תואר אצולה מבחין בין האריסטוקרטים לפי סולם דרגות מהגבוה ביותר לפשוט ביותר. לתואר עשויה להתלוות סמכות שלטונית והוא יכול להצביע על עושרו של בעל התואר, וכן על הטקסים הראויים לו.
תָּאֳרֵי־אצולה עשויים להינתן בירושה, במינוי, ולעיתים נדירות בהכרזה עצמית. לרוב, ככל שמנגנון האצולה מבוסס וותיק יותר, כך ההכרזה העצמית הולכת ונהיית נדירה יותר. כמו כן, ככל שמנגנון האצולה מבוסס יותר, כך הכללים והמשמעויות הנוגעים לתָּאֳרֵי־האצולה נוקשים ומוחלטים יותר.
אפשר שאדם ישא יותר מתואר אצולה אחד, למשל: הנרי רוזן סמית ברון בראון. במקרה זה השם מציין שאותו הנרי הוא בעל הנחלה "סמית", הנותנת לו את הזכות להיקרא "רוזן" וגם בעל נחלה "בראון", הנותנת לו את הזכות להיקרא "ברון". במקרה כזה של ריבוי תוארי אצולה, בדרך כלל מציינים את התואר החשוב יותר.
אדם יכול לאבד את תוארו או לקבל אותו. הוא יכול לאבד את התואר כתוצאה מאיבוד הנחלה על ידי אביו – כך אביו עדיין נושא את התואר, אף על פי שהנחלה איננה שלו עוד, אך הבן מאבד את הזכות לתואר האצולה. עם זאת, הבן עדיין נחשב לאציל. מקרה נוסף של שלילת התואר יכול להיות על ידי המלך.
אדם יכול לזכות בתואר אצולה. הוא יכול לרכוש את הנחלה שמקנה את הזכות לתואר מסוים וכך הוא יקבל את התואר באופן אוטומטי. מקרה נוסף הוא קבלת התואר על ידי המלך. במקרה זה המלך מעניק לו נחלה כלשהי, שמקנה את הזכות לתואר – וכך האדם מקבל את התואר. במקרה של קנייה, אפילו פשוטי העם יכלו לקנות את התואר (למשל סוחרים עשירים).
תָּאֳרֵי־האצולה עשויים להעיד על אחד או יותר מהגורמים הבאים:
שליטה על קרקעות (כדוגמת "דוכס" באירופה ו"אמיר" בחצי האי ערב).
ממון רב (כדוגמת חלק מן הברונים באירופה).
קיסר, מלך, צאר, קייזר, קְרַאִי: תואר האצולה העליון הוא "קיסר" או "מלך". מקבילים להם התואר הרוסי "צאר", התואר הגרמני "קייזר" והתואר הרומני "קראי", שבאופן מילולי מקבילים ל"קיסר" – תואר שנחשב רם יותר מאשר "מלך". בעבר למלך היה כוח שלטוני ממשי, אך כיום ברוב המונרכיות למלך תפקיד טקסי בלבד.
יורש העצר: רמה אחת מתחת למלך נמצא יורש העצר. תוארו משתנה ממדינה למדינה, אך בדרך כלל זהו "נסיך". לעיתים המילה באה לתאר בן אחר למשפחת המלוכה, לאו דווקא נסיך, למשל – הנסיך דה קונדה (המחצית השנייה של המאה ה-17). עקב בלבול מסוים, התואר הרוסי "קניאז" תורגם לעברית כ"נסיך", אך במקורו תואר זה אינו משויך לבנו של המלך. במידה מסוימת תואר זה הוא המקבילה הרוסית ל"דוכס" או "ארכידוכס". לעיתים קרה שהמלוכה עברה לקרובי משפחה של המונרך שלא היו דווקא נסיכים.
נסיך, וויווד: מדובר באחד מתוארי האצולה הבכירים ביבשת אירופה, ברוב המדינות השני אחרי המלך. ברוב מדינות אירופה, התואר בא לתאר אדם אשר נמנה עם משפחת המלוכה, אך יש יוצאים מהכלל. נסיך יכול להיות שליט עצמאי וזהו התרגום המקובל בספרות לתואר הרוסי קניאז, שלא מתאר בן משפחת המלוכה. התואר יכול לעבור בירושה, בתנאי שזה לא תוארו של יורש העצר. בתקופת האימפריה העות'מאנית ניתנו תָּאֳרֵי-אצולה בשם "ביי" שפירושם "נסיך". קיימות נסיכויות שראש המדינה (המונרך) בהן הוא נסיך אך מעמדו כשל מלך. נסיכויות אלה הן בדרך כלל מדינות קטנות ולכן לא נקראות ממלכות, כדוגמת נסיכות מונקו.
פר: מקרה מיוחד הוא התואר "פר" הכוונה היא שווה למעמד המלך ("שווה" הוא, למעשה, פירוש המילה) וזהו התואר העליון אחרי התארים של משפחת המלוכה בצרפת, במחצית השנייה של המאה ה-19.
לורד: מקרה מיוחד נוסף הוא הלורד באנגליה. לורד פירושו "אדון". כל האצילים מהאצולה האריסטוקרטית (דוכס, מרקיז, רוזן, ויקאונט וברון) הם חברים בבית הלורדים. ניתן להקדים לשמו של כל אחד מאלו את התואר לורד במקום תוארו המדויק (כלומר, מותר לקרוא למרקיז רדינג "לורד רדינג"). היוצא מן הכלל הוא הדוכס, שבשל רום מעלתו אין לקרוא לו לורד, אלא דוכס. כאשר הלורד הוא אישה, הביטוי לורד יוחלף ב"ליידי". כך מותר לקרוא לברונית מרגרט תאצ'ר "ליידי תאצ'ר". בעבר, לורד היה תואר של רוזנים, מרקיזים ודוכסים בלבד, ורק הם היו חברים בבית הלורדים. הלורד היהודי הראשון היה בן למשפחת רוטשילד.
ארכידוכס: (arch duke) הוא תואר שהיה קיים באימפריה האוסטרו-הונגרית בלבד, והוענק בדרך כלל לשליטים של מדינות גרמניות עצמאיות או לבני משפחת המלוכה באוסטריה.
דוכס גדול: דוכס גדול (grand duke) הוא תוארו של ראש דוכסות\מדינת לוקסמבורג. אף על פי שהוא למעשה בתפקיד של מלך, תוארו הוא דוכס גדול.
הדוכס שלט ברוב המקרים על נחלה שכללה שטח גדול, והיה כפוף בדרך כלל למלך או לבני משפחת המלוכה, אך היו יוצאים מהכלל. בבריטניה מבחינים בין דוכסים ממשפחת המלוכה (בדרך כלל בני השליט המקבלים תואר דוכס עם הינשאם), הזכאים להקדים לשמם את כינוי הכבוד "הוד רוממותו" (HRH – His Royal Highness), לדוגמה: הדוכס מיורק. לבין דוכסים אחרים הנהנים מכינוי הכבוד "הוד מעלתו" (His Grace) בלבד.
דוכס הוא גם "לורד" בממלכה המאוחדת אך יש לכנותו דוכס (מפאת דרגת אצילותו הגבוהה) ולא לורד.
מארק גראף: תואר גרמני ייחודי שניתן לשליט של טריטוריה עצמאית. בפרוסיה היה זה תואר הנמוך מהרצוג (דוכס) וגבוה מגראף (רוזן) כך שזה בעצם כמו מרקיז (בפרוסיה).
מרקיז: התואר הנמוך מהדוכס – מרקיז, הוא תוארו של בן הדוכס, אם האב בחיים. אם אביו נפטר, יקבל את התואר שלו, כלומר את תואר הדוכס. פרט לזה, היה זה תואר נפרד שעבר בירושה מאב לבן, לדוגמה – המרקיז דה סאד. התואר היה בדרך כלל אצל האצילים הצרפתיים ואיננו קיים ברוב מדינות אירופה האחרות מלבד בריטניה – שם זה תואר נפרד ולא מוענק לבנו של דוכס. כמו כן באנגליה מרקיז נחשב לורד וניתן לקרוא לו לורד.
רוזן: הוא התואר שבא אחרי המרקיז. רוזן מקביל לגראף בגרמניה וברוסיה או ארל באנגליה. באנגליה גם הרוזנים נחשבים לורדים. הרוזן נחשב לאחרון התארים החשובים. הוא חשוב עד כדי כך שאפילו בני מלוכה נשאו אותו לעיתים.
ויקונט: התואר הרביעי ברשימת תוארי האצולה. בדרך כלל מדובר בבנו של הרוזן, שיקבל את התואר של אביו ברגע שאביו ימות, בדומה למרקיז. כמובן שפרט לזה, זהו תואר העובר בירושה והוא עצמאי לכל דבר. שוב מדובר בתואר צרפתי טיפוסי שלא היה קיים ברוב ארצות אירופה, פרט לאנגליה שם זה היה תואר עצמאי ולא הוענק לבנו של רוזן. בעשורים האחרונים גם הוויקונטים נחשבים לורדים בבריטניה.
ברון: תואר האחרון ברשימת תוארי האצולה. ברון שלט על נחלה קטנה ויכול היה לגייס כמה עשרות לוחמים. כיום גם הברונים נחשבים לורדים בבריטניה אך זה רק מהעשורים האחרונים.
ברונט: הברונט (Baronet) הוא תואר אצולה תורשתית המוענק על ידי הכתר הבריטי, אשר הוצג לראשונה באנגליה של המאה ה-14, תואר אצולה זה לשם כבוד הוא התואר היחידי העובר בירושה שאינו ממעמד האצילים.
ליירד: ליירד (בסקוטית Laird) הוא תואר לורדפיאודליסקוטי, אשר שימש ככינוי לבעלי האחוזות בסקוטלנד הפיאודלית. התואר העובר בירושה, בטבלת בעלי התארים ללא מעמד האצולה, הוא מדורג מתחת לברון ומעל לאסקווייר. המילה ליירד "Laird" ממאה ה-15 היא צורה מקוצרת של המילה לאבארד "laverd" מהשפה הסקוטית העתיקה אשר פירושה מגיע מהמונח האנגלו סכסוני לתואר "לורד". לפי חוקי צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה משנת 1592, תואר זה ניתן לבעלי האדמות בסקוטלנד ולא לבעלי הבתים הבודדים בכפרים.
אסקווייר: אסקווייר הוא מונח ממוצא מערב-אירופי בבריטניה וצפון אירלנד, תואר של כבוד אשר הוענק בעבר בקרב אנשי החברה הגבוהה. מאז תחילת שימושו לא ניתנה משמעות מדויקת, אלא יותר כתואר הניתן כאדיבות כללית לכל אדם בהקשר רשמי לנושאים שונים.
תואר נספח – בחלק מהמקרים נספחים לתואר הבכיר מספר תָּאֳרֵי-משנה, אם מסיבות היסטוריות או מסיבות אחרות. התואר השני בחשיבותו משמש את בנו הבכור של נושא התואר העיקרי, לצורכי כבוד בלבד. כך למשל, בנו ויורשו המיועד של דוכס וסטמינסטר משתמש בתואר "ארל (רוזן) גרוסבנור" אף על פי שאביו הוא ארל גרוסבנור האמיתי, ובנו הוא פשוט-עם ואינו מחזיק בתואר אצולה כל עוד אביו חי.
