Loading AI tools
סרט משנת 2007 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
1408 הוא סרט אימה משנת 2007 שבוים על ידי הבמאי השוודי מיקאל הפסטרום, ומבוסס על סיפורו הקצר בעל אותו שם (אנ') של סטיבן קינג.
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | סיפורו הקצר של סטיבן קינג (אנ') |
|---|---|
| בימוי |
מיקאל האפסטרום  |
| הופק בידי |
לורנזו די בונאוונטורה |
| תסריט |
מאט גרינברג, לארי קרצ'בסקי, סקוט אלכסנדר ולארי קרצ'בסקי, סקוט אלכסנדר |
| עריכה |
פיטר בויל |
| שחקנים ראשיים |
ג'ון קיוזק סמואל ל. ג'קסון מארי מקורמק טוני שלהוב |
| מוזיקה |
גבריאל יארד |
| צילום |
בנויט דלום |
| מדינה |
ארצות הברית, הממלכה המאוחדת |
| חברת הפקה |
דיימנשן פילמס |
| חברה מפיצה |
Dimension Films מטרו גולדווין מאייר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 22 ביוני 2007 |
| משך הקרנה |
106 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט אימה, סרט מתח, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט דרמה, אימה פסיכולוגית, סרט רוחות רפאים |
| תקציב | [1]$25,000,000 |
| הכנסות | [1]$131,998,242 |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 1408 |
|
www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מייק אנסלין הוא ספקן ומחבר אשר, לאחר מותה של בתו קייטי, כותב ספרים על מקומות על-טבעיים, אם כי הוא מעולם לא חווה חוויה על טבעית. לאחר שכתב את ספרו האחרון, מייק מקבל גלויה אנונימית על "הדולפין", מלון הנמצא בשדרת לקסינגטון בניו יורק, הנושאת את המסר: "אל תיכנס לחדר 1408."
מייק מתייחס לזה כאתגר ומנסה להזמין לילה בחדר 1408, אך המלון לא משכיר לו את החדר. עם זאת, לאחר שנודע לו מהסוכן שלו, סם פארל, כי על פי החוק, על המלון להשכיר לו את החדר במידה והוא פנוי (אחרת זה ייחשב לאפליה והוא יוכל לתבוע את המלון), "הדולפין" בחוסר רצון שומר את חדר 1408 עבור מייק. לאחר שהגיע למלון, מייק נמשך הצידה על ידי מנהל המלון, ג'רלד אולין, אשר לוקח אותו למשרדו. הוא מסביר למייק כי החדר סגור, וכי אף אחד לא מורשה להיכנס, והוא מנוקה אחת לחודש ובפיקוח שלו (כאשר דלת החדר נשארת פתוחה והמנקות עובדות בזוגות). הוא נותן לו תיק ובו כל המידע על קורבנות החדר ואומר לו כי ב-95 שנות קיומו של המלון, היו 56 מקרי מוות ב-1408, וכי אף אחד לא שרד יותר משעה, אבל מייק רוצה להישאר בחדר. אולין מנסה לשחד את מייק לא להישאר בחדר ומביא לו בקבוק קוניאק יקר כמתנה, אבל מייק מסרב ואולין בחוסר רצון מעניק לו את המפתח לחדר.
ברגע שהוא בתוך החדר, מייק שולף את הרשמקול שלו ומדבר אליו, ומתאר את ההופעה העמומה של החדר וחוסר בתופעות יוצאות דופן. במהלך הבדיקה שלו, שעון הרדיו פתאום מתחיל לנגן בקולי קולות את השיר "We've Only Just Begun (אנ')" של ההרכב "הקרפנטרז", אבל מייק מניח שזה רק תעלול של אולין. מאוחר יותר, בשעה 8:07 בערב, השיר מתנגן שוב והמרקע הדיגיטלי של שעון הרדיו מתחיל בספירה לאחור החל מ-"60:00". זמן קצר לאחר מכן תופעות על טבעיות מתחילות להתרחש: מייק מתחרש מצלצול חזק וידו נרמסת על ידי מסגרת החלון. לאחר מכן ידו נכווית כאשר הוא מנסה לשטוף את הפציעה בכיור ומים רותחים יוצאים מהברז. מייק מנסה ללא הצלחה לצאת מהחדר: ידית הדלת נופלת מהדלת וכשהוא מטפס אל אדן החלון כדי לברוח לחדר אחר, החלונות של החדרים האחרים נעלמים. כל אותו הזמן, מייק מותקף שוב ושוב על ידי חזיון רפאים של מטורף האוחז בלהב וקורבנות לשעבר של החדר ההורגים את עצמם למולו. בנוסף, מייק חווה הזיות של בני משפחתו וכן זכרנותיו מהעבר, ביניהם הזיה על אביו הלקוי בנפשו ובתו בזמן שהיא בבית החולים לפני מותה. מייק מבחין אז כי כעת יש רק לבנים על הקיר ועל הדלת תלויה מפה של המלון, אך אין בה חדרים אחרים מלבד 1408.
מייק מתחיל להיות נואש ומשתמש במחשב הנייד שלו כדי ליצור קשר עם אשתו הפרודה לילי באמצעות שיחת וידאו, אבל השיחה מסתיימת במפתיע כאשר מערכת הממטרות בחדר נדלקת והמחשב שלו מתקצר. מייק מנסה להזעיק עזרה שוב ומטפס לתוך פתחי האוורור, אך הוא נרדף בחזרה לחדר על ידי גופתו של אחד האורחים שקמה לתחייה. טמפרטורת החדר יורדת מתחת לאפס, כאשר המחשב הנייד פתאום מתחיל לעבוד שוב, ולילי אומרת לו שהמשטרה נכנסה ל-1408, אבל החדר ריק. כפיל של מייק מופיע בחלון הצ'אט ומשכנע את לילי לבוא למלון בעצמה, ואז קורץ למייק. החדר מתחיל לרעוד ומייק, בזעם, שובר תמונה של ספינה בסערה ופתאום החדר מוצף.
מייק מתעורר בחוף וחווה מחדש את כל מה שחווה טרם כניסתו לחדר. מייק מתאחד עם לילי ומניח שהשהות שלו בחדר 1408 הייתה רק חלום בלהות. מייק מספר ללילי שהוא פגש את קייטי, אך לילי לא מאמינה לו ומשערת שזו דרכו של מייק להתמודד עם מותה ומשכנעת אותו לכתוב ספר על זה. עם זאת, בעת ביקור בדואר כדי לשלוח את כתב היד למוציא לאור שלו, הוא מזהה את צוות הבנייה בסניף כצוות מלון "הדולפין". צוות הבניה הורסים את קירות סניף הדואר ותחתיהם מתגלים קירותיו של חדר 1408. מייק מגלה שהוא לכוד עדיין ב-1408, עם הקירות שכעת שרופים ושבורים. חיזיון של קייטי מתגלה למייק והאחרון מחבק אותה בעודו בוכה, לאחר מכן היא מתפוררת לאבק. שעון הרדיו מנגן את השיר מחדש וכאשר הספירה לאחור מסתיימת, פתאום החדר חוזר למצבו התקין.
הטלפון בחדר מצלצל ואישה המזדהה כמרכזנית במלון מדברת עם מייק. מייק, שמבין שהוא מתקשר עם החדר עצמו, שואל את החדר מדוע הוא לא הורג אותו וזהו, אך "המרכזנית" עונה לו שכל האורחים במלון נהנים מבחירה חופשית: הוא יכול לבצע "צ'ק אאוט" (בין השורות, להתאבד ומייק רואה חבל הקשור בצורת לולאה וכן חיזיון של עצמו נתלה למוות) או לחיות את אותה השעה שוב ושוב, אך מייק מסרב להתאבד והשעון מתאפס חזרה ל-60:00 ומתחיל לספור לאחור מחדש. לאחר מכן, מייק משתמש בבקבוק קוניאק שקיבל ממנהל המלון אולין, הופך אותו לבקבוק תבערה ומעלה את החדר באש. בינתיים, המלון מפונה ולילי נראית בפקק תנועה בדרכה למלון. במהלך השריפה במלון, אולין נראה ישוב במשרדו מחייך ולוחש "כל הכבוד, מר אנסלין".
לסרט צולמו ארבעה סופים. בנוסף לסוף שהוצג בגרסה הקולנועית וכן בגרסת ה-DVD, צולמו שלושה סופים נוספים:
הכבאים נכנסים לחדר ומושכים את מייק למקום מבטחים ומאוחר יותר, מייק מתאושש בבית החולים עם לילי ליד מיטתו, והוא מספר לה על קייטי, אבל לילי לא מאמינה לו. השנים מתאחדים ומייק שב לגור עם לילי. במהלך המעבר, לילי מגישה למייק קופסה של פריטים שנמצאו בהריסות של 1408. מייק מוצא את הרשמקול שלו ומפעילו, והרשמקול משחזר את שיחתו עם קייטי. לילי שומעת את קולה של בתה ברשמקול, והיא שומטת את הקופסה, בוהה במייק בהלם מוחלט ומייק מביט בה בחזרה.
בגרסה נוספת של סוף זה, רק מייק שומע את קולה של קייטי בוקע מהרשמקול, בזמן שלילי נמצאת בחדר אחר בבית.
בוים על ידי מייקאל הפסטרום (אנ'). סוף זה נגנז וצורף לגרסת הבמאי לאחר שקבוצת מיקוד צפתה בסוף זה והסיקה שהוא "מדכא מידי".
מייק מוצא את מותו בשריפה, אך מחייך באושר בידיעה שהחדר הושמד. מייק צוחק בהיסטריה בזמן שהוא שומע את החדר "צורח" ביגון. לאחר מכן, התקרה מתרסקת על מייק והוא מת. בלווייתו של מייק, אולין מנסה להחזיר ללילי ולסם, סוכנו של מייק את חפציו של האחרון, אך אלו מסרבים לקבלם. אולין מסביר שהחדר הושמד ושהוא לא יפגע באדם נוסף. אולין מקשיב לרשמקול של מייק בזמן שהוא ברכבו ומתעצב לאחר שהוא שומע את קולה של קייטי ברשמקול. אולין מבחין בילדה קטנה עם שמלה שאיבדה את הוריה, לאחר מכן מביט במראת הרכב ומבחין בגופתו החרוכה של מייק במושב האחורי. לאחר מכן, אולין רואה את אותה הילדה מחזיקה את ידו של אביה והם הולכים לדרכם. אולין מחזיר את הרשמקול לקופסה ונוסע מהמקום. הסצנה האחרונה מציגה את החדר השרוף ורוחו של מייק עומדת בו ומעשנת סיגריה. מייק שומע את בתו קוראת לו והולך לכיוון דלת החדר, לאחר מכן נעלם. הסצנה מחשיכה ודלת החדר נשמעת נסגרת, בכך נרמז שמייק במעשיו שחרר את הרוחות שהיו כלואות בחדר.
מייק אכן מוצא את מותו בשריפה. במקום להציג את הלוויה מגרסת הבמאי, רק האודיו שלה מתנגן בזמן ששוטים שמציגים את העיר לוס אנג'לס מוצגים לצופים. לילי וסם ממיינים את חפציו של מייק. סם חוזר למשרדו בניו יורק ומוצא בו את כתב היד שמייק כתב במהלך שהותו בחדר 1408. בזמן שסם קורא את כתב היד, הקלטותיו של מייק מהחדר נשמעות ברקע. בסצנה האחרונה, דלת משרדו של סם נטרקת ואביו של מייק אומר "כמו שאתה, כך אני הייתי. כמו שאני עכשיו, כך גם אתה תהיה".
בנובמבר 2003 ו-2004, "Dimension Films" קנו את הזכויות על הסיפור הקצר "1408" של סטיבן קינג. האולפן שכרו את התסריטאי מאט גרינברג לעבד את הסיפור לתסריט.[2] באוקטובר 2005, מיקאל הפסטורם נשכר לביים את "1408", והתסריט שוכתב מחדש על ידי התסריטאים סקוט אלכסנדר ולארי קרסצווסקי.[3] במרץ 2006, השחקן ג'ון קיוזאק לוהק לככב בסרט,[4] לצד השחקן סמואל ל. ג'קסון באפריל הבא.[5] ביולי, השחקנית קייט וולש לוהקה לככב לצד קיוזאק כאשתו לשעבר,[6] אבל היא נאלצה לפרוש באוגוסט בשל התנגשויות בזמנים עם תפקידה ב"האנטומיה של גריי". היא הוחלפה בשחקנית מארי מקורמק.[7] לפי ג'ון קיוזאק, מלון רוזוולט בניו יורק שימש לצילומי חוץ של "הדולפין".[8] סצנות הלובי צולמו במועדון הרפורמה בלונדון.[9]
אתר האינטרנט הרשמי של 1408
"1408", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"1408", באתר AllMovie (באנגלית)
"1408", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"1408", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"1408", באתר Metacritic (באנגלית)
"1408", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ביקורות
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
