית הוא LST (Landing Ship, Tank).

Remove ads

היסטוריה

סכם
פרספקטיבה

עד תחילת המאה ה-20 התבצעו נחיתות אמפיביות באמצעות סירות רגילות, שהונעו במשוטים או מפרשים. ואולם, ניסיונות נחיתה מהים במהלך מלחמת העולם הראשונה הסתיימו באבדות כבדות: ב-1915 ניסו בריטניה וצרפת להביא ליציאת האימפריה העות'מאנית מן המלחמה. במהלך מערכת גליפולי נחתו חיילי מדינות ההסכמה בחצי האי גליפולי, אך הנחיתה הסתיימה בכישלון ובאבדות כבדות לבריטים ולצרפתים. הכישלון הראה שמבצעי נחיתה במלחמה מודרנית הם מסוכנים מאוד, במיוחד מול אש מנשק אוטומטי כמו מכונות ירייה.

בתקופה שבין המלחמות רכשו צבאות שונים ניסיון בלוחמה אמפיבית. חיל הנחתים של ארצות הברית התנסה במבצעי נחיתה שונים שנערכו באמריקה הלטינית במהלך שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20. מבצעים אלה כונו "מלחמות הבננה" (Banana Wars), והלקחים מהם סייעו לנחתים לגבש תורת לחימה למבצעים אמפיביים, ומאפיינים לאוניות לוחמה אמפיביות. גם חיל הנחתים המלכותי הבריטי ערך ניסיונות שונים בתחום זה, והצי הקיסרי היפני התמחה גם הוא בנחיתה מהים. הניסיון המצטבר הראה על הצורך בכלי שיט ייעודיים שיביאו את הכוחות עד החוף, ובכלי שיט נוספים שיסייעו לכוח הנוחת באש ובסיוע לוגיסטי.

מלחמת העולם השנייה התאפיינה במספר רב של מבצעי נחיתה, החל בנחיתות האמפיביות של הצי הקיסרי והצבא הקיסרי היפני בדרום-מזרח אסיה. במבצעים אלה הפעיל הצי היפני נחתות ואוניות לחימה אמפיביות ראשונות, בהן האונייה שינשו מארו, שהייתה האונייה הראשונה בעולם שנועדה לשאת נחתות. בהמשך המלחמה התהפך הגלגל, ובעלות הברית - בעיקר ארצות הברית ובריטניה - הפעילו מספר רב של מבצעי נחיתה, בזירה האירופית ובזירת האוקיינוס השקט. שיאם של מבצעים אלה היה במבצע אוברלורד, הנחיתה בחופי נורמנדי ביוני 1944, מבצע הנחיתה הגדול ביותר אי פעם.

הציים השונים פיתחו מספר רב של אוניות לחימה אמפיביות. המלחמה הראתה כי יש צורך באוניות היכולות להפליג בים הפתוח, וכך נוצרו נחתות הטנקים (LST), שהיו בעלות יכולת לשאת מספר רב יחסית של טנקים או חיילים, ועמה נחתת חיל רגלים (LSI) ואוניות נחיתה בינוניות (LSM). אלה היו יכולות לשאת את הכוחות הנוחתים ישירות מנמל המוצא אל חוף הנחיתה, בלי צורך להעביר את הכוחות לנחתות קטנות יותר לקראת ההגעה אל היעד.

כניסת המסוק לשירות מבצעי בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הוסיפה מימד נוסף למבצעים אמפיביים. אוניות נושאות מסוקים היו יכולות כעת להנחית כוחות בכל נקודה לאורך החוף, גם במקומות שאינם מתאימים להגעת נחתות. שימוש ראשון ביכולת זו נעשה על ידי הצי המלכותי הבריטי במהלך מבצע מוסקטר ב-1956, במהלכו הונחת גדוד צנחנים ממסוקים אל החוף. גם ארצות הברית עשתה שימוש ביכולות אלה במהלך מלחמת וייטנאם בשנות ה-60 של המאה ה-20. נושאות מטוסים ותיקות שכבר לא היו יכולות להפעיל את מטוסי הסילון החדישים הוסבו לנשיאת מסוקים, וכך נוצרה אוניית הלוחמה האמפיבית החדשה, הנושאת מסוקים לסיוע וכן נחתות, להובלת הכוחות אל החוף.

נושאות המסוקים נקראו על ידי הבריטים "נושאות קומנדו", או LPH על ידי צי ארצות הברית (Landing Platform, Helicopter). בתחילה הוסבו לתפקיד זה נושאות מטוסים ותיקות, כאמור, אך בהמשך נבנו אוניות ייעודיות לתפקיד. במראיהן החיצוני דומות אוניות אלה לנושאות מטוסים, אך תפקידן בפועל שונה, וכלי הטיס שעל סיפונן מיועדים לסיוע לכוחות אמפיביים ולא לתקיפה או ללוחמה אווירית (אם כי מטוסי ההרייר והF-35 לייטנינג II, המיועד לאוניות הסער האמפיביות החדישות יכולים למלא תפקידים אלה).

Remove ads

סוגי אוניות לוחמה אמפיביות

סכם
פרספקטיבה

אוניות נחיתה

אוניות אלה נועדו להביא כוחות יבשה אל החוף עצמו. הן מוגדרות "אוניות" בשל יכולתן להפליג בים הפתוח, להבדיל מנחתות, שהן כלי שיט קטנים יותר ויכולת ההפלגה שלהן מוגבלת למרחקים קצרים יותר.

מידע נוסף סוג, סימול בצי ארצות הברית ...

אוניות לוחמה אמפיבית לסיוע לנחיתה

אוניות אלה אינן מיועדות לנחיתה עצמה, אלא לסיוע לכוח הנוחת.

מידע נוסף סוג, סימול בצי ארצות הברית ...

אוניות לוחמה נושאות נחתות

אוניות אלה נועדו לשאת נחתות אל חופי האויב. יש להן מבדוק אותו ניתן להציף כדי לאפשר לנחתות לצאת שיט ישירות אל חוף הנחיתה. הן מצוידות גם בסיפון נחיתה למסוקים, המסייעים בהנחתת כוחות ובתובלת אספקה וציוד.

מידע נוסף סוג, סימול בצי ארצות הברית ...

אוניות סער אמפיביות

אוניות אלה הן נושאות מסוקים, בעלות סיפון טיסה והאנגרים בגדלים שונים. הן מותאמות לנשיאת מסוקים, לתובלה ולתקיפה, וכן לתפעול מטוסים בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית וקצרה, כמו משפחת מטוסי ההרייר. נושאות מסוקים חדישות נושאות גם כלי טיס מטה רוטור (Tiltrotor). לרובן יש גם מתקנים לנשיאת נחתות קטנות יותר, וחלקן בעלות מבדוק שאותו ניתן להציף.

מידע נוסף סוג, סימול בצי ארצות הברית ...
Remove ads

קישורים חיצוניים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads