אבוה דשמואל
אמורא בבלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אַבָּא בַּר אַבָּא היה אמורא בבלי בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים. ידוע בכינויו אֲבוּהָּ דִּשְׁמוּאֵל על שם היותו אביו של שמואל.
ביוגרפיה
נולד וגדל בנהרדעא למשפחת כהנים מיוחסת[1], ולמד שם אצל תנאים בבלים. לאחר שבגר עלה לארץ ישראל ולמד תורה אצל רבי יהודה הנשיא. לאחר מכן שב לנהרדעא והוכר כתלמיד חכם גדול ומנהיגה הרוחני של העדה. עם תלמידיו נמנו שמואל בנו (שאף חולק עליו מפעם לפעם), מר עוקבא, ואף רב מתנה ורבי יוחנן[2] מצטטים דברים שלמדו ממנו.
חבריו ובני דורו היו לוי, רב ואחרים. נראה שלוי היה חברו הקרוב, עמו הוא למד והתפלל[3], ולאחר מיתתו אמר עליו דברי הספד מיוחדים[4].
לשמואל בנו, היה אח בשם פנחס, שלכאורה היה בנו של אבא בר אבא. היו לו גם בנות, ומסתבר לכאורה כי גם רב שמן בר אבא היה בנו[5]. הוא האריך ימים וחי עוד בימי רבי יהודה נשיאה הראשון, שרחש לו כבוד רב[6].
אבא בר אבא היה רב ודיין בנהרדעא[7], וגם מארץ ישראל נשלחו אליו אגרות שבהן שאלות הלכתיות. אף הוא נהג לשגר שאלות לארץ ישראל, אל רבי יהודה הנשיא.
היה עשיר גדול ובעל שדות, והיה משגיח עליהם ובודק את צורכיהם פעמיים ביום[8]. את פירותיו היה מוכר בתחילת העונה בזול, כדי לגרום להוזלת מחירי הפירות למשך כל השנה[9].
חסידותו
סכם
פרספקטיבה
היה חסיד גדול. מסופר שפעם אחת השיב חמורים אבודים לבעליהם אף על פי שעברה יותר משנה מאז אבדתם, לפנים משורת הדין האומרת שבמקרה זה פטור המוצא מלהשיב כיוון שהמאבד התייאש[10].
זכה לגילוי שכינה ביחד עם חבירו לוי בעת שישבו בבית הכנסת שף ויתיב[11]. זכה לדבר גם עם מלאך המוות, שסיפר לו שאם לא היה חושש לכבוד הבריות - היה שוחט לגמרי את צווארו של כל מי שהוא הורג[12].
על זהירותו בענייני ממונות מסופר[13] שפעם אחת רבי יהודה בן בתירא שלח לו שרוצה לקנות ממנו משי, וכשרבי אבא הגיע לנציבין (מקום מגוריו של רבי יהודה) לתת לו את הסחורה, ריב"ב אמר לו שהוא לא באמת התכוון לקנות ממנו, ולכן לא שלח לו מעות. רבי אבא טען שרבי יהודה נאמן עליו גם בלי שקיבל ממנו ממון, ולכן נמנע מלמכור את המשי כדי לשומרו לרבי יהודה. כששמע זאת רבי יהודה, ברכו שיצא ממנו בן גדול כשמואל הרמתי שנאמר עליו ”וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל... כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל” (שמואל א', ג', כ'). לאחר זמן נולד בנו שמואל, מגדולי אמוראי בבל.
גם את בני ביתו הרגיל במצוות. מסופר שהוא היה נותן לשמואל כסף לחלק לעניים כדי להרגילו במצוות. באחת הפעמים שמואל סיפר לו שהוא ראה עני אחד אוכל בשר ושותה יין, אמר לו: אם כך - תתן לו יותר כסף ממה שאתה נותן לאחרים, כי כך הוא רגיל. בפעם אחרת סיפר לו שמואל שראה באחד הבתים של העניים שולחן ערוך בכלי כסף וזהב, אמר לו: ”צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם”[14] (משום שבזכות קיומם של הרמאים אין חובה לתת צדקה לכל עני, כי אפשר לתלות שהוא רמאי).
החמיר מאוד בהלכה גם לבנותיו. הוא אסר עליהן לצאת לרשות הרבים בשבת עם חוטים צבעוניים שבאוזניהן, שמא יתירום כדי להראות לחברותיהן. הוא אף אסר עליהן לישון זו אצל זו, ודאג לכך שיוכלו לטבול כהלכה[15].
היו מופקדים אצלו כספי יתומים, והוא שמר עליהם במסירות יוצאת דופן, יותר ממה ששמר על כספו שלו. בזמן מיתתו שמואל בנו לא היה בקרבתו ולכן לא היה יכול לספר לו היכן הכסף של העניים נמצא. כתוצאה מכך, התחילו להוציא על שמואל שם רע וקראו לו "בנו של גזלן כספי היתומים". הגמרא מספרת שבשלב זה שמואל הלך לבית הקברות לדבר עם נשמות המתים. לאחר דו-שיח קצר עם אביו, בו גילה לו שהוא (שמואל) הולך למות, סיפר לו שהטמין את הכסף שלו ביחד עם כספי היתומים, מתחת אבן הרחיים, כשכספי היתומים באמצע כספו כך שיש יותר סיכויים שכספו שלו ייגנב ולא כספי היתומים[16].
שמו
סכם
פרספקטיבה
היוחסין משער שנקרא "אבא" כשם אביו, משום שאביו מת לפני קריאת שמו בברית מילה, ולכן קראו לו על שם אביו[17].
כינויו, "אבוה דשמואל", על שם בנו, אינו כינוי מקובל לאמוראים אחרים. האגדה מספרת, שפעם, בהיותו רחוק מביתו לרגל מסחרו, פגשה אותו אשה ממדי והפצירה בו שישכב עמה תמורת סכום כסף גדול. הוא התפלא על ההצעה, והיא השיבה לו, שנודע לה באמצעים מאגיים, שמהזרע שיצא ממנו באותו לילה יצא בן חכם מאוד. כאשר שמע את התשובה, הזכיר שם קדוש והגיע לעירו נהרדעא בקפיצת הדרך. באותו לילה שהה עם אשתו, ומכך נולד בנו שמואל. לפנות בוקר חזר אבא בר אבא למקומו הקודם. כשנולד שמואל טרם חזר אביו לנהרדעא, ובני העיר חשדו באשתו שבגדה בו. לאחר תקופה חזר האב לעירו וטיהר את שמה של אשתו. מאז והלאה, לשם הדגשת טהרת ייחוסו של שמואל, נקרא אביו "אבוה דשמואל"[18].
יש המבארים את כינויו בכך ששמואל בנו היה מהאמוראים החשובים והידועים ביותר, וכבוד הוא לו שנקרא על שם בנו[17]. סיבה נוספת שנאמרה, שהשם "אבא" הוא שם נפוץ מאוד, וכדי לזהותו כינוהו "אבוה דשמואל"[19].
הרב יחיאל הלפרין בספרו סדר הדורות[20] מבאר כינוי זה ע"פ האמור בספר גלגולי נשמות של הרמ"ע מפאנו, שאבא בר אבא היה גלגול הנשמה של שמואל הנביא, ובנו שמואל היה גלגול של שאול המלך. פירוש ייחודי זה מסתמך על המדרש שהוזכר לעיל[13], שרבי יהודה בן בתירא ברך את אבוה דשמואל שיוולד לו בן גדול "כשמואל הרמתי", ועל הסיפור שלאחר מיתת אביו, שמואל בנו עלה לשמים ודיבר עם אביו. הרמ"ע מפאנו מוצא קווים דומים בין סיפור זה לסיפור העלאתו של שמואל באוב על ידי שאול. הוא מתייחס גם לסיפור האשה ממדי וטוען שהיא הייתה גלגול של אשת פוטיפר שניסתה לשכנע את יוסף לשכב עמה.
לקריאה נוספת
- מרדכי מרגליות (עורך), "אבא בר אבא (אבי שמואל)", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, מהדורת אייזנברג תשס"ז, כרך א עמ' 2–3
קישורים חיצוניים
- "אַָבוּהֵ דִּשְׁמוּאֵל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 18–19, באתר היברובוקס
- אבוה דשמואל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב אהרן הימן, "אבא בר אבא אבוה דשמואל כהן", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- רבי אברהם זכות, יוחסין השלם, סדר אמוראים, "אבא בר אבא הכהן אבוה דשמואל", ירושלים, תשכ"ג, באתר היברובוקס
- הרב יהודה אדרי, "אַבָּא בַּר אַבָּא", בנתיב האמוראים, ירושלים תש"מ, עמ' 19, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.