מפרש
יריעה המשמשת להנעה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מִפְרָשׂ הוא יריעה גמישה, המשמשת להנעה על ידי המרת אנרגיית הרוח לתנועה (בדרך כלל של כלי שיט כגון: סירות, ספינות ויאכטות). כלי שיט המונעים בכוח הרוח נקראים מפרשיות.
מפרש הוא למעשה כנף. הרוח הנושבת על המפרש מפעילה עליו כוחות עילוי וגרר. ככל שיחס כח העילוי לכח הגרר גדול יותר, כך המפרש יעיל יותר. הכח המניע הנוצר על ידי המפרש, הוא למעשה הרכיב של שקול כוחות העילוי והגרר הפונה לכיוון ההתקדמות. ככל שהרוח מגיעה בזווית חדה יותר לכיוון ההתקדמות, רכיב הכח הניצב לכיוון ההתקדמות גדל יחסית לרכיב הכח בכיוון ההתקדמות. הכח הניצב לכיוון ההתקדמות גורם להטיה וטרידה (התקדמות לא רצויה בניצב לקו השדרית). יכולת המפרש ליצור כח מניע בזויות חדות של רוח פנים נקראת "יכולת לחדד".
שני מרכיבים עיקריים משפיעים על היעילות האווירודינמית של מפרשים:
- היחס בין גובה המפרש לרוחבו.
- קוער המפרש ("הבטן" של המפרש).
ככל שהיחס בין גובה המפרש לרוחבו גדל, יכולת החידוד של המפרש עולה, על חשבון יעילות המפרש ברוח גבית. ככל שקוער המפרש גדל, מספק המפרש כח עילוי גדול יותר, אבל גם כח הגרר גדל. מסיבה זו תכנון המפרש הוא פשרה בין הגורמים השונים תוך התחשבות בתנאי העבודה הצפויים: כיוון הרוח, עוצמת הרוח, ומומנט ההתיישרות של כלי השיט.
קיים מגוון גדול של סוגי מפרשים, שהוא תוצר של מגוון תנאי השיט השונים והחומרים הזמינים בכל תקופה לאורך ההיסטוריה ובהתאם לאזור הגאוגרפי במקומות שונים בעולם. כך למשל, אניות הסוחר, ששייטו וסחרו בין העולם החדש לישן, וניצלו את רוחות הסחר, הן צוידו במפרשים מרובעים בעלי יחס גובה לרוחב נמוך, שאפשר להן לנצל ולהפיק את המרב מהרוחות הגביות (מסלול ותקופת השיט נקבעו בהתאם למשטר הרוחות הידוע). מנגד, כלי השיט באגן הים התיכון צוידו במפרשים בעלי יחס גובה לרוחב גדול יותר, שאפשר להם להתמודד עם רוחות משתנות שלא תמיד נוחות להפלגה ואינן נושבות בכיוונים נוחים. לעומת זאת, כלי שיט תחרותיים מצוידים במפרשים בעלי יחס גובה לרוחב של כ-6, המאפשרים להם לשוט במהירות גם כנגד כיוון הרוח, שהיא יכולת הכרחית בתחרויות.
ההיסטוריה של המפרש
סכם
פרספקטיבה
המפרש הוא אחד ממוצר הטקסטיל העתיקים ביותר, אשר שימש תרבויות רבות בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה האנושית. התפתחותו של המפרש מילאה תפקיד מרכזי ומהותי בהתפתחות האנושות, והשפיעה גם על פיתוח כלי עבודה וטכניקות טקסטיל מוקדמות.
בעת העתיקה, באזורים בהם רוב החיים התנהלו סביב מקווי מים - ימים, נהרות ואגמים, שימשו הספינות ככלי חיוני בחיי היומיום לצורך השגת מזון, דיג ותנועה.[1] מאחר שאלו היו מרכיבים הכרחיים להישרדות, פיתחה האנושות את רעיון המפרש כבר בשלבים מוקדמים מאוד בהתפתחותה.
עדויות קדומות לשימוש במפרש מצויות במזרח אירופה באזור הים השחור ובמסופוטמיה כבר בתקופה של 4300–6000 לפנה"ס. במסופוטמיה נמצאו כלים ימיים עשויים עץ ורסיסים, שהיו מצוידים במפרשים, מה שמעיד על השימוש הרחב במפרשים בתקופה ההיא. מחקרים ארכאולוגיים מצביעים על חשיבותם של המפרשים במסופוטמיה ובמזרח התיכון, וכן על התפשטות השימוש בהם גם בתרבויות אחרות באזור כמו הפיניקים ותרבויות עבריות.[2]
השימוש במפרש התפשט גם לתרבויות מאוחרות יותר, בהן מצרים העתיקה, שבה נמצאה עדות מתועדת לשימוש במפרשים משנת 3200 לפנה"ס. בתרבות מצרים העתיקה נתפס המוות כחלק טבעי ממחזור החיים, תוך האמונה בחיי הנצח לאחר המוות. המפרש היה סימבול מרכזי בתפיסת העולם של המצרים, כאשר ייצג את דרכה של הנשמה לעולם הבא. בני המעמד הגבוה ואישים בולטים ומרכזיים בחברה המצרית נקברו במפרשים גדולים ומפוארים, כדי להבטיח את מסעם לעבר חיי הנצח. בנוסף, שימש המפרש באותה תקופה כסמל למסע הרוחני של האדם לאחר מותו, והיה חלק מהתפיסה בתרבות המצרית העתיקה של מעגל החיים והמוות המשלימים זה את זה.[3]
בין השנים 1700-1900 לפנה"ס, נמצא שימוש במפרשים באי כרתים, כחלק מייצור הטקסטיל בארמונות המלוכה, כגון בקונוסוס ובפיסטוס. אך באותם אתרים ארכאולוגים לא התגלו כלים לטוויה, הואיל וכך העלו החוקרים השערה כי תהליכי הטוויה ואריגת הבדים לא נעשו באותו מקום. השערה זו מצביעה על הצורך בסטנדרטיזציה של הייצור ושימוש באתרים ייעודיים לכך.
חפירות ארכאולוגיות מצביעות על כך שבתקופה בין השנים 600-1200 לפנה"ס, השתמשו במפרשים לצורכי תעשייה ומסחר בשילוב סירות מפרש לדיג ותנועה ימית תרבויות ימיות דוגמת היוונים והפיניקים. הפיניקים התפרסמו בידע רב בסחר ימי ובניהול מסעות ימיים בספינות הבנויות עץ, להפצת מוצרים ולמסחר עם מדינות רחוקות.
ספינות המטען של הפיניקים שהיו חד-מפרשיות, הובילו סחורות מלבנון, לארצות הים התיכון ואף הגיעו לחוף האוקיינוס האטלנטי של אפריקה, בריטניה והאיים הקנריים. ספינות המטען הובילו סחורות ליעדים מרוחקים, סייעו להם להקים מסלולי סחר רווחיים, תרמו לשגשוגם הכלכלי ולהשפעתם התרבותית בעולם העתיק.[4]
חומרים
ייצור המפרשים בעת העתיקה נעשה על ידי שימוש בחומרים טבעיים וזמינים, בהתאם לאזורי הייצור שלהם. לדוגמה, לייצור חלקי מסגרת המפרש השתמשו בעצי אורן, אגוז ואלון, שהיו נפוצים באזורים שבהם נבנו ויוצרו ספינות. חלקים גמישים יותר של המפרש יוצרו מחומרים כגון עור בשל עמידותו ויכולתו להתאים לתנאי השימוש הימיים. בנוסף, החבלים ואמצעי הקשירה נעשו מחומרים טבעיים כמו עורות בעלי חיים או סיבי צמחים ושימשו לחיבור חלקי המפרש לספינה.[5]
אריגת מפרש
כדי להניע סירה ארוכה על פני המים, דרוש מפרש באורך 120 מטר מרובע.[6]
באותה תקופה השתמשו בנולי משקולות ברוחב מוגבל, לכן בכדי להגיע לגודל הבד הדרוש, היו אורגים את המפרש בחלקים ומחברים אותם יחד. באותה תקופה החלו להתפתח טכניקות ושיטות ייצור תקניות כדי לייצר מפרשים איכותיים ואמינים במיוחד.
הסטנדרטיזציה בייצור המפרשים כללה נורמות והוראות ברורות לגבי סוג החומרים שיש להשתמש בהם, המידות המדויקות של המפרש, טכניקות הייצור המתקדמות, ובדיקות איכות המוצר הסופי. יתרה מכך, התקן הקדום יצר אפשרות לייצר מפרשים באיכות גבוהה ובמידה מדויקת, וזה הבטיח יכולת שיט יעילה של הספינות במים ובטיחות התנועה הימית וכך פחת הסיכון לתקלות בעת השימוש בהם. בנוסף, תרם התקן לייצור המפרשים להפחתת עלויות בייצור ולשיפור יחסי עלות-תועלת בעסקי התעשייה הימית.
המפרשים שימשו כאמצעי תחבורה ימי אשר אפשר מסעות ארוכים והיווה אמצעי תקשורת ימי בין תרבויות ואזורים שונים. החוקר סטיבן סי. ג'ט מציין, שהתקשורת הימית יכולה לשמש כאחד המרכיבים החשובים ביותר של רשת הקשרים האנושית בעת העתיקה, והתנועה הימית יכולה להיות מרכזית להבנת התפתחות התרבות וההיסטוריה של האנושות.[7]
בשנים 700–1100 לספירת הנוצרים, נמצאו עדויות על שימוש בצמר ופשתן לאריגת המפרשים בתרבות הוויקינגים, בגרמניה וסקנדינביה. ניתן להבחין כי הם השתמשו בחוטים דקים לייצור סוגי בדים צפופים וחזקים.
המצאת המפרש מהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית כולה, משקפת את החוכמה והידע של האנושות בתקופות שונות ומספקת מבט ייחודי לתהליכי התפתחות היסטוריים בתוך החברה. השימוש במפרש מעיד על חשיבות התקשורת הימית בין תרבויות שונות, כמו גם על מיקומן הגאוגרפי והשליטה בהן.
במזרח התיכון, במסופוטמיה, כנען, ומצרים, שימשו הספינות חלק בלתי נפרד בחיי היומיום והכלכלה של התרבויות הקדומות הללו. השימוש בכלי שיט ובמפרשים לא היה רק חלק מהפעילות היומיומית, אלא תרם גם לפיתוח קשרי מסחר ותקשורת בין תרבויות האזור. באמצעות נתיבי הסחר הימי, הועברו סחורות, טכנולוגיות ורעיונות בין התרבויות העתיקות של המזרח התיכון לבין אזורים נוספים במזרח ובמערב, וכך תרמו להתפתחותן הכלכלית והתרבותית.[8]
השימוש בספינות בעת העתיקה הפך להיות גורם מרכזי בפיתוח הסחר הבינלאומי ובהתפתחות הכלכלית. הסחר הימי והתקשורת הימית הפכו לכלים מרכזיים בתהליך הגלובליזציה של העולם הקדום, והביאו להשפעות תרבותיות עמוקות. המסחר הימי אפשר חילופי תרבויות, פיתוח מערכות כלכליות משותפות, והעברת טכנולוגיות, אמנות, ורעיונות בין אזורים שונים.[1]
בנוסף, השפיע השימוש בספינות גם על היבטים פוליטיים וצבאיים. הקשר הימי התרחב והתעצם, וביניהם התרחשו קרבות וקונפליקטים פוליטיים ששיחקו תפקיד מכריע בהיסטוריה של התרבויות העתיקות. השלטון בים היה מפתח לשלטון על כלכלות ואזורים אסטרטגיים.
סוגי מפרשים
- מרקוני
- גף
- ג'נק
- ספינקר
- ג'ניקר
- לטיני
- רבוע
- ארוך
קישורים חיצוניים
- technology/sail-windmill מפרש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.