בעת החדשה הולחנו קטעי פסוקים ממגילת אסתר וקטעי תפילה. כמו כן, יוצרי הזמר העברי כתבו שירים רבים לחג הפורים, בעיקר שירי ילדים או שירים היתוליים.
הפיוט המפורסם לפורים הוא "אשר הניא" אשר נאמר ביהדות אשכנז לאחר קריאת מגילת אסתר בלילה. סיום הפיוט הוא הקטע "שושנת יעקב" אשר נאמר (או מושר) לאחר קריאת המגילה, גם ביום.
בסיום הפיוט נוסף קטע נוסף "להודיע שכל קוויך", ובו נוסח שמשבח את מרדכי ואסתר והצדיקים ומנאץ את המן והרשעים. הקטע נוסף על פי דברי תלמוד ירושלמי ומסכת סופרים.
פיוט קרובה לפורים המתחיל "ויאהב אומן יתומת הגן". נכתב על ידי הקליר. מלבד קטעי הקרובץ כתב הקליר פיוטים לברכת המינים (אשר נחתמת במילים "שובר אויבים ומכניע זדים"), "אזרח בט חוץ", "תמימים כרשו ארץ", "אותו מבהלת", "אספרה אל חוק", "אמל ורבך". הפיוט מוזכר בתשובות הגאונים "חמדה גנוזה"[1].
פיוט מאורה לפורים המתחיל במילים "שיר אל נעלם". חובר על ידי שמואל. אמירתו לא הייתה נפוצה אף באשכנז. באחד המחזורים קדומים נמצא גם "יוצרות" לפורים וכן "עושה שלום" (פיוט לסיום חזרת הש"ץ) בשם "שודד הושת בתה"[2]. בנוסח רומניא, אמרו קרובה אחרת 'אמתך וחסדך אל תרחק',[3] המיוחסת לרבי אלעזר בירבי קליר מספק.[4]
הפיוט "אץ קוצץ" מאזכר את מגילת אסתר (בהקשר לדרשת חז"ל שמחיית עמלק מופיעה בכתובים).
הפיוט "זכור איש אשר הגויע" מסיים בקטע על המן ("זכור אשר שקל אלפים עשרה").
סיום הסילוק לשבת זכור עוסק בשמחת חג הפורים ("ואם כל המועדים יהיו בטלים, ימי הפורים לא נבטלים").
פיוטים נוספים:
אדון חסדך בל יחדל - פיוט "מי כמוך ואין כמוך" לרבי יהודה הלוי. פיוט זה חובר במקורו כפיוט מי כמוך (הנאמר לפני שירה חדשה), אך הועבר למקומות אחרים בתפילה. אמירתו נהוגה בכל קהילות ישראל חוץ מהאשכנזים. הפיוט מספר את סיפור המגילה באקרוסטיכון של א' ב'.
פיוט "שבעתא" למוסף של פרשת זכור מאת רבי אלעזר הקליר. נמצא בכמה כתבי יד אשכנזיים, ונדפס במחזור רומניא (ויניציא רפ"ג, דף פז ע"ב) למנחה של השבת לפני שבת זכור.
פיוט "שבעתא" למוסף של פרשת זכור מאת רבי מאיר בר יצחק ש"ץ.[5] הפיוט היה בכתבי יד ולא נאמר באף קהילה.
אתה הקל עושה פלאות - לרבי שמעון בן יצחק. שני הבתים האחרונים בפיוט, "קנא לשמך" "וכעשותך נוראות", בוצעו על ידי אברהם פריד באלבומו "אני מאמין" במנגינת ידיד נפש. לחן נוסף הוא לחנו של יוסי גרין שבוצע באלבומו "התו השמיני" בדואט עם יצחק מאיר הלפגוט.
מנהג רומא לומר בתענית אסתר את הסליחה "אבשרה בקהל רב עיזוז ותוקף אלי זה" מאת רבי בנימין בר זרח.
בסידור אשכנז המערבי מופיעה גם סליחה "אתה הקל עושה פלא" מאת שמואל.
סליחות נוספות: "אזכרה מקדם פלאך" לרבי אלעזר רוקח, "אשא דעי למרחוק" רבי גרשם בן שלמה בן יצחק, "אתה הוא אלקי הראשונים" לרבי הילל, "אדם וחנף בקום עלינו" ליהודה, "יצחק קל הישועה" (פזמון) ליוסף, "אתהלך קודר" (ללא שם מחבר). כמו כן, יש אומרים "אוילים מדרך פשעם" של רבי שמעון בן יצחק; על אף שהסליחה אינה עוסקת כלל בפורים, היא מסתיימת בקטע על פי פסוק מהמגילה "בעת הזאת רוח והצלה". כמו כן, יש מוסיפים תחינה "עינינו לך תלינו אל תעזבנו רחום" מאת רבי אמיתי בר שפטיה[6].
פיוטים ליום הפורים
יום שאת ויתר - רי"ץ גאות. פיוט לאחר קריאת המגילה. הובא במחזור ויטרי סימן רנ"א. לרשב"ץ השני פירוש על פיוט זה[7].
קומה אלקים עזרתה - רבי אברהם אבן עזרא. מנהג ארצות המערב היה לאומרו לפני קריאת המגילה.
אדון חסדך בל יחדל - פיוט "מי כמוך ואין כמוך" לרבי יהודה הלוי. פיוט זה חובר במקורו כפיוט גאולה לשבת זכור אך בקהילות תוניסיה נוהגים לשיר את הפיוט גם בחג הפורים קודם קריאת התורה. הפיוט מספר את סיפור המגילה באקרוסטיכון של א' ב'.
ויאהב אומן יתומת הגן - קרובץ לפורים. הפיוט מחולק ל-18 בתים, בית לכל אחת מ-19 ברכות תפילת העמידה למעט "את צמח דוד". כל בית מתחיל במלה מתוך הפסוק "ויאהב המלך את־אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי". המלה השנייה בכל בית יוצרת אקרוסטיכון א-ב עד צ. מופיע בסידור נוסח אשכנז.
בנוסף, חוברו חיבורים ברוח הפורים הכתובים כפרודיות על פיוטים ותפילות המיועדים לחגים וזמנים אחרים, כמו "אקדמות לפורים", "הגדת ליל שיכורים" וחיקויים נוספים לתפילות וטקסים ממעגל השנה[15].
על הניסים - למילים אלו מספר לחנים, אם כי בדרך כלל השיר מושר בימי החנוכה.
בימי מרדכי ואסתר - בחסידות ויז'ניץ ישנו לחן לקטע זה וכן בחסידות חב"ד ישנו לחן של ר' משה מפאריטש.
למנצח על אילת השחר - פרק כ"ב בתהילים אשר על פי חז"ל הוא תפילתה של אסתר המלכה בכניסתה להיכל הפנימי של אחשוורוש. לחסידות סלונים לחן לחלק מהפרק, על ידי המלחין יעקב מטליחאן ("ר' יעקב חזן").
קלי קלי למה עזבתני - מתוך פרק כ"ב בתהילים. לחן שמתחיל על המילים "ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותיפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו".
בך בטחו - מתוך פרק כ"ב בתהילים. לפסוק לחן של חסידות חב"ד מהעיירה דוקשיץ. לחן נוסף של חסידות ברסלב.
לחן נוסף שביישוב הישן הושר על המילים "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח - געדענק דעם אלטען גנב אשר קרך ויזנב מתחת השמים לא תשכח" (תזכור את הגנב הזקן - אשר קרך ויזנב).
לחן נוסף הוא של חסידות טאהש על המילים "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים - לשנה הבאה בירושלים" (רבי דוד קאהן האדמו"ר מתולדות אהרן הוסיף עוד בתים ללחן זה).
לחן נוסף חסידי של חסידות גור, על המילים "מחה תמחה, נאר מיט שמחה, נאר מיט א קאך לא תשכח, תמחה זכר, די הארץ דארף ווערן ווייכער, די הארץ דארף ווערן ווייכער, לא תשכח, תמחה את זכר, זכר עמלק, מען כאפט דעם אלטן גנב און מ'גיט איהם א צילייג" (מחה תמחה רק עם שמחה רק עם בעירה לא תשכח, תמחה זכר הלב צריך להתרכך, לא תשכח, תמחה את זכר, זכר עמלק, תופסים את הגנב הזקן ומכניעים אותו). הופיע בפורים טיש 2. במקורו הושר בגור כניגון הקפה לשמחת תורה.
"הצילני מקליפת המן עמלק ודבקני בקדושת מרדכי ואסתר" - שיר של חסידי ברסלב, מושר במנגינת "ונהפוך הוא". לעיתים מוסיפים גם "עמלק תסתלק מהמח והלב".
שירי נחמה ושמחה
מספר שירים ביידיש ממזרח אירופה, מושרים בציבור החסידי בעיקר בפורים:
רבונו של עולם, טאטעניו געטרייער, קוק אראפ פון הימל און לעש שוין אויס דאס פייער, שומר ישראל האב שוין אויף אונז רחמנות, שיק אונז משיח אויף משלוח מנות (רבונו של עולם, אבא מסור, הסתכל למטה משמים וכבה כבר את האש, שומר ישראל רחם עלינו ושלח לנו משיח כמשלוח מנות). הופיע ב"פורים טיש 1".
א גאנץ יאהר פריילאך זאל מען זיין (שכל השנה נשמח). הגרסה המוכרת מקוצרת, השיר במלואו נכתב לליל הסדר.
גיט'ס אריין א נחמה'לע אין א יודישע נשמהלע, גיט'ס אריין א חיות אין א איד (הכניסו נחמה לנשמת היהודי, הכניסו "חיות" ליהודי). הופיע ב"פורים טיש 1".
אידלאך אין איינעם, מיר האבן נישט מורא פון קיינעם, נאר פאר דעם בורא (עולם) דער איינעם, לאמיר אלע לוסטיג זיין פריילעך זיין פריילעך זיין, לאמיר אלע דינען דער באשעפער אליין/מיט'ן בורא עולם אליין (יהודים ביחד, איננו פוחדים מאף אחד, רק מהבורא האחד. הבה נעלוז ונשמח, הבה נעבוד את הבורא לבדו/עם בורא עולם לבדו). הופיע ב"פורים טיש 2".
הפיוט לכאורה חתום על ידי הקליר. אמנם, עדן הכהן (עיונים בקרובה אמיתך וחסדך אל תרחק ובפיוטי ההרחבה הנלווים לה (עבודת גמר)) טוען שברוב כתבי היד אין חתימה חד-משמעית, ושהוא מצא קטע אחד בלבד שבו שרידים מחתימה מסודרת, ולדעתו היא משנית.