רינגשטראסה

רינגשטראסֶה (בגרמנית: Ringstraße או Ringstrasse; מילולית: רחוב הטבעת) היא שדרה רחבה המקיפה במעגל (למעשה בשלושת-רבעי מעגל) את מרכז וינה, בירת אוסטריה. השדרה, שנסללה והוקמה בין 1860 ל-1900, כוללת כמה מן המבנים החשובים בבירה האוסטרית כגון הפרלמנט האוסטרי, המבנה המרכזי של אוניברסיטת וינה, הבורסה של וינה, התיאטרון הלאומי בורגתיאטר, אולם הקונצרטים המוזיקפראיין, בית העירייה וכן ארמונות פאר פרטיים שנבנו על ידי האצולה והבורגנות העשירה של מפנה המאה העשרים שכללה תעשיינים ובעלי מקצועות חופשיים, רבים מהם יהודים.

רינגשטראסה

Ringstraße ‎

Ringstraße ‎

מידע כללי
אורך	5.2 ק"מ
מיקום
מדינה	אוסטריה אוסטריה
עיר	וינה וינה
רובע	אינרה שטאט
קואורדינטות	48°12′17″N 16°21′46″E
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת וינה מוגדלת)   רינגשטראסה (למפת וינה רגילה)   רינגשטראסה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

שדרות הרינגשטראסה, 1872

מקטע מן השדרה, 2013

אזור הפרלמנט, 1900

פאלה אפשטיין, אחד מהארמונות הפרטיים בשדרה ודוגמה לאדריכלות ההיסטורית

המעבר התחתי שמתחת לשדרת רינגשטראסה

היסטוריה

העיר וינה הוקפה בחומה וביצורים החל מן המאה ה-13. החומות והביצורים הורחבו ב-1529, בעת המצור העות'מאני על וינה. בשנת 1857 הוציא פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה צו המורה להרוס את החומות (שחנקו את התפתחות העיר), לספח לעיר את השטחים שמעבר לחומות ולסלול במקומן שדרה רחבה בנוסח פריזאי, כפי שעשה באותה עת בפריז נפוליאון השלישי.

רצועת החומות נהרסה כליל. יוהאן שטראוס חיבר לרגל הרס החומות פולקה עליזה, Demolirer-Polka (אופוס 269). המבנה היחיד שלא נהרס, ושאף זכה לחיבור לעיר, היה כנסיית ווטיפקירכה, שנבנתה מחוץ לחומות.

מטרת השדרה הייתה להוות חלון ראווה לעוצמתה ופארה של האימפריה האוסטרו-הונגרית והמשאבים שהושקעו בהקמתה היו משאבים אימפריאליים, ולא מכיס העירייה. בין מבני הפאר הממלכתיים כפרלמנט, מיניסטריון המשפטים, מיניסטריון המלחמה והנהלת הדואר, הוצעו למכירה חלקות קרקע למשקיעים ויזמים פרטיים. אלה הקימו בתי מידות שנקראו "פָּאלֶה" (בצרפתית Palais). רבים מבעלי האחוזות היו ממוצא יהודי, בהם הענף הוינאי של משפחת רוטשילד, משפחת ויטגנשטיין, משפחת פון גוטמן, משפחת אפרוסי, משפחת באואר (שבתם, אדלה, הייתה מודל לציורו של גוסטב קלימט) ועוד. נשות חברה ערכו בארמונות אלה סלונים תרבותיים (הידוע והחשוב שבהם היה הסלון של ברטה צוקרקנדל) שתרמו לקידום רעיונות בעירם של זיגמונד פרויד, גוסטב קלימט, ארתור שניצלר, קרל מנגר, הוגו פון הופמנסתאל, שטפן צווייג, קרל קראוס, אלמה וגוסטב מאהלר ורבים אחרים.

בעוד שהמבנים הרשמיים הוקמו ברובם בסגנון נאו-קלאסי, רבים מהמבנים הפרטיים נבנו בסגנון היוגנדסטיל ומקנים לשדרה את אופייה האדריכלי.

במלחמת העולם השנייה ניזוקו מבנים רבים, בהם הבורגתיאטר שנשרף וכן מבני האופרה של וינה ומלון מטרופול (המלון המפואר והמרכזי של וינה בראשית המאה ה-20, שהפך לאחר האנשלוס למטה הגסטפו בעיר) שנהרסו כליל.

מבנה השדרה

השדרה מקיפה את מרכז העיר ("העיר הפנימית") בשלושת-רבעי מעגל, כאשר את המקטע הנוסף מהווה נהר הדנובה והיא מורכבת ממספר קטעים ושמות-רחובות:

• Schottenring
• Universitätsring (על שם אוניברסיטת וינה, עד 2012 נקרא על שם ראש העיר האנטישמי של וינה קארל לואגר)
• Dr.-Karl-Renner-Ring (על שם קרל רנר)
• Burgring (על שם הוף-בורג, "ארמון הכתר" מקום מושב הקיסר לשעבר)
• Opernring (על שם האופרה של וינה)
• Käranter Ring (על שם מדינת קרינתיה)
• Schubertring (על שם פרנץ שוברט)
• Parkring (הגובל ברובו בפארק Stadtpark)
• Stubenring (על שם קטע היסטורי מחומת העיר)

חלק גדול מהשדרה כולל צמחייה, עצים, גינות ופארקים. כן מוצבים בה פסליהם של גתה, שילר, מריה תרזה, הנסיך אויגן מסבויה, יוזף רדצקי פון רדץ, יוהאן שטראוס ורבים אחרים.

כיכר מריה תרזה מחברת בין השדרה לבין מקבץ מוזיאונים, בהם המוזיאון לידיעת הטבע והמוזיאון לתולדות האמנות.

לאורך השדרה כולה עוברת חשמלית מספר 2 וקווי תחבורה רבים אחרים חוצים אותה.

לקריאה נוספת

• אן-מארי אוקונור, מאנגלית:יוני רז פורטוגלי, האשה בזהב: הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן אדלה בלוך באור". הוצאת פן/ידיעות ספרים 2013.
• אדמונד דה ואל, מאנגלית: אביעד שטיר, הארנבת עם עיני הענבר, הוצאת ידיעות ספרים 2012 - הספר מספר את קורותיה של משפחת אפרוסי שהענף האוסטרי שלה התגורר בפָּאלֶה אפרוסי ברחוב.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רינגשטראסה

• ה"רינג" של וינה
• מידע מפורט (בגרמנית)
• עמית קוטלר, טבעת הקסם: וינה חוגגת 150 לרינגשטראסה, באתר ynet, 29 בדצמבר 2014