Loading AI tools
תותח שדה נגרר מראשית המאה ה-20 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תותח קרופ 75 הוא תותח שדה גרמני תוצרת קרופ (Krupp) בקוטר 75 מ"מ מסוף המאה ה-19 שזכה לפרסום מיוחד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. זה היה תותח השדה הנפוץ ביותר בצבא העות'מאני ערב ובמשך תקופת מלחמת העולם הראשונה. בשלבים המתקדמים של מלחמת העצמאות ובשנים הראשונות אחריה, הוא היה התותח הנפוץ ביותר בצה"ל עד להגעת תותחי ה-25 ליטראות הבריטים.
 | |
| תותח קרופ 75 בראשון לציון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
תותח שדה  |
| מדינה מייצרת | גרמניה, האימפריה העות'מאנית, דנמרק, הולנד, ארגנטינה, ישראל |
| יצרן |
פרידריך קרופ AG |
| שנת ייצור | 1903 / 1923 |
| תקופת השימוש |
1904–1945 (כ־41 שנים) |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות |
| מידע טכני | |
| משקל | 1070 ק"ג |
| צוות | 7 |
| מערכות נשק | |
| קליבר | 75 מ"מ L/30 |
| אורך קנה | 2.250 מ' |
| סוגי תחמיש | נפיץ, רסיק אוויר, עשן |
| משקל פגז | 6.5 ק"ג |
| בלם לוע | אין |
| זווית צידוד | ° 4 |
| זווית עלרוד | ° 8 - /° 16 + |
| קצב אש | 8 פגזים לדקה |
| מהירות לוע | 546 מטר לשנייה |
| טווח מקסימלי | 8,000 מטר |
  | |
כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 יצרה חברת שניידר הצרפתית תותחים בקוטר 75 מ"מ. חברת קרופ הגרמנית החלה בפיתוח תותח בקוטר זהה ב-1870. בשנת 1873 אימץ הצבא האימפריאלי הגרמני את התותח. החידוש הגדול: טעינה דרך הבריח (Breach Loading) בניגוד לטעינה דרך הקנה שהייתה נהוגה עד אז אצל רוב יצרני התותחים (Muzzle Loading).
התותח נקרא BL 75 mm Flakenone L/27 with Limber. הדגם נקרא C/73, כלומר מודל 1873, כאשר BL= Breach Loading ו-L/27 = מגדיר את אורך הקנה (27 × הקוטר). Limber = עגלת תחמושת נגררת. הדגם הראשוני הזה יוצר ללא מגן קדמי.
על בסיס הניסיון המצטבר של הצבא האימפריאלי הגרמני החלה חברת קרופ לשווק את התותח גם לארצות חוץ בקטרים שונים. בשנת 1881 הזמינה מדינת אורנג' החופשית (שבתוך דרום אפריקה) 14 תותחים במפעלי קרופ שבאסן, גרמניה. ששת התותחים הראשונים התקבלו בשנת 1892. תותחים אלה מילאו תפקיד מרכזי במלחמת הבורים. ב-27 בפברואר 1900 כיתרו כוחות בריטים, אוסטרליים וניו זילנדים את הצבא הבורי. הלוחמים הבורים שנשארו עם תותחים ללא תחמושת חיבלו בהם והשליכום לנהר. כשנה לאחר מכן נחתמה שביתת הנשק ובשנת 1902 הוחלט לשלוח את אחד התותחים (תותח מספר 4) לניו זילנד כדי שישמש כמצבת זיכרון לנופלים הניו זילנדים. תותח זה הוא אחד מתוך שבעה בלבד מדגם זה ששרדו בעולם. התותח מוצב בגני קוק בעיר וונגני (Wanganui), ניו זילנד.
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 החלה חברת קרופ לפתח דגם חדש. התותחים הראשונים יוצרו בשנת 1903 ולכן נקראו דגם M03 או M1903 - 75. כל דגמי תותחי קרופ בקוטר 75 מ"מ, היו מיועדים ליצוא בלבד.
בשנת 1910 מכרה חברת קרופ לצבא העות'מאני שני מיני תותחים בקוטר זהה של 75 מ"מ: אחד במשקל כללי של 1,071 ק"ג ושני במשקל כללי של 995 ק"ג. אחד תותח שדה רגיל ושני תותח הרים קל. השוני במשקלם של התותחים הזהים נבע מהפילוסופיה הגרמנית שיש לשמור על קליבר אחיד אך לנסות ולהפחית במשקל התותח המיועד ללוחמה בהרים (נקרא תותח הרים) ומיועד לגרירה על ידי סוסים, לעומת תותח השדה. גם הפגז של תותח ההרים היה קל יותר במשקלו (5 ק"ג) לעומת משקל הפגז של תותח השדה - 6.5 ק"ג.
התותח המקורי הסטנדרטי צויד בכוונת קשתית שתוכננה על בסיס הכוונת הישנה של תותח השניידר הצרפתי. (Schneider - Creusot). בהמשך נוספה כוונת פנורמה.
| מודל | 1904 | 1910 קל | 1910 כבד |
|---|---|---|---|
| קליבר | 74.6 מ"מ | 75 מ"מ | 75 מ"מ |
| משקל פגז | 14 פאונד | 14.3 פאונד | 14.3 פאונד |
| מהירות לוע | 1590 רגל לשנייה | 1640 רגל לשנייה | 1800 רגל לשנייה |
| אורך קנה | 30 קליברים | ? | 30 קליברים |
| מנגנון בלימת רתע | בלם קפיצי | בלם קפיצי | בלם קפיצי |
| משקל בעת ירי | 985.5 ק"ג | 995 ק"ג | 1066.5 ק"ג |
| משקל הפגז | ? | 5 ק"ג | 6.5 ק"ג |
התותח נמכר (פרט לטורקיה) למדינות הבאות: רומניה, הולנד, דנמרק, בולגריה, ברזיל. חלק קטן מהתותחים שנמכרו לברזיל הועברו לפרגוואי.
רוב התותחים סומנו על ידי חברת קרופ היצרנית בסמל המסחרי שהוטבע משני צידי הכיתוב. הסמל הורכב משלושה עיגולים המשתלבים זה בזה. ביניהם הופיע בדרך כלל הכיתוב: ALFRED KRUPP, ESSEN ובהמשך שנת ייצור התותח. בצידי הבריח או מתחתיו הופיע בדרך כלל המספר הסידורי של התותח. (ראו תמונה משמאל).
בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה ובזמן המלחמה, היה זה התותח שיוצר בכמויות הגדולות ביותר לעומת כל שאר סוגי ויצרני התותחים האחרים ועל כן גם היה הנפוץ ביותר. שלוש מדינות רכשו את זכויות הייצור ויצרו את התותח באופן עצמאי. השלוש הן: בלגיה, איטליה ויפן.
הלקוח הגדול ביותר של מפעלי קרופ לתותח, הייתה טורקיה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עצמה, בה לחמה האימפריה הטורקית יחד עם גרמניה נגד בנות הברית, סיפקו הגרמנים לטורקים את רוב מגוון כלי הנשק לרבות תותחים. תותח ה-75 היה אחד הנפוצים ביותר בשימוש הטורקים. גם בולגריה רכשה כמות מסוימת של תותחים עוד לפני 1905 ובשנת 1911 תפסו הכוחות הבולגרים בקרבות עם הטורקים 200 - 300 תותחים.
גם צבא רומניה רכש כמות גדולה יחסית של תותחים (כמאה יחידות). תותחים אלה ניתנים לזיהוי עקב הסימון המיוחד שהוטבע בהם של בית המלוכה הרומני והמלך קארל הראשון. (ראו תמונה משמאל).
.jpg)
החל משנת 1916 הפעיל הצבא הטורקי שלוש דיוויזיות חי"ר בחזית הרומנית. דיוויזיות אלה לכדו עשרות תותחים שיוצרו עבור הצבא הרומני. תותחים אלה הוטמעו והוכנסו לשימוש מלא ביחידות הארטילריה הטורקית. אחת משלוש דויזיות אלה, הדויזיה ה-26 נשלחה לחזית הפלסטינית במרץ 1917 יחד עם התותחים שלה. תשעה תותחים "רומנים" כאלה שנלקחו שלל עם כיבוש ב"ש, היו למעשה הראשונים שנלכדו בפלשתינה על ידי יחידות הפרשים האוסטרלים. בהמשך הם לכדו בספטמבר 1918 כ-90 תותחים בוואדי עוגה ו-17 באל-זיזה. שלושה תותחים מאל-זיזה הועברו לאוסטרליה ומשמשים עד היום כמצבות זיכרון לנופלים מיחידת הפרשים הקלים האוסטרלים.
בעת תנועה מנהלתית נגרר התותח על ידי 4–6 סוסים. הסוסים גררו עגלת תחמושת (Limber) שמאחוריה נגרר התותח. לקראת הפעלה מבצעית, נותקה העגלה מהתותח והוצבה לידו כאשר היצול שלה היה בקו ישר למעלה. כך ניתן היה להוציא במהירות את הפגזים מתוכה לשימוש מיידי בתותח.
להלן רשימת קצב אספקת התותחים בקוטר 75 מ"מ לצבא הטורקי של האימפריה העות'מאנית בשנים 1875 - 1914:
| שנה | כמות | דגם |
|---|---|---|
| 1875 | 100 | L/27 FK C/73 Krupp |
| 1885 | 39 | L/27 FK C/80 Krupp |
| 1886 | 20 | L/27 FK C/80 Krupp |
| 1893 | 6 | L/13 SK Krupp |
| 1898 | 1 | L/30 Krupp |
| 1903 | 2 | L/6.4 GbMs Krupp |
| 1903 | 96 | L/30 Fk c/03 Krupp |
| 1908 | 108 | * שניידר 75 (תוצרת צרפתית) |
| 1910 | 90 | L/30 FK/11 Krupp |
| 1912 | 1 | L/28 Bak Krupp |
| 1914 | 54 | L/30 FK Krupp |
| 1914 | 40 | L/30 FK Krupp (תותחים אלה יוצרו עבור ברזיל והופנו לטורקיה) |
| 1914 | 450 | L/13 Gbk ייצור טורקי עצמאי במפעלי Tophane |
| 1914 | 12 | L/30 FK ייצור טורקי עצמאי במפעלי Tophane |
| 1914 | 16 | L/14 ייצור טורקי עצמאי במפעלי Tophane |
מקור המידע לייצור התותחים הטורקי העצמאי: GENERALKURMAY HARP TARIHI BASKANLIGI: "Turk Kuvvetllri Tarihi III Cilt 6 Kisim(1908-1920) Ankara: Bsimeri 1971 p/ 444 the Terkish Arsenal "Tophane" Manufacture
במרץ 1917 מנה למשל הכוח הטורקי שבחזית עזה 20 תותחים שפעלו במסגרת של חמש סוללות: 2 אוסטריות, 2 גרמניות ואחת טורקית. אחד הקרבות המפורסמים בו השתמשו הטורקים בתותח הזה היה בקרב כיבוש באר שבע שחל בנובמבר 1917. קרב זה בו תקפו כוחות אנז"ק (הכוחות הרכובים האוסטרלים והניו זילנדים) רכובים על סוסים את המתחם הטורקי של באר שבע, התפרסם עקב העובדה שהטורקים מרוב בהלה שכחו להוריד את הגררות שעל המקלעים וגם של התותחים וכך התאפשר לרוכבים לנוע ולהתקרב מתחת למטחי התותחים.
בשונה ממרעומים מודרניים, בקרופ נקבע זמן הפיצוץ על ידי טבעת פירוטכנית שהפעילה שרשרת ניפוץ. סיבוב הטבעת קבע את מקום תחילת הבעירה של הטבעת ובהתאם לכך את זמן הפיצוץ.
התחמושת של הקרופ התאימה גם לתותחי 75 מ"מ תוצרת שניידר הצרפתית.
לפי אחד המקורות הטורקיים סופקו לצבא הטורקי לפני המלחמה ובזמן המלחמה מגוון של תותחים.
להלן התותחים שסופקו לפני המלחמה:
| כמות | קוטר (מ"מ) | יצרן | דגם |
|---|---|---|---|
| 648 | 75 | Krupp | תותח שדה L/30 M-03 |
| 48 | 75 | Krupp | תותח שדה L/30 M-10 |
| 40 | 75 | Krupp | תותח הרים קל |
| 4 | 75 | Rheinmetal | L/16 M-10 |
| 146 | 75 | Krupp | תותח הרים L/14 M-05 |
| 108 | 75 | Schneider | תותח הרים L/16.7 M.P.D. |
| 18 | 105 | Krupp | הוביצר L/14 |
| 18 | 150 | Krupp | הוביצר L/30 |
להלן התותחים שסופקו בזמן המלחמה:
| כמות | קוטר (במ"מ) | יצרן | דגם התותח |
|---|---|---|---|
| 18 | 75 | Rheinmetal | M-1914 L/16 |
| 28 | 77 | Rheinmetal | M-1915 L/17 |
| 96 | 77 | Krupp | תותחי שדה L/27 |
| 16 | 77 | Rheinmetal | תותחי שדה L/35 |
| 98 | 105 | Krupp | תותחי שדה L/16 |
| 16 | 105 | Rheinmetal | תותחי שדה L/22 |
| 8 | 105 | Krupp | תותחי שדה L/12 |
| 13 | 150 | Krupp | תותחי שדה L/14 |
| 144 | 75 | Skoda | תותחי שדה M-15 (סופק על ידי אוסטריה) |
ניתן לראות מהטבלאות הנ"ל שבעוד שלפני המלחמה היווה הדגם בעל הקוטר של 75 מ"מ את עיקר ההזמנות הטורקיות, הרי שבמהלך המלחמה החלו הטורקים בייצור עצמאי של תותח ה-75 מ"מ, העתק של הקרופ הגרמני, בעוד שהתותחים שהוזמנו מגרמניה היו כבר בעלי קטרים גדולים יותר לאור צורכי ודרישות הצבא.
כמות מסוימת של דגמי 1913 (M13) וכן של דגמי 1914 (M14) שיוצרה עבור הצבא הסיני, נמכרה לאימפריה האוסטרו-הונגרית.
התותח יוצר תחת רישיון בשלוש מדינות שונות: בלגיה, שיצרה תותח בלגי בקוטר זהה שנקרא M1905 והיה עותק של הקרופ הגרמני M1903 שהיה בשימוש הטורקים; איטליה, שייצרה תותח איטלקי שכונה M1906; ויפן.
בשנת 1914 היו לצבא הבלגי 18 בריגדות כאשר בכל אחת היו 3 סוללות תותחים. רובם אבדו בהתקפות הגרמניות הראשונות ומשלב זה ואילך השתמש הצבא הבלגי בתותחי 75 מ"מ תוצרת צרפתית. לאחר מלחמת העולם הראשונה יוצרו התותחים הבלגים עם מספר שיפורים.
התותח נרכש על ידי צה"ל תוך כדי מלחמת העצמאות ושימש כנשק הארטילרי העיקרי של צה"ל עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20. אחד הקרבות המפורסמים בהם שימש התותח הוא בקרבות על משטרת עיראק-סווידאן היא מצודת יואב. בקרב זה ירה התותח בכינון ישיר כאשר השתמשו בתחמושת רסיק אוויר.
בספטמבר 1948 נרכשו 38 תותחים. בנובמבר 1948 נרכשו עוד 12 תותחים. סך הכל - 50 תותחים. התותחים נרכשו כפי שייוצרו במקור עם גלגלי עץ גדולים בקוטר של 130 ס"מ. גלגלי העץ הגבילו את מהירות הנסיעה שהייתה מתאימה לגרירה על ידי סוסים או כלי רכב מתקופת מלחמת העולם הראשונה, אבל הייתה איטית מדי לתקופת מלחמת העצמאות. על כן הם הוחלפו בגלגלי גומי פניאומטים. חלקם הוחלפו במהלך המלחמה וחלקם לאחר המלחמה.
גם מהירות הלוע של דגם ההרים הקל, הייתה נמוכה מזו של תותח השדה.
קוטר גלגלי הגומי היה כמחצית הקוטר של גלגלי העץ. שינוי זה הצריך גם שינוי במבנה הצירים של הגלגלים, והורדת גוף התותח כולו, דבר שגרם למיגבלה של ירי בזווית מקסימלית של 10 מעלות. במידה והזווית לא הספיקה, היו חופרים מתחת ליצול ועל ידי כך הגדילו את זווית הירי ואת הטווח, או שהרימו את התותח על מתקן מיוחד. תוך כדי המלחמה נרכשו עבור התותחים האלה 80,715 פגזים.
בעקבות תחקיר שנערך בעזרת ארכיון קרופ בגרמניה, התקבל המידע המפרט את משלוחי התותחים בשנת 1904 ותחילת 1905 כפי שמופיע בטבלה הבאה:
| כמות | ארץ מזמינה | דגם תותח |
|---|---|---|
| 8 יחידות | שוודיה | M04 L/30 |
| 84 יחידות | רומניה | M04 L/30 |
| 60 יחידות | הולנד | M04 L/30 |
| 462 יחידות | טורקיה | M04 L/30 |
על סמך טבלה זו, על סמך תכתובת עם מקורות באוסטרליה ובהסתמך על המספרים הסידוריים שהיו על התותחים שנרכשו ב-1948 על ידי המדינה, נראה ש-50 התותחים שנרכשו על ידי צה"ל, היו מתוך אותם 84 תותחים שסופקו בזמנו לרומניה.
בשנת 1949 היו ברשות צה"ל כ-30 טנקי שרמן מסוג M4 שרמן שנרכשו באיטליה עם תותחים שחובלו במתכוון. כדי להתגבר על קשיים רבים שהיו בהשגת תותחי טנקים חלופיים מסוג 75 מ"מ M-3, הוחלט לעשות ניסיון ולהתקין בהם את תותח הקרופ 75 מ"מ. ניסיון בטנק אחד הוכח כמוצלח בצורה חלקית היות שהכינון של התותח נעשה בעזרת המערכת המקורית של הטנק, דבר שגרם לחוסר דיוק בטווח הירי. אולם מחוסר ברירה הוחלט להמשיך ובסופו של תהליך הותקנו עד מאי 1950 בסך הכל שישה טנקים עם תותחי הקרופ. כעבור שלושה חדשים נרכשו בצרפת 50 תותחי טנקים 75 מ"מ מקוריים מסוג M3 ובכך הסתיימו ניסיונות התקנת תותחי הקרופ על טנקים.
לאחר הוצאתו משירות קרבי מבצעי, שימש התותח להדרכה בבית הספר לתותחנות שדה.
מספר רב של תותחים טורקים נתפסו על ידי הכוחות האוסטרלים בארץ בשנת 1918 שקיבלו אותם כאות ניצחון מהפיקוד הבריטי בפלשתינה. תותחים אלה הושטו לאוסטרליה והוצבו ברחבי המדינה כאותות זיכרון לנופלים.
לאחר הוצאת התותח באופן סופי מצה"ל, פוזרו התותחים כמטרות בשטחי אימונים ברחבי הארץ. חלק אחר הוצב בגנים ציבוריים ובאתרי הנצחה.
מספר תותחים הוצבו כתצוגה מוזיאלית. כך למשל ניתן למצוא אותם במוזיאון המלחמה הטורקי, במוזיאונים באוסטרליה, במוזיאונים בריטים וכן בארץ במוזיאון צה"ל ביפו, במוזיאון התותחנים של בית התותחן בזכרון יעקב, במוזיאון בית הגדודים באביחיל ועוד. אחד התותחים בעל מספר סידורי 488 דגם 03/M שנלכד על ידי הרגימנט היומנארי הבריטי באזור הכפר הוג' (ליד דורות), מוצג במוזיאון הבריטי בעיר וורוויק (Warwick, England).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
