תריסריון
איבר בגוף האדם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התריסריון (בלטינית: Duodenum - "דואודנום") בגוף האדם מהווה את תחילתו של המעי הדק, ואורכו כ-25 סנטימטר, שהם רוחבן של תריסר אצבעות לערך, ומכאן שמו.
ערך זה עוסק באיבר בגוף. אם התכוונתם לפאון, ראו תריסרון.
עובדות מהירות שיוך, אספקה עורקית ...
שיוך | המעי הדק |
---|---|
אספקה עורקית | עורק הלבלב והתריסריון התחתון |
ניקוז ורידי | pancreaticoduodenal veins |
תיאור ב | האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1169) |
מזהים | |
לטינית (TA98) | duodenum |
טרמינולוגיה אנטומיקה | A05.6.02.001 |
TA2 (2019) | 2944 |
FMA | 7206 |
קוד MeSH | A03.556.124.684.124 |
מזהה MeSH | D004386 |
מערכת השפה הרפואית המאוחדת | C0013303 |
סגירה
בתריסריון מתבצע עיקר תהליך העיכול. כל העמילן שלא התפרק בפה ובקיבה ממשיך להתפרק בתריסריון בעזרת אנזימים שמופרשים מהלבלב. כך גם פפטונים[1], שהם מקטעי חלבונים שהתפרקו בקיבה באמצעות חומצות, ממשיכים להתעכל בתריסריון באמצעות אנזימים בסיסיים. גם השומנים מתפרקים ומתעכלים בתריסריון, וכך גם כל הפולימרים, כצבעי מאכל ושאר תוספי מזון, שלא התפרקו בקיבה או בפה.
לתריסריון מגיעים חומרים מהלבלב, מהכבד ומכיס המרה העוזרים בפירוק הכימי של החלבונים, הפחמימות והשומנים שבמזון. בנוסף:
- בתריסריון נספגים מים ומינרלים לדם. המינרלים אינם עוברים כל שינוי במערכת בעיכול (חומרים אי-אורגניים).
- החומצה המלחית המופרשת מהקיבה נסתרת בתריסריון באמצעות נתרן מימן פחמתי (NaHCO3) המופרש אף הוא מהלבלב.
- אל התריסריון מופרשים מיצי מרה. למולקולת מיץ המרה ישנן יכולות דטרגנטיות, והן יוצרות תחליב עם השומן שבמזון. מיצי מרה גורמים לחלוקת השומן שבמזון לטיפות מיקרוסקופיות ששטח פניהן גדול, ובכך מאפשרות פעולה יעילה של אנזימים מפרקי שומנים (המומסים במים) על מולקולות השומן (שאינן מתמוססות היטב במים עקב תכונותיהן ההידרופוביות). בנוסף לתכונותיו הדטרגנטיות, מיץ המרה הוא בסיסי, ולכן מסייע אף הוא בסתירת החומציות הרבה שבקיבה, לפני המעבר למעי.[2]